יחסות והגבלת מהירות נסיעה

מעת לעת מתעוררים דיונים בשאלות: האם יש להגביל בחוק את מהירות הנסיעה? האם אכיפת המהירות המקסימלית על ידי משטרת התנועה תורמת לבטיחות בדרכים, פוגעת בה, או שתרומתה זניחה? האם אכיפת מהירות חוקית מונעת בעיקר על ידי הרצון להעשיר את הקופה הציבורית, או להציג תפוקות מוחשיות באמצעות דו”חות משטרה?

היחסות השמימית עשויה לסייע בניתוח התשובות לשאלות הארציות המעסיקות את רשויות האכיפה ואת המשתמשים בדרכים. מסלול כדור הארץ סביב השמש מוערך ב – 149.6 מיליון קילומטר. כדור הארץ משלים את מסלולו בשנה, ומכאן שמהירותו של כדור הארץ במסלול סביב השמש היא כ – 108,000 קמ”ש. בני תמותה נעים על קרקע כדור הארץ בכלי רכב מכניים במהירות חוקית מוגבלת הקרובה לאלפית ממהירות כדור הארץ וגורמים אלפי התנגשויות ביום, אך גרמי השמיים נעים במהירויות אסטרונומיות ובסדר מופתי מעורר קנאה. ההשוואה בין דלות התנועה האנושית הקרקעית לאיכות התנועה של גרמי השמיים מעוררת השתאות עליה נאמר: “הרואה חמה בתקופתה, לבנה בתקופתה, כוכבים במסילותם ומזלות בסידורן אומר ברוך עושה מעשה בראשית.” (ילקוט שמעוני, איוב, פרק ל”ז).

אבי תורת היחסות אלברט איינשטיין, שצפה בחלל וניסה להבין אותו, לימד אותנו שהכל יחסי – המהירות, התאוצה, המסה והזמן. איינשטיין הסיק מסקנות מהתובנות שלו ביחס לחלל גם לתנועה המנועית על הקרקע, כאשר הסביר כי אילו ניתן היה לעצור את התנועה בהינף יד ולשחרר אותה לנוע על הכבישים במהירות קבועה היא הייתה זורמת באופן מופתי, ביעילות וללא תאונות.

ארגון מסודר יכול להפוך את התנועה המנועית על הקרקע ליעילה ובטוחה – ארגון זה בדומה לארגון הכוכבים במסילותם דורש יישום של שני עקרונות:

א. תנועה על מסילות – מסלולים קבועים וברורים שאינם חוצים זה את זה. קוים מקבילים אינם נפגשים לעולם, ולכן שמירה על מרחק יחסי קבוע בין מסלולים במרחב מונעת התנגשויות.

ב. מהירות אחידה – גובה המהירות אינו רלבנטי, אלא יחסיותה. כאשר כל כלי הרכב נעים במהירות זהה המהירות היחסית שלהם היא אפס ולכן הם לעולם לא יפגעו זה בזה, כשם שקרוניות רכבל או חפצים הנעים על רצועת מסוע בקצב אחיד שומרים על מרחקים קבועים.

ההגיון לפיו הבטיחות בדרכים מושפעת מהמהירות היחסית ומאחידות המהירות יותר מאשר מהמהירות המוחלטת, הוכח במחקרים שונים שנערכו בארצות הברית החל משנות השישים של המאה העשרים. ((D. Solomon, “Accidents on Main Rural Highways related to Speed, Driver and Vehicle,” Bureau of Public Roads, July 1964, וכן J. A. Cirillo, “Interstate System Accident research Study II, Interim Report II,” Public Roads, Vol 35, No 3, August 1968.)

מחקר נוסף שנערך על ידי ווסט ו-דאן (L.B. West, Jr. and J.W. Dunn, “Accidents, Speed Deviation and speed Limits,” Traffic Engineering, Vol 41, No 10, July 1971.) מצא שנהגים איטיים מהממוצע מעורבים בתאונות בשיעור דומה לנהגים מהירים מהממוצע, ויותר מאשר אלו הנוהגים במהירות הממוצעת. הנתונים שהחוקרים מצאו הראו שבמהירויות החורגות ב – 25 קמ”ש מהמהירות הממוצעת – בין שמדובר במהירות גבוהה מהממוצע ובין שמדובר במהירות נמוכה מהממוצע – מעורבות הנהגים בתאונות דרכים גבוהה פי שש יותר מזו של הנהגים הנוהגים במהירות הממוצעת. חוקר נוסף בשם אי. א. האואר שחקר אף הוא את הנושא (E. A. Hauer, “Accidents, Overtaking and Speed Control,” Accident Analysis and Prevention, Vol 3,  July 1971 ) סיכם את הסוגיה בהסבר הבא – ככל שגדולה הסטייה מהמהירות הממוצעת גדל מספר הפעמים שהרכב נעקף או עוקף וגדל הסיכון.

יתרונות הבטיחות הנובעים ממהירות אחידה ושמירה על מהירות יחסית אפסית בין כלי רכב הנעים על כביש זה אחר זה, הגיוני ומוכח כפי שפורט לעיל. אילו מהירות הנסיעה הייתה נקבעת על ידי מערכת טכנולוגית, מעטפת הביצועים של המערכת הייתה קובעת את המהירות המרבית שבה המערכת מסוגלת לפעול ביעילות ובבטיחות ללא תקלות. במקומות שונים בעולם מתפתחות מערכות טכנולוגיות מגוונות שמטרתן שמירה על תנועה הרמונית של כלי התחבורה הנעים בדרכים, ויש לקוות ולהניח כי מערכות אלו ישפרו בעתיד את יעילות ובטיחות התנועה.

אך מה היא מעטפת הביצועים האופטימלית כאשר בני אנוש שונים אוחזים בהגה ושולטים על דוושות הדלק והבלימה? בשנת 1975 ערכו שני חוקרים בשם מוריס וברי מחקר שבו בחנו באיזו מהירות ייסעו נהגים שמד המהירות ברכבם מכוסה. (R. S. Morris and C. Berry, “An Analysis of Comfortable Driving Speed,” Safe Journal, Vol 7, No 1, 1975.). מחקרם גילה כי מרבית הנהגים נוהגים במהירות דומה, בה הם מרגישים נוחות ובטחון. מהירות זו משתנה בהתאם לתנאי הדרך השונים כמו שדה הראייה, רדיוס העקומות, הטיית הכביש, טיבו של הכביש, צפיפות התנועה על הכביש וכיוצא בכך. מסתבר שבתנאי דרך נתונים רוב הנהגים ירגישו נוח במהירות דומה. מוריס וברי מצאו במחקרם כי המהירות הנוחה והבטוחה היא מהירות הנמצאת באחוזון ה – 85% על טווח המהירויות השונות של הנהגים השונים. בדרכים הבין-עירוניות בארצות הברית מהירות זו עמדה על כ – 70 מייל לשעה, (בהמרה למידות הנהוגות בישראל כ – 120 קמ”ש).

מחקרים נוספים שנערכו בארצות הברית הוכיחו כי  להורדת מגבלות המהירות החוקיות ב – 20 מייל לשעה או להגדלת המהירות ב – 15 מייל לשעה יש אפקט זניח על מהירות הנסיעה הממשית. הם מצאו כי הגבלת המהירות החוקית למהירות הנמצאת מתחת לאחוזון ה – 50 לא הפחיתה את התאונות, אך הגבירה את היקף הפרות החוק על ידי הנהגים. כך גם הגדלת המהירות החוקית לא הגבירה את המהירות באופן משמעותי וגם לא את התאונות. (Martin R. Parker & Associates, Inc., “Effects of Raising and Lowering Speed Limits,” Report No. FHWA-RD-92-084,  Federal Highway Administration, Oct 1992.)

מהניתוח ומהמחקרים שפורטו לעיל ניתן להסיק את המסקנות הבאות:

א. בטיחות התנועה בדרכים מושפעת בעיקר מההרמוניה בין כלי הרכב. יש ליחס חשיבות רבה יותר לכך שהמהירות היחסית בין כלי הרכב הנעים בסמיכות תהיה נמוכה מאשר שמהירות התנועה המוחלטת תהיה נמוכה.

ב. כאשר בני אדם נוהגים בכלי רכב מרביתם נוטים לנוע במהירות דומה בה הם מרגישים נוחות ובטחון. מהירות זו היא “המהירות הטבעית” המושפעת מתנאי הדרך ואמצעי הנסיעה. על מנת שתנועת כלי רכב הנשלטת על ידי בני אדם תזרום בהרמוניה חשוב שמהירות התנועה תהיה אחידה ו- “טבעית”, מכאן שרצוי שהמהירות החוקית תהיה ה-“מהירות הטבעית”. אכן חוקי הגבלת המהירות נוטים להתאים את עצמם למהירות “הטבעית”.

ג. מכיוון שחוקי הגבלת המהירות אינם מנוסחים באופן גמיש המותאם לתנאי דרך מגוונים ומשתנים, רצוי שגורמי אכיפת החוק יתרכזו באכיפת חוקי המהירות כנגד אלו החורגים מהמהירות “הטבעית”, ובמקומות שבהם המהירות החוקית הולמת את המהירות “הטבעית”.

ד. כנראה שחושי האחריות ותחושות הנוחות והביטחון הטבעיים של מרבית הנהגים הם חושים בריאים, והם נוטים להתאים את מהירות נסיעתם למהירות דומה בה הם חשים שליטה סבירה ברכבם. יחד עם זאת חשוב לזכור כי באופן טבעי קיימים נהגים החורגים מהממוצע ומעדיפים נסיעה מהירה ומסוכנת, למשל משום שהסיפוק הרגשי שיוצרת הסכנה של נסיעה במהירות יחסית גבוהה גוברת על מעצורי חוש האחריות.

הנהגים החריגים במהירות נסיעתם, ובפרט אלו הנוטים להאיץ או להאט בפתאומיות, הם מקור סכנה לעצמם ולסביבתם. להמחשה ניתן לדמיין מה עלול לקרות כאשר טור ביצים מתגלגל במהירות אחידה ולפתע אחת הביצים מקטינה או מגדילה את מהירותה באופן חריג.

מהירות גבוהה מהמהירות “הטבעית” מגבירה את ההסתברות להתרחשות תאונות דרכים, היא מעלה את מרחק הבלימה שעלול להידרש, ומעצימה את חומרת הפגיעה במקרה של תאונה. כל מי שהתנסה בסימולטור או במשחק מחשב של מרוץ מכוניות יודע שכאשר מהירות הנסיעה במשחק גבוהה נדרש כושר ריכוז גבוה יותר ורמת ההתרגשות עשויה לגבור, אך עמם גם הסיכויים להיפסל במפגש עם עקומה, מכשול או רכב סמוך. את הניסיון ממשחקי המחשב ראוי לשנן על הכביש, למעט הבדל משמעותי אחד – אחרי תאונה על הכביש לא מופיעה הכותרת “GAME OVER”.

מאמר זה פורסם לראשונה בתאריך 16.7.2005 באתר: http://www.e-mago.co.il.

Leave a Reply