מי שילמד לפתור עימות תנועה בין שני משתמי דרך, ידע לפתור עימות תנועה מרובה משתתפים. תמיד כדאי לחזור לעצתם של חכמינו זכרונם לברכה.

 לאחר לבטים שנמשכו מספר שנים החליטה לאחרונה ממשלת ישראל ליזום סלילת נתיב אגרה שאורכו כ – 13 קילומטרים בכניסה המזרחית לתל אביב. נתיב זה יהיה אבן בוחן להרחבת יישום הרעיון לכבישים נוספים הסובלים מגודש תנועה. רעיון הקמת נתיבי אגרה, כמו גם כבישי אגרה בישראל, נשקל במשך מספר שנים ואת מימושו עיכבו לבטים הנוגעים למדיניות כלכלית–חברתית.

מקובל בעולם שדרכים ציבוריות הן נכס קהילתי המשותף לכלל הציבור. כך היה בתקופת המשנה, המבחינה בין “רשות הרבים” ל-“רשות היחיד“, כך היה במשפט הרומי,ומסורת זו נהוגה עד היום באירופה ובארצות הברית. בישראל הדרכים מסווגות בחוק במסגרת “מקרקעי ייעוד“, שהם “מקרקעי ציבור המיועדים לתועלת הציבור“.

מצדדי הגישה הקומוניסטית טוענים כי גביית תשלום עבור דרך ציבורית תיצור הפליה בין עשירים לעניים ביחס לרכוש המשותף לכלל הציבור. חסרי האמצעים יעוכבו לאיטם בנתיב גדוש כשהם פוזלים בקנאה לכיוון העשירים החולפים במהירות בנתיב סמוך ובכך תיפגם הלכידות החברתית. מנגד טוענים הקפיטליסטים כי כאשר משאב ציבורי ניתן לציבור בחינם נפגמת היעילות הכלכלית של ניצולו והדבר פוגע ברווחת כל החברה.

בין הקומוניסטים לקפיטליסטים קיימת גישה המשתקפת מהלכה עתיקה המופיעה במסכת סנהדרין בתלמוד הבבלי, וזו לשונה:

“רב אשי אמר…כדתניא: צדק צדק תרדף – אחד לדין ואחד לפשרה. כיצד? שתי ספינות עוברות בנהר ופגעו זה בזה, עם עוברות שתיהן – שתיהן טובעות, בזה אחר זה – שתיהן עוברות. וכן שני גמלים שהיו עולים במעלות בית חורון ופגעו זה בזה, אם עלו שניהן – שניהן נופלין, בזה אחד זה – שניהן עולין, הא כיצד? טעונה ושאינה טעונה – תידחה שאינה טעונה מפני טעונה. קרובה ושאינה קרובה – תידחה קרובה מפני שאינה קרובה. היו שתיהן קרובות, שתיהן רחוקות – הטל פשרה ביניהן , ומעלות שכר זו לזו.”

ההלכה המוזכרת לעיל מציעה דרך צודקת לפתור קונפליקט גרעיני המתעורר בין שני משתתפים – ספינות או גמלים – המבקשים לעשות שימוש בו זמני במשאב דרך מוגבל. מצב זה עשוי ללמד על אופן פתרון צודק לבעיית גודש תנועה, המבטא קונפליקט רב משתתפים הנובע ממחסור במשאבי דרך.

הניסיון ההלכתי להגיע לפתרון צודק מנסה לחפש תחילה אבחנות ענייניות בין משתמשי הדרך ולכן ניתנת עדיפות לגמל או לספינה הטעונים על פני הריקים – אבחנה זו אומצה ביחס לנתיב האגרה החדש, המתוכנן להקנות זכות מעבר ללא תשלום לתחבורה ציבורית ולכלי רכב המסיעים למעלה מארבעה נוסעים.

אבחנה נוספת המבוטאת בהלכה נובעת כנראה מנימוסים ומקנה עדיפות לספינה הרחוקה – הכוונה כנראה היא לספינה הבאה מרחוק ומשום דרך ארץ, עייפות הנוסעים ומידת הכנסת אורחים ניתנת לה עדיפות.

אך האמצעי המעניין הוא פתרון המצב שבו שני המתחרים עומדים במצב זהה. כאן ההלכה מציעה לפתור את הקונפליקט בדרך כלכלית – “הטל פשרה ביניהן, ומעלות שכר זו לזו.” נקודת המוצא ליצירת צדק אינה החור שבגרוש, אך בהעדר אבחנה עניינית הכסף משמש אמצעי ליצירת איזון כלכלי וצדק חברתי בדרכים. חכמינו ז“ל מציעים ליצור שוק תחרותי בין היריבים על משאב הדרך הנמצא במחסור. כאן קיים הבדל בין ההסדר שיצור נתיב האגרה החדש לבין הפתרון ההלכתי. בהסדר שיצור נתיב האגרה לא יערך צדק ישיר בין המשתמשים בדרך – ה-“צדק הכלכלי” לפי הצעת ממשלת ישראל ביחס לנתיב האגרה יערך בעקיפין באמצעות הקופון הדיפרנציאלי שיגזור לכיסו מנהל נתיב האגרה שיזכה במכרז.

 אמת, קיים קושי טכני ליצור משא ומתן משוכלל ורב משתתפים שישמש בורסה לזכויות דרך שבה נהגים רבים התקועים בפקק יסחרו בזכות לעבור במהירות, אך הדבר אינו בלתי אפשרי. בעולם קיימים מודלים שונים של נתיבי אגרה.באחד ממודלים אלה בנקודת החיוב באגרה מתפצלת הדרך לשני נתיבים מקבילים – נתיב אחד דליל ומהיר יותר שבו העוברים משלמים אגרה, ונתיב שני צפוף ואיטי יותר שבו העוברים מזוכים בסכומים המיועדים לתשלום אגרות מעבר וחניה עבור הסכמתם להשתמש בנתיב האיטי.

 המאמר פורסם לראשונה ביום 7.5.2004 באתר: http://www.hevra.org.il