אנריקה פנלוסה – פוליטיקאי של אושר

אנריקה פנלוסה היה ראש עיריית בוגוטה בשנים 1998 – 2000. בתקופה זו הוא הנהיג שינויים משמעותיים באופייה של העיר תחת הסיסמא “פוליטיקה של אושר.” עקרונות של שוויון וצדק חברתי, יושמו בפרט ביחס לתחבורה, למרחב הציבורי, ולילדי העיר.

בוגוטה

בוגוטה היא עיר הבירה של קולומביה ואוכלוסייתה כללה בשנת 2000 כ – 7 מיליון תושבים. עד סוף שנות התשעים של המאה העשרים בוגוטה נחשבה לעיר עולם שלישי חסרת רחמים ותקנה. היא זוהתה עם מאפיה קולומביאנית, אלימות, עבריינות, מעשי חטיפה ורצח, שימוש בסמים, שחיתות, חוסר יציבות פוליטית, שכונות עוני, תשתית קורסת וגודש תנועה. העיר עברה מהפכה, שחלק ממנה נזקף לחזונו ולמנהיגותו של אנריקה פנלוסה. פנלוסה השכיל ליצור מודל פיתוח עירוני המבוסס על התמקדות באדם, שוויון זכויות לכל, תחבורה שווה, מרחב ציבורי נגיש לכל וחינוך. העיר הפכה למקור תקווה ובקרב תושביה גברה הגאווה ותחושת השייכות. שינוי הגישה והאווירה גרם לירידה משמעותית בפשע ושינה את פני העיר.

“פוליטיקה של אושר”

פנלוסה טבע סיסמא “פוליטיקה של אושר”. הוא הניח כי מדינות העולם השלישי לא יוכלו להדביק את המדינות העשירות בשלוש או ארבע מאות שנים ברמת הכנסה לנפש וסבר כי הגדרת השגים ויעדים במושגי הכנסה נידון מראש לכישלון. מדד ההצלחה שהוא הציע לבני עירו היה פשוט להפליא – אושר. האושר הוא בהחלט בהישג יד של כל אדם וכל חברה, ופנלוסה הציע להפוך את עירו לשמחה, יצירתית ובעלת תושבים מאושרים יותר. פנלוסה לא הגדיר מדדי הצלחה בעושר ובחומר, אלא מדדים לא חומריים, כמו כמה זמן נכדים ישהו בחיק סביהם, עד כמה הם ייהנו מיחסי חברות, מספר הפעמים שאנשים יחייכו זה אל זה, יאהבו או יתנשקו.

באחת ההרצאות שנשא פנלוסה הוא שאל, מה נדרש כדי להיות מאושר? והשיב: “אנו זקוקים ללכת, פשוט כמו שציפורים צריכות לעוף. אנו צריכים להיות בסביבת אחרים. אנו זקוקים ליופי. אנו זקוקים לקשר עם הטבע, מעל הכל אנו זקוקים לא להיות מנודים ומובדלים. אנו חייבים לחוש סוג כלשהו של שוויון.”

באופן מעשי, אנריקה פנלוסה בחר לטפל באושר של תושבי עירו על ידי פעולות שמטרתן יצירת שוויון ואחריות חברתית, באמצעות עידוד מעורבות חברתית, תחושת קהילה, סובלנות ואדיבות, ובניית סביבה לאנשים מאושרים, בעיקר באמצעות פתיחת המרחב הציבורי לכל, פיתוח תחבורה שוויונית ודאגה לילדי העיר. פנלוסה השקיע את המקורות שעמדו לרשותו גם בבניית תחושת גאווה והערכה עצמית חיובית לערכים קהילתיים וגם בממד החוויתי של בני עירו – הוא העדיף להעניק לבני העיר מופעי תרבות וקונצרטים שיחרטו בלבם זיכרונות חיוביים על פני מזרקות או פסלים מונומנטליים המיועדים להטביע את חותם העיר על תיירים ומבקרים.

בתום כהונה קצרה של שלוש שנים אנריקה פנלוסה נפרד מתפקידו על פי החוק המקומי, פרסם מספר ספרים והפך למרצה מבוקש, המפיץ את עיקרי אמונתו ברחבי העולם. לדבריו, האתגר הגדול לביטחון העולם הוא סביבה וקיימות חברתית בערים הגדלות במהירות. ערי העולם השלישי גדלות ביותר משמונים מיליון תושבים בשנה. בערים צפופות כמו בוגוטה, סאן פאולו, ג’אקרטה ומקסיקו סיטי, מעטים המקומות בהם אנשים פוגשים טבע, מקום לשחק בחוץ, או אנשים אחרים כשווים. פנלוסה מדגיש את הקיימות החברתית יותר מאשר את הקיימות הסביבתית. על בסיס ניסיון והכרת המציאות, פנלוסה טוען כי מחייה בתנאי עוני מובילה לבעיות חברתיות קשות שהקיצוניות שבהן מתבטאות בטרור. בני אדם זקוקים למזון ומגורים לצורכי הישרדות, אך גם לצרכים גבוהים יותר הקשורים בכבוד ובאושר.

בניית ה-“אושר” הלכה למעשה

כדי להגביר את האושר של בני בוגוטה, הלכה למעשה, פנלוסה התמקד ביצירת שוויון בשלושה נושאים – המרחבים הציבוריים, ילדי העיר והתחבורה.

מרחבים ציבוריים – לפני הנהגת המדיניות של פנלוסה, המרחב הציבורי בבוגוטה לא היה נגיש למרבית הציבור – גנים ציבוריים גודרו, חלקם הופרטו ושויכו לשכונות, ומדרכות העיר הפכו למרמס על ידי מיעוט בעלי רכב. פנלוסה האמין כי המרחב הציבורי נועד לשמח את כלל הציבור, לדבריו: “מרחב ציבורי נועד למחיה, עסקים, נשיקות ומשחקים. ערכו אינו יכול להימדד בערכי כלכלה ומתמטיקה, הוא צריך להישאר לנשמה.” הוא סבר כי גני העיר חיוניים לבריאותה הגשמית והרוחנית של העיר בדומה להספקת המים העירונית. פנלוסה הסביר מדוע לגנים ציבוריים תפקיד רב עוצמה ביצירת שוויון חברתי: בדרך כלל אנשים נפגשים בתנאים מעמדיים – בעבודה, ישנם בוסים ויש עובדים, במסעדה, חלק משרתים וחלק מקבלים שירות. גנים ציבוריים הם מקום התקבצות קהילתי, הם יוצרים תחושת שייכות, ומזמינים את כולם ללא הבדלי גיל, רקע, הכנסה או יכולת. הם מקום מפגש עם בני הקהילה ועם הטבע.

פנלוסה טוען כי “גנים הם פרפרי העיר, הם שם כדי לשמח אנשים.”, ולכן הקים יותר מ – 1,200 גנים בתקופת כהונתו, נטע יותר מ – 100,000 עצים ברחבי העיר, הרחיב את שטחי הגנים ופתח לציבור גנים סגורים או קהילתיים. פנלוסה טוען כי קיים מרחב פעולה ביחס לעתיד – ערים רבות בעולם השלישי נמצאות בתהליכי בניה ופיתוח, ורבות כוללות ומוקפות באזורי פיתוח שעתידים להילקח מתושבי העיר. לפני שיהיה מאוחר הוא מציע להקצות שטחים לגנים ולהולכי רגל. בהדרגה קרקעות רבות הופכות לפרטיות, ולציבור הרחב נותרים שטחים פתוחים מצומצמים ונדירים. למעמדות הגבוהים יש גישה לטבע באמצעות כלי רכב, בתי כפר, מועדוני גולף או שמורות ציד, ואילו לעניים נותר בערים מעט מרחב ציבורי, והבילוי המרכזי שלהם הוא הטלביזיה. פנלוסה טיפל בהגדלת המרחב להולכי הרגל ובשיפור תנאיו. מאות רחובות הוקצו להולכי רגל בלבד, ובכללם נפתח המדרחוב הארוך בעולם. הוחלט במכוון להשאיר רחובות לא סלולים כדי להקשות על הגישה למכוניות ולהותיר חללים להולכי רגל. גיבוב של שלטים מסחריים הוסר, ורחובות העיר הפכו לנאים, נקיים ונעימים יותר.

ילדים מאושרים – פנלוסה הסביר את החשיבות שהוא מייחס לאושרם של ילדי העיר – כשם שקיומו של דג סלמון בנחלים הוא מבחן לבריאות הנחלים, כך קיומם של ילדים מאושרים בעיר הוא סימן לבריאות העיר. ערים מוצלחות וידידותיות לילדים הן ערים מוצלחות לבני אדם בכלל. פנלוסה שינה סדרי עדיפויות קודמים, תוך מתן משקל לשמחת הילדים – בתקופת כהונתו הוקמו 50 בתי ספר חדשים, שעוצבו על ידי מיטב האדריכלים במטרה לשדר מסר בדבר חשיבות הילדים לקהילה, הוקמו למעלה ממאה מעונות יום לילדים, פותחה רשת ספריות ציבוריות, וההרשמה לבתי הספר עלתה בשיעור של 34%. לדברי פנלוסה, מה ששימח אותו יותר מכל הייתה העובדה שמרחב השטחים הירוקים בבוגוטה גדל ועמו המרחב שבו ילדים יכולים לשחק ללא חשש מפגיעה של מכונית.

שוויון בתנועה ובתחבורה – פנלוסה הסביר את חשיבות התנועה, ובפרט התנועה הרגלית, לאושר. “אלוהים יצר אותנו חיות הולכות – הולכי רגל. כמו שהדג צריך לשחות, הציפור לעוף, הצבי לרוץ, אנו זקוקים ללכת, לא למטרות הישרדות, אלא כדי להיות מאושרים”. “החשיבות של מרחב הולכי רגל אינה יכולה להימדד, אך דברים חשובים נוספים בחיים גם כן אינם יכולים להימדד: חברות, יופי, אהבה ונאמנות הם דוגמאות. גנים ומקומות אחרים להולכי רגל חיוניים לאושר העיר.” הוא גם השכיל להבין כי תחבורה היא בראש ובראשונה עניין מדיני. “תחבורה עירונית היא נושא מדיני ולא טכני. ההיבטים הטכניים מאוד פשוטים. ההחלטות הקשות מתייחסות למי עשוי להרוויח מהמודל הנבחר.” “תחבורה היא הבעיה העירונית היחידה שמחמירה ככל שאתה עשיר יותר. היא נפתרת רק על ידי שינוי בהתנהגות שלנו, זה תמיד עניין מדיני.” הוא תהה: “האם נעז ליצור מערכת תחבורה הנותנת עדיפות לצורכי העניים? או האם אנו מנסים באמת לפתור את פקקי התנועה של המעמדות העליונים?”

פנלוסה טוען כי במאה השנים האחרונות ערים נבנו לרווחת המכוניות יותר מאשר לרווחת בני אדם. לדבריו, “עיר אינה צריכה להיות קבוצת כבישים ובתים סביבם, אלא לכלול שדרות, מסלולי הליכה ורכיבה, מקום לשבת בבית קפה, לשוחח ולהתנשק.” פנלוסה החליט לשחרר את תושבי עירו מהשעבוד למכוניות והנימוק: “אנו רוצים חברה שוויונית ככל הניתן. למטרה זו, שוויון של חלוקת אמצעי מחיה חשוב יותר מחלוקת הכנסות. סביבה חיה חופשית ככל הניתן מכלי רכב מנועיים.”

כדי לנסות להבין את מדיניותו של פנלוסה חשוב להבין את סביבת התחבורה והדמוגרפיה של בוגוטה. בבוגוטה רק ל – 25 – 30 אחוז ממשקי הבית יש רכב, אך כסף ציבורי הושקע בכבישים ללא יחס הולם לרמת המינוע. פנלוסה טען כי דמוקרטיה היא לא רק אופן הצבעה, אלא דאגה לטובת הציבור מעל הפרט, ולכן טען כי הגבלת תנועה וחניה של מכוניות בשטח העיר ישפר את מצבם של רוב תושבי העיר. במשך השנים, ממשלת קולומביה העתירה תקציבים על סלילת כבישים מהירים ושיפור הכבישים בבוגוטה, בין השאר, בעידוד סוכנות הפיתוח הבינלאומית של יפן, וכך נוצר לטענת פנלוסה מצב שבו העשירים בעלי המכוניות נהנו מנתח השקעה גבוה, שיצר עבורם הזדמנות לצאת מהמרחב העירוני הצפוף, והותירו לעניים כבישים פקוקים. פנלוסה היה נחוש לשנות את האיזון הקיים, והוא תהה, מדוע כל הכוח של המדינה מיושם בפיתוח כבישים בזמן שזה לא נעשה לגבי גנים, למרות העובדה שיותר אנשים עשויים ליהנות ולהרוויח מדרכים ירוקות מאשר מדרכים מהירות? בנוסף לכך פנלוסה העלה תהיות לגבי היקף הפגיעה במאות ילדים מתאונות דרכים בתחומי בוגוטה.

יריית הפתיחה במלחמה הרשמית של פנלוסה נגד המכוניות החלה כאשר הוא ציווה שמדרכות בוגוטה יפונו ממכוניות. החניה על המדרכות הייתה מנוגדת לחוק, וכל שפנלוסה הורה הוא לאכוף חוק קיים, אך צעדו עורר התנגדות של בעלי הון ואנשי עסקים שהתרגלו למנעמי החניה על מדרכות העיר וביקשו להדיח את ראש העיר. פנלוסה שרד את ניסיון ההדחה, והוא יצא ממנו נחוש ומחוזק. הוא טען כי העשירים הפכו את מדרכות העיר למגרשי חניה וכי חניה זו היא סמל לחוסר שוויון המתבטא בהשתלטות בעלי הרכב על המרחב הציבורי. לימים טען כי בארצו למדו שמדרכות הן אמצעי גישה לגנים ולא שבילי מעבר לכלי רכב. בתקופת כהונתו, פנלוסה בנה ושיקם מאות קילומטרים של מדרכות.

פנלוסה החליט לפעול להגביל את תנועת המכוניות בעיר וכתחלופה לשפר את התחבורה הציבורית. הוא שכנע את מועצת העיר להעלות את מסי הדלק להשתמש בכספי המס לפיתוח תחבורה ציבורית, ונקט פעולות נוספות שמטרתן צמצום תנועת כלי רכב פרטיים. ההשפעה המצטברת של הפעולות הצליחה להפחית 40% מהמכוניות שנעו על כבישי בוגוטה בשעות העומס.

בכל יום ראשון – יום השבתון בבוגוטה, נסגרו לתנועת מכוניות כבישים באורך של 120 קילומטרים למשך 7 שעות. סגירת הכבישים גרמה למיליוני תושבים מכל המעמדות והגילים לצאת לרחובות, לרכב על אופניים, להתקבץ או לרוץ. פנלוסה ניסה ללא הצלחה למסד בעיר יום אחד בשבוע בו לא יערך שימוש במכוניות, אך הצליח למסד פעם בשנה “יום חופשי ממכוניות”. ב – 24.2.00 בוגוטה הייתה העיר הראשונה בעולם שהצליחה לארגן יום חופשי ממכוניות לעיר בסדר גודל של 7 מיליון תושבים. התקדים של בוגוטה זכה לניסיונות חיקוי בעולם, תושבי העיר הצביעו על מנשר שהפך יום זה לאירוע שנתי ובמשאל שנערך 83% מתושבי העיר ביקשו להוסיף ימים חופשיים ממכוניות. רעיונות של יום או עיר חופשיים ממכוניות לא היו חדשים והם הועלו החל משנות השישים על ידי קבוצות שונות שחלקן זוהה עם תנועות שתמכו באהבה, שלום, שוויון, סביבה איכותית, חופש, שימוש חופשי בסמים וקבוצות תמהוניות. פנלוסה אומץ להפתעתו על ידי ארגונים “ירוקים” שנשאו את בוגוטה על דגליהם, אך הוא טרח לציין שסדר יומו נפתח מהזווית החברתית ולא הסביבתית: “למעלה מארבעים השנים האחרונות, התנועות לאיכות הסביבה יצרו תרבות של כבוד לסביבה, אך יש פחות בהירות לגבי סוג הסביבה שיוצרת ילד שמח.” פנלוסה לא פעל כהיפי זרוק, וגם לא כמהפכן דרום-אמריקאי הקורא לסוציאליזם, ספרו הראשון נקרא: Capitalism: The Best Option and Democracy. הוא הדגיש כי הרעיון של הגבלת מכוניות נועד עבורו בראש ובראשונה לתת לכל האזרחים זכויות שוות לתנועה, וליצור שילוב חברתי, כאשר המנקה משכונת העוני נוסעת באוטובוס לצד הפקיד המבוסס.

מקורות השקעה בפיתוח כבישים ומסי דלק הוקצו לפיתוח תחבורה ציבורית. תקציב של 600 מיליון דולר שהוקצה להקמת אוטוסטרדה דו-מפלסית בוטל, ובמקומו פותחה מערכת תחבורה ציבורית בתקציב של 300 מיליון דולר. בהשקעות צנועות יחסית, שכללו תמרורים וסימונים של נתיבי תחבורה ציבורית, שופרה הקיבולת של מערכת האוטובוסים בבוגוטה והיא מסיעה מידי יום כ – 700,000 איש.

פנלוסה הוא תומך נלהב בתחבורת אופניים וכדוגמא אישית השתמש בהם מידי יום בדרך מביתו לעירייה. הוא טען כי האופניים מאווררים את התנועה. “ראשית, זה סימן שיש לך צפיפות מספקת כדי לתמוך בתחבורה ציבורית. שנית, זו אחת הדרכים הטובות יותר להוציא אנשים מרכביהם.” בבוגוטה נסללו יותר מ – 300 קילומטרים של שבילי אופניים, והונהגו נסיעות אופניים ליליות ברחובות העיר.

בוגוטה בהנהגת פנלוסה הפגינה כי כאשר קיים רצון מדיני וגישה שוויונית והוגנת, ניתן לגבש הסכמה ציבורית רחבה ולבצע שינויים משמעותיים בתנועה העירונית תוך זמן קצר יחסית ובמשאבים מוגבלים. אנריקה פנלוסה הוכיח כי כאשר בני אדם מקבלים יחס שוויוני והוגן הם מגיבים בצורה הולמת, וכי כאשר קיימת חשיבה חברתית ברת-קיימא ניתן להתגבר על פשיעה, אלימות קיצוניות וטרור.

Leave a Reply