אופניים קהילתיות – קיימות כלכלית וסביבתיות

הניסיונות לעידוד תחבורת אופניים עירונית משותפת, כישלונות העבר, מגמות ההווה ותוכניות לעתיד.

קיימות סביבתית, חברתית וכלכלית

מטבע הלשון “תחבורה ברת קיימא” מתקשרת להיבט הסביבתי ומכוונת לשיטת תחבורה שיכולה להתקיים לאורך זמן מבלי להזיק לסביבה. קיימות רעיונית היא תנאי נדרש, אך אינה תנאי מספיק – נדרשים תנאים נוספים ובהם תנאים של קיימות כלכלית-מעשית. המהפכה הקומוניסטית שאפה לקיימות רעיונית חברתית על ידי יצירת חברה שוויונית וצודקת – תשעים שנה אחרי המהפכה הסתבר כי היא נכשלה במבחן הזמן ולא צלחה מבחני קיימות מעשיים. כשלון המהפכה הסוציאליסטית לא הפיג שאיפות “בנות-קיימא” לצדק חברתי, אלא תיעל חלק מהזרמים השואפים לרעיונות חברתיים “בני קיימא” להישטף באפיקי כלכלת שוק חופשי. דוגמא מעשית זעירה לניסיון חדשני לשלב רעיון בר קיימא מהבחינה החברתית והסביבתית במסגרת כלכלת שוק, נובטת בימים אלו בפריס, ועיני רבים תלויות בה בעניין. בירת פריס מונהגת על ידי ראש עירייה סוציאליסטי, ברטרן דלנו, המקדם תחבורת אופניים קהילתית משותפת על בסיס חזון סביבתי וחברתי, כשאופן המימוש נשען על קיום כלכלי ושיתוף בין המגזר הציבורי לפרטי.

תחבורת האופניים נחשבת לתחבורה ברת-קיימא במבחן הסביבתי, יש לה הצדקה שימושית ככל שמדובר בנסיעות מקומיות למרחקים קצרים, היא זולה, שווה לנפשות רבות, ויש לה יתרונות בריאותיים. בכל זאת במרבית העולם המערבי הנתח של נסיעות אופניים נמוך מ – 5%, והאופניים נחשבים אמצעי תחבורה שולי. ניסיונות שנערכו בעבר לקדם תחבורת אופניים קהילתית על בסיס אידיאולוגי טהור נכשלו, ושוב הוכח כי רעיונות “ברי קיימא” צריכים לצלוח מבחנים מעשיים, לעמוד על אדנים כלכליים יציבים, ולפתח בהדרגה מבנה כלכלי שיטתי חסון ובר-קיימא.

שיתוף פעולה אנושי המבוסס על תום, אהבה, שלום ושוויון הוא עניין מתבקש וילדים רבים מתחנכים על שאיפה לשיתוף כזה, אלא שבמציאות, גם בגן הילדים החינוכי וגם ב-“גן הילדים” המדיני קשה לנהל חיי מעשה על בסיס של תום בלבד. בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים זכו התום, האהבה והשלום, לתמיכה עממית מוצהרת ברחבי העולם על ידי צעירים שזכו לכינויים “היפים” או “ילדי הפרחים”. במסגרת הרעיונות שנתמכו על ידי “ילדי הפרחים” נעשו ניסיונות שונים לקדם את רעיון שיתוף האופניים הקהילתי. צעירים אידיאליסטיים תרמו, התרימו ואספו עשרות זוגות אופניים משומשות, תיקנו אותם, צבעו אותם בצבע מזהה בולט והניחו אותם ברחובות ערים לשימוש חופשי. הרעיון היה להעמיד את האופניים לשימושו והנאתו של כל מי שיחפוץ בכך ובחינם, רעיון שמזכיר את לחם העוני של פסח עליו נאמר: “…כל דכפין ייתי ויכל, כל דצריך ייתי ויפסח” – כל רעב יבוא ויאכל, כל מי שצריך יבוא ויצטרף לחגיגת הפסח. אחת התוכניות המפורסמות כונתה “אופניים לבנים” והיא נערכה באמסטרדם. באוסטין שבטקסס הופעלה תוכנית דומה בשם “אופניים צהובים”, ותוכניות דומות נערכו בערים נוספות באירופה וצפון אמריקה. התוכניות לשיתוף אופניים לא היו בנות-קיימא במבחן המעשי – כעבור תקופות קצרות האופניים נגנבו או התקלקלו והתוכניות לא שרדו. יוזכר כי בישראל נערכה תוכנית דומה שנים אחר כך ברמת השרון, בחסות העירייה שפיזרה אופניים צבועות ברחבי העיר לשימוש התושבים. גם ברמת השרון האופניים נעלמו תוך תקופה קצרה, כספי ציבור ירדו לטמיון והתוכנית נגוזה. האיזון בין התום לעורמה, בין האהבה לשנאה, או בין השלום לאיבה, יכול להימצא באקלים של כלכלת שוק בריאה בעזרת מנגנוני סחר.

מסגרות מסחריות לאופניים קהילתיות שיתופיות

ברחבי העולם התפתחו ומתפתחות תוכניות מסחריות להפעלת אופניים קהילתיות משותפות בתשלום, וכושר השרידות שלהם גבוה מהתוכניות לפיזור אופניים לשימוש קהילתי בחינם. נמנה תוכניות בולטות:

הולנד, אמסטרדם – באמסטרדם פועלות מספר חנויות בהן ניתן לשכור אופניים לפרקי זמן שונים תמורת תשלום, לנוע בעזרתם ברחבי העיר, ולהחזירם למשכיר.

גרמניה – במספר ערים בגרמניה, ובהן ברלין, פרנקפורט, קולון, מינכן ושטוטגרט, פועלות תוכניות מסחריות לשכירות אופניים משוכללות ומתוחזקות היטב כנגד תשלום. השירות זוכה לצמיחה וצפוי להרחבה בערים נוספות. אחת התוכניות המסחריות המוצלחות היא תוכנית “call a bike” המופעלת על ידי חברת הרכבות הלאומית של גרמניה.

אתר התוכנית: http://www.callabike-interaktiv.de

תוכנית זו החלה כתוכנית מצומצמת להשכרת אופניים בתחנות רכבת ובהדרגה פריסתה הורחבה בתוך תחומי ערים. התוכנית מבוססת על טכנולוגיות חדשות, כאשר את האופניים ניתן להזמין ולשכור בתשלום באמצעות טלפון נייד ולשלם עבור השכירות באמצעות כרטיסי אשראי, או חיוב חשבון הטלפון.

אנגליה, לונדון – על פי דיווחי מחלקת התחבורה של לונדון משנת 2004, בערך 2.5% מהנסיעות לעבודה בלונדון כללו שימוש באופניים, כאשר השימוש נמצא במגמת עלייה משנת 2000. ספירות האופניים החוצות את נהר התמזה במרכז לונדון הצביעו על גידול משמעותי של 40% בתוך 5 שנים. ראש עיריית לונדון הכריז בשנת 2001 על תוכנית תחבורה אסטרטגית ובמסגרתה חזון לעידוד השימוש באופניים. ברוח החזון העירוני החלה לפעול באוגוסט 2004 תוכנית קהילתית-מסחרית להשכרת אופניים משותפים ברובעים המרסמית ופולהם שבלונדון. התוכנית החלה כניסיון והיא ממשיכה לפעול כתוכנית מסחרית שהצלחתה עד כה מוגבלת.

התוכנית נקראת  “OYBike”. אתר התוכנית: http://www.oybike.com

התוכנית הפועלת בלונדון מבוססת על רשת השכרת אופניים מסחרית המעוגנת בתחנות השכרה אוטומטיות המפוזרות ברחובות. המערכת מופעלת בין 6.30 בבוקר ל – 6.30 אחר הצהרים. ניתן לשכור את האופניים על ידי שימוש בטלפון נייד ולהחזיר אותם בשעות מאוחרות של היום. במסגרת התוכנית הוצבו תחילה 25 תחנות בהן ניתן היה לשכור או להחזיר אופניים באופן אוטומטי. בתחילת התוכנית פוזרו 70 זוגות אופניים כניסיון. התוכנית החלה במתחמים עירוניים צפופים יחסית, בהם התקיימה פעילות גבוהה יחסית של אופניים והיו בהם כ – 1,000 מעמדים לחניית אופניים. בנוסף להשכרה המזדמנת הפעילו רשויות הרובעים תוכניות השכרה ייעודיות למספר חברות ששכרו אופניים לשימוש של עובדיהם בחינם בתמיכת הרשויות.

כשנה לאחר תחילת תוכנית האופניים הקהילתית ברובעים המרסמית ופולהם פורסם סקר מקצועי שנערך על ידי שני חוקרים מהאימפריאל קולג’ בלונדון – רוברט ב. נולנד ומוחמד מ. אישק. הסקר פורסם ב:

Journal of Public Transportation, Vol 9 No. 5, 2006

ונקרא בתרגום: “אופניים חכמות באזור עירוני: הערכה של תוכנית ניסיונית בלונדון.” תוצאות הסקר הצביעו על מגמות ראשוניות בנוגע לשירותי האופניים המסחריים הקהילתיים:

א. הסתבר כי השוק העיקרי של המערך היה רכיבות פנאי ובילוי בסופי שבוע ולא נסיעות שימושיות בימי עסקים.

ב. נתח גדול יחסית של רכיבות אופניים שימושיות בוצע בחלק מהתוכנית שכלל השכרה ייעודית לשימוש חינם על ידי עובדי חברות מקומיות, לתנועה בין תחנות תחבורה ציבורית למקומות העבודה.

ג. החורף הלונדוני הפחית באופן משמעותי את השימוש באופניים והרחיק חלק מהרוכבים, שלא חזרו לשכור אופניים גם בתום החורף. דפוסי השימוש באופניים הפגינו קשר ברור לעונות השנה. חוסר הרציפות כתוצאה מהשימוש העונתי גרם לבעיות תחזוקה ודרש ממפעיל המערכת להיערך להפעלה עונתית.

לאור ניתוח ממצאי הסקר הומלץ למקד מטרות מסחריות במשתמשי הפנאי והבילוי ולהציב תחנות אופניים במוקדי בילוי, לפעול למימוש פוטנציאל הנסיעות השימושיות בקרב עובדים שזכו לרכיבה חינם בחסות המעסיקים והרשות המקומית, לפתח את רשת שבילי האופניים בלונדון, ולהיערך לשימוש עונתי ולתזכורות מעודדות בתום העונות הקשות. באופן כללי הסקר הצביע על כך שהמערכת לא יכולה לפעול כמערכת מסחרית רווחית ללא תמיכה ציבורית, כי למערכת תרומה זניחה ושולית בהורדת לחץ מגודש הנסיעות ברכב פרטי או בתחבורה ציבורית. היתרון של המערכת היה תרומה לניידות בעיר במחיר יחסי זול.

בלגיה – בריסל, אוסטריה – וינה, ספרד – קורדובה וגירונה, ארצות הברית – פורטלנד – תוכניות נוספות להשכרת אופניים הנערכות בשיתוף בין המגזר הציבורי למגזר הפרטי נערכות בבריסל, וינה, קורדובה, גירונה, פורטלנד ובערים נוספות בעולם.

צרפת, ליון – ליון היא העיר השלישית בגודלה בצרפת. במאי 2005 החל לפעול ברחבי העיר ליון שירות מסחרי של השכרת אופניים קהילתית, בשם “Velo’v” , במסגרתו פועל צי של כ – 3,000 זוגות אופניים המיועדות להשכרה.

אתר התוכנית: http://www.velov.grandlyon.com

התוכנית מופעלת בשיתוף בין עירית ליון ובין חברה מסחרית שהוקמה למטרת ההפעלה – “סייקלוסיטי”. התוכנית בעיר ליון מסובסדת באופן נכבד על ידי העירייה, מופעלת באופן שוטף וצברה ניסיון עשיר יחסית לתוכניות מסוג זה. האופניים הקהילתיות בליון בולטות בעיצובם – הם בעלי מסגרת כסופה, גלגל אחורי בעל מגן אדום, סל מלפנים ופעמון. למרבית הנסיעות הקצרות בליון, השימוש באופניים הוא הדרך המהירה לנוע בהשוואה לתחבורה הציבורית, שכוללת רשת אוטובוסים ורכבת תחתית. זו גם דרך זולה משום ששכירות אופניים עד חצי שעה היא בחינם, ומרבית השכירויות נערכות לנסיעות קצרות שנמשכות פחות מחצי שעה. סטודנטים רבים בעיר עושים שימוש במערכת מטעמי חסכון ובריאות. המנהל המסחרי של התוכנית טוען שכ – 95% משכירויות האופניים, הן שכירויות חינם למשך של פחות מחצי שעה כל פעם.

צרפת, פריס – עיריית פריס מתכוונת לשנות בקרוב את צביון העיר, ולהגדיל באופן משמעותי את נתח תחבורת האופניים המסחרית הקהילתית. ב – 15.7.07, יום אחרי יום הבסטיליה, מיועדת לפעול תוכנית חדשה לשכירות אופניים מסחרית ברחבי פריס. במסגרת התוכנית השאפתנית יפוזרו תוך כשנה למעלה מ – 20,000 זוגות אופניים ברחבי העיר, שיוצבו ב – 1,450 תחנות עגינה, כך שבערך כל 230 מטרים תוצב תחנה.

התוכנית של פריס משותפת לעירייה ולחברת “סייקלוסיטי”, שהיא חברת בת של ענק פרסום חוצות, המפעילה את תוכניות האופניים המשותפות בליון ובערים נוספות באירופה. המיזם הפריזאי מתוכנן להקים את צי האופניים הקהילתי הגדול ביותר בעולם. כאשר הזכיין אמור לספק אופניים משוכללות, לבנות תחנות עגינה למשיכה והחזרה, ולקשר את תחנות העגינה באמצעות מערכת תקשורת משוכללת למחשב מרכזי דרכו יערכו פיקוח ובקרה על זוגות האופניים, מקומם ומצב התחזוקה שלהם. השכירות, שחרור האופניים והחזרתם יבוצעו באמצעות כרטיס חכם משולם מראש או באמצעות כרטיס אשראי.

אירלנד-דבלין, אוסטרליה-סידני ומלבורן – ערים מרכזיות נוספות בעולם מתכננות הקמת מערכת משותפת ציבורית ופרטית לשכירויות אופניים קהילתיות משותפות, ובהם דבלין, סידני ומלבורן. גם לונדון עוקבת אחר היוזמה הפריזאית מתוך כוונה חיובית להגדיל את מערכת השכרת האופניים הפועלת בה.

מרכיבי המודלים הכלכליים

בהשוואה למודל התמים של פיזור אופניים חינם ברחבי ערים, המודלים הכלכליים להשכרת אופניים משותפות הוכיחו קיימות לאורך זמן כשהם מבוססים על מרכיבים שונים ועל תפיסות שונות.

תועלת מסחרית טהורה – המודל המסחרי הטהור הוא שירותי השכרה הניתנים על ידי משכירים פרטיים ללא סיוע ציבורי. מודל כזה פועל באמסטרדם למטרות רכיבת תיור ופנאי ולמטרות רכיבה שימושית, ובמקומות נוספים רבים בעולם. בישראל פועל מודל כזה באתרים מוגבלים למטרות פנאי ונופש, אך לא לרכיבה שימושית – כדוגמת השכרת אופניים בטיילת של תל אביב, או השכרת אופני הרים בכרמל, בגליל או בהרי יהודה.

תועלת מסחרית עקיפה וצולבת – היזם הפרטי המפעיל אופניים להשכרה יכול לזכות בהכנסות עיקריות מדמי השכירות ובמקור נלווה מפרסום חוצות על האופניים ובתחנות העגינה. מלבד מקורות ההכנסה הישירים היזם עשוי להפיק תועלת מיתרונות עקיפים או צולבים. המודל המתוכנן בפריס לשיתוף בין העירייה ליזם הפרטי מבוסס על מימון פרטי של התוכנית והקמתה, התחייבות של היזם הפרטי להפעיל את מערך ההשכרה, לגבות את הכספים ולתחזק את האופניים במשך 10 שנים, כנגד תשלום ההכנסות מההשכרה ודמי תמלוגים קבועים לעירייה. מנגד העירייה התחייבה להעניק ליזם שליטה בלעדית בלמעלה מ – 1,600 לוחות מודעות עירוניים, כולל הכנסות מהשכרת שטחי פרסום בלוחות המודעות, כאשר מחצית משטח לוחות המודעות ישמש את העיר ללא תשלום לפרסומים לטובת הציבור.

תועלת כלכלית לתחבורה הציבורית – תוכניות האופניים הקהילתיות בגרמניה החלו ביוזמת חברת הרכבות הממשלתית במטרה לעודד נסיעות בתחבורה ציבורית ולהגדיל את רווחי חברת הרכבות. גם התוכנית בלונדון נתפסה כתוכנית שאחד מיתרונותיה הוא כוחה להשלים נקודות תורפה במערכת התחבורה הציבורית. לפני מספר חודשים החלו לפעול שירותי השכרת רכב דו-גלגלי, כולל אופניים, במספר תחנות רכבת בישראל, ביוזמת רכבת ישראל, שראתה בשירות זה מנוף כלכלי לעידוד הנסיעות ברכבת.

תועלת כלכלית עירונית – ראש עיריית ליון, ז’ן לואי טוריין, הצדיק את תמיכת העירייה בתוכנית השכרת האופניים הקהילתית בנימוקי תועלת כלכלית לעיר – האופניים משנים את דימוי העיר ואת נופה, מרחיבים את חלל העיר המוקדש לבני אדם, משנים את האיזון בין אמצעי תחבורה שונים ומפחיתים את זיהום האוויר. לטענת ראש עיריית ליון, בתוך פחות משנתיים מאז שהחלה התוכנית להשכרת אופניים בעירו הם גמאו כ – 10 מיליון מייל וחסכו מהאוויר בערך 3,000 טון של פחמן דו-חמצני. מאז תחילת התוכנית, תנועת המכוניות בליון פחתה בכ – 4% והתוכנית שימשה מנוף כללי לעידוד השימוש באופניים ברחבי העיר. גם ראש עיריית פריס, מצדיק את תוכניתו השאפתנית בשיפור האווירה בעיר, שיפור איכות החיים ושיפור דימוי העיר כעיר ירוקה, שקטה ורגועה. הטענה היא כי דימוי העיר חשוב למשיכת תיירים ולקוחות ובסופו של דבר להגדלת החיוניות וההכנסות ממסים. בנוסף לכך תחבורת אופניים יכולה להפחית גודש בנתיבים עמוסים בתחבורה ציבורית ולצמצם את שטח חניוני המכוניות.

התועלת למשתמש – במודל המסחרי הטהור שוכר האופניים משלם את העלות המלאה של השכירות, אלא שהמחיר הזול יחסית של אופניים כאמצעי תחבורה ומחיר התפעול הגבוה יחסית של מערכת השכרה ואחזקה, מגבילים את המודל המסחרי למטרות של תיור, נופש ופנאי. מרבית משתמשי האופניים הקבועים יעדיפו שימוש קבוע בזוג זמין בבעלותם. יוממים המשתמשים ברכב פרטי או בתחבורה ציבורית מסובסדת לא ימהרו להחליף אותם באופניים, אך הם עשויים להמיר קטעי מעבר בנסיעותיהם לשימוש באופניים בתנאי שניתן למשוך ולהחזיר אותם במחיר תחרותי, בזמינות, ובמקומות נדרשים כמו תחנות תחבורה ציבורית, חניונים, או מרכזי תעסוקה ומסחר.

בלונדון, שוכר האופניים מחויב בסכום ראשוני חד-פעמי של 10 לירות שטרלינג בעת הרישום. מחירי השכירות השוטפת מתחילים בתעריף מוזל של 30 פני עבור רבע שעה. התעריף זול עבור חצי שעת השכירות הראשונה, ומכאן הוא תופח כשהשכירות מתארכת ופוחת החל מהשעה הרביעית. המחיר המרבי עבור 24 שעות שכירות אופניים הוא 8 לירות שטרלינג. בצרפת, כל שוכר חייב להשאיר בעת הרישום הבסיסי שובר כרטיס אשראי או פיקדון בשווי של כ – 195 דולר, ובנוסף לשלם דמי חבר קבועים וזולים המתחילים ב – 1.30 דולר ליום ופוחתים ככל שתקופת החברות מתארכת. מחצית השעה הראשונה של השכירות היא חינם, דמי השכירות לחצי השעה השניה 1.30 דולר, ולאחר מכן התעריף עולה. בגרמניה, לאחר ההתקשרות השוכר מחויב בתעריף רישום של 5 יורו. דמי השכירות הם 8 סנט לדקה, ומקסימום 15 יורו עבור 24 שעות, כאשר מידי 24 שעות מתחיל מחזור חיוב חדש.

זמינות – הזמינות של האופניים במרחב ובזמן בעלות כלכלית סבירה אפשרית אודות לשימוש בטכנולוגיות חדשות, הנותנות אפשרות לשכור ולהחזיר את האופניים באופן אוטומטי ולערוך בקרה מרחוק על המקום ועל מצב התחזוקה של צי האופניים. קבלת האופניים והחזרתם יכולה להתבצע באמצעות טלפון נייד, כרטיס חכם או כרטיס אשראי, כאשר באמצעות אמצעים אלה, או חלק מהם, ניתן קוד לשחרור והחזרה של האופניים, נקבע משך השכירות, החשבון לתשלום, ומתקיימת בקרה על מקומם של האופניים.

באנגליה ובצרפת ההשכרה צריכה להתחיל ולהסתיים בעמדות עגינה ייעודיות על ידי שחרור ונעילת האופניים באמצעות מנעולים אוטומטיים. אחת התלונות של המשתמשים במערכת הפועלת בליון היא קושי להחזיר את האופניים במקומות ובשעות מסוימות בהן נקודות העגינה תפוסות. מערכת ההשכרה בגרמניה מתמודדת עם בעיה זו בדרך אחרת – היא נותנת אפשרות לסיים את שכירות האופניים על ידי קשירתם במקומות שונים בכל צומת מרכזית והודעה על מקום ההחזרה בשיחת טלפון נייד המודיעה על סיום השכירות ועל מקום ההחזרה.

בעיית הזמינות מקנה יתרון לגודל ולמונופול הדואג לוסת את צי האופניים במרחב העירוני, ומנגד, קיומו של מונופול דורש פיקוח ציבורי על השירות והתעריפים.

אמינות – האופניים המשותפות בלונדון כוללות מערכת נהיגה הידראולית במקום שרשרת במטרה להקטין את בעיות האחזקה. בצרפת עוצבו אופניים קשיחות במיוחד ועמידות לנזקים. בכל המקומות האופניים בולטים בצבעים ובעיצוב, הן כדי להקל על מציאתם, הן כדי להעניק להן בולטות למטרות פרסום והן כדי למנוע גניבות. בליון כ – 10% מזוגות האופניים נגנבו מידי שנה, אך חלק גדול מהם נמצא ומוחזר למערכת.

סיכומו של דבר

מערך אופניים קהילתיות משותפות יכול לספק שיטת תחבורה בת-קיימא מבחינה חברתית, סביבתית ובריאותית. היתרונות האישיים והקהילתיים של האופניים יכולים להשתלב ולהתרקם במבנה כלכלי בר-קיימא, להנעתם והנאתם של הגורמים הנהנים משיטת תחבורה זו – הרוכבים, הציבור הרחב, הקהילה המקומית והיזמים.

Leave a Reply