צעצועי תחבורה

לפעמים כלי רכב הם סוג של צעצועים ולפעמים צעצועים הם סוג של כלי רכב. על הפעפוע בין עולם התחבורה לעולם המשחקים.

“צעצועי תחבורה”

בסוף שנת 2000 פורסמו בעיתונות העולמית הצהרות על המצאה העומדת לפרוץ לשווקים, לשטוף את העולם ולהחליף מוצרים מזהמים, יקרים ומתסכלים. ההמצאה יוחסה לממציא בעל מוניטין, דין קיימן, והיא נתמכה על ידי בעלי שם בעולם הטכנולוגיה העילית. לסטיב ג’ובס, מנכ”ל חברת המחשבים “אפל”, יוחסו אמירות כאילו ההמצאה המדוברת חשובה כמו המחשב האישי ותגרום לשינוי בתכנון ובניה של ערים. את ההצהרות היומרניות אפפה סודיות שהכניסה חלק מהקוראים לסקרנות דרוכה. מעטה הסודיות סביב המצאתו של דין קיימן הוסר בתחילת שנת 2001, הסתבר שמדובר בקורקינט דו-גלגלי חשמלי מתוחכם המכונה “סגווי”. ה – “סגווי” הוא בעל תביעת רגל קטנה, מסוגל לייצב את עצמו באמצעות ג’ירוסקופים, חיישנים ומיקרו-מעבדים ולנוע במהירות לפי הטיית גופו של הרוכב.

עד עתה, המצאת ה – “סגווי” לא הפכה את העולם, לא שינתה את תכנון הערים, וחדירתה מוגבלת. יתכן שבאחד ממשרדי האדריכלים בעולם יושבים מתכנני ערים הרואים בעיני רוחם ערים שתושביהם נעים בעיקר באמצעות קורקינטים חשמליים, אך עיר כזו היא עדיין חלום באספמיה. ה -“סגווי” אינו משווק ככלי תחבורה עירוני, עממי ומתקשה לשרת ככזה. על תשתית כבישים ה “סגווי” הוא כלי תחבורה קטן ואיטי יחסית שאינו מספק לרוכב הגנה מפני סביבתו, ולכן במרבית העולם הרכיבה באמצעותו על כבישים אסורה. גם על המדרכות הסתבר כי ה – “סגווי” מתקשה להשתלב בתנועת הולכי רגל. הוא מהיר ונוקשה מהתנועה הרגלית ולאחר שהתרחשו מספר תאונות, חלק מערי ארצות הברית אסר בחוקים את תנועתו על מדרכות. ההמצאה שהתיימרה לשנות את העולם נדחקה למתחמים מוגבלים, כמו גנים ציבוריים או מגרשי גולף, ומעטים משתמשים בה באופן שגרתי בדרכם לעבודה. לאחר דיונים ממושכים, משרד התחבורה בישראל אישר נסיעה ב – “סגווי” במתחמים מוגדרים לרוכבים מגיל 16 ומעלה במהירות מרבית של 13 קמ”ש. המחיר היחסי הגבוה של ההמצאה המהפכנית מנע ממנה להפוך למוצר תחבורה עממי שבכוחו לצמצם גודש תנועה או זיהום אויר הנגרמים על ידי תנועת מכוניות, והיא משמשת צעצוע תחבורה לבעלי אמצעים.

מוצר הרבה פחות מתוחכם מה – “סגווי”, אך שימושי והרבה יותר עממי וזול, הוא הקורקינט החשמלי. משחק הילדים העתיק, שנבנה עד לפני דור באופן עצמאי על ידי ילדים יצירתיים, מקרשים, מסמרים וגלגלי עגלות, או מיסבים משומשים, הפך למוצר תעשייתי היורד מפסי הייצור הזולים במזרח הרחוק. הקורקינט המסורתי שוכלל, הוא נבנה מאלומיניום תעופתי קל, נוספו לו מנועים חשמליים בעוצמות שונות, מצברים קטנים ויעילים, גלגלי סיליקון ומושבים מרופדים. מחירו של קורקינט חשמלי הוא כמה מאות שקלים, ומחירו הזול יחסית מסביר את חדירתו המהירה לשווקים ולחנויות הצעצועים. במדינות רבות בעולם הקורקינט החשמלי מוגדר כצעצוע ולא כרכב,  ובכך הוא פטור מתקנים ותנאי רשיון מחמירים החלים על כלי תחבורה. משרד התחבורה הישראלי אסר תחילה על יבוא קורקינטים חשמליים לישראל כאשר הגדיר אותם כלי רכב, אך בעקבות לחץ יבואנים הוחלט להתיר את השימוש בהם, בכפוף לפיקוח משרד התמ”ת והטלת הגבלות על משקל מרבי, הספק מנוע, מהירות מרבית של עד 12 קמ”ש ונסיעה בתחומים מוגבלים.

טווח הנסיעה שמאפשרים המצברים של הקורקינטים החשמליים מוגבל, אך הם יכולים להחליף תנועת כלי רכב לנסיעות שכונתיות קצרות בין הבית, לבית הספר, לחברים קרובים, למגרש ספורט או משחקים, למכולת, או למרכז המסחרי השכונתי. למרות השימושיות של הקורקינטים החשמליים ככלי תחבורה, נראה  שתרומתם המעשית לתחבורה מוגבלת ביותר.

האופניים הם מוצר המשמש הן למשחק וספורט והן כאמצעי תחבורה. בסין או בהולנד משקלם של האופניים כאמצעי תחבורה למרחקים קצרים ובינוניים נכבד, והם זוכים לתשתיות מיוחדות ולגיבוי של השלטון המרכזי והמקומי. בישראל, הנתח שתופסים האופניים ככלי תחבורה ביחס לכלל הנסועה של כלי רכב מנועיים זעום ביותר ובתחומי הערים תנועת האופניים עשויה להגיע לאחוזים בודדים מהתנועה.

מכוניות “קרטינג”, הן מכוניות זעירות המשווקות שנים רבות ככלי שעשועים. מכוניות ה – “קרטינג” מופעלות במגרשים סגורים ייעודיים, בהם מתקיימים אימונים ותחרויות, כאשר נסיעות ה – “קרטינג” מבוצעות בסביבה בטוחה ומוגנת והנהגים חבושים בקסדות ואמצעי מיגון מתאימים. בשנים האחרונות, מלבד מכוניות ה-“קרטינג” משווקים גם טרקטורונים זעירים בעלי מנועים קטנים שיכולים להגיע למהירויות גבוהות יחסית – בסביבות 50 קמ”ש ואף יותר.

צעצוע תחבורה נוסף שהפך בשנים האחרונות ללהיט עולמי אופנתי הוא האופנוע הזעיר, המכונה גם “אופנוע כיס” או “מיני-מוטו”. מדובר באופנועים בקנה מידה קטן המשווקים כמשחק, אך מסוכנים ביותר לשימוש ככלי רכב מנועיים. אלו אופנועים זעירים בעלי מנועים של שתיים או ארבע פעימות, מקוררי אויר, בעלי נפחי מנוע של קרוב ל – 50 סמ”ק, המסוגלים לשאת משקלים שונים – הקטנים יותר בדרך כלל בעלי כושר נשיאה של עד 50 ק”ג והגדולים יותר של 80 ק”ג. מה שנראה כצעצוע, כולל מכלולי הנעה ובלימה של אופנועים רגילים. אופנועי הכיס מסוגלים להגיע למהירויות גבוהות שבין 50 קמ”ש ועד מעל 100 קמ”ש. אופנועים זעירים מאיכות גבוהה יכולים לעלות בסביבות 8,000 שקלים חדשים, אך ניתן לרכוש אופנועים תוצרת המזרח הרחוק במחירים הקרובים ל – 500 שקלים חדשים. האופנועים הזולים מציפים את השווקים במערב, והעלויות הנמוכות שלהם הם תוצאה של ויתור על תכונות שונות, כולל תכונות בטיחות. השליטה על אופנועי הצעצוע במהירויות גבוהות מחייבת הפעלת כח רב, שאינו מתאים לילד המשתמש במשחק.

בבריטניה האופנועים הזעירים הוכרזו לאחרונה כאיום לאומי לאחר שפורסם כי 5 צעירים ושני מבוגרים נהרגו כתוצאה מהשימוש בהם. בין הנפגעים, ילד בן 6, שנהרג כאשר איבד שליטה על אופנוע לאחר שנרדף על ידי כלב, וילד בן שנתיים שנפגע בראשו אחרי שניסה לרכב על אופנוע של אחיו. חלק מהאופנועים הזעירים אינם עומדים בתקני בטיחות מערביים והם מקור לסכנות של התלקחות, פציעות וסכנות חיים. לחלק מהם עמידות מכנית נמוכה, פינות חדות, הגנה בלתי הולמת סביב החלקים הנעים, צינורות דלק העלולים להיקרע, או כאלה המותקנים מעל אזורים חמים ועלולים להתבלות במהירות. בניגוד מוחלט לגודלם, חלק מהאופנועים הזעירים מרעיש והפך אותם למטרד וסכנה מחוץ למסלולים הייעודיים.

בגני לונה פארק קיימים מתקני שעשועים מיוחדים רבים היכולים לפעפע לשוק התחבורה. בין מתקנים אלה ניתן לציין מתקנים כמו רכבות ננסיות, רכבלים, רכבות הרים מהירות הנוסעות על תשתית מיוחדת בתאוצה ובמהירויות גבוהות, רכבות מונורייל זעירות, “רכבות שדים” הנעות על מסילות או פסים בעזרת מנועים חשמליים, מכוניות חשמליות, או “מכוניות מתנגשות” המוזנות בחשמל מרשת חוטים הפרוסה מעל המגרש עליו הן נעות.

“פעפוע בין משחקים לבין אמצעי תחבורה”

האימונים והתחרויות במכוניות ה – “קרטינג” או באופנועי הכיס הם לא רק משחק ושעשוע להגברת האדרנלין, או לפריקת אגרסיות, אלא יכולים לשמש כלי לחינוך לזהירות בדרכים, להתנסות בחוויות נהיגה, לרכישת מיומנויות נהיגה ומשמעת נהיגה, להכרת מגבלות כלי הרכב, להתנסות בשליטה על כלי הרכב והכרת נקודות התורפה בין הנהג לבין הרכב. הגדרת האופנועים הזעירים או מכוניות ה – “קרטינג” כצעצועים פוטרת את הנסיעה בהם מלימוד נהיגה ורשיון נהיגה, אך מחייבת כי הנהיגה והרכיבה בהם תוגבל למסלולים סגורים בלבד ותיאסר על כבישים פתוחים או על מדרכות. כדי להפיק תועלת ללא סכנות משעשועי התחבורה הם חייבים להיערך בתנאי שימוש בוגר ואחראי, בדרך של אימונים מבוקרים ומדורגים בסביבה סגורה ובטוחה.

פיתוח כלי רכב זולים למטרות משחק מוכיח כי ניתן ליצר כלי תחבורה יעילים, שימושיים וקומפקטיים במחיר השווה לכל נפש ולטווח גילים רחב. סכנות הבטיחות שיוצרים כלי הרכב הם פעמים רבות תוצאה מסביבתם ומהתשתית עליה הם נעים לא פחות מאשר מהטכנולוגיה והחומרים המושקעים בכלי הרכב. צעצועי התחבורה הם הוכחה ליחסי הגומלין בין הבטיחות לבין העניין החברתי, ולכך שהחלטה חברתית ציבורית יכולה להעביר משאבים מדאגה לבטיחותם של כלי רכב מעטים העושים שימוש בתשתית המתפשרת עם הבטיחות, לתשתית בטוחה ללא פשרות עליה רבים יותר יכולים לנוע בכלי רכב שעל בטיחותם מתקיימת פשרה.

בחירת כלי התחבורה השימושיים תלויה במידה רבה בבחירת התשתית ברחובות ובדרכים. תלמידים שהתנסו במהלך חופשתם בנסיעה על רכבת הרים יכולים לחלום על פתיחת יום הלימודים ביקיצה מאוחרת ונסיעה מהירה על רכבת הרים מביתם לבית הספר. דין קיימן וחבריו יכולים לחלום על צבא פקידים רכובים על קורקינטים מדגם “סגווי” נוסעים ברחובות הערים ונכנסים לתוך משרדיהם רכובים על כלי התחבורה האישיים שלהם. משווקי קורקינטים חשמליים רשאים לחלום על קהל תלמידים ומורים המגיעים לבתי ספר על נתיבים מיוחדים המוקצים לקורקינטים ועל נקודות רבות לעגינה ולטעינת המצברים של צעצועי התחבורה אותם הם מפיצים.

בין צעצועי ומשחקי התחבורה לבין כלי הרכב השימושיים קיים פעפוע מתמיד. משחקי התחבורה פטורים מתקני תחבורה חמורים ויכולים לשמש מעבדות ניסוי לפיתוח כלי תחבורה חדשים, וכלי תחבורה חדשים משמשים מקורות השראה לפיתוח צעצועים ומשחקים.

Leave a Reply