נקודות התורפה בנהיגת רכב דו-גלגלי ועצות מעשיות לרכיבה בטוחה יותר.
הסכנות ברכב דו-גלגלי
הגודש בדרכים ועליית מחירי הדלק גורמים לעלייה במספר כלי הרכב הדו-גלגליים, ונוכחותם בולטת במיוחד באסיה ובאירופה. הרכב הדו-גלגלי הוא בעל מאפיינים ייחודיים ולכן דורש תשומת לב ויחס מיוחדים. בשנת 2006 פרסמה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מחקר בשם “תאונות אופנוע בישראל”, אשר נערך ונותח על ידי ד”ר דן מוקואס, לאחר שנאספו נתונים. המחקר מפורסם באתר הרשות הלאומי לבטיחות בדרכים, וקריאתו מומלצת:
http://bd.mot.gov.il/RoadSafety/NewsPaper/Adom.htm
תמציתו של הניתוח מעלה כי האופנוע הוא כלי תחבורה מסוכן – על כל 1,000 נפגעים בתאונות אופנוע בישראל יש 15 הרוגים, לעומת 8.4 הרוגים על כל 1,000 נפגעים בתאונות רכב. בתאונות בין-עירוניות מעורבים יותר אופנועים בעלי נפח מנוע גדול ורוכבים מבוגרים יותר, ושיעורם היחסי בתאונות עצמיות ובתאונות הנובעות ממהירות מופרזת גבוה לעומת תאונות של אופנועים בעלי נפח מנוע קטן יחסית. חומרת התאונות גבוהה יותר בנסיעות אופנועים בין-עירוניות, ובהתאמה לנפח המנוע. בלילה חומרת תאונות האופנועים קשה ביחס לכלל תאונות הדרכים. גם האופנועים הקלים, המשמשים בעיקר לנסיעות עירוניות במהירויות נמוכות יחסית, מסוכנים יותר ממכוניות.
בארצות הברית, החל משנות השמונים של המאה העשרים החלה ירידה ברכיבת אופנועים ועמה גם ירידה בתאונות הדרכים בהם מעורבים רוכבי אופנועים, בשנת 1997 המגמה התהפכה. בין השנים 1997 – 2004 חלה ברחבי ארצות הברית עליה רצופה במספר הפגיעות ברוכבי אופנועים מתאונות דרכים ובחומרתן, ותוך 7 שנים חלה עליה תלולה של 89% במספר נפגעי תאונות אופנועים. העלייה הייתה פועל יוצא מהגדלת שיעור רוכבי האופנועים, הגדלת מרחקי הנסיעה, ירידה במיומנות הרוכבים ועלייה בגילם. רוכבי אופנועים שנהגו לרכב על כלי רכב דו-גלגליים בתקופת בית הספר התיכון וחדלו מכך, חזרו לאופנוע לאחר הפסקה ממושכת ובגיל יחסי מבוגר, כאשר עם העלייה בגיל, וכנראה גם שיפור המצב הכלכלי, חלה עלייה בנפח המנועים של האופנועים. בתקופה של כשבע שנים חלה עלייה דרמטית של כ – 250% במעורבותם של רוכבי אופנועים בני ארבעים ומעלה בתאונות דרכים, ושל 350% במעורבותם של רוכבי אופנועים בני חמישים ומעלה בתאונות. בהשוואה למבוגרים, בקרב הרוכבים הצעירים מגיל 30 חלה עלייה מתונה יחסית בשיעור נמוך מ – 20%.
בדומה לממצאים בישראל, בארצות הברית קיימת התאמה בין נפח המנוע של האופנועים לבין היקף התאונות וחומרתן, אלא שבשונה מישראל – בה מרבית האופנועים הם בנפח מנוע קטן מ – 500 סמ”ק – הרי בארה”ב שכיחים אופנועים בעלי נפחי מנוע שבין 500 ל 1,500 סמ”ק. נתוני הפגיעות בארצות הברית מצביעים על עלייה בשכיחות תאונות האופנועים בחודשי האביב והסתיו, והתופעה מוסברת בכך שבעונות בהן מזג האוויר נוח יותר עולה כמות הנסיעות ברכב דו-גלגלי, ועמן התאונות. עיקר תאונות הדרכים בהן מעורבים אופנועים הם בינם לבין כלי רכב, ובאופן יחסי נדירות תאונות שהן תוצאה של מפגש בין אופנועים להולכי רגל.
תעשיית האופנועים בארצות הברית פיתחה מסלולי הכשרה לרוכבי אופנועים שמטרתם שיפור מיומנות הרכיבה. במדינת אורגון שבארצות הברית מופעלת למעלה מעשרים שנה תוכנית ייחודית בחסות המדינה לאימון נהגי אופנועים, שבמסגרתה מועברים בתשלום קורסים ברמות שונות לרוכבי אופנועים. סטיב גארטס, מהתוכנית לאימון נהגי אופנועים באורגון הרצה במכון למחקר תחבורה של אוניברסיטת פורטלנד על הסכנות שברכיבת אופנועים, על נקודות התורפה שאליהן יש לתת את הדעת והלב, ועל ההמלצות לרכיבה בטוחה. התובנות של סטיב גארטס חשובות וראויות לפרסום והפצה בקרב רוכבי הדו-גלגלי בארץ ובעולם, ורובו של מאמר זה מבוסס עליהן. ראוי לציין כי לטענתו של גארטס 88% מתאונות האופנועים באורגון הן באשמת הרוכבים.
נקודת התורפה בנהיגת רכב דו-גלגלי
מיומנויות נהיגה – בארצות הברית הסתבר כי חלק מנהגי אופנועים שנפגעו הם רוכבים חסרי הכשרה ורשיון שנטלו אופנועים מחברים או מבני משפחה לחוות רכיבה על אופנוע ונפגעו כתוצאה מהערכה לקויה של משמעות הרכיבה ללא הכשרה וללא מיומנות ראויות.
כדי לא להכביד על חופש התנועה המנועי, המדינה מעניקה רשיונות נהיגה לרכיבה על אופנועים או לנהיגה במכוניות לאחר הסמכה בסיסית במבחנים עיונים ומעשיים, אך ההכשרה הבסיסית לא תמיד מספיקה לנהיגה בטוחה בתנאים משתנים, ואינה מתאימה לנהגים המבקשים לנסות למתוח את כישורי הנהיגה שלהם מהר מידי או רחוק מידי. לדברי סטיב גארטס נהגי אופנועים רבים זקוקים לניסיון ולהכשרה נוספת. טעויות טיפוסיות של רוכבי אופנועים מתקיימות בנסיבות אופייניות:
– אופנוענים רבים אינם מודעים להתנהגות האופנוע במהירויות גבוהות ולא צברו מספיק ניסיון בנהיגה כזו. רכיבה מהירה בעיתוי לא מתאים ושלא בהתאמה לתנאי הדרך היא טעות אופיינית.
– טעות טיפוסית של רוכבי דו-גלגלי היא נטייתם להאט את מהירות הרכיבה באמצע פניות או עקומות ולא לפניהן.
– עקומות פנייה רחבות מידי המבוצעות על ידי אופנוענים רבים גורמות להם לסטות מנתיבם ולפגוע בכלי רכב הנוסעים מימינם, או לרדת מהכביש לשול הדרך.
– כ – 12% מתאונות האופנועים בארצות הברית מתרחשות כאשר רכב פונה שמאלה ואופנוען הרוכב מאחוריו אינו מבחין מראש בסטייתו של הרכב ומתנגש ברכב הפונה מאחור או בצד, או מנסה להימלט ונתקל בצרה אחרת.
– בלימה איטית מידי, היא שגיאה טיפוסית של רוכבי אופנועים.
– טעויות שיפוט הנובעות מהערכות שגויות של מהירות ומרחק ושל מהירות התגובה הנדרשת.
השפעת אלכוהול – בארצות הברית הוטבעה סיסמא: “הוסף אלכוהול לרכיבה והחגיגה נגמרת”. אם נהיגת רכב בהשפעת אלכוהול מסוכנת, הרי רכיבה על דו-גלגלי מסוכנת הרבה יותר, ומדינות מסוימות שקלו אפשרות לקבוע רמה חוקית של אחוז אלכוהול בדם נמוכה יותר לרוכבי דו-גלגלי. שתיית אלכוהול משפיעה באופן מיידי וראשוני על שרירי העיניים, וגורמת להקטנה משמעותית בשדה הראיה ולריצוד האישונים. ככל שרמת האלכוהול גבוהה יותר, כך ההשפעה על הראיה חריפה יותר. אחרי הפגיעה בראיה, האלכוהול מפריע לריכוז והקשב ומקשה להתרכז ביותר ממשימה אחת. רכיבה על רכב דו-גלגלי מחייבת ריכוז גבוה ושדה ראיה רחב, במיוחד במהירויות גבוהות ובעת ביצוע עקיפות ופניות. המיומנויות הנדרשות מרוכב אופנוע רבות ומורכבות הרבה יותר מאלו הנדרשות מנהג רכב ולכן השפעת האלכוהול על רוכבי דו-גלגלי מסוכנת הרבה יותר.
עצות מעשיות לרכיבה בטוחה
אימון וניסיון – קורסי האימון של תוכנית אימון האופנוענים באורגון כוללים מבחני מיומנות הנערכים בתחילתם וסופם של הקורסים ובוחנים את השינוי והלמידה שנערכו בקורסים. ההדרכות מתרכזות בתמרונים לשיפור מיומנות נהיגה במהירויות גבוהות, בפניות וסיבובים, המלטות ממצבי סכנה וביצוע עצירות מהירות.
אימון חזרה לרכיבה – רוכבי אופנועים שחוזרים לרכיבה לאחר מספר שנים של הפסקה חייבים לערוך אימון חזרה לרכיבה ואימון של תגובות למצבי סיכון טיפוסיים בהם הרוכבים נתקלים.
התאמת הנהיגה למגבלות הרוכב והרכב הדו-גלגלי – כל רוכב צריך להכיר ולהיות מודע היטב למגבלות הרכיבה שלו ושל כלי הרכב עליו הוא נוהג. מיומנות נהיגה מתפתחת באופן איטי ומדורג ללא קיצורי דרך. רוכבים רבים מוצאים עצמם במצבי סכנה עוד לפני שהספיקו להבין לאיזה מצב נקלעו ומה משמעותו.
איסוף מידע – חשוב שרוכב אופנוע יבחין בכל הנעשה סביבו לפני שהסובבים אותו מבחינים בו, ויאסוף מידע על סביבתו ללא הפסקה. רוכבי דו-גלגלי חייבים לפתח הרגלי סריקת שטח גבוהים ולהכיר את הנעשה סביבם מלפנים, מהצד ומאחור.
דריכות להפתעות – רוכב אופנוע צריך להיות מוכן לכך שהמכונית הנוסעת לפניו תסטה מנתיבה שמאלה לעקיפה או לביצוע פנייה, לשמור ממנה מרחק הולם ולתכנן את נסיעתו בהתאם.
מוכנות לתשתית – רוכבים מיומנים יכולים לעבור בשלום מפגעי תשתיות בדרכים, אך עליהם להיות ערים לנקודות מסוכנות טיפוסיות, כמו צמתים או מעברי פסי רכבת.
מילוט – רכב דו-גלגלי חשוף ופגיע בהשוואה למכוניות, משאיות או אוטובוסים הסובבים אותו, אך רוחבו הצר נותן לו אפשרויות רבות יותר להימלט מפגיעות. רוכב מיומן משאיר לעצמו לאורך כל הנסיעה אפשרויות מילוט ובריחה וצופה אותם מראש, גם כאשר הוא נמצא על נתיב ישר וגם בפניות ועקיפות. הימנעות מנסיעה מקבילה לכלי רכב באותו נתיב מותירה לרוכבי הדו-גלגלי אפשרויות תמרון ומילוט טובות יותר.
מהירות מוגבלת – נהיגה מהירה מיכולת התגובה של הרוכב מסוכנת, ולכן חשוב להתאים את מהירות הנהיגה לתנאי הדרך, לכישורי הרוכב ולכלי הרכב.
התאמת הנהיגה לשדה הראייה – נהיגה חייבת להתאים לשדה הראיה של הרוכב. בנהיגת לילה, בה שדה הראיה של הרוכב מוגבל על ידי מרחק התאורה, יש להתאים את המהירות לשדה הראיה המוגבל ולמהירות התגובה של הרוכב בתנאי מגבלות שדה הראיה.
משמעת פניות – רכיבה על דו-גלגלי דורשת תנאי משמעת בביצוע פניות, האטה לפני כניסה לפנייה ולא בתוך הפנייה, ותכנון רדיוס הפנייה כך שהרוכב לא ימצא את עצמו באמצע הפנייה מחוץ לכביש.
הבט לכיוון הנסיעה ודע לאן פניך מועדות – קיימת נטייה לכוון את האופנוע לכיוון אליו מביטים. אופנוענים רבים מביטים לצדי הדרך ומוצאים עצמם מבלי משים במקומות אליהם הביטו.
אלכוהול – אלכוהול ורכיבה על דו-גלגלי לא יכולים לדור בכפיפה אחת.
בגדי מגן – סקרים הוכיחו כי חבישת קסדות בעת רכיבה עשויה להפחית בכשליש את מספר רוכבי הדו-גלגלי ההרוגים מתאונות. מלבד קסדות, בגדי מגן עשויים להציל את רקמות גופו של הרוכב במצבי חירום.
באופן כללי ממליץ סטיב גארטס לפתח הרגלי “רכיבה הגנתית” – רכיבה המבוססת על דריכות מתמדת לסכנות האורבות לאופנוע מהדרך ומסביבתו, שבה החושים מחודדים כל משך הנסיעה תוך מוכנות לבלתי צפוי. בדומה לצייד, רוכב דו-גלגלי חייב להיות דרוך כל הזמן ולכוון היטב לפני שהוא יורה.