תחבורה ציבורית, שוויון ומעמד חברתי

האם מערכות התחבורה הציבורית יוצרות שוויון הזדמנויות או פוגעות בשוויון?

בעשורים האחרונים התרחשה בארהב מגמה מתמדת של ירידת השימוש בתחבורה הציבורית ועליית שימוש בתחבורה הפרטיתברחבי ארהב אחוז המשתמשים בתחבורה הציבורית ירד לשפל של כשני אחוזים בלבדוזאת למרות סבסוד גבוה של התחבורה הציבורית וניסיונות להחיות מחדש את החשמליות הנוסטלגיות תחת הכינוי רכבות קלות“.

גיאףסקוטסוציולוגפרופסור בדימוס באוניברסיטת דיוויס שבקליפורניהחקר והרצה על סוציולוגיה של התחבורה הציבוריתפרופ‘ סקוט טוען כי ישנן סיבות חברתיות ומעשיות לכישלונן המתמשך של מערכות התחבורה עתירות הנוסעים מול הרכב הפרטיואלה חלק מנימוקיו:

* לא ניתן ליצור עדר של חתולים, מסביר הפרופסור המלומד – ניסיון לצבור בני אדם כעדרים המובלים במערכות הסעת המונים מנוגד לטבעם.

* נסיעה במערכות תחבורה ציבוריות יוצרת דימוי המוריד את מעמדו החברתי של הנוסע. ציבור המשתמשים רגיש לדימוי זה ומעדיף את הרכב הפרטי שהשימוש בו מעלה את מעמדו החברתי.

* נסיעה בתחבורה ציבורית גורמת לאבדן פרטיות.

* בתחבורה הציבורית נפוצות תופעות של הטרדה מינית גלויה וסמויה, עד כדי כך שהורים רבים מתמרנים סידורים שונים ובלבד שבנותיהן לא תסענה בתחבורה הציבורית, בפרט בשעות החשיכה.

* התחבורה הציבורית אינה יכולה לספק שירות ראוי במקומות בהם צפיפות המגורים ומקומות התעסוקה אינה יכולה ליצור ריכוז נוסעים גבוה מנקודות יציאה ליעדים משותפים, וזהו המצב ברחבי ארה”ב ששימושי הקרקע בה מבוזרים ומרבית תושביה חיים בפרברים.

לכאורה, התחבורה הציבורית הריכוזית יוצרת שוויון ונותנת הזדמנויות לחופש תנועה מוגבר לבעלי הכנסות נמוכות, נגישות למקומות תעסוקה רבים יותר והזדמנות לקדם את מעמדם החברתי והכלכלי. הלכה למעשה היא אינה כזו:

* התחבורה הציבורית לעולם לא תצליח להתחרות בהזדמנויות ובפונקציונליות שמעניק הרכב הפרטי למשתמשיו, להניע את המשתמש מהיכן שהוא רוצה, לאן שהוא רוצה, ומתי שהוא רוצה.

* כפי שטוען הסוציולוג שדעתו הובאה לעיל, השימוש באמצעי התחבורה השונים מבדל את החברה למעמדות חברתיים שונים ומגביר את חוסר השוויון.

* מערכות התחבורה עתירות הנוסעים גורמות למעוטי היכולת להצטופף על מנת לפנות מקום על הדרכים הציבוריות הגדושות לטובת בעלי היכולת, שנוטים להגדיל את נפח רכבם הפרטי ולהעמיס על השימוש בכבישים ובמקומות החניה הציבוריים כדי להאדיר את מעמדם החברתי.

מדיניות שוויונית אמיתית צריכה לפתוח את המשא ומתן החברתי מבסיס החזון הישן – “מכונית לכל פועל”. חזון זה יתנגש בשיקולי יעילות תנועה, איכות סביבה, ובטיחות בדרכים, ויחייב פשרות חברתיות, אך הפשרה אינה חייבת להתבסס על דחיסת מעוטי היכולת למערכות תחבורה ריכוזיות. ניתן להציע פשרות שוויוניות יותר:

* ניתן לשאוף להקטנה שוויונית של נפח כלי הרכב הפרטיים, או לעודד רכישת כלי רכב זעירים, או  אופנועים כסמלי מעמד חברתי, שהרי ממילא, הרכב הפרטי נושא בממוצע כאחד וחצי נוסעים, ובאופן תדיר נפחו ועוצמתו אינם שימושיים.

* ניתן להקים מערכות תחבורה ציבוריות המבוססות על מספר רב של כלי רכב קטנים ופיזור נסיעות גבוה במרחב וזמן, ולספק שירותי תחבורה ציבוריים הדומים ככל הניתן לאיכות חופש התנועה שמספק הרכב הפרטי, ואף עולים עליו.

המאמר פורסם לראשונה בתאריך 24.2.2004 באתרhttp://www.bsh.co.il

Leave a Reply