“תעלת בלאומליך” גרסת 2007

לפני 38 שנים הופק הסרט “תעלת בלאומליך” אודות מיזם תשתית דמיוני, לפי תסריטו ובבימויו של אפרים קישון זכרו לברכה. מה היה קורה אילו התסריט היה נכתב בימינו?

בשנת 1969 יצא לאקרנים סרטו של אפרים קישון, זכרו לברכה, “תעלת בלאומליך”. הסרט הוא סאטירה קולנועית המגוללת סיפור הזוי המתרחש בתל אביב אודות מיזם פיתוח ציבורי אשר נכתב ברוחן ובהשראתן של חולשות טיפוסיות לשעה ולמקום בהם נכתב. סיפור “תעלת בלאומליך” נפתח במשוגע בשם בלאומליך, שגולם על ידי השחקן בומבה צור. המשוגע אינו מוציא מילה מפיו, אך נוטל פטיש אוויר בשעת בוקר מוקדמת ומתחיל לקדוח בחריצות ככר מרכזית ברחוב אלנבי בתל אביב. שוטר יעיל פורש את חסותו על המציאות הנרקמת בשטח, ומכאן מתגלגלת קומדיה הזויה ומצבים מביכים כתוצאה מקצרים בתקשורת בירוקרטית, בריחה מאחריות, שיקולי יוקרה אישיים, אטימות, רשעות וטיפשות. הבירוקרטיה מתאימה את עצמה למציאות בשטח ובתהליכי איזון חוזר, השיגעון מתגלגל לפרויקט של תעלה ונציאנית בתל אביב. קרוב לארבעים שנים חלפו, מים רבים זרמו בתעלת בלאומליך, אך ליחה של היצירה לא נס משום שטבע האדם וחולשותיו המבדחות לא השתנו.  בכל זאת נדמה שלו זכינו לתחיית המתים ולשובו של קישון, מנוחתו עדן, לחיינו, התסריט המעודכן של “תעלת בלאומליך” היה משתנה – ככלות הכל, לקחים נלמדו, ניסיון הצטבר, התחכמויות ותעלולים חדשים פותחו, וטיפוסיה ודמויותיה של הארץ שיכללו מחלות חברתיות חדשות, הזרימו תרבויות חדשות, התבגרו והתעשרו בחוכמה, בתחכום ובממון.

בכל מקום בו קיימות טביעות אצבעות אנושיות ימצאו טעויות, מעשי תרמית, העמדות פנים, תעלולי קונדס, שיקולים זרים, צירופי מקרים ההופכים תוכניות על פיהן  ומעשי טירוף ואיוולת, שחוט דק של הומור משוח עליהם. ההומור שזור במיזמי תשתית באופן מיוחד משום שמדובר במיזמים מורכבים – אצבעות רבות, פרטיות וציבוריות, תחובות במיזמי תשתית, וחוטים גלויים וסמויים מותחים אותם לכיוונים שונים ומנוגדים.  כדי להניע מיזם תשתית מהפכני דווקא לכיוון מסוים ולא אחר נדרש מעשה חריג הסוטה מאורחות החיים המקובלות, כמו מעשהו של בלאומליך. אפרים קישון ניחן במשקפים מיוחדים שהטיבו לראות את מה ששקוף שבעיני רבים אחרים ובעט שהטיב לבטא את ראייתו המיוחדת. את מקומו וכשרונו של קישון לא ניתן להחליף, אך ניתן לנסות ולתהות מה היה קורה בימינו לטיפוסים שאכלסו את סיפור “תעלת בלאומליך”, לשאול היכן הם היום, ואיזה טיפוסים היו מחליפים אותם?

הסטייה מהתקן – מיזם תשתית יומרני זקוק לחשיבה פורצת גבולות ולכן גם להלך מחשבה החורג מהשגרה הנורמטיבית. בתסריט של “תעלת בלאומליך” סטיית התקן היא שיגעון. במציאות של שנת 2007 קשה לרקום קומדיה של טעויות המניבה מיזם תשתית כשהיא נפתחת במעשה שיגעון – בלתי שפויים הבורחים ממוסד סגור ומשוטטים בחופשיות הם עניין נדיר, אך פושעים שעוד לא נתפסו בקלקלתם הם עניין שכיח. את ההתנעה שמספק המשוגע לעלילה של “תעלת בלאומליך”, יכולה לספק בעידן הנוכחי יוזמה של חבורת נוכלים מתוחכמת ובעלת עניין מובהק מהסוג שהחל את השתלשלות מעשה האבסורד “בגדי המלך החדשים.” לפני ארבעים שנה ניתן היה להעמיד את השאלה האם השפיות נמצאת מחוץ לחומות בית המשוגעים או בתוכם? בזמננו עולה השאלה האם המקובל נמצא מחוץ לחומות הכלא או בתוכם?

הבירוקרטיה המעוותת – ב- “תעלת בלאומליך” מגולמת הפקידות הבכירה על ידי שתי דמויות מסוכסכות של פקיד עירוני ופקיד ממשלתי. הפקיד העירוני, מר קויבישבסקי, מנהל מחלקת הדרכים בעירייה מגולם על ידי השחקן שרגא פרידמן. נוכח התרקמות המציאות המטורפת, הפקיד העירוני פועל כדי לחפות על החידלון ולהסתיר אותו. הבירוקרט אינו רוצה להודות שמדובר במעשה מטורף שנעשה מחוץ לשליטתו וישים אותו ללעג, ולכן הוא מתמרן בסבך הטפסים והתוכניות, רודה בכפופים לו, מערים על הממונים עליו ומוצא את הדרך הבירוקרטית היצירתית כדי להעניק חותמת כשרות להזיה. הפקיד הממשלתי הוא זליג שולטהייס, ראש אגף הכבישים במשרד לקידום, המגולם על ידי השחקן מוסקו אלקלעי. הפקיד הממשלתי פועל כעסקן, תככן, המונע מרצון לקדם הון פוליטי. בתחילת המאה העשרים ואחת המידע זורם בקלות ונמצא בידי רבים, לכן תסריט לפיו מתגלות תוכניות עלומות אינו סביר. תסריט משכנע יותר יכול להיבנות על פקיד בכיר מושחת ומתוחכם שצמח במערכת הבירוקרטית, מכיר את חולשותיה ויודע לתמרן את המערכת שמעליו ומתחתיו לכיוון הרצוי לו גם כשנדרש לסטות מהתקן. מטבע הדברים פקידים ותיקים שהתקדמו במערכות בירוקרטיות הם אנשים שמרנים, יציבים, משכילים, שונאי סיכונים, אנשי משפחה, ובעלי הכנסה קבועה המנהלים אורח חיים יציב ונורמטיבי. לפני ארבעים שנה, המניע של הפקידים לשתף פעולה עם סטיית התקן היה שמירה על מעמדם, על היציבות ומניעת סערות מיותרות, או שמירה על ההון הפוליטי. בימינו ניתן היה להתוות תסריט על פקיד המעורב בקנוניה נכלולית בין בעלי הון לכוח השלטון הנתון בידיו, ועל תוכניות לעתיד זוהר לאחר פרישה ממשרתו האפורה לחיק הזוהר של עולם העסקים. את המפנה בחיי הפקיד אפשר להניע בעזרת משבר אישי שבכוחו להצית את הקשר בין השלטון לבין ההון – כמו משבר רומנטי, משבר כלכלי, פרץ של תאוות בצע, או מיאוס בחיי שגרה ובסביבת עבודה מעיקה או משעממת.

הפקיד ההגון – דמותו של הפקיד ההגון היא אנטיתזה לערמומיות ולצביעות, ולכן היא חשובה כדי להאיר את הזווית הקומית בתסריט. ב-“תעלת בלאומליך”, הפקיד ההגון מגולם בדמותו של הפקיד הזוטר ציגלר, על ידי השחקן נסים עזיקרי. הפקיד ההגון הוא זה שמשלם את המחיר על ניסיונו לחשוף את האמת, הוא מפוטר מעבודתו ומואשם בחוסר שפיות. בישראל של 2007 הדילמה הבסיסית של הפקיד ההגון דומה לזו שעמדה בפניו של ציגלר, אלא שלרשותו עומדים שופרות תקשורת ומוסדות בקורת משוכללים שהתפתחו במשך הזמן, והוא לא יואשם בחוסר שפיות, אלא במקרה הטוב יפוטר מחוסר התאמה למערכת, ובמקרה הרע “יתפרו לו תיק” של שחיתות, שהרי הפוסל במומו פוסל.

המבצעים –  בסרט “תעלת בלאומליך” מחלקת ההנדסה היא גוף ציבורי המבצע עבודות תשתית בכוחות עצמו. לעת הזו, מחלקת עבודות ציבוריות בעלת עוצמה בגוף ציבורי היא עניין אנאכרוניסטי והרשויות מזמינות עבודות תשתית מגורמי חוץ – עסקים פרטיים או ציבוריים. את מקומה התמים של מחלקת ההנדסה ממלאים קבלנים ממולחים הפועלים בתנאי תחרות ונדרשים לעסוק לא רק בביצוע עבודות, אלא גם בהכנה מתישה של הצעות למכרזים. כדי לשרוד בתנאי התחרות נדרש מהקבלנים הרבה יותר מידע וניסיון מקצועי הנדסי – הם נדרשים לגלות כישורי שיווק וערמומיות, לנהל מלחמות התשה עם מתחרים, עם מזמיני עבודה, עם קבלני משנה, עם מפקחים ועם בנקאים המספקים אשראי וערבויות. הקבלנים העצמאיים נדרשים לגלות כישורים רגשיים ביצירת קשרים אישיים, בניהול פוליטיקה זעירה, בטווית קנוניות, בפרשנות יצירתית למפרטי ביצוע, ובהערכת כוחם האמיתי בשוק.

ההנהגה – בתסריטו של קישון ההנהגה מגולמת על ידי דמותו הנלעגת של ראש העיר. ב-“תעלת בלאומליך” ההנהגה נעדרת יוזמה וחסרת חזון, היא חסרת רגישות למעשה, אך בעלת רגישות גבוהה לביקורת ולתדמית הציבורית – טקס גזירת הסרט חשוב יותר מהתוכן, וכמובן חשוב כיצד העסק יצטלם ויראה. ההנהגה מחוננת בתכונות של זיקית ויודעת להתאים את עצמה לסביבה ולדעת הקהל. ראש העיר מתמרן בין המציאות, בין מעשי הכפופים לו, ובין שאיפתו להימלט מביקורת ציבורית ולזכות באהדה מבלי לקחת סיכונים מיותרים. דמות צמרת ההנהגה בתסריט של 2007 אינה שונה בהרבה מזו של 1969, אך אפשר להוסיף לה קורטוב של שיקולים זרים המונעים על ידי אינטרסים כספיים והדחקת הסתבכויות בדרך לפסגה.

האזרח – ב-“תעלת בלאומליך” דמותו של הציבור מגולמת על ידי השכנים לתעלה, ובהם צוקרמן השען, המגולם על ידי השחקן אבנר חזקיהו. את הציבור מייצגת דמותו של “האזרח הקטן” שחייו הופכים לסיוט כתוצאה מהמולת כלי העבודה ההנדסיים העובדים סמוך לביתו ושחיקתו מול המערכות הציבוריות. בכוחו הדל הוא מנסה לפעול בדרכים שונות כמו באמצעות ניסיון חבלה בכלי העבודה ההנדסיים, או בהפגנה מצחיקה בתחנת המשטרה – שם השכנים למיזם מחקים כמקהלה מתוזמרת את כלי העבודה ואת הרעש מהם סובלים. בשנת 2007 הממסד יכול לשחוק את האזרח, אך דמותו של “האזרח הקטן” עברה מהפך. כוחו של הציבור גבר, הוא משכיל ומתוחכם יותר והידע שלו רחב וזמין מזה של הוריו. בכל רחוב מתגורר עורך דין, מהנדס ורואה חשבון, חבר של אחד מהם, או קרוב של פקיד בעירייה. האזרח המודרני למד כיצד להתנגד לתוכניות בנייה חדשות, להתיש את המערכות הציבוריות, לגייס אינטרסים רחבים כמו מגיני הסביבה, או לנצל את המצב המעיק כקרדום לחפור בו הטבות אישיות, כמו תביעת פיצויים על מטרדים, על ירידת ערך ביתו, תביעות לצווים למניעת עבודות, לבניית קירות מונעי רעשים, או דרישות לדיור זמני עד יחלוף רעש.

קיצורו של דבר, תסריט מהז’אנר של “תעלת בלאומליך” מחייב פתיחה אבסורדית המזמינה תגובות אנושיות גרוטסקיות, והאבסורד המעודכן יכול להיפתח בנוכל במקום במשוגע. העלילה המעודכנת הייתה מן הסתם מתוחכמת ומורכבת יותר, משולבת באינטרסים כספיים ויחסי הון ושלטון. היו נוטלים בה חלק יזמים ערמומיים, קבלנים ממולחים, פקידי ציבור מושחתים ואזרחים מתוחכמים, המנסים לנצל את המצב האבסורדי להפקת תועלת אישית.

בראיון שנערך עם אפרים קישון כשנה לאחר הקרנת “תעלת בלאומליך” הוא הסביר את השילוב בין תחושת השליחות שהניעה את כתיבתו לבין נוסחת הסאטירה:  “אני רואה את עצמי כשליח של ההגיון של השכל הישר… אני חושב שההומור בעצמו זה בעצם חשיפת האמת או הסרת הצביעות מעל הפנים, חיפוש הצביעות. אם אני כותב מה שאנשים עושים ומה שהם בעצם חושבים יוצא משהו מצחיק. המקצוע שלי מחייב חיפוש אמת… אני יכול ללגלג על מישהו רק בכיוון האמת.  השקפת עולמי חיפוש האמת.”

ההפתעה בסיפורה של “תעלת בלאומליך” היא שלמרות העמדת הפנים, התרמית והאיוולת, הסיפור נגמר בסוף טוב, כאשר בטקס הפתיחה ולצלילי תזמורת תושבי העיר מריעים לשיט החגיגי הנערך בתעלה הרומנטית החדשה לה זכו. אולי יש בכך כדי לרמוז שמימוש מיזמי תשתית עתירי חזון מחייב שילוב אבסורדי ובלתי קונבנציונלי של חוסר שפיות עם התנהגות לא נורמטיבית, כי לא תמיד ברור היכן מוצבות חומותיה של השפיות.

Leave a Reply