המילה האחרונה של התעבורה המימית

התעבורה המימית כוללת תעבורה ימית ותעבורה בפרוזדורי מים טבעיים ומלאכותיים. לתעבורה המימית מקום של כבוד אלפי שנים, ולמרות שהיא ירדה מגדולתה כתוצאה מפיתוח טכנולוגיות תחבורה קרקעיות ואוויריות היא לא אמרה את המילה האחרונה.

התעבורה המימית ויתרונותיה

האדם ובעלי החיים המבויתים מרגישים יציבות כאשר הם עומדים על קרקע מוצקה, אך לתנועה על המים היו ונותרו יתרונות שקשה להביסם:

* סוס משא יכול לגרור מטען של כ – 150 קילוגרם המונח על הקרקע, או מטען של כחצי טון כאשר הוא מוצב על עגלה הנעה על דרך. כאשר סוס נדרש לגרור אסדה השטה על נחל זורם הוא יכול לגרור כ – 30 טון, וכשהוא גורר סירה צרה בתוך תעלת מים ללא זרמים או גלים הוא יכול לגרור משא של כ – 50 טון.

* במרחבי הים הפתוח ניתן להשיט ספינות מפרש בעזרת אנרגית הרוח לכל כיוון נדרש, אך על היבשה, החיכוך הגבוה, ותוואי הקרקע יוצרים מגבלות המונעות אפשרויות אלה.

* ימים או אגמים משמשים תשתית מימית טבעית רחבת ידיים, הם אינם מגבילים או מנקזים תנועה לדרכים צרות מטעמים טופוגרפיים, או לצירי תשתית מלאכותית, הם אינם דורשים הנחת מסילות, סלילת כבישים, חפירת מנהרות, או בניית גשרים.

* ערך הקרקע הימית זול מערך הקרקע היבשתית.

* זיהום האוויר והרעש במרחב הימי מרוחקים מאזורים מאוכלסים והם עשויים להיות פחותים משום שיעילות האנרגיה הנדרשת להובלה מימית גבוהה יותר מאשר בהובלה יבשתית.

היתרונות של התחבורה המימית הפכו את נתיבי התחבורה המימיים לבעלי חשיבות מכרעת בתחומי התעבורה והשינוע במשך אלפי שנים. סירות הניעו אנשים וסחורות על הפרת והחידקל שבמסופוטמיה, על הנילוס במצרים העתיקה ועל היאנג-צה בסין. הדנובה, הריין או הסיין שימשו עורקי תחבורה מרכזיים בלב אירופה, וההתיישבות באמריקה הצפונית החלה על גדות ההדסון והמיסיסיפי. נמלים שנבנו סמוך לשפכי נהרות היו צמתי תחבורה חשובים בין פנים הארץ לבין העולם הגדול.

עלייתה וירידתה של התחבורה המימית

עוצמתם של אימפריות העבר נגזרה במידה רבה מעוצמתם של ציי סוחר או ציי אוניות קרב. אירופה המערבית בנויה כחצי אי ומרבית המדינות האירופאיות גובלות בים, באופן טבעי הן בססו מדיניות ביטחונית וכלכלית על עוצמה ימית. בעידן הקולוניאליזם האירופאי, הנהרות המובילים לים ונמלי הים היו נקודות מוצא לכיבוש עולמות חדשים ולצבירת הון וכוח.

הרומאים, שגילו את יתרונות התחבורה המימית, לא הסתפקו בנתיבי המים הטבעיים והחלו לחפור תעלות מלאכותיות שמטרתן לשמש נתיבי תחבורה. חפירת תעלות מלאכותיות כמסדרונות תחבורה הואצה באירופה החל מהמאה השש עשרה והגיעה לשיא לקראת סוף המאה השמונה עשרה, בתקופה זו חפירת תעלות תחבורה נחשבה כמנוע צמיחה כלכלי במדינות רבות. עורקי התחבורה המימיים המלאכותיים שימשו לתעבורה מיעדים נבחרים כמו מכרות פחם, או יערות לערים ועיירות מרכזיות. היוזמות לחפירת תעלות ארוכות הציבו אתגרים הנדסיים, כלכליים ומשפטיים. אתגרים הנדסיים התעוררו משום שהתעלות נבנו לא רק ממקומות גבוהים לנמוכים, אלא גם ההפך, ונדרשו פתרונות הנדסיים לתנועה במעלה התעלות. פתרונות אלו כללו מערכות של תעלות מדורגות וסכרים. האתגרים הכלכליים כללו גיוס הון ויוזמה וקביעת מנגנונים כלכליים שיניעו את כריית התעלות. אתגרים משפטיים נסבו אודות הפקעת זכויות רצופות לאורך צירים נבחרים והקמת התאגדויות שבכוחן היה לגרום לשיתוף פעולה בין בעלי מכרות, בעלי שדות שהתעלות עברו בתחומיהן, סוחרים שרכשו את הסחורה שנעה בתעלות, והעובדים שנדרשו לתכנן ולבנות את התעלות ולהפעילן.

למערבה של ישראל נמתח הים התיכון ולמזרחה נהר הירדן, אשר שימשו נתיבי תחבורה מימיים. לאורך החוף הישראלי פזורים נמלים עתיקים, ובהם נמלי אשקלון, אשדוד, יפו, אפולוניה, קיסריה, נמל הקישון ונמל עכו. נתיב תחבורה מימי פנימי ובינלאומי התקיים בארץ ישראל דווקא מנמל קטן שפעל עד לפני כתשעים שנה במפרץ הטבעי שבחוף מכמורת. עד תחילת המאה העשרים, שימש הנמל הקטן, שכונה “מינת (נמל) אבו-זבורה”, או “נמל האבטיחים”, צומת תחבורה מימית לנתיב תחבורה מימי פנים-ארצי שהוביל מטענים על אסדות וספינות ששטו לאורכו של נחל אלכסנדר ונתיב תחבורה בינלאומי שהוביל סחורות למצרים, ללבנון ולטורקיה, בעזרת ספינות מפרש שהובילו בעיקר אבטיחים בעונת הקיץ.

כלכלת תעלות המים המלאכותיות דעכה באירופה באמצע המאה השמונה עשרה, כאשר הרכבות הופיעו וקטרי הקיטור דחקו את תחבורת התעלות. כיום חלק מתעלות אירופה העתיקות נותרו על מכונם, אך הן משומרות ומשמשות בעיקר למטרות נופש ושיט תעלות תיירותי. גם נמל “אבו-זבורה” הארץ ישראלי אבד את זכות הקיום הכלכלית לאחר שהבריטים סללו רכבת מארץ ישראל לקהיר וללבנון, ומאז חדל לפעול.

האם התחבורה המימית חוזרת?

אירופה: עד היום אירופה היא בעלת עוצמה ימית יחסית וכ – 40% מהאוניות בעולם הן בבעלות אירופית. התעבורה המימית באירופה מובילה כ – 39% מנפח תעבורת המטענים הפנימית ביבשת וקרוב ל – 90% מנפח המסחר החיצוני. התחבורה האווירית מהירה הרבה יותר מהימית, אך היא צרכנית אנרגיה ויקרה הרבה יותר. כאשר הרגישות לזמן אינה גבוהה, לתעבורה המימית אין מתחרה ואין תחליף. בשנים האחרונות התחבורה המימית באירופה, ובמיוחד הספנות הימית קצרת הטווח, מפגינה שרירים והיא נמצאת במגמת עלייה בשיעור דומה לזה של תעבורת הכבישים. במשך השנים 1995 – 2004 תעבורת המטענים המימית גדלה באירופה בשיעור של כ – 35% ותעבורת הנוסעים המימית בשיעור של כ – 17%. בבלגיה התעבורה המימית הפנימית גדלה בעשור האחרון בשיעור בולט של 50%. האירופאים סבורים כי לתחבורה המימית פוטנציאל צמיחה שעשוי להקל על הגודש והלחץ הסביבתי שיוצרים אופני התחבורה היבשתיים והאוויריים. האיחוד האירופי אימץ קווי מדיניות שמטרתם לחזק את התחבורה המימית החיצונית והפנימית. בין קווי מדיניות אלה נכללים: עידוד הובלת מכולות, פישוט נוהלי המסחר הימי , הסרת חסמים למסחר פנימי בתוך אירופה, שיתוף פעולה בין ההובלה הימית לשיט הנהרות והרכבות ויצירת רצף לוגיסטי, חיזוק השקעות בנמלים חיצוניים ופנימיים ויצירת תחרות בריאה בין נמלים שונים. האירופים שבים ומעניקים תשומת לב לתעבורה המימית בצירים הפנימיים. נהרות ונחלים באירופה משמשים כיום תשתית להובלת כ – 3% בלבד מתעבורת המטענים באירופה, אך בסמוך למסדרונות התעבורה המימית הטבעיים, התעבורה המימית תופסת עד 40% מנפח התנועה. הנהגת האיחוד האירופי סבורה כי לתעבורה המימית הפנימית פוטנציאל משמעותי שראוי לממשו.

ארצות הברית: לאחרונה פורסם דו”ח שהוכן בעיר אוקלנד שבארצות הברית, אשר ממליץ לרכוש זוג דוברות ולהקים תשתית נמל מיוחדת לתנועת דוברות בין נמל אוקלנד לבין סקרמנטו. מדובר בהשקעה של לפחות 74 מיליון דולר, הכוללת 35 מיליון דולר של הון ציבורי. כל אחת מהדוברות מסוגלת לשאת 200 מכולות, ונטען כי בכוחן של שתי דוברות אלו להחליף 400 משאיות הנעות על הכבישים באזור.

ישראל: פוטנציאל התחבורה המימית בישראל נבחן כבר בשנת 1999 על ידי מומחים מהטכניון. קיימות הערכות ליסודות שימושיים וכלכליים לניצול חופי הים התיכון כמסדרון תחבורה להובלת נוסעים ומטענים לאורך ערי החוף בישראל. יתכן שהקמתן של מספר מעגנות לאורך חופי הים התיכון מאז שנת 1999 מחד, והגדלת הגודש בכבישים מאידך, יגרום לעיון מחדש בהמלצות העבר. בישראל יש כ – 16 נחלים הזורמים לים התיכון וכ – 25 נחלים נוספים הזורמים לירדן ולכינרת. חלק מנחלים אלה, החורצים את הארץ לרוחבה, שימש בעבר כמסדרונות תחבורה מימיים, אך כיום רובם מוזנחים ומזוהמים. בחלק מנחלי ישראל נערכות פעולות שיקום. מלבד שיקום הטבע והסביבה, יתכן שהפוטנציאל השימושי של חלק מנחלי ישראל אלה לשוב ולשמש מסדרונות תחבורה, ולו לצורכי תיירות, עשוי להיות נדבך נוסף להאצת הליכי שיקום הנחלים.

מקורות וחומר לעיון:

בים אין פקקים / ד”ר אדריאן בירן

שיקום נחלים בישראל/ מאירה שגב

המשרד להגנת הסביבה, נחלים

שיט תעלות


Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *