יש אמת בהלצה האומרת “לי לא איכפת אם יעלו את מחירי הדלק, אני תמיד מתדלק במאה שקל.”
במוצאי שבת, 2.10.2005 עלו מחירי הדלק בשיעור של 5% ומחיר ליטר בנזין 95 אוקטן הגיע לשיא חדש של 6.23 שקלים חדשים. התייקרות זו היא מדרגה נוספת במגמה נמשכת של עליות מחירי הדלק בשנתיים האחרונות. ביולי 2003 עלה ליטר בנזין 95 אוקטן 4.5 שקלים חדשים, עשרה חודשים אחר כך, במאי 2004 – 5 שקלים חדשים, וכעת נחצה קו ה – 6 שקלים חדשים. צרכן ששילם עבור מילוי מיכל דלק ממוצע בן 45 ליטר כ – 200 שקלים חדשים לפני כשנתיים, משלם כעת כ – 280 שקלים חדשים.
פרסום הידיעה על עליית מחירי הדלק באתרי החדשות באינטרנט עורר גל תגובות ומחאות שבאופן טבעי חלף במהרה עם הסתגלות הציבור לגזרות החדשות עד לעליית המחירים הבאה. בין המגיבים נמצאת תגובה תורנית החוזרת על הלצה ישנה: “לי לא אכפת אם יעלו את מחירי הדלק אני תמיד מתדלק במאה שקל.” מי שלא הבין את ההומור טרח להסביר לחומד הלצון כי אם לפני שנתיים תדלוק במאה שקל הספיק בממוצע לנסיעה מחוץ לעיר של 220קילומטרים הרי היום הוא מספיק לפחות מ– 160 קילומטרים. יתכן שהבדיחה של המתדלק במאה שקל לא תמיד מובנת משום שיש בה שמץ של אמת. מחקרים שונים שנערכו בתקופות שונות ובמקומות שונים בעולם מצביעים על כך שמשפחה ממוצעת מקציבה להוצאות תחבורה אחוז קבוע מתקציב ההוצאות המשפחתיות. מכאן שהתגובה לעליית מחירים אינה שמירה על רמת צריכה קיימת בכל מחיר, אלא לעיתים חסכון המקטין צריכה אך שומר על מסגרת תקציב. מספר מחקרים שנערכו בארה“ב מצביעים על כך שמאז 1950 האמריקאים הקציבו חלק קבוע מההכנסה האישית שלהם להוצאות תחבורה שהתכנס סביב 9% מההכנסה האישית ונע בגבולות של 8% – 15% מההכנסה.
מי שמורגל לתדלק “במאה שקלים” ישאף אולי להמשיך בהרגלו גם בעקבות שינויים במחירי הדלק, אך רוב האנשים מקפידים לשמור על מסגרת כללית קבועה של הוצאות תחבורה יותר מאשר על סעיף עלות הדלק. מה שמתרחש כתוצאה משינויים במחירי הדלק הוא שינויים פנימיים בתוך מסגרת תקציב התחבורה המשפחתי – בשנת 1974, כאשר מחירי הדלק היו גבוהים, האמריקאים איזנו את ההוצאה הגבוהה עבור צריכת דלק ברכישת מכוניות קטנות,יעילות וזולות וסעיף הדלק היה כשליש מתקציב התחבורה המשפחתי. בשנת 1988, כאשר מחירי הדלק היו נמוכים, הציבור האמריקאי החל לרכוש רכבי שטח יקרים וסעיף עלות הדלק בתקציב התחבורה ירד לכחמישית מהתקציב.באירופה ובישראל מחירי הדלק גבוהים פי שניים עד שלושה ממחירי הדלק בארצות הברית. האירופאים נוהגים במכוניות חסכניות יותר מהאמריקאים, אך מרחקי הנסיעה האירופאים הם כשני שליש מהאמריקאים, ומעידים על כך שמרחק הנסיעות הוא משתנה יחסי קשיח שאינו עומד ביחס ישר למחירי הדלק.
מכיוון שתושבי סין החלו לגלות את יתרונותיו של הרכב הפרטי והם הופכים שדות אורז למגרשי חניה ושבילי אופניים לכבישים, הביקוש העולמי לנפט ומוצריו צפוי לעלות בקצב גבוה מההיצע. על כן ראוי לתכנן את העתיד על סמך ההנחה שבשנים הקרובות מגמת העלייה במחירי הדלק תמשך. על סמך ניסיון העבר ניתן לצפות כי העשירים לא יחושו כלל בעליית מחירי הדלק, העניים יסבלו יותר מאחרים ומעמד הביניים ימשיך לרטון, אך יגיב בפועל בדחיית סיפוקים שונים כמו דחיית מועד החלפת המכונית המשפחתית, רכישת מכוניות קטנות יותר, צמצום נסיעות והוצאות אחרות.
החיים לא חייבים להיות פחות נעימים וצורכי הניידות האמיתיים לא צריכים להצטמצם כתוצאה מהתייקרות מחירי הדלק. נסיעות רבות של מכוניות משפחתיות נערכות על ידי נהג בודד שלצדו ארבעה מושבים ריקים ומכוניות רבות הן בעלות נפח וכוח מנוע מיותרים ביחס לצורכי הניידות של בעליהם. מרבית המכוניות עומדות על מקומן 23 שעות מתוך 24 שעות היממה, אך אנו אוגרים עבורן מקומות חניה ואחסון באזורים גיאוגרפים שונים לשירותו של שימוש עקר בחלקים שונים של היממה.
יתכן שדווקא עליית מחירי הדלק תבנה את המצוקה הנדרשת כדי להניע מודעות, חשיבה ופיתוח מכשירים שבכוחם לספק ניידות ונגישות באופן יעיל, חסכוני ושוויוני יותר מאשר באמצעות האמצעים הקיימים.
המאמר פורסם לראשונה ביום 28.10.2005 באתר http://www.bsh.co.il