ביקושי תנועה חבויים

מהם ביקושי תנועה חבויים? ממה הם נובעים? על מה הם מעידים? האם הם רצויים? האם יש לרסנם, או לשאוף להיענות להם? ואם כן, עד כמה, וכיצד?

ביקושי תנועה חבויים?

תצפיות ומחקרים שעקבו אחר התפתחות התנועה במקומות בהם הוגדלה קיבולת התנועה, זיהו כי במקומות רבים הגדלת קיבולת התנועה הצליחה לפתור בעיות גודש ולדללו במשך תקופות מוגבלות, אך כעבור זמן נוצרו ביקושים ותנאי גודש חדשים. מודלים שניסו לחזות את הביקושים העתידיים במקומות בהם הוגדלה קיבולת תנועה התקשו לנבא את העתיד והופתעו מהתעוררות ביקושים בלתי צפויים. ביקושים אלה מכונים ביקושים “רדומים”, “חבויים”, “סמויים” או “מושרים” וכינוייהם מעידים כי הם מוסברים כתגובות התעוררות, גילוי, או השראה להרחבת קיבולת תנועה. התנועה ה-“חבויה” נצפתה כתגובה לכבישים או למסילות חדשים, לנתיבים חדשים על כבישים שהורחבו, למחלפים ששחררו לחץ מצמתים, לרמזורים או לתמרורים שהקלו על גודש מקומי, או כתגובה לפתיחה או הרחבה של קווי תחבורה ציבורית.

יש הטוענים כי הרחבת קיבולת תנועה אינה הדרך הנכונה לטפל בבעיות הגודש, והתעוררות הביקושים החבויים הם ההוכחה לכך. אם מספר שנים לאחר השקעות נכבדות בסלילת כביש חדש חוזרים תנאי הגודש לקדמותם, מה הואילו חכמים בתיקונם? אם מספר שנים לאחר נטילת תרופה למחלה, המחלה שבה ומופיעה, הרי כנראה שהתרופה שניטלה אינה מספקת חיסון אמיתי, אלא משמשת משכך כאבים קצר טווח.

במסגרת המאבק הציבורי שנוהל נגד סלילת כביש “חוצה ישראל” היו שטענו כי לסלילת הכביש לא תהא תוחלת לאורך זמן משום שהוא יעורר וישרה תנאי גודש חדשים ולכן בטווח הארוך לא יקל על בעיות התחבורה אותן הוא נועד למנוע. נטען כי הכביש החדש יחסוך בטווח הקצר את משך הנסיעה, בכך יגרום להרחבת בנייה בסמוך אליו, ישרה ביקושים חדשים ויעורר תנאי גודש חדשים. הטענה היא כי כביש חדש גורם לתנועת ספירלה – הכביש מוליד בקרבתו יישובים או פרברים חדשים, אלו מעוררים תנועה חדשה, זו מפחיתה את איכות הנסיעה על הכביש החדש, מניעה פיתוח דרכים חדשות, וכך נוצרים פרברים חדשים, וחוזר חלילה.

מבקרי הרחבת הכבישים נדרשים להשיב לשאלות: מדוע לא להגיב למציאות ולפייס רצון אנושי לנוע, לגדוש את הכבישים, או לבנות פרברים? והתשובות לשאלות מאין אלה הן שנדרשים סייגים לרצון בלתי מבוקר לנוע, משום שתנועה מופרזת גורמת נזקי תאונות דרכים, זיהום אויר, רעש, רעד, גודש, או אבדן ערכי טבע ושטחים פתוחים, ולכן פוגעת בשאיפות מנוגדות לשקט, שלווה, או לסביבה איכותית, בעושר ובמגוון הטבעי.

הגורמים לתנועה חבויה

חכמינו הביטו על נפש האדם וסיכמו את תצפיותיהם באמרות כמו: “אין אדם מת וחצי תאוותו בידו.” (קהלת רבא, פרשה א’, י”ג), או “אבר קטן יש באדם, משביעו רעב, מרעיבו שבע“, (סנהדרין ק”ז, ע”ב), המסבירות כי נפש האדם פועלת באורח פרדוכסלי בו האוכל לא רק משביע, אלא גם מעורר תיאבון ורעב. עדות בת זמננו לחוסר יכולת לספק תאווה אנושית ולהשראת ביקושים כתוצאה משפע של היצע, מופיעה בעולם התקשורת והמידע. עולם התקשורת הואץ במאה העשרים באופן חסר תקדים, בין השאר אודות להרחבת הקיבולת של ערוצי התקשורת על ידי שכלול והרחבת פס התקשורת – תקשורת שנעה על כבלים סימטריים עברה לנוע על כבלי נחושת קואקסיאלים, ומשנות השבעים ואילך על כבלי סיבים אופטיים. ג’ורג’ גילדר ניסח את ההתפתחות המואצת של נפח תעבורת התקשורת בביטוי שזכה לכינוי “חוק גילדר”, ולפיו רוחב הפס של מערכות תקשורת משלש עצמו כל 12 חודשים ומספר הביטים העוברים ברשתות מידע מכפיל עצמו כל מאה ימים, באותה עלות. נפש האדם אינה יודעת שובע לא רק כשמדובר בתקשורת ומידע, אלא גם כשמדובר בתנועה ותחבורה. העובדה שהתנועה השתפרה עשרות מונים מתנועה רגלית לתנועה מנועית לא עצרה את המאווים לפרוץ גבולות חדשים בתנועה לחלל החיצון, ובתנועה מהירה, תכופה ורחוקה יותר על פני הארץ. תאוותו של אדם מסבירה את התנועה ה-“רדומה” וה-“חבויה”, והיא מתעוררת כל אימת שהאדם מזהה שהוסרו מגבלות טכניות או כלכליות ונוצרו הזדמנויות חדשות להגשים את תאוותיו הבלתי נלאות.

החוקים הנובעים מטבעה של נפש האדם גלומים גם בחוקי הביקוש וההיצע השגורים בתורת הכלכלה, המניחה כי הורדת מחירו של מוצר גורמת להעלאת הביקוש אליו. הכלכלנים בוחנים את רגישות תגובת השינויים בביקושים לשינויים במחירים, בנוסחאות המבטאות את “גמישות הביקוש”, וב-“עקומות ביקוש”. טבעי אפוא, כי הרחבתה או שיפורה של דרך והפחתת עלות וזמן הנסיעה, יעוררו ביקושים לתנועה חדשה, מהירה ורחוקה יותר. לאורך זמן הביקושים החדשים צפויים לגרום לשינויים בשימושי  הקרקע השכנים לדרך חדשה או משופרת, ולהתפתחותם של מוקדי דיור, תעסוקה או מסחר במרחק רב יותר מריכוזי אוכלוסין קיימים.

התנועה הרדומה משקפת חוק טבע נוסף והוא השאיפה לשוויון. השאיפה לשוויון אינה עניין חברתי בלבד, אלא גם שאיפה פיזיקלית המודגמת בשאיפתו של ריק להתמלא, בהשוואת לחצים בין גזים או נוזלים הנתונים במערכת אחת, או ב-“חוק הכלים השלובים”. באופן טבעי, כאשר נערך שיפור תחבורה על ציר מסוים, הוא ימשוך תנועה מצירים מקבילים בסביבתו הנחותים ממנו בתנאי גודש או נוחות. בנסיבות מסוימות הגדלת התנועה במקום מסוים שהורחב או שופר לא בהכרח מגדילה את כלל הנסועה בסביבה ולא מעוררת תנועה רדומה, אלא גורמת לארגון התנועה מחדש על ידי הסטת תנועה קיימת לצירים חדשים, או לחלוקה שונה של זמני הנסיעה. שינויים מסוג זה מתרחשים תוך זמן קצר – מי שנהג לנוע על נתיב מסוים ישנה את מסלול נסיעתו לציר מהיר יותר, מי שנסע ברכב פרטי יעבור לתחבורה ציבורית מהירה יותר, ומי שנהג להקיץ עם זריחה כדי להקדים את שעות הגודש, יקום נינוח מאוחר יותר או יוסיף כוס קפה לסדר של בוקר יום עבודה.

הקשר הסיבתי בין הרחבת קיבולת לבין תנועה חבויה?

כפי שנזכר לעיל, באורח פרדוכסלי מזון מספק צורכי רעב חיוניים ומעורר תיאבון חדש. הנחה גורפת לפיה כל הרחבה של קיבולת תנועה מיותרת משום שהיא מגדילה את התיאבון לתנועה, עלולה להוביל להקפאה מופרזת של תהליכי פיתוח ולגרום מחסור ונזקים. באופן הפוך, ייחוס הגדלת תנועה להתעוררות של תשוקות כבושות ומיותרות לנוע, עשוי לחטוא לאמת. מומחה התחבורה רנדל אוטול, השווה את הגודש בדרכים לתורי הלחם במשטר הסובייטי – התורים לא נוצרו משום שנאפו יותר ככרות לחם שסופקו בחינם וגרמו להתעוררות ביקושים רדומים, אלא כתוצאה מהגבלות מלאכותיות על כושר הייצור וההספקה שגרמו למחסור. דוגמת תורי הלחם ממחישה כי גודש עשוי לבטא רעב ולא רק תיאבון.

להגברת תנועה או לריסונה קיימים גורמים ומניעים רבים, שאינם קשורים באופן סיבתי או בלעדי לתאווה לנוע ולהרחבת תשתיות. תנועה מושפעת מגידול אוכלוסין טבעי, גידול בנסיעות בשל הגירה, או העתקה של מקומות מגורים ועסקים. תנועה ערה עשויה להעיד על חיי חברה וכלכלה תוססים, תנועה עשויה לגדול עקב צמיחה כלכלית, עלייה ברמת חיים, עלייה בהכנסות הפנויות, ירידת מחירי דלק או תחזוקת כלי רכב, או בגלל אמצעים המנעימים את זמנם של מעוכבי הגודש והפקקים. ייחוס השראת תנועה לגורם אחד בלבד – הרחבת תשתיות – במנותק מהגורמים האחרים עלול להוביל למסקנות מוטעות.

המענה לתנועה החבויה

ביקושים ותאוות אנושיים לאכילה, שתייה, או לשעות שינה, מרוסנים ומאוזנים בדרך כלל על ידי מנגנונים ביולוגיים פנימיים. לעומת מנגנונים אלה, אין מנגנונים ביולוגיים המגבילים את התאווה והשאיפה לצבור ידע או לנוע, ואין צורך לרסן ידע או תנועה, אם אין בהם כדי לגרום נזקים אישיים או סביבתיים. התנועה עצמה אינה דבר מגונה, להפך היא אמצעי חיובי שבכוחו ליצור רקמה חברתית וכלכלית בריאה ויעילה, הזדמנויות להגיע לאזורים גיאוגרפים רבים ומגוונים, וגורם מאזן ומשווה בין חלקים שונים בחברה. הרחבת דרכים וחסכון בזמן נסיעה מעניקים יותר אפשרויות והזדמנויות, משפרים את הגישה לאזורים גיאוגרפים נרחבים והופכים אותם למושכים, יוצרים הזדמנויות לתחרות מסחרית רבה יותר, במרחבים גדולים יותר, ולשיפור מגוון המוצרים, המחירים או רמות השירות. הגדלת התחרות במרחב עשויה לתרום לשוויון הזדמנויות, פיזור חלוקת הון, הכנסות ורווחה. השקעות ציבורית בתשתיות דרכים נערכות כמכשיר חיובי ושימושי ולא על מנת לרסן את השימוש בהם.

שורש הבעיה שמבטאת ה-“תנועה המושרית” אינו עצם התנועה, אלא החסרונות ותופעות הלוואי המזיקים הנובעים מפעילות תחבורה מנועית מופרזת. הפתרון לחסרונות אלה אינו שאיפה לצמצם את התנועה, אלא פיתוח שיטות חדשות לייעול התנועה וצמצום חסרונותיה ונזקיה. תחום התחבורה פיזי ומגושם בהרבה מתחום התקשורת – שהשכיל להרחיב ולשכלל את רוחב פס התשתיות במהירות – אך גם בתחום התחבורה יש מקום רב לשיפור. אם את רוחב פסי התחבורה יקר ומזיק להרחיב, יש מקום רב לשיפור בתחום צמצום ויעילות האמצעים הנעים על פסים אלו. שילוב של משטר דיאטה קפדני לתאווה לכלי רכב מגושמים עם שיפור יעילות פסי התחבורה עשוי לפתח תרופה שתספק לא רק את הרעב לנוע, אלא גם את התיאבון לנוע רחוק יותר ומהר יותר ללא תוספת עלויות כלכליות, וסביבתיות.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *