“שביעות רצון היא עושר טבעי, מותרות הן עוני מלאכותי” (סוקרטס).
כלי רכב הם מוצר שימושי חשוב להנעת אנשים, אך ברבים מכלי הרכב קיימים מרכיבי מותרות משמעותיים של סמליות ותפנוקים החורגים מהערך השימושי. מאפייני המותרות כוללים יתרונות שימושיים, מאפיינים אסתטיים, מאפיינים סמליים, אביזרים מיוחדים, או עזרי נוחות. בין היתרונות השימושיים ניתן לכלול מנוע חזק, הגה כוח, כושר נשיאה גבוה, יכולת לנוע בשטחים קשים או כננת חילוץ. בין היתרונות האסתטיים ניתן למנות עיצוב מיוחד, בוהק, רמת גימור גבוהה, פנלים מעץ טבעי, או מפלטי ניקל. היתרונות הסמליים כוללים סמלי יצרנים יוקרתיים או נדירים, פסלונים או עיטורי אמנות, ואביזרי הנוחות כוללים מראות מתכווננות, חלונות חשמליים, נעילה אלחוטית, או מערכת בקרת אקלים. למרכיבי המותרות קיימים ערכים מוספים, אך גם יתרונות בעלי פוטנציאל שימושי עשויים להיות מיותרים אם רובו ככולו של השימוש בכלי הרכב נעשה בשעה שתפקודים אלה אינם משרתים בפועל את המשתמש. הביטוי החיצוני למותרות הוא הריחוק בין מחיר הרכב לבין המהות והשימושיות שלו כאמצעי תנועה. מדוע אם כן אנשים הנוהגים להתמקח בעקשנות על זוטות מגלים רוך כאשר הם נדרשים לשלם מחירים גבוהים עבור רכיבי מותרות יקרים שניתן לוותר עליהם? מדוע אנשי עסקים הידועים בקשיחותם במסחר או ביחס לכפופים להם, נמסים מול נציגי המכירות בחדרי תצוגה של מכוניות יוקרה?
מיעוט מצרכני כלי הרכב רואה בהם פריט אספנות או אמצעי פולחן, אך המניע העיקרי לרכישת מרכיבי מותרות הוא ההנאה מערך היוקרה והגברת המעמד החברתי של הצרכן הרוכש אותם או המשתמש בהם. מוצרי היוקרה הם הפגנה חברתית כלפי חוץ, והם כוללים תכשיטים יקרים, ביגוד אופנתי, בתי פאר, מכוניות יוקרתיות, או סוויטות גדולות בבתי מלון. התמורה המשולמת עבורם אינה קשורה לשימושיות, אלא לכך שהם מרימים את מעמדו של צרכן מוצרי היוקרה בעיני החברה שסביבתו, ולכן הם מכונים גם סמלי מעמד. אחד המבחנים לבחינת מוצר מותרות הוא השאלה: “האם היית בוחר במוצר המסוים הזה אם איש לא היה יודע שאתה הבעלים שלו או משתמש בו?” מנקודת מבט צרכנית אישית, מיוחסת ליוקרה ולסמלי המעמד חשיבות רבה בביסוס הערכה וכבוד עצמי, גאווה ושיפור הפופולריות והמעמד החברתי. לסמלי היוקרה עשוי להיות ערך מוסף חומרי מוחשי, שכן מי שנהנה מיוקרה עשוי להרוויח שכר גבוה יותר, או לרכוש אמון בקלות רבה יותר. מכיוון שערכם של מוצרי היוקרה אינו נובע מערך מוסף שימושי, אלא מערך מוסף רגשי, בדומה לכוסות בדולח, הם עשויים להיות פגיעים ושבירים – ערכם עשוי לעלות או לרדת כתוצאה משינוי אופנה, שינוי בטעם או בדעת הקהל או שינוי ביחס כלי התקשורת למוצרי היוקרה. סמלי המעמד הם דרך ביטוי חיצונית שלא תמיד מעידה על אושר או עושר פנימי, ולפעמים סמלי המעמד נתפסים על ידי החברה באורח נקלה, מלגלג או מעורר חמלה.
ערך היוקרה הוא לעולם יחסי ולא מוחלט. כדי להקרין יוקרה בקהילות עשירות מסוימות נדרש לרכוש לימוזינות ארוכות המכילות מקררי משקאות וארונות סיגרים יוקרתיים, ולעומתם בקהילות עניות ניתן להשיג יוקרה באמצעות קטנוע חדש. כלי רכב המשמשים כסמלי מעמד נמצאים במרוץ מתמיד עם העלייה ברמת החיים הסובבת אותם. אביזרים או התקנים שהיו בעבר סמלי מעמד הופכים להיות אמצעים שגרתיים בכלי רכב עממיים ועל רכבי היוקרה להמציא את עצמם מחדש. אם בעבר הילוכים אוטומטיים, מזגנים, חלונות חשמליים, נעילה מרכזית או מראות מתכווננות היו סמלי מעמד בלעדיים ברכבי יוקרה, היום הם אביזרים עממיים וערכם כסמלי מעמד ירד. מרכיב המותרות בכלי הרכב אינו משקף בריאות כלכלית או חברתית משום שהוא אינו מספק תוצר, רווחה או ערך כלכלי חברתי מוסף. היוקרה היא תמיד “משחק בסכום אפס”, משום שיוקרתו של פלוני מושגת על ידי הורדת מעמדם של חבריו – אם בחור צעיר רוכש רכב ספורטיבי עם גג נפתח כדי להגביר את מעמדו כסמל מין, הוא מפחית את מעמדם של חבריו, שיידרשו להשקעה כספית כדי להדביק את פער היוקרה שנוצר. מרדף חברתי אחר כלי רכב יוקרתיים דומה לאינפלציה מוניטרית – כשלכולם יש הרבה כסף כולם יכולים להיות מיליונרים, אך כוח הקניה של הכסף שבידיהם פוחת, וכשלכולם יש כלי רכב יוקרתיים אובד כוחם של כלי הרכב כסמלי מעמד.
במרכיבי המותרות הכלולים בכלי הרכב קיים דגש על הדימוי, האשליה והחלום יותר מאשר על המהות, ולכן הם נלחמים על מיצוב גבוה באמצעות מהלכי שיווק ופרסומות המתייגים אותם עם דימויים כמו עושר, ביטחון, חיוניות, אחריות, בריאות, מיניות או ספורטיביות, שבינם לבין כלי הרכב והשימוש הנעשה בהם יש מעט מהמשותף. אך היוקרה היא תרמית מפתה ואשליה בת-חלוף שאינה מגבירה את האושר. אנשים שבעים המסופקים בכל צורכיהם החומריים מוצאים עצמם נתונים במרדפים בלתי פוסקים אחר יוקרה בהשוואה לסביבתם, וכל פתרון שנועד להשביע רעב מתגלה כמעורר תיאבון חדש. מרדפים אלו גורמים לעבודה מאומצת במשך שעות רבות ביממה, למתח כלכלי, ולמתח חברתי מתמיד. נוצרת מלכודת חברתית הגורמת לאנשים להתנהג כמו חתולים המנסים לתפוס את זנבותיהם, וכאשר המטרה היא חזון תעתועים שלעולם אינו מושג התוצאה היא חוסר שביעות רצון, תסכול ואיכות חיים רגשית נמוכה. “איזהו עשיר, השמח בחלקו, שנאמר (תהילים קכ”ח), “יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.” אשריך, בעולם הזה. וטוב לך, לעולם הבא.” (פרקי אבות, ד’, א’). לפילוסוף היווני סוקרטס, (399 – 470 לפנה”ס), מיוחסת אמרה דומה: “שביעות רצון היא עושר טבעי, מותרות הן עוני מלאכותי.” רבות מדובר על המלחמה בעוני, אך מעט על ה-“עוני המלאכותי” – עוני הקיים בכל רובדי החברה אצל מי שעיניו ורצונו אינם יודעים שובע, גם אם הוא עתיר הון.
למרדף המדומה אחר כלי רכב כסמלי מעמד יש צד שני הפועל להטביע אות קלון על מה שמנוגד לרכב היוקרה בסולם המעמדי, וכך מתפתחת תודעה חברתית מעמדית היוצרת סולם שבשלביו הנמוכים נמצאים הליכה הרגלית, רכיבה על אופניים, נסיעה באוטובוס או ברכבת, או נסיעה בכלי תחבורה זולים – אמצעי תחבורה אלה נתפסים כחסרי יוקרה וכמאפיינים של מעמדות סוציו-אקונומיים נמוכים, למרות שהם בעלי יתרונות לצרכים מוגדרים, זולים, שימושיים, מהירים, נוחים, בטוחים לסביבתם או מזיקים פחות בזיהום הסביבה.
בחברה חופשית כל אדם זכאי לקבוע את העדפותיו ורצונו הוא כבודו. זכותו של כל אדם שהרוויח את כספו ביושר לרכוש רכב כאוות נפשו ולשלם מחיר גבוה עבור סמל מעמד – גם אם הרכישה נראית לצופה מהצד כמוטת רגש, או מנוגדת למחשבה הגיונית קרה. אך חשוב לזכור שאם מישהו חפץ לנסוע לקולנוע עירוני דווקא במשאית כדי לזכות ביוקרה בעיני זוגתו או שכניו, ובכך הוא מכביד על התנועה והחניה בעיר גדושה, הוא צריך לשלם עבור העומס שהוא יוצר לאלו שמעדיפים להגיע לקולנוע בהליכה רגלית או באופניים ומקלים על המחנק במרחב העירוני. למרבה הצער, במקרה של כלי רכב כסמלי מעמד, ערכי השוק הכלכליים מונעים על ידי שאיפות אישיות צרות העומדות בניגוד לטובת כלל מרכיבי החברה, אך אלו מקרינים את רצון הציבור על מנהיגים ופקידי ציבור, ומשפיעים על הליכי קבלת החלטות מדיניות. התיאבון הציבורי לסמלי מעמד ויוקרה ממריץ עמדות פופוליסטיות המנסות לספק לעם “לחם ושעשועים”: כפות מאזני ההשקעות הציבוריות אינן מבחינות בין כובד המשקל של תחבורה המספקת גישה להגשמת צרכים בסיסיים כמו דיור, תעסוקה ופרנסה, מזון, או בריאות, לבין תחבורת מותרות. מרחבים ציבוריים של כבישים וחניונים מסופקים בחינם או בזול כאילו קרקעות ציבוריות הן מוצר בלתי מוגבל הנמצא בשפע. דווקא כלי רכב יקרים זוכים להטבות מס, דוגמת הטבות הניתנות לכלי רכב חדשים המושכרים בעסקאות ליסינג או הכרה כתשומת מע”מ שניתנה לכלי רכב המשמשים לספורט ולעבודה. כפות מאזני ההשקעות הציבוריות מוטות לטובת כבישים וחניונים על חשבון פיקוח ועידוד תחבורה ציבורית, משותפת, איכותית, או על חשבון שבילים להולכי רגל או לאופניים.
מכיוון שערכיהם של כלי רכב המסמלים מעמד נובע מדימוי יותר מאשר ממהות, ומונע גם מחולשות רגשיות כמו תאווה, קנאה וגאווה, שלעיתים מנסות להסתתר מאחורי צידוקים שיש בהם קורטוב של צביעות, השימוש ברכבי יוקרה יוצר מצבים טרגי-קומדים. טרגדיות נוצרות כאשר רכבי יוקרה כבדים נפגשים באופן קטלני עם רכבים קלים, כאשר רכבי שטח המזוודים בגחון המיועד להיתקלות בחזירי בר פוגשים הולכי רגל על מדרכות עיר, או כאשר נהגי רכבי יוקרה מסכנים את סביבתם כדי לחסוך רגעים דלים בשעה שהם מנסים להפגין את עוצמתם וכישוריהם בסביבה הנעה במהירות ובעוצמה ממוצעת. מצבים קומיים נוצרים כאשר בעל כלי רכב כבד משתמש ברכבו לנסיעה קצרה בת כמה מאות מטרים כדי להגיע לשכן קרוב, או כדי להביא סרט או לחם וחלב ממרכז שכונתי קרוב. מצבים קומיים נוצרים כאשר בעל רכב יוקרתי מתעקש לחנות במקום אסור כדי לחסוך הליכה של מספר מטרים בין החניה למכון הכושר היוקרתי, שם הוא צועד על מסלול הליכה או רוכב על אופניים שאינם מגיעים לשום מקום, או כאשר בעל רכב יוקרתי בן 8 מקומות מסיע ילד בודד לחוג ומתלונן על מחירי הדלק המאמירים.
בפיוט הידוע “ונתנה תוקף” הלקוח מתפילת יום כיפור נאמר: “...אמת כי אתה הוא יוצרם. ואתה יודע יצרם, כי הם בשר ודם. אדם, יסודו מעפר, וסופו לעפר, בנפשו, יביא לחמו. משול, כחרס הנשבר, כחציר יבש, וכציץ נובל, וכצל עובר, וכענן כלה, וכרוח נושבת, וכאבק פורח, וכחלום יעוף…“. ראוי לשנן מילים אלה כל ימות השנה, להתבונן פנימה ליצרים המניעים את האדם, ולהבין כי קיומו של אדם עלי אדמות זמני וכך גם המרדף אחר אשליית כבודו ויוקרתו.