חור במניפה

לנוסע הקבוע מביתו למקום עבודה ( – יומם), קיימת מניפה של אפשרויות תנועה. יוממים רבים מגלים כי במניפת אפשרויות זו מצויים עבורם פתרונות יקרים וזולים, אך קיים חור דווקא בכל הנוגע לפתרונות תנועה יעילים במחיר ביניים סביר.

תכנון תחבורה אישי וציבורי

ליד אוניברסיטת קליפורניה פועל כ – 18 שנים מרכז פורה לחקר תחבורה, מרכז זה מפרסם מגזין קבוע בשם “אקסס”, המשמש במה למומחים ולמתכנני תחבורה. את ההקדמה למהדורת סתו 2006 של מגאזין זה הכתירה העורכת, מלאני קרי, בכותרת “כולנו מתכנני תחבורה”. תחת כותרת זו מוסבר כי למרות שקיים תכנון תחבורה מקצועי וציבורי, בסופו של דבר בעיות התחבורה מוצאות את פתרונן על בסיס אישי ומיידי של החלטות קטנות ורבות שמקבלים מיליוני אנשים המבקשים לנוע ממקום למקום. החלטות אלו – המתקבלות בדרך כלל ללא מודעות או עם מודעות מעומעמת – משליכות על בעיות ציבוריות מצטברות כמו זיהום אוויר, גודש תנועה, או מחסור במקומות חניה. תכנון התחבורה האישי מתבצע כאשר כל אחד ממקבלי ההחלטות מתקשה להזדהות עם תרומתו האישית ליצירת הבעיות המצטברות.

באופן תדיר המגמות המנוגדות של “תכנון התחבורה האישי” מחד, ושל התכנון הציבורי מאידך, מתקשות למצוא פשרות ראויות. האפשרויות העומדות ליומם ישראלי טיפוסי המבצע “תכנון תחבורה אישי” באמצעות ברירה של חלופה מועדפת מתוך מניפת אפשרויות העומדות בפניו מדגימות חלל הנמצא בתווך שבין שאיפות התכנון האישיות לאלו הציבוריות.

תכנון התחבורה האישי של יומם ממוצע בישראל

לצורך ניתוח של תכנון תחבורה אישי בישראל של תחילת שנת 2007 על ידי יומם ממוצע נאפיין הנחות יסוד סבירות. היומם הישראלי הממוצע הוא בן מעמד ביניים המועסק במשק שהשכר הממוצע שבו עומד בינואר 2007 על סכום של כ – 7,400 שקלים חדשים ברוטו. היומם הממוצע מחזיק ברכב פרטי משומש המשרת את משק ביתו והוא שוהה ברכב מנועי במהלך נסיעתו מהבית לעבודה ובחזרה בין כשעה לשעתיים מידי יום עבודה. מטבע הדברים כל יומם נמצא בסביבה ייחודית והוא עורך את שיקוליו בהתחשב בנסיבותיו האישיות, אך ניתן לנסות ולהציף שיקולים טיפוסיים אופייניים שעורך יומם ממוצע, גם אם לא תמיד הוא מודע להם ולמרות שבדרך כלל הוא אינו מנתח אותם באופן מדוקדק.

 – היומם הממוצע אינו יכול להגיע מביתו למקום עבודתו ברגל בזמן סביר עקב ריחוק, ושימוש באופניים מידי יום עבודה ובכל עונות השנה הוא בדרך כלל חלופה מכבידה עבורו.

 – היומם הממוצע שואף להגיע מביתו למקום עבודתו ובחזרה ברכב פרטי, מסיבות טובות רבות – זהו אמצעי אישי, חסכוני בזמן, נוח מאד ומשמש סמל חברתי. זהו אמצעי המאפשר להסיע ילדים למוסדות חינוך בדרך לעבודה, לערוך קניות ולבצע סידורים שונים בחזרה מהעבודה, ולהוביל חפצים ומטענים שונים בתא מטען צמוד. הנוסע ברכב פרטי אינו נדרש להמתין בתחנה לבואו, שימוש ברכב מגן על הנוסע מפני מזג אוויר חיצוני, הוא נותן לו אפשרות להאזין לרדיו לפי בחירה אישית והוא פחות חשוף לסיכוני הדבקות ממחלות לעומת המתקהלים בתחבורה ציבורית.

 – מבחינת היומם, היתרונות של יוממות ברכב פרטי נוטים לטובת השימוש בו גם אם הוא נדרש לספוג נסיעה איטית ומרגיזה בתנאי גודש, למרות הסכנות והזעם בכבישים ועל אף הזיהום שהוא נושם בסביבה ממונעת. בקרב יוממים בעלי אמצעים, שאינם מוגבלים על ידי מחסומים כלכליים, קיימת העדפה מובהקת לשימוש בכלי רכב פרטיים על פני תחבורה ציבורית. רובם של היוממים המוותרים על שימוש תדיר ברכב פרטי אינם עושים זאת משיקולים עקרוניים, ערכיים, או סביבתיים, אלא משיקולים כלכליים. הויתור על יוממות ברכב פרטי נעשה בתנאים שבהם מחיר היוממות ברכב פרטי גבוה ליומם ונוגס מחשבון צרכים חלופיים ומועדפים שלו.

 – משעה שאדם רוכש רכב פרטי הוא נושא בהוצאות קבועות נכבדות ולכן הגדלת שימוש מועיל ברכב – כמו נסיעה לעבודה ובחזרה – היא הוצאה שולית המגבירה את התועלת המופקת מהרכב ביחס לעלותו הקבועה ומפחיתה את עלות הנסיעה הממוצעת לקילומטר. מכיוון שההנחה היא כי היומם הישראלי הממוצע הוא בעל רכב פרטי ומשלם ממילא את ההוצאות הקבועות, מרכז הכובד במערך שיקוליו לגבי השימוש ברכב למטרות יוממות הוא ההוצאות המשתנות הכרוכות בכך.

 – אוטובוס ציבורי הוא בדרך כלל אמצעי התחבורה הציבורית הזול ביותר למשתמש, במרבית המקומות כתוצאה מתמיכה ממשלתית בחברות האוטובוסים. יומם השוקל נסיעה לעבודה ברכב פרטי משווה אפשרות זו לחלופת האוטובוס הזולה. ההוצאה המשתנית המהותית והמוחשית ביותר במהלך נסיעה ברכב פרטי היא צריכת הדלק. מכיוון שיומם בעל רכב מתייחס בעיקר להוצאות המשתנות הוא יפתח בהשוואה של הוצאות צריכת הדלק לחלופת האוטובוס. אם נבודד את הוצאות צריכת הדלק יסתבר כי יומם סביר, הנוסע מביתו לעבודה מרחק של כעשרים קילומטרים ברכב שצריכת הדלק שלו היא בערך ליטר דלק לעשרה קילומטרים, יעדיף בדרך כלל את השימוש ברכב הפרטי לעומת חלופת האוטובוס. במרחקים מסוימים, בנסיעות משותפות, או כאשר היומם נדרש לבצע מעברים בין מספר קווי אוטובוס, עלויות הדלק של נסיעתו ברכב פרטי עשויות להיות זולות יותר מנסיעה באוטובוס. גם כאשר עלות הדלק עבור נסיעה ברכב פרטי גבוהה במקצת ביחס לאוטובוס, תוספת עלות הדלק זניחה ביחס לתועלת הנובעת מהשימוש ברכב הפרטי. תעריפי רכבת ישראל גבוהים מתעריפי האוטובוסים, ובהשוואה בין הוצאות צריכת דלק ברכב פרטי לעומת עלות כרטיס ברכבת, ימצא פעמים רבות כי עלות צריכת הדלק ברכב פרטי זולה יותר מכרטיס הרכבת.

 – מה שמכריע יוממים רבים ומשפיע עליהם להותיר את רכבם סמוך לבית כאשר הם יוצאים לעבודה היא לא עלות הדלק, אלא העלות הגבוהה של סעיף הוצאות החניה. הנתונים הבאים ממחישים את משקלו הנכבד של סעיף החניה במאזן שעורך יומם המתכנן את האופן בו ייסע מביתו למקום העבודה. חניה קבועה בחניון מסחרי במרכזי ערים בישראל למשך 8 שעות ביום 24 ימים בחודש, עשויה לנוע בין 600 ל – 2,000 שקלים חדשים, בהתחשב במיקומו של החניון. שכירות משבצת חניה פרטית באזורים מאוכלסים בישראל נוטה לנוע בתחומים שבין 200 ל – 800 שקלים חדשים לחודש שכירות, והממוצע מונח סמוך ל – 500 שקלים חדשים. עלות חודשית קבועה עבור חנית רכב בשעות העבודה בשיעור של כ 5% – 10% מההכנסה הממוצעת נטו גורמת ליוממים רבים להשאיר את רכביהם הפרטיים בבית ולא לעשות בהם שימוש לצורכי יוממות. יוממים הזוכים לחניה מהמעסיק, או שבקרבת מקום עבודתם ניתן למצוא מקום חניה בחינם או במחיר זול, יעדיפו בדרך כלל את רכבם הפרטי על פני התחבורה הציבורית. אחת העדויות  הטריות לרגישות הגבוהה של היוממים לעלות החניה הודגמה בעת פתיחתו של חניון זמני מרווח על הריסות השוק הסיטונאי שפעל במרכז תל אביב. ההופעה החדשה של חניון גדול שמחיר החניה בו 10 שקלים חדשים ליום, עוררה ביקושים רדומים ליוממות ברכב פרטי של העובדים בסביבה. התופעה התרחשה מתוצאה מהפחתה משמעותית בערכה של משקולת החניה המכבידה על מאזני שיקולי תכנון התחבורה האישי של היוממים.

 – במניפת החלופות הפרוסות בפני היומם המתכנן את תחבורתו האישית לעבודה קיימת חלופת ביניים נוספת בין האוטובוס או הרכבת לבין הרכב הפרטי, והיא השימוש במונית הציבורית. שימוש זה יכול להיות אישי או משותף עם נוסעים נוספים. בכוחה של המונית לספק שירות של צורכי ניידות אישית ברמה תחרותית לזו של הרכב הפרטי ויחד עם זאת לחסוך את הוצאות החניה הקבועות, משום שהיא אינה ממתינה לבעליה בבטלה עד שיסיים את יום העבודה. עלותה של יוממות אישית קבועה במונית עלולה להגיע לתחומים של 10% – 20% מההכנסה הממוצעת נטו ואף ליותר מכך והוצאה בשיעור כזה היא בלתי סבירה ליומם הממוצע. מכשלה נוספת טמונה בכך ששירותי המוניות במצבם הנוכחי מתקשים לספק שירות זמין בשעות שיא של תחילתו וסיומו של יום עבודה ליוממים רבים, בפרט בימים שבהם תנאי מזג האוויר מכבידים.

החלל במניפת היומם

מתכנני תחבורה ציבוריים, המודאגים מתוצאות הלוואי השליליות של מתכנני התחבורה הפרטיים, מבקשים להשתמש באמצעי הכבדה כלכליים כדי לדלל תנועה של כלי רכב פרטיים. כך נעשה בסינגפור, כך נעשה בלונדון – המטילה אגרות גודש יקרות על הנכנסים ברכב פרטי לתחום הטבעת הפנימית של העיר, וכך גם מוצע בישראל.

ההכבדה הכלכלית על השימוש ברכב פרטי אינה מכבידה על שכבות כלכליות מסוימות, אינה עורכת צדק חברתי וכלכלי אמיתי, מעוותת את חלוקת ההנאה מהשימוש בנכסים הציבוריים המשותפים המהווים תשתית תחבורה, ומתעלמת מרגישויותיהם של יוממים רבים השואפים לנוע באמצעי תחבורה אישי.

היוממים אינם חפצים לגרום לגודש, לדחק במקומות חניה, לתאונות דרכים או לזיהום, הם בסך הכל רוצים להגיע מביתם למקום עבודתם ובחזרה בדרך נוחה, נעימה ובמחיר סביר. אם מתכנני התחבורה הציבוריים ינסו לחפש פתרונות ראויים למאווייהם של מתכנני התחבורה האישיים ימצאו פשרות ראויות שימלאו את החור הנמצא במרכזה של מניפת האפשרויות הפתוחה בפני היומם העורך תכנון תחבורה אישי.

Leave a Reply