בתוך בניני קומות המאכלסים ומארחים אנשים רבים פועלות מערכות תחבורה אנכיות המשמשות להסעת המונים. מה מלמדים אמצעי התנועה האנכית?
התנועה מהכפר לעיר
לפי פרסומים של ארגון האומות המאוחדות ממש בתקופה זו מתרחש מפנה בתולדות האנושות, כאשר לראשונה בהיסטוריה האנושית יותר אנשים מתגוררים באזורים עירוניים מאשר באזורים כפריים. מפנה זה הוא חלק מתהליך מתמשך. החקלאות המסורתית, שהייתה משחר ההיסטוריה הבסיס לקיום האנושי ומקור פרנסה למשפחות רבות, מתנהלת באופן מתועש ויעיל כאשר מספר הולך ופוחת של מועסקים באזורים כפריים מצליח להשביר מזון לכמות הולכת וגדלה של פיות המתגוררים בערים ועיירות. המזון לא איבד את מעמדו כצורך קיומי, חיוני ובסיסי, אך חלקו בסדר היום האישי של תושבי כדור הארץ ומשקלו בכלכלת העולם הולך ופוחת. לא רק החקלאות, אלא ענפים רבים בתעשייה המסורתית השתכללו והתייעלו כתוצאה ממיכון ותחרות שהביאו להוזלתם של תוצרי תעשייה רבים. אלן גרינספן יושב ראש ה-“פדרל ריזרב” נהג להצביע על הפער המתרחב בין הערך הכלכלי לבין המשקל של סחורות רבות. אם בעבר סחורות כבדות כמו פחם, תבואה או נחושת זכו למחירים גבוהים, הרי בימינו חלק גדול מכלכלת העולם עוסק ברעיונות ובידע, וחלק הולך ופוחת עוסק בייצור חומרי גלם כבדים, וכך חומרי גלם כבדים מפסידים את ערכם לענפי שירותים, לרעיונות ולידע חסרי משקל ונפח.
השינוי בכלכלת העולם גרם לפיתוחן, התרחבותן ועיבוין של ערים, אשר בלעו לתוכן אזורים כפריים. אזורים כפריים משנים את אופיים וחלקם הופכים באופן מדורג לפרברים ומאוחר יותר לאזורים בעלי מאפיינים עירוניים. באופן חסר תקדים בתולדות האנושות קיימות כיום בעולם מספר ערי ענק בעלות אוכלוסייה העולה על 10 מיליון תושבים, ולמעלה מ – 400 ערים בעלות אוכלוסייה העולה על מיליון תושבים, כאשר מגמת עיבוין של מרבית הערים נמשכת. חלקן של התעשיות המסורתיות באזורי תעשייה עירוניים הולך ופוחת ומנגד גדל חלקם היחסי של ענפים כלכליים הפועלים בסביבה נקיה ושקטה, ובהם שירותים, פיננסים, תקשורת, מידע וטכנולוגיות מידע.
חיזוק כוחן של הערים גורם לעליית ערכן של קרקעות עירוניות וממריץ שימושי קרקע עירוניים מרוכזים וצפופים. במדינות המתפתחות בין 50% ל – 70% אחוזים מהאוכלוסייה העירונית גרה בשכונות עוני דלות וצפופות, הנוצרות באופן ספונטני על ידי מהגרים כפריים המתיישבים באופן לא חוקי על קרקעות פרטיות או ציבוריות בשולי הערים ללא תשתיות. בערים רבות במקומות אלה עד 60% מהאוכלוסייה העירונית דחוסה על כ – 5% משטח העיר. במדינות המפותחות הערים פורצות את גבולות הרקיע ומתפתחות לגובה. ישראל אינה יוצאת דופן מהמגמה העולמית ומעיד על כך קו השמיים החדש של ערי הארץ. בנייני מגורים ומשרדים רבי קומות צומחים למעלה ויוצרים חומות ענקיות, הנדמים כהרים מלאכותיים המזדקרים מפני הקרקע. הנוף העירוני מתמלא במסגרות בטון ענקיות המשובצות בחלונות זכוכית, ובשעות החשיכה בפסיפס של ריבועים ופסי אור חשמל מלאכותי. “מגדל שלום”, שהיה הראשון לגרד את שחקי תל אביב בשנת 1965, הולך ומתגמד בסביבת בניני הקומות שצמחו בתל אביב, ובהם “מגדלי עזריאלי”, “מגדל הקריה”, “מגדל המטכ”ל”, או “מגדלי תל אביב”. אזור בורסת היהלומים ברמת גן הולך ונדמה לניו-יורק עם מגדל “שער העיר” המתנשא לגובה של 244 מטרים, מגדל “שרתון סיטי טאוור”, “מגדל היהלום”, “בית גיבור-ספורט”, ומגדלי בורסת היהלומים. העיר חיפה מתבלטת עם “מגדל המפרש”, “מגדל חברת החשמל” ו – “מגדל אשכול”, וגם באר שבע – שאינה סובלת ממחסור בקרקע – מתפארת ב-“מגדלי רמב”ם”.
צמיחתן המסיבית של הערים מטילה מעמסה כבדה על הטבע – כריית חומרי בנייה להקמת תשתיות ומבנים גורעת מהטבע ופוערת פצעים פתוחים בנוף. התפשטותן של ערים מכלה שטחים פתוחים, ובנוסף לכך הערים מגלות צימאון מרוכז למים ותיאבון למזון, ומנגד הן פולטות פסולת וביוב בריכוזים שהטבע מתקשה לספק מצד אחד ולפרק ולאכל מצד שני. למרות המעמסה שיוצרות ערי העולם על כדור הארץ צריך לזכור כי אין פיקוח גלובלי על הילודה וכי אוכלוסיית העולם גדלה כל העת לשיאים חדשים והיא מונה כיום כ – 6.5 ביליון אנשים. כדי שהיקום יוכל לשאת בעומס זה, ובהעדר פיקוח על הילודה, האנושות חייבת למצוא דרכים יעילות וצנועות לנצל את המשאבים הנתונים. אחת הדרכים לניצול יעיל של פני הקרקע היא הבנייה העירונית לגובה.
בניני הקומות והתחבורה האנכית
קיומם של בנייני הקומות אפשרי אודות לשכלול בן למעלה ממאה וחמישים שנה – המעלית. פיתוח המעלית המודרנית מיוחס למכונאי האמריקאי, אלישע גרייבס אוטיס, אשר כבר בשנת 1853 ניסה לייעל את הדרך להעברת מיטות בין קומות המפעל בו עבד. הטכנולוגיות הבסיסיות של המעליות לא עברו שינוי משמעותי במשך עשרות שנים והן מבוססות על מנועים המושכים כבלי פלדה שזורים המניפים את המעליות, או על מנועים הידראוליים הדוחפים את המעליות בעזרת בוכנות. השיפורים שנעשו במעליות במשך השנים שוליים יחסית לרעיון הבסיסי, ומטפלים בעיקר בתנועה מהירה וחלקה ובמערכות פיקוד ובקרה אלקטרוניות. המעלית מספקת תחבורה אנכית בבנייני הקומות ומאפשרת חיים נסבלים בבניינים אלה. זהו אמצעי תחבורה יוצא דופן בהשוואה לאמצעי התחבורה הקרקעית המוכרים והוא יכול להשליך על ייעול התחבורה הקרקעית. נסקור את תכונותיה הייחודיות של המעלית כאמצעי תחבורה.
פשטות – המעלית היא אמצעי תחבורה פשוט, שכאמור לעיל ביסודו לא עבר שינויים מהותיים. היא נעה על ציר ישר לשני כיוונים מבלי להסתובב ולבצע תמרונים כלשהם. הפשטות תורמת לאמינות ולבטיחות של אמצעי זה.
שיתוף משאבים – ברובם ככולם של בניני הקומות המעליות משרתות את כלל הדיירים והמבקרים בבניין. בכך נעשה שיתוף באמצעי התחבורה המשרת את הבניין ונטל האחזקה והכלכלה של המעלית נחלק בין רבים. קשה להעלות על הדעת את המחשבה שכל אחד מדיירי בניין הקומות יכנס לבניין באמצעות מעלית אישית ויחנה אותה סמוך לדירתו או משרדו, כפי שמתרחש לגבי כלי רכב פרטיים.
שוויוניות – במרבית הבניינים המעליות משרתות את אוכלוסיית הבניין באופן שווה ללא הבדלי מעמדות. מסיבה זו המעליות מקיימות את ייעודן השימושי ללא השקעה מופרזת בסמלים וסממנים אישיים.
צניעות – הנסיעה במעלית מתבצעת בעמידה, לפעמים כאשר המעלית מלאה בצפיפות. הנסיעה בעמידה משתמשת בממד האנושי הצר ביותר של גוף האדם ומאפשרת לנצל את שטח המעלית כאמצעי תחבורה לרבים באותו זמן. על חוסר הנוחות של תנאי הצפיפות והעמידה מפצה נסיעה קצרה ומהירה.
קנה מידה אנושי – קנה המידה של המעליות הולם מידות של בני אנוש, ולכן המעליות מסוגלות לשמש בני אדם ומטענים מגוונים המשרתים אותם, שגודלם מתאים לגודל האנושי.
מהירות ותדירות – מעליות מודרניות הן בעלות כושר תנועה במהירויות גבוהות. אחד השיאים הטכנולוגיים בתחום זה הן המעליות המהירות שנבנו במרכז הפיננסי של טאיפיי. את המרכז משרתות מעליות מהירות שיכולות לעלות מקומת הקרקע לגובה של כ – 400 מטרים בתוך 38 שניות. המעליות של טאיפיי כוללות מערכות מיוחדות לאיזון הלחץ האטמוספרי בתא, בקרת בטיחות ומניעת זעזועים. דוגמא מקומית למעלית מהירה נמצאת במגדל העגול במתחם “מגדלי עזריאלי” – המעלית המהירה שבו נעה במהירות של 6 מטרים בשניה, ומסוגלת לעלות לקומה העליונה המתנשאת לגובה של 187 מטרים בתוך כחצי דקה.
מיקוד – המעלית היא אמצעי תחבורה ממוקד המשרת שימוש קרקע צפוף ומוגדר. בשונה מהתחבורה האופקית, המעלית אינה חולפת על פני שטחים לא מיושבים בדרכה ליעד.
קרבה ליעד – המעלית היא אמצעי תחבורה המוביל את הנוסעים סמוך מאוד ליעדם. מרבית המעליות אינן פועלות בגורדי שחקים, אלא בבנייני מגורים בני 3 עד 15 קומות, בהם בכל קומה כ – 4 דירות. בבניינים מסוג זה כאשר המעליות בנויות במרכז הבניין ההליכה מפתח המעלית לאחד מקצוות הבניין לא תעלה בדרך כלל על 20 מטרים. שטחו של “מגדל עזריאלי” העגול הוא כ – 1,500 מטרים רבועים ומכאן שהרדיוס של הבניין – המשקף את מרחק ההליכה מהמעליות העוברות במרכזו לחלקו ההיקפי של הבניין – כ – 22 מטרים. חללי מעבר משמשים תחנות כניסה ויציאה למעליות תוך חסכון בשטחי המתנה, כאשר המעבר בין אזור ההמתנה למעלית שקט ונעים.
בטיחות – הפשטות היחסית של המעלית כאמצעי תחבורה מקנה לה בטיחות. מעלית נעה בפיר ייחודי, אינה עוקפת אמצעי תחבורה אחרים ואינה יכולה להתנגש בהם. בהיותה של המעלית אמצעי משותף קיים בדרך כלל גורם ממונה הנושא באחריות לביצוע ביקורות תקופתיות ושיטתיות למעלית.
בסיס תכנוני מוצק – מעליות הן אמצעי תחבורה המתוכנן כמקשה אחת עם הבניין אותו הן משרתות ולכן יש בסיס מוצק להערכה יציבה של השימושים שיעשו במעלית. בסיס זה מקל על מתכנני הבניין להתאים את אמצעי התחבורה היעיל לשימוש המתוכנן בהתחשב במעטפת הביצועים הטכנית של המעליות. בכל אחד ממגדלי התאומים בניו יורק פעלו 104 מעליות שתוכננו לשרת את העובדים במשרדים. “מגדל עזריאלי” העגול כולל 50 קומות ופועלות בו 12 מעליות נוסעים מהירות, מעליות שירות ושתי מעליות פנורמיות.
התאמה לזרם התנועה – התנועה בבנייני משרדים ערה הרבה יותר מהתנועה בבנייני מגורים, משום שצפיפות השימוש במבני משרדים גבוהה יותר ומתקיימת בהם תנועת לקוחות או מקבלי וספקי שירותים. תצפיות וסקרים מעידים על זרם התנועה בבניינים אלה ומספקים כלי תכנון מוקדם, אך יחד עם זאת פעמים רבות קצב התנועה מנהל ומווסת את עצמו באופן טבעי ועצמאי המותאם לאמצעי התחבורה שבבניין, בהתאם לניסיון שצוברים הדיירים והאורחים בבניין והאופן שבו הם לומדים לסגל את תנועתם לעומס התנועה בסביבה.
כלכלת מעליות – התקנת מעלית בבניין כרוכה בהוצאות קבועות והוצאות משתנות בלתי מבוטלות. הוצאות אלה מועמסות על ערך הקרקע בבניינים בהם מותקנות המעליות כתשלום קבוע או כתשלומים שוטפים. במרבית המקרים המשתמשים במעליות אינם רוכשים כרטיסי נסיעה במעלית, אך הם משלמים עבור השימוש במישרין או בעקיפין. בעלי יחידות בבניינים בהם פועלות מעליות משלמים את ההוצאות הקבועות כחלק ממחיר רכישת היחידות בבניין, ואת ההוצאות השוטפות במסגרת תשלומים עבור דמי ניהול, דמי אחזקה, או תשלומי ועד בית. עלויות אלה מוטלות בעקיפין על ידי בעלי היחידות בבניינים המגלגלים אותן אל לקוחותיהם.
מעליות אופקיות
תנועת המעליות האנכיות עושה שימוש בכוח הכבידה כדי להקל על הורדת המעליות, אך ניתן להפעיל מעליות גם במישור האופקי בו לא פועל כוח הכבידה, ולאמץ את היתרונות הגלומים במעליות כאמצעי תחבורה אופקי. בתחילת המאה העשרים פעלו בערי ארצות הברית קרונות תחבורה שנעו ברחובות על מסילות אופקיות ונגררו על ידי מנועים קבועים שמשכו כבלי פלדה בדומה למעליות. קרונות אלו כונו Cable Car, והם נעלמו מהנוף עם הופעת החשמליות, שהציבו את המנועים על הקרונות והקנו להם כושר ניידות גבוה יותר. אך רכבלים מסוגים שונים, שפעלו בדומה למעליות, המשיכו וממשיכים לפעול ברחבי העולם. קיימים רכבלים תלויים ורכבלים נתמכים, רכבות הרים הפועלות באמצעות כבלים המעלים ומורידים קרונות הנגררים על גלגלים וכאלו התלויים באמצעות זרוע עילית. באתרי סקי ניתן למצוא סוגים מגוונים של רכבלים – כאלו המיועדים לרוכב בודד הגולש מעלה, מעליות כסא המיועדות לזוגות נוסעים, או “גונדלות” המעבירות קבוצות נוסעים שונות. ה-“כרמלית” בחיפה היא סוג של רכבת כבלים שנבנתה על ידי חברה שוויצרית.
מערכות תחבורה דמויות מעליות אופקיות פועלות בשדות תעופה שונים בעולם. מערכות אלה מכונות APM – Automatic People Movers, ובדרך כלל המנוע מורכב על הקרונות, הנעים באופן אוטומטי על פסים במסלולים מעגליים קבועים. בקמפוס אוניברסיטת ווסט-וירג’יניה פועלת מערכת תחבורה פנימית הנעה כמעלית אופקית באמצעות מנועים המחוברים לקרונות הנעים במסלולים קבועים על מסילות. הנוסעים בוחרים את יעדיהם על ידי לחיצה על התחנות, בדומה למעליות האנכיות בהם הנוסעים בוחרים את הקומה הרצויה.
מעליות אופקיות נכנסות לתוך בניינים ומניעים את הנוסעים סמוך ליעדיהם, בכוחן לייעל שימוש במבנים, להשביח ערכי נדל”ן וליצור מנגנונים כלכליים מעשיים והוגנים של העמסת העלויות הקבועות והשוטפות של המעליות האופקיות מבלי להטריח כל נוסע ברכישת כרטיס נסיעה. הנסיעה במעליות כוללת שלב בו נוצר אמון בין המשתמשים לבין הטכנולוגיה וציבור המשתמשים לומד להתגבר על פחדים מפני השימוש. האמון שניתן במעליות הפועלות בבנייני קומות מעיד על כך שלא קשה יהיה להסתגל גם למעליות אופקיות.