כשחוקי הכלכלה אינם חלים במלואם על ניצול משאבי תחבורה, בזבוז משאבים “נפתר” על ידי בזבוז נגדי.
באחד המערכונים בתוכנית הסאטירה הותיקה “זהו זה” הוצג עובד חברת חשמל, הזוכה לחשמל חינם, יושב ביום קיץ חם בביתו לבוש בגדי חורף כשהמזגן פועל במלוא העוצמה. כאשר אורח שביקר אותו שאל: “אם כל כך קר לך, למה אינך סוגר את המזגן”, הוא השיב: “למה לכבות את המזגן, אם אפשר להדליק תנור?” הסאטירה הציגה מצב מגוחך בו מי שנהנה ממשאב חינם ואינו עורך שיקול כלכלי נכון, יעדיף “לפתור” בעיה של בזבוז משאבים על ידי בזבוז נגדי. נדמה שמצב מטופש זה רווח ב-“כלכלת התחבורה”.
השימוש בכלי רכב מנועיים כולל הוצאות נכבדות בהן נושאים המשתמשים, כמו הוצאות רכישת רכב, מסים ואגרות, דלקים, שמנים והוצאות אחזקה, אך גם “עלויות חיצוניות” רבות, המתפזרות על כתפי הציבור הרחב, ולא על המשתמש. “עלויות חיצוניות” אלו כוללות בלאי תשתיות, אבדן זמן ושעות עבודה כתוצאה מגודש, ערך השימוש החלופי בשטחי קרקע, זיהום אוויר הגורם לנזקים בריאותיים, נזקים סביבתיים, חוסר שלווה, נזקים עקיפים הנגרמים כתוצאה מתאונות דרכים, עלויות שיטור ואכיפת חוקי התעבורה, או פרבור. דרך ההתמודדות עם בזבוז המשאבים הנכללים ב-“עלויות החיצוניות” אינו נעשה על ידי חסכון וייעול השימוש בכלי הרכב, אלא על ידי בזבוז נגדי, כמו סבסוד תחבורה ציבורית לא יעילה, מימון תרופות למחלות ריאה, או הפשרת קרקעות ציבוריות והפקעת קרקעות פרטיות למטרות דרכים. בשונה מהסאטירה על הבזבזן המקבל חשמל חינם יש לציין כי ציבור הנהגים דווקא משלם מחיר גבוה -על המשתמשים בכל הרכב מועמסים מסי קנייה, מסי דלק ואגרות שונות. שורש הבעיה אינו שימוש חינם בכלי רכב, אלא הקצאת משאבים לקויה הנובעת מעיוותים כלכליים, הן בתחום המקורות והמשאבים הנדרשים לתנועה, והן בתחום השימושים הנעשים בהם.
אדם סמית, מאבות הכלכלה, התייחס בשנת 1776 להיבט מסוים של כלכלת התחבורה, בדברים הבאים המובאים בתרגום חופשי:
“כאשר הכרכרה העוברת על הדרך או הגשר, והספינה המפליגה בתעלה, משלמות אגרה באופן יחסי למשקלן או למטען שהן נושאות, הן משלמות עבור האחזקה של עבודות ציבוריות אלו בדיוק ביחס לבלאי שהן גורמות. נראה כמעט בלתי אפשרי להמציא דרך צודקת יותר לאחזקת עבודות ציבוריות כאלו. בנוסף, מס או אגרה אלו, למרות שהם משולמים על ידי המוביל, נופלים בסופו של דבר על הצרכן, אשר צריך תמיד לשאת במחיר המגולם ונכלל בתוך מחיר הסחורות. כאשר ההוצאות של המוביל, מכל מקום, מופחתות מאוד על ידי האמצעים של עבודות ציבוריות אלו, הסחורות, שלא לומר האגרות, פוחתות לצרכן, שאם לא כן לא ניתן היה לעשות זאת. החיוב מוריד את מחיר הסחורות לצרכן יותר מאשר מעלה אותם על ידי הוזלת מחיר ההובלה. האיש שמשלם בסופו של דבר את המס מרוויח על ידי היישום יותר מאשר הוא מפסיד על ידי התשלום עבורו. התשלום שלו הוא בדיוק ביחס ישר לרווח שלו…. זה נראה בלתי אפשרי לדמיין שיטה צודקת יותר להטיל מס.” (אדם סמית’, 1776, פרק 5).
הדוגמא של אדם סמית’ ממחישה מספר עקרונות כלכליים:
* הדרך הצודקת למימון עבודות ציבוריות היא תשלום על ידי המשתמשים הישירים, הנמצא ביחס ישר לעלות שהם גורמים.
* הכלכלה מגלגלת עלותם של מצרכים ושירותים על צרכני הקצה.
* התשלום גורם לשימוש מיטבי במשאבים, ובסופו של דבר תורם ליעילות, גורם לחסכון ומקטין את ההוצאות המתגלגלות לצרכן הקצה.
סיכומו של דבר, על פי עקרונות הכלכלה, ובניגוד מוחלט לנטייה הטבעית, תשלום מחיר כלכלי עולה בסופו של דבר בזול, ואילו מה שניתן חינם עולה ביוקר. אלא שעקרונות הכלכלה מנוגדים לדחפים בסיסיים, שאולי נובעים מיצר הישרדות ומהתקופה בה אבות אבותינו נהגו לצוד בעלי חיים, לדוג דגים, לרדות דבש בר או לקטוף מזון מגן העדן הטבעי ללא תשלום. אנשים נהנים לקבל דברים בחינם, ואנשי המכירות יודעים היטב כי המילה “הנחה” על מוצר או שירות היא קרס הנושא תולעת פיתיון ערבה לחכו של הצרכן. מגיל צעיר אנו מביעים תרעומת על המוכר בקיוסק הדורש מחיר מופרז עבור חטיף, שלגון או פחית שתייה, אך איש אינו תמה כאשר מישהו גובה מחיר נמוך מהמקובל, למרות שבעקיפין המחיר הנמוך או המוצר הניתן בחינם עלול לגרום נזק כללי. בעולם המודרני אין “ארוחות חינם”, מה שנראה “חינם” משולם על ידי אחר, וחסכון מקומי עשוי להזיק לציבור רחב של צרכנים. את מחיר השימוש חינם בכבישים משלמים אזרחי המדינה כמסים, או תושבי העיר כארנונה. מחיר הגודש בדרכים מגולם במחיר הסחורות המונחים על מדפי המרכול, והחניה חינם לעובדי מפעל פלוני עלולה להקטין את שכר העובדים או להגדיל את מחיר מוצרי המפעל ללקוחותיו, ובסופו של יום להרחיק אותו משווקים תחרותיים. המחיר הכלכלי הוא מכשיר חשוב לאיזון הקצאת מקורות ושימושים, והעיוותים בכלכלת התחבורה גורמים להשפעות שליליות כמו גודש, תאונות דרכים, זיהום והגדלת עלויות התחבורה הכלליות. התמחור השגוי גורם לחוסר יעילות, מפחית את התועלת הכללית ומוביל בסופו של דבר לתשלום מחיר כללי גבוה.
יש הסבורים כי העיוותים הכלכליים בתחבורה יפתרו על ידי עיוותים מתקנים מנוגדים. אחת הדרכים המקובלות לנסות להתמודד עם כשלי כלכלת תחבורת כלי הרכב הפרטיים היא תמיכה וסבסוד התחבורה הציבורית, וקריאה להזרמת מימון ציבורי למערכות הסעה ציבוריות. באספקלריה כלכלית צרה נערכות השוואות בין מחזורי העסקים של מערכות התחבורה הציבורית לבין נזקי התחבורה הפרטית, ובהם אובדן שעות עבודה ופריון כתוצאה מהגודש בדרכים ועלות התאונות לתוצר הלאומי הגולמי. מהשוואות אלו נקל להגיע למסקנה שאם תמיכה כלכלית בתחבורה ציבורית תצליח להמיר חלק מנוסעי כלי הרכב הפרטיים מהכבישים לתחבורה ציבורית תתקבל תועלת כללית. במספר מקומות בעולם מופעלת תחבורה ציבורית של אוטובוסים חינם, כדוגמת צ’אפל היל בצפון קרולינה, האסלט בבלגיה, סיאטל בארצות הברית, או העיר ויטר’ה בצרפת. במקומות נוספים מופעלים אוטובוסים חינם במגבלות שונות, כמו באזורים מסוימים, בקווים מסוימים, בשעות לילה, בעונת הקיץ, או בימי ראשון. אלא שההגיון הכלכלי מאחורי התחבורה הציבורית חינם שנוי במחלוקת והוא עשוי להיכשל במבחן המציאות או כפתרון בר-קיימא:
* אספקת תחבורה ציבורית מסובסדת, מוזלת או תחבורה ציבורית חינם, דומה לצרכן החשמל בחינם, המאזן קור מופרז של מזגן בעזרת תנור. תמחור נכון של השימוש ברכב הפרטי עשוי לייעל את השימוש בכבישים ובחניונים ולגרום לפיתוח טבעי ובריא של תחבורה ציבורית יעילה הפועלת על בסיס כלכלי, ולא של תחבורה ציבורית בלתי יעילה הניזונה מהנשמה מלאכותית ציבורית.
* היתרון הכלכלי של תרומת התחבורה הציבורית “המוזלת” יתבטא במספר הנוסעים השוליים שיפנו מקום על הכבישים ויעברו לתחבורה הציבורית כתוצאה מהתמיכה הציבורית. מניסיון של ערים רבות בעולם יש בסיס לטענה כי מעבר של אחוז מוגבל מהתחבורה הפרטית לציבורית יניב תועלת שולית נמוכה הן בפינוי מקום על הכבישים והן בתוספת לקוחות לתחבורה הציבורית. תועלת שולית זו לא תכסה את עלות ההשקעה הנדרשת.
* מלבד חוסר התוחלת הכלכלית, קיים חסרון חברתי בהקניית הרגלים של חיי תלות וקבלת שירותים ציבוריים בחינם. יש עניין חברתי בקיום אחריות אישית ומשפחתית של כל אזרח, והפחתת ההתערבות השלטונית המשפיעה על מי שיתעשר ומי שיעני.
שינוי משמעותי בדפוסי כלכלת התחבורה מחייב שינוי מהותי בתפיסת כלכלת התחבורה הפרטית והציבורית. שינוי דורש מיסוד מנגנונים חברתיים, טכנולוגיים, כלכליים, וחוקיים שיצרו זיקה הדוקה יותר בין התשלום היחסי והישיר של משתמשי הדרכים והחניונים לבין השימוש בהם, ויעודדו פיתוח מוטה שוק של תחבורה ציבורית שתהיה תחרותית לתחבורה הפרטית ללא תמיכה ציבורית מלאכותית. תשלום תמורה הולמת עבור שימוש באופני תחבורה שונים יגביר את תחושת הצדק הכללי ועשוי להביא לשימוש יעיל ומיטבי במשאבים הציבוריים הקיימים.