התרופה ל-“תוכנית ספדי” – “חזון ספדי”

בלהט הויכוח וההתנגדות ל-“תוכנית ספדי” לפיתוח מערב ירושלים, נשכח חזונו של משה ספדי שיכול לשמש תרופה לתוכנית.

משה ספדי נולד בחיפה בשנת 1938, הגר לקנדה, למד אדריכלות ותכנון ערים, התמחה אצל לואיס קאהן בפילדלפיה ופיתח קריירה עצמאית מרשימה. ספדי תכנן בניינים רבים ברחבי העולם, ובהם בנייני ציבור מרשימים, והוא מחלק את זמנו בין שלושה משרדים בקנדה, בארצות הברית ובירושלים.

בישראל, ספדי תכנן פרויקטים מונומנטליים וביניהם “נתב”ג 2000” ו-מוזיאון יצחק רבין, אך שמו של ספדי מקושר בתודעה הציבורית בעיקר עם תוכנית רחבת היקף לפיתוח מערב ירושלים שזכתה לשם “תוכנית ספדי”. מדובר בתוכנית פיתוח מקיפה שהוכנה לפני כעשר שנים העוסקת בתכנון מעל 24,000 דונם, ובהם בנייה של למעלה מ – 20,000 יחידות דיור. התוכנית כוללת פיתוח אזור מגורים, שטחים ציבוריים ופארקים עירוניים, באזור נרחב הכולל את הר חרת, מורדות רכס לבן, נחל רפאים, עמק בית זית ועמק הארזים. התוכנית משתרעת בין גבול השטח הבנוי של ירושלים לבין גבולות מבשרת ירושלים והמושבים אורה ועמינדב.

“תוכנית ספדי” עוררה מחאה ציבורית והוגשו כנגדה התנגדויות מפורטות רבות עליהן חתמו כ – 15,000 מתנגדים. התוכנית ליכדה אופוזיציה של ארגוני איכות סביבה ותושבי ירושלים וסביבותיה. ההתנגדויות ל-“תוכנית ספדי” נומקו בפגיעה סביבתית כבדה, פגיעה בשטחים הפתוחים במערב ירושלים ופרבורה של העיר במקום עיבוי השטחים הבנויים ומיצוי מלאי הדירות והשטחים המאוכלסים. נטען כי התוכנית תחליש ותנוון את מרכז העיר הקיים, תפגע באגן ההיקוות של אקוויפר ההר, ברצף מערכות אקולוגיות ובאתרי מורשת וטבע. כמו כן נטען כי התוכנית הונחתה והוטתה על ידי שיקולים זרים ובלתי מוצדקים, כמו מניעים מדינים, בטחונים, דמוגרפים וכלכלים, ולא על ידי צורכי קיום או רווחה של התושבים.

לאור ריבוי ההתנגדויות, הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז ירושלים מינתה חוקר על מנת שישמע את ההתנגדויות  ויעביר המלצות לועדות התכנון. הועדה המחוזית הבינה כי “תוכנית ספדי” בשלמותה קשה לעיכול ולכן החליטה לפני מספר חודשים לפרוס אותה. מתווה התוכנית אושר באופן עקרוני, אך היא תבוצע בהדרגה וכל שלב יאושר באופן נפרד לאחר בחינה של השלב הקודם. בשלב הראשון הועדה שינתה ייעוד של 3,000 דונם.

“תוכנית ספדי” נערכה על ידי מתכנן ערים ששירותיו המקצועיים וכשרונו נשכרו על ידי פרנסי ירושלים שביקשו להגשים את חזונם לפיתוח העיר. כשמדובר בהגדרת חזון עיר, יש לספדי – שראה, התגורר ותכנן ערים שונות בעולם – דעה אישית עצמאית, יצירתית ומקורית. בשנת 1997 ספדי פרסם את חזונו בספר בשם: “”The City After the Automobile: An Architect’s Vision., העוסק ברעיונותיו האוניברסליים של המחבר לגבי דמותה הרצויה של עיר חיונית ושוקקת, המשביעה את רצון תושביה ואורחיה.

חזונו של ספדי עוסק בהקטנת צריכת הקרקע העירונית על ידי הרכב הפרטי. ספדי מציע פתרונות המאזנים בין הניידות הגבוהה שמספק הרכב הפרטי לבין בזבוז הקרקע המשווע שהוא צורך בצורת שטחי חניה, כבישים ופרברים. כאדריכל יוצר, ספדי אינו עוסק ברעיונות מופשטים, אלא מתווה סקיצות לרעיונות מעשיים המקטינים את התלות של העיר בכלי הרכב מבלי לפגוע בצורכי ניידות. הספר דן בין השאר בשימוש בכלי רכב חשמליים בבעלות ציבורית המאוחסנים ומפוזרים במקומות ציבוריים ברחבי העיר ומושכרים לציבור לשימוש יעיל וממוקד. ספדי מציע לקבוע חוקים נוקשים המגבילים זחילה עירונית, הוא מעלה רעיון לתכנון עיר ישרה, בהשראת הקרדו הרומאי, הבנויה סביב זירה מרכזית שבה מרוכז פיתוח מואץ. לטענתו, פיתוח מרוכז יקטין את התלות ברכב הפרטי, יגביר את איכות החיים בעיר, ימנע זיהום ויצמצם בזבוז משאבי זמן, כסף וקרקע.

נדמה כי “חזון ספדי” הוא התרופה המאזנת ל-“תוכנית ספדי”.

Leave a Reply