מלכות הכביש

בדורות האחרונים חלו שינויים משמעותיים ביחס למעמד הנשים בחברה, המשפיעים באורח ניכר על התנועה בדרכים. תכנון תחבורה עתידי דורש לזהות את המגמות ואת החותם האופייני של הנשים בדרכים.

במשך שנים רבות ובתרבויות רבות התקיימה גישה מסורתית שהפקידה את הנשים על העבודות הפנימיות במשק הבית ואת הגברים על עבודות החוץ – ביציאה לציד או לשדה לספק מזון ופרנסה מרחוק. בבראשית רבה, פרשה י”ח, נכתב: “דרכה של אישה להיות יושבת בתוך ביתה ודרכו של איש להיות יוצא לשוק ולמד בינה מבני אדם.” במשנה תורה של הרמב”ם, הלכות אישות, פרק י”ג, הלכה י”ד, נכתב: “גנאי הוא לאישה שתהיה יוצאת תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה, ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או כמו פעמיים בחודש, לפי הצורך, שאין יופי לאישה אלא לישב בזווית ביתה, שכך כתוב: ‘כל כבודה בת מלך פנימה’.” אל האישה לא לצאת מביתה: “עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה כמו טלית”.

למרות ששחרור האישה הוא חלק מהתרבות המערבית והמודרנית, ולמרות שבעולם המערבי מוצגת האישה עטוית הרעלה כסמל לאישה מדוכאת, גם במערב של המאה העשרים ואחת שורדים דפוסים מסורתיים רבים בכל הנוגע לתפקידי הגברים והנשים בחברה. הכלכלה המודרנית הוציאה עבודות רבות מחוץ לבית, אך נשים רבות יוצאות מבתיהן כדי לבצע מחוץ למשק ביתם או במשקי בית אחרים משימות שהופקדו באופן מסורתי בידי נשים. התחרות הכלכלית יוצרת לחץ על נשים לשפר את השכלתן ולעבוד מחוץ לבתיהן כדי לשמור על רמת חיים מקובלת, אך עדיין נשמרים דפוסי חלוקת משימות טיפוסית המשפיעים על אורח החיים הנשי. השרידים הרבים לחלוקה המסורתית בין נשים לגברים באים לידי ביטוי מוחשי בחותם אופייני של שימוש נשי בדרכים ובכלי תחבורה – אשר באופן מסורתי נשלט על ידי גברים בשעה שהנשים נותרו ספונות בבתים. לא בכדי, התסריטאית קאלי קורי שיצרה את הסרט הפמיניסטי “תלמה ולואיז” באמריקה הממונעת והמודרנית בשנת 1991, הפקידה בידי גיבורות הסרט רכב כסמל מרכזי המבטא את יציאתה של עקרת הבית המשועממת מביתה החוצה לחירות. ננסה להצביע על מאפייני החותם הנשי בדרכים, שהינו בעל השפעה רבה בהווה, ובעל חשיבות למטרות חיזוי מגמות תנועה בעתיד.

תנועה לעבודה מחוץ לבית

האישה המסורתית לא נהגה לצאת לעבוד מחוץ למשק ביתה, אך אשת החיל המתוארת בספר משלי, פרק ל”א, היא אישה משוחררת שאינה נרתעת להתרחק מביתה: “הייתה כאניית סוחר ממרחק תביא לחמה.” במדינת ישראל בעידן הנוכחי שיעור נשות החיל המשתתפות בכוח העבודה עולה באופן עקבי בתהליך רב-שנתי רצוף. בשנת 2005 כ – 70% מהנשים בגילאי העבודה – 25 – 54 – עבדו מחוץ למשק ביתן. זהו שיעור מכובד בהשוואה למדינות המפותחות, אך הוא נמוך משיעור הגברים המועסקים, ומצביע על שאריות של דפוסי תעסוקה מסורתיים. בקרב הנשים היהודיות היה שיעור הנשים העובדות בגילאי העבודה גבוה יותר והגיע לכ – 80%. אם בעבר הסביבה החברתית לחצה על נשים להסתגר בבתיהן, הרי בימינו הלחץ הוא הפוך, נשים הופכות למפרנס שווה ולא למפרנס שולי המועסק במשרה חלקית או צנועה.

יציאתן של נשים לעבודה גורמת ליותר נשים להשיג רשיון נהיגה ולרכוש רכב. משרות הנשים נדמות למשרות גברים, והן לא רק משרות קרובות לבית. מסיבה זו לא זו בלבד שנשים משתתפות ביותר נסיעות מאשר בעבר, הן גם נוסעות רחוק יותר ובמשך זמן ארוך יותר. כאשר שני בני זוג יוצאים מביתם לעבודה, הליך בחירת מקומות המגורים והתעסוקה הופך למורכב יותר והפשרות הנדרשות לגבי המרחק בין מקומות העבודה למקומות המגורים הופכות מורכבות יותר.

כמות הנהגות

בכל הקשור לרשיונות נהיגה נשים מדביקות באופן עקבי את הפער בינם לבין הגברים. בשנת 2005 היו בישראל כ – 1.3 מיליון נשים וכ – 1.9 מיליון גברים בעלי רשיון נהיגה. תוך עשרים שנה חלקן של הנשים בכלל בעלי רשיון נהיגה עלה מ – 31% ל – 40%, ובשנת 2005 הפער כמעט נסגר, כאשר חלקן של הנשים בין מקבלי רשיון נהיגה עלה ל – 47%, מתוכן, בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל 48% ממקבלי רשיון נהיגה היו נשים ובקרב האוכלוסייה הערבית הן היו 44%.

נסועת נשים נוהגות

בישראל 300 כלי רכב לכל 1,000 תושבים ו – 450 בעלי רשיון נהיגה לכל 1,000 תושבים. כלומר, לא לכל בעל רשיון נהיגה צמוד רכב, אלא בממוצע לכל 1.5 מבעלי רשיון הנהיגה עומד רכב. על חלוקת הנסועה בין גברים נוהגים לבין נשים נוהגות לא נמצאו נתונים, אך על בסיס המסורת ניתן להניח כי שיעור הנסועה בקרב הגברים גבוה מזה של הנשים. הנחה זו יכולה למצוא חיזוק מסוים בנתוני המעורבות הגבוהה של גברים ביחס לנשים בתאונות דרכים. סביר להניח כי חלקם היחסי הגבוה של גברים במעורבות בתאונות דרכים נובע לא רק מהיותם פזיזים יותר, אלא גם משום שהם נוסעים יותר.

אם על כל 1,000 תושבים קיימים 300 כלי רכב, הרי בממוצע ל – 700 תושבים מתוך 1,000 אין רכב צמוד. חלקם של מחוסרי הרכב משתמש בתחבורה ציבורית, אך רבים חולקים נסיעות עם בן משפחה הנוהג ברכב. ניתן להניח כי נשים רבות מותירות את הנהיגה לגברים ותופסות מקום לצדם או על הספסלים האחוריים של הרכב. על שיעור הנשים הנוסעות ברכב נהוג על ידי אחר ניתן ללמוד מחלקן כנוסעות בקרב נפגעי תאונות הדרכים – חלקן הוא 52%, ויש בו כדי לרמז כי חלקן של הנשים כנוסעות סבילות קטן במקצת מחלקם של הגברים. מאידך, יותר נשים רוכבות כנראה על אופנוע נהוג על ידי גבר – ככל שמדובר בנוסעי אופנוע הנפגעים בתאונות דרכים חלקן של הנשים הוא 60%.

שעות נסיעה

סקרים שנערכו בעבר בארצות הברית מצאו כי בימי עבודה נשים רבות יוצאות מבתיהן בגל המאוחר כשלושת רבעי שעה לאחר גל היציאה של הגברים, וכי נוכחותן על הכבישים גבוהה יותר בשעות הצהרים. ההסבר שניתן לכך הוא נטילת המשימה של הסעת ילדים למוסדות חינוך בפתיחת יום העבודה. בשנים האחרונה מסתבר כי השוני בין הגברים לנשים בשעות הנסיעה הולך ומטשטש. בישראל יום העבודה הממוצע של נשים קצר יותר מזה של גברים ולכן יש מקום לסברה כי הן מאחרות אחר הגברים בנסיעות הבוקר ומקדימות אותם בנסיעות אחר הצהרים. גלי נסיעה שונים של גברים ונשים פורסים את העומס על הכבישים, אך גם מגדילים את שעות שיא הגודש.

 מטרות הנסיעה

הנשים בישראל רוכשות השכלה פורמלית יותר מגברים. בשנת 2005 היו במוסדות האקדמיים בישראל 55% נשים שלמדו לתואר ראשון, 57% שלמדו לתואר שני ו – 52% נשים שלמדו לתואר שלישי. מטבע נתונים אלה, נשים נוסעות יותר מגברים למוסדות לימוד. מאידך נשים עובדות פחות שעות ולכן נוסעות פחות מגברים במסגרת עבודתן.

סקרים שנערכו בעולם הצביעו על כך שנשים נושאות בנטל כבד יותר מגברים ככל שמדובר בהסעת ילדים או מבוגרים. הצעירים במשפחה דורשים שירותי הסעות למוסדות חינוך ולחוגים אחרי מסגרת שעות הלימוד הקבועה, ומבוגרים נזקקים לסיוע בהסעה וליווי בעיקר למוסדות המספקים שירותי בריאות, או למסגרות חברתיות. בעשורים האחרונים ניכרת בישראל מגמה קבועה של צמצום מספר הילדים במשפחה – הנתון המעודכן לשנת 2005 הוא 2.8 ילדים בממוצע לאישה, ולמרות צמצומו הוא גבוה מאד בהשוואה לשיעור הילודה באירופה. הילדים והמבוגרים מוסיפים לפעילות התחבורה של הנשים בגיל העבודה.

 משקי בית של נשים בגפן

נשים רבות בישראל מנהלות בגפן משקי בית עצמאיים, כרווקות, כאמהות חד-הוריות, כגרושות או כאלמנות. יותר רווקות מנהלות משקי בית בגפן משום שגיל הנישואין בישראל עולה בהתמדה, והתקדמות הרפואה ושינוי מוסכמות חברתיות העלו את חלקן של האמהות החד-הוריות. החלק הגדול יותר של משקי בית המנוהלים על ידי נשים שייך לאלמנות. כ – 60% מהנשים מעל גיל 65 בישראל מנהלות בגפן משק בית, חלקן גרושות או רווקות, אך רובן אלמנות. כמחצית מהנשים מעל גיל 65 הן אלמנות, לעומת 15% גברים אלמנים, וההסבר לכך הוא אריכות החיים של נשים בהשוואה לגברים.

חלק הולך וגדל ממשקי הבית העצמאיים המנוהלים על ידי נשים מחולל נסיעות שלא התקיימו לפני דור ושניים, כאשר יותר נשים הסבו על שולחן של בעל, אב, בן או קרוב משפחה אחר, וכאשר מעט נשים היו בעלות רכב או רשיון נהיגה. מנגד יותר נשים יכולות לנהל משק בית עצמאי בריחוק מבני משפחה, אודות לתמיכה מזדמנת וגמישה של בני משפחה הנעזרים בכלי רכב.

מקצועות נשיים

בתחום התעסוקה הרגלים מסורתיים משחקים תפקיד מכובד ומאפילים על מגמת השוויון בין המינים. קיימים מקצועות נשיים מסורתיים, כמו בתחומי החינוך, הפקידות, הזבנות או המכירות. מאידך מקומם של הגברים בתפקידי ניהול גבוה משל הנשים, למרות עליית חלקן של נשים בתפקידי ניהול. גם במקצועות האקדמיים ניכרים פערים בין המינים – חלקן של הנשים גבוה יותר במקצועות החינוך, הרפואה והמקצועות הפרה-רפואיים, מדעי הרוח, החברה, או הביולוגיה. הפער התחבורתי בין המינים נסגר מהר יותר מהפער התעסוקתי ולכן גוברות בעיות תחבורה וחניה באזורים בהם חלקן של הנשים בתעסוקה גבוה, כמו סמוך למוסדות חינוך, בתי חולים, מרכזים רפואיים, מרכזי קניות או מבני ממשל ומינהלה.

שרשור והרכבת משימות

לעומת גברים, המגלים נטייה להתרכז במשימות בודדות, נשים ניחנות בכושר למלא מספר משימות בו זמנית. נטייה זו הולמת את השימוש ברכב הפרטי הנותן אפשרות לשרשר מספר משימות, כמו הסעת הילדים לגן, מסירת חבילה למכבסה, שתיית קפה והמשך לעבודה, או חזרה מעבודה, השלמת קניות ואיסוף ילד מחוג. פלאי התקשורת בשילוב עם התחבורה נותנות לאמהות אפשרות לנהל את משק הבית באמצעות הוראות מרחוק, כמו “תוציא את השניצל מהמקפיא, תאכל צהרים ואחרי זה תכין שיעורים.”, או “כבה את המחשב ולמד למבחן.”

נשים ממלאות מקום נשים

יציאת נשים מחוץ לביתם נובעת ממגוון סיבות, ובהן גם אודות לייעול ניהול המשימות שדרש משק הבית המסורתי, כמו כביסה, הדחת כלים או שאיבת אבק באמצעות מיכון, או רכישת מזון מוכן. אך חלק מהמשימות דורש כח אדם ובעניין זה דפוסים מסורתיים לא השתנו, אלא יצרו שרשרת חברתית – בעשר השנים האחרונות עלה מספר המטפלות בישראל ב – 75%.

נהיגה זהירה

גברים נהגים מעורבים בתאונות דרכים בשיעור גבוה הרבה יותר מנשים, וכנראה שלא רק בגלל נסיעות ארוכות, מייגעות וממושכות יותר, אלא גם כתוצאה מפזיזות. מנתוני שנת 2005 עלה כי גברים מעורבים בתאונות קטלניות כמעט פי 10 מנשים, פי 3.89 בתאונות הכוללות פגיעה בהולך רגל, פי 3.18 בהתנגשויות שונות, פי 4.67 בירידה מהכביש, ופי 7.3 בהתהפכויות. גברים גם נפגעים מתאונות דרכים פי 1.61 יותר מנשים ו – 71% מנהגי רכב נפגעי תאונות הם גברים. בנים צעירים בגילאי 15 – 19 נפגעו פי שניים בתאונות לעומת בנות אותו גיל. שוויון גורל בין שני המינים קיים בקרב הולכי רגל נפגעי תאונות דרכים.

סוג הרכב

למרות הפערים הנסגרים בין המינים בנוגע לקבלת רשיונות רכב, מסורת ההבחנה עדיין נשמרת בכל הנוגע לסוגי רכב גבריים ונשיים. רק 2% מבעלי רשיונות נהיגה לאוטובוס ומונית הן נשים, ורק 11% מבעלי רשיון נהיגה לאופנוע הן נשים.

סוף דבר

השתתפותן של נשים בתחום התחבורה מצביעה על צמצום פערים מרשים בכל הנוגע להרגלי נהיגה. בתחילת שנות השבעים הופק בישראל סרט בשם “מלכת הכביש”, שעסק בחיי נשים שמצאו את פרנסתן בשולי הכביש. במאה העשרים ואחת נשים רבות נוהגות בנתיבים, ולאופנה נכנסה תחרות נהיגת נשים ברכבי שטח בשם “מלכת המדבר”. למרות השחרור ממשק הבית המסורתי והיציאה לדרכים נשמרים בין המינים הבדלים טבעיים ומסורתיים המתבטאים בתחום התנועה. אפשר בודאי להעמיק חקר בנקודות שצוינו לעיל, ולהוסיף להם משתנים נוספים כמו חלקן של נשים בטיפולים מכניים, בנסיעות בתחבורה ציבורית, או בעבודה מהבית. מה שברור הוא שתוך דור חלו שינויים משמעותיים בחלקן של הנשים בתנועה המנועית, וכי מגמות השינוי לא הגיעו לנקודת רוויה או עצירה. מגמות אלה צריכים להיות לנגד עיני מתכננים המנסים לקדם את בעיות העתיד.

Leave a Reply