הצדק המוסדי והצדק בשוק

תוכניות תחבורה ותוכניות שימושי קרקע המשנות מצב קיים עשויות באופן טבעי להיטיב עם פלוני ולהזיק לאלמוני. כיצד מבוצע כיום האיזון בין הנהנים לסובלים מהתוכניות והאם רצוי וניתן לשלב מנגנוני שוק בשלבי התכנון?

מעשה בעיר אלגוריה

ראש עיריית אלגוריה, היה דיקטטור חסר סבלנות, כשחברת האוטובוסים המקומית המליצה על פתיחת קו אוטובוסים חדש הוא קיבל מייד את ההמלצות והשאיר חלון קטנטן להתחשבות בדעות התושבים. שני שכנים קיבלו הודעה כי קו אוטובוס חדש צפוי לעבור ברחוב השקט בו התגוררו וכי עליהם לבחור אם התחנה המקומית תהיה ליד ביתו של פלוני או של אלמוני. ברחוב סואן אחר, בו התקיימה פעילות מסחרית ערה, שני בעלי חנויות קיבלו הודעה דומה ונדרשו לבחור האם התחנה המקומית תהיה מול פתח חנותו של סוחר פלוני או של סוחר אלמוני. ברחוב השקט, התושבים חששו מרעש עצירת האוטובוסים, מריחם הרע, ומהמולת הנוסעים הממתינים, העולים והיורדים מול פתח ביתם. כל אחד מהתושבים העדיף שהתחנה לא תוצב בפתח ביתו, כלומר שמקומה יהיה מול הבית השכן. ברחוב המסחרי הסואן המצב היה הפוך – כל אחד מהסוחרים העדיף שהנוסעים ימתינו, יעלו וירדו מול פתח חנותו כדי להגביר את התנועה לפני החנות ועמה את העסקים. הרעש והריחות הרעים התבטלו בפני השיקול המסחרי.

מכיוון שעיריית אלגוריה לא הותירה לתושבים אפשרויות רבות ולא הקלה עליהם בקבלת ההחלטה הם נאלצו להיפגש ולנהל משא ומתן על מקומן של התחנות:

* השכנים באזור המגורים נפגשו כדי לנהל משא ומתן. פלוני פתח ואמר כי הוא חולה קצרת ולכן רגישותו גבוהה במיוחד לקיומה של תחנת אוטובוסים  בפתח ביתו. אלמוני השיב כי הוא אמנם בריא, אך הוא חושש שאם התחנה תהיה מול ביתו הדבר יזיק בעתיד לבריאותו, ולכן הציע לפלוני למכור את דירתו ולעבור לאזור שקט בו האוויר נקי, הוא אף הסכים לשלם לפלוני פרמיה כספית כדי לשכנע שהוא הוגן ואינו מבקש שרק פלוני ישא במחיר שינוי המצב. פלוני השיב כי הוא רגיל לביתו וכי הוא אינו מעוניין לעקור ממקום מגוריו, אך הציע מנגד לממן לאלמוני בניית חלונות כפולים ואיטום דלת הכניסה כדי למנוע את כניסת הריחות והרעש מתחנת האוטובוס לביתו. אלמוני גלגל את ההצעה בחזרה לפתח של שכנו, ובסופו של המשא ומתן פלוני שיפר את הצעתו בהגדלת התשלום לאלמוני כפיצוי נוסף על איטום הדלתות והחלונות. לאחר לחיצת יד הסכימו השכנים להודיע לעירייה על הסכמתם לגבי מקומה של התחנה.

* המשא ומתן בין הסוחרים השכנים היה פשוט יותר מאשר בשכונת המגורים. הוא התנהל על גובה התשלום הכספי שישלם מי שהתחנה תהיה בפתח חנותו לשכנו, ולאחר חילופי הצעות והערכת ערך קידום המכירות הנובע ממקומה של התחנה, הוסכם על תשלום חודשי מוסכם מצד סוחר פלוני לסוחר אלמוני, על מנת שהתחנה תהיה דווקא ליד חנותו של פלוני וכל זמן שהיא פועלת.

אך לא בכל המקומות בעיר אלגוריה מקומם של התחנות נקבע במקח וממכר שקט ויעיל, בחלק מהמקומות התעוררו סכסוכי שכנים, עד כי שכנים הפסיקו לדבר זה עם זה, חלקם נקט באלימות או הגיש תביעות הדדיות לבתי משפט. במקומות אחרים הופנה כעס משותף כלפי ראש העיר ובמקרים הקשים דיירי רחובות קיימו הפגנות כדי למנוע כניסת אוטובוסים לשכונות שקטות.

העיר אלגוריה לא הייתה, והמעשיה היא משל שלא נברא. המשל ממחיש כי משא ומתן ענייני, פתוח, יעיל והוגן בנושאי תכנון תחבורה, שנעשה מרצון בין תושבים, יכול להניב פתרונות שיתקבלו בהבנה ויהיו יצירתיים ויעילים יותר מאשר פתרונות כפויים.

חלקו של המשא ומתן במציאות התכנון בישראל

במציאות הישראלית כמעט ולא מתקיים משא ומתן ישיר ואמיתי של קח ותן בין אזרחים או בין קבוצות אינטרסים מנוגדות בנושאי תכנון. המעט שנערך נעשה במסגרות מוגבלות כמו הסכמים לניוד זכויות בנייה, או במקח וממכר פוליטי המתנהל ברשויות מקומיות. במידה רבה יותר מתנהל דין ודברים במסגרת דיוני ועדות תכנון ערים מקצועיות – המשמשות בין השאר גם בתפקיד בית דין וגם בתפקיד מתווך הוגן, שתפקידו לגשר בין עניינים מורכבים, סותרים ומנוגדים.

ככל שמדובר בתכנון תחבורה, שאינו נכלל בתכנון ישיר של שימושי קרקע, הציבור אמור לסמוך על כך שמתכננים מקצועיים ושנציגיו ברשויות השלטון המרכזי והמקומי יקבלו החלטות שקולות המאזנות בין צרכים שונים וסותרים. מלבד שיקול הדעת המקצועי, לא מתקיים משא ומתן בין אזרחים, לא מתקיים הליך ציבורי מובנה דמוי משא ומתן,  ואף לא הליך המקנה זכות טיעון לעמדות סותרות של אזרחים. בנושא זה יש מקום לשיפור משום שתכנון תחבורה כולל נושאים רבים בעלי השפעה ניכרת על חיי האזרח. כך לדוגמא מתכנני תחבורה יכולים להפוך רחובות לחד-סטריים או לדו-סטריים, לאסור או להתיר כניסת סוגים מסוימים של כלי תחבורה לאזורים מוגדרים, להציב רמזורים בצמתים, לגבות אגרות חניה, לקבוע אזורי חניה מותרים, אסורים, או אזורי חניה בתשלום. מתכנני תחבורה ציבורית קובעים מקומם של מסלולים ושל תחנות אוטובוסים, מקומם של תחנות מוניות, של תחנות תחבורה ציבורית מרכזיות, או של מתחמי תחבורה. התכנון המקצועי חשוב, אך הוא נערך לשירות הציבור ולכן קשב ורגישות לצורכי ומאוויי הציבור המושפע מהתכנון חשובים יותר.

תכנון שימושי קרקע על פי חוק התכנון והבנייה, הכולל גם תכנון דרכים, נערך על ידי מתכננים מקצועיים ומובא בפני ועדות הכוללות נציגי ציבור. באופן טבעי המתכננים המקצועיים עורכים תוכניות שנועדו להועיל יותר מאשר להכביד, הם מתחשבים בשימושי קרקע קיימים ושואפים להקטין מטרדים חדשים. מלבד התכנון המקצועי מתקיים דין ודברים ענייני וכלכלי כולל במסגרת ועדות התכנון. לציבור יש זכות לעיין בתוכניות ציבוריות, ובעלי עניין מוגדרים זכאים להגיש התנגדויות מנומקות לתוכניות מוצעות ולשטוח טענות ורגישויות. במסגרת הדיון המתקיים בועדות התכנון לא נערך משא ומתן כלכלי ישיר בין בעלי עניינים מנוגדים, אך ועדות התכנון נדרשות לערוך איזון כלכלי ממשי משום שבחוק התכנון והבנייה קיימים כלים מעשיים לעריכת איזון כלכלי חלקי בין נהנים לבין נפגעים מתוכניות – כלים אלו הם “היטל ההשבחה” – הנדרש מאלו הנהנים מתוכניות חדשות, ותשלום פיצויים למי שנפגע מתוכניות.

ברע”א 4217/04 ציון פמיני נ’ הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, (תקדין עליון 2006(4), עמ’ 416 ,בעמ’ 419) נאמר: “השבחת מקרקעין ופגיעה בהם כתוצאה מפעילות תכנונית אינם אלא שני צדיה של אותה מטבע, ו”כשם שבעל מקרקעין זכאי לפיצוי מקום שתכנית פגעה במקרקעין שבבעלותו (סעיף 197 לחוק התכנון והבניה)… כן חייב בעל מקרקעין לשאת בהיטל השבחה אם תכנית השביחה את המקרקעין שבבעלותו” (ע”א 1341/93 סי אנד סאן ביץ’ הוטלס בע”מ נ’ הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, תל-אביב-יפו, פ”ד נ”ב(5) עמ’ 715, בעמ’ 719 (1999)).”

גם בדנ”א 3768/98 קריית בית הכרם בע”מ נ’ הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, (פ”ד נ”ו (5) עמ’ 49, בעמוד )59, נאמר: “תכנית תכנון הפוגעת במקרקעין פגיעתה לא באה אלא כדי להנות את הציבור. ומשידענו כי הציבור ייהנה על-חשבונו של בעל המקרקעין הנפגעים, אך דין וצדק הוא שהציבור ישלם על הפגיעה שפגע בבעל המקרקעין. מכאן תשלום הפיצויים כנגד פגיעתה של תכנית במקרקעין, הכול כפרטי ההסדרים השוררים מעת לעת. מכל אלה נסיק, כי היסודות העושים היטל השבחה מזה, והיסודות המחייבים תשלום פיצויים בגין פגיעה במקרקעין מזה, אותם יסודות הם, הגם שיש חילופי תפקידים בין היחיד לבין הציבור: שבתכנית משביחה היחיד משלם והציבור מקבל, ובתכנית פוגעת הציבור משלם והיחיד מקבל…”

“היטל השבחה”

ועדות מקומיות לתכנון ובנייה הוסמכו בסעיף 196א. לחוק התכנון הבנייה התשכ”ה – 1965, לגבות “היטל השבחה”, בתנאים שפורטו ב- “תוספת השלישית” לחוק. ההיטל נדרש כאשר ערכה של קרקע עולה עקב אישור תוכנית מקומית או מפורטת, מתן הקלה או שימוש חורג, וגבייתו נערכת בעת מימוש הזכויות המושבחות – למשל, בעת קבלת היתר בנייה, או בעת מכירת הקרקע המושבחת. היטל השבחה משולם בזיקה לקיומה של קרקע בתחום תוכנית או קרקע הגובלת בתחום בתוכנית. שיעורו של היטל ההשבחה הוא חצי מגובה עליית ערך הקרקע, וזה נקבע על פי אומדנים אובייקטיביים על ידי שמאות מקרקעין. יעודו של היטל ההשבחה לכיסוי הוצאות הועדה המקומית או הרשות המקומית להכנת ומימוש תוכניות במרחב התכנון המקומי, כולל תשלום הוצאות פיתוח, רכישת מקרקעין לצורכי ציבור והוצאות שימור אתרים.

פיצויים לנפגעים מתוכניות

רשויות ציבוריות שונות הוסמכו במספר חוקים להפקיע מאזרחים קרקעות פרטיות כדי להועיל לכלל הציבור, וסלילת דרכים ומסילות היא דוגמא בולטת למטרה מקובלת להפקעת קרקעות. במקרי הפקעה מתרחשת פגיעה כוחנית בקניינו של הפרט ולכן מקובל כי הוא זכאי לפיצוי כספי לפי ערך השוק של הרכוש המופקע ממנו. בשנים האחרונות, על רקע חוק יסוד, כבוד האדם וחירותו, הרשויות המפקיעות וועדות ההפקעה מנסות בפועל לרכך את הליכי ההפקעה ולהכניס בהם יסודות של משא ומתן רצוני, אך משא ומתן זה בדרך כלל מוגבל ומתקיים בין רשויות השלטון לבין האזרחים העומדים בסיכון ההפקעה. המשא ומתן בנושא ההפקעה אינו מתקיים בין שכנים שיכולים לספק חלופות להפקעה, בין שכנים שאחד מהם יקריב קורבן והשני יזכה להנאה מההפקעה של שכנו, או בין אזרחים הצפויים ליהנות מהפקעה של פלוני לבין מיעוט הנכפה לותר על רכושו לטובת רבים אחרים.

סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה התשכ”ה – 1965 קובע מנגנון פיצוי למי שנפגע מתוכנית שלא בדרך הפקעה, וזו לשונו: “נפגעו על ידי תכנית, שלא בדרך הפקעה, מקרקעין הנמצאים בתחום התכנית או גובלים עמה, מי שביום תחילתה של התכנית היה בעל המקרקעין או בעל זכות בהם זכאי לפיצויים מהועדה המקומית, בכפוף לאמור בסעיף 200(ב)…”

סימטרייה חלקית

למרות שהיטל ההשבחה והפיצויים למי שנפגע מתוכנית הם שני צדי אותה מטבע, לא מתקיימת ביניהם סימטרייה מלאה. בדנ”א 3768/98 קריית בית הכרם בע”מ נ’ הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, (פ”ד נ”ו (5) עמ’ 49, בעמוד 88-89), נאמר: “מטעמים שעל מקצתם עמדנו למעלה, הסימטריה והסינכרוניזציה בין הסדר ההשבחה ובין הסדר הפגיעה אינן מושלמות (על היבט אחד מאותה אי-התאמה עמד בית-המשפט בע”א 511/88 מנדלבאום נ’ הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ראשון לציון, בעמ’ 528). כך, למשל, שיעורו של היטל מס השבחה הוא 50 אחוזים מן ההשבחה, בעוד אשר פגיעה במקרקעין המזכה בפיצויים גוררת אחריה פיצויים של 100 אחוזים. בה-בעת נוסיף ונזכיר כי בצד אותם 100 אחוזים של פיצויים בגין פגיעה (כהוראת סעיף 197 לחוק התכנון והבניה) פוטר המחוקק (בסעיף 200 לחוק) מעשי פגיעה רבים מחובת תשלום פיצויים. היעדר הסימטריה בולט אפוא לעין.”

הפיצויים המוענקים לנפגעים מתוכניות והיטל ההשבחה הנגבה מהנהנים מתוכניות יוצרים מנגנון מוגבל של איזון המחקה משא ומתן כלכלי בין נהנים לבין נפגעים מתוכניות בתיווך ועדות התכנון המקומיות. מנגנון זה נועד לשפר את האיזון בין הנפגעים לבין הנהנים, אך האיזון אינו ישיר וכוחו מוגבל:

א. הפיצויים לנפגעי תוכניות והיפוכם – היטלי ההשבחה – נקבעים על ידי מוסדות התכנון ולא כתוצאה ממשא ומתן רצוני והדדי בין מי שצפוי להינזק לבין מי שצפוי להפיק תועלת.

ב. הפיצוי על החסרון וההיטל על היתרון נקבעים בהערכה אובייקטיבית על ידי שמאי מקצועי, ולא במשא ומתן רצוני המכליל רגישויות סובייקטיביות.

ג. הזכות לקבל פיצויים כתוצאה מתוכנית פוגעת, והיטל ההשבחה הנגבה מבעל מקרקעין מושבחים, מתייחסים למקרקעין הנמצאים בתחום התוכנית או גובלים עמו, אך לא למקרקעין מרוחקים יותר שעלולים להיפגע מתוכנית או להיות מושבחים כתוצאה ממנה.

ד. לזכות לפיצויים כתוצאה מתוכנית פוגעת יש סייגים שונים, הכוללים סדרה מוגדרת של הוראות תכנון כאשר: “הפגיעה אינה עוברת את תחום הסביר בנסיבות העניין ואין זה מן הצדק לשלם לנפגע פיצויים.”

ה. שיעורו של “היטל ההשבחה” הוא מחצית מההשבחה שנוצרה עקב התוכנית, ואילו הפיצוי החוקי הוא על מלוא ירידת הערך. משא ומתן רצוני בין שכנים קרובים שאחד מהם נהנה ביחס לזולתו עשוי להביא לדרכי איזון מגוונות, או לדרישה משותפת לחלוקה פנימית בחלקים מוסכמים של סכומים המגיעים למספר שכנים מציבור רחב ומרוחק, למשל תמורת זכות מעבר של ציבור רחב על קרקע הניזוקה מכך.

ו. היטל השבחה נגבה רק על ידי ועדות מקומיות בגין תוכניות מקומיות או “תוכניות מפורטות”, אך כאשר מדובר בתוכניות המאושרות בדרגים גבוהים ולא על ידי דרג מקומי עשויה להתרחש השבחה שלא נגבה בגינה היטל.

ז. היטל השבחה מוטל כתוצאה מתוכנית משביחה, אך אינו מוטל כתוצאה מהפקעת קרקע שכנה.

ח. תביעת פיצויים בגין תוכנית מזיקה צריכה להיות מוגשת תוך 3 שנים מיום תחילת התוכנית, ואילו היטל השבחה משולם במועד מימוש ההשבחה. מכאן שהיטל ההשבחה אינו משולם במקביל להתרחשות הנזק שגורמת התוכנית. מועד מימוש ההשבחה יכול להתרחש שנים רבות אחרי יישומה של תוכנית וגרימת נזק לשכנים לקרקע המושבחת.

היתרונות בשילוב מנגנוני שוק להליכי התכנון

לשילוב מנגנוני שוק לתוך הליכי התכנון מספר יתרונות:

א. איכות חיים נקבעת על ידי משתנים שונים, שאחד החשובים שבהם הוא איכות החיים החברתיים. סביבה הנהנית מאיכות חיים חברתיים היא סביבה שבה תושבים פותרים חילוקי דעות בהבנה ובמשא ומתן ולא בכוחניות, סביבה שבה שכנים מדברים ביניהם, מתחשבים בזולתם, מקיימים מערכת של עזרה הדדית, מברכים לשלום איש את רעהו ומחייכים זה לזה. איכות חיים חברתיים לא נמצאת במקומות בהם לא שוכן שלום, בהם קיימת תרעומת, חוסר שביעות רצון, או תחושה שציבור מסוים נהנה על חשבון ציבור אחר. הדרך התרבותית היעילה יותר להרמת איכות הסביבה החברתית, המשפרת גם את איכות הסביבה הכלכלית, היא דרך המשא ומתן הישיר בין השכנים הקרובים והרחוקים.

ב. כשמתנהל משא ומתן בין שני צדדים, שבו כל צד יודע כי הוא עלול להדרש לקיים את ההצעה שהוא מעביר לזולתו, מואצים הסיכויים להבין את הרגישות והחסרונות של הזולת, ומכאן גם מתקצרת הדרך להשיג הסכמה.

ג. מקח וממכר רצוני מעלה לשולחן הדיונים רגישויות שונות של גורמים שונים, שניתן להמיר אותם זה בזה. פעמים רבות מה שנחשב יתרון בעיני אחד הוא חסרון בעיני אחר, והחלפת מקומות, תנאים או מצרכים, תניב פתרונות מוטבים מהם כולם מרוויחים. משא ומתן רצוני כולל מגוון כלים שאינם נמצאים בפתרונות כפויים.

ד. משא ומתן בין בעלי עניינים מנוגדים במסגרת הליכי תכנון חופשי מקיים מעגל סגור בין צד שמוותר לזולתו, או מעלה קורבן – המקבל תשלום, לבין מקבל סחורה או נהנה – המשלם.  רשויות התכנון המתווכות בין נהנים לניזוקים מתוכניות נכשלות ביצירת איזון:

* רשויות התכנון אינן גובות היטל השבחה מלא מהנהנים, אלא רק מחצית מההשבחה. הסיבה לכך הוסברה ברע”א 4217/04 ציון פמיני נ’ הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, (תקדין עליון 2006 (4), עמ’ 416, בעמ’ 420): “אשר לשיעור ההיטל, קובעת הוראת סעיף 3 לתוספת כי זה יעמוד על מחצית ההשבחה ולא על שיעור ההשבחה במלואה, ככל הנראה בשל החשש שהיטל בגובה מלוא ההשבחה עלול לבלום את היצע הקרקעות ואת יזמות הפיתוח (ראו אירית גיל, רחל אלתרמן היטל ההשבחה בישראל – סוגיות שבחוק ובדרך הפעלתו 43 (הוצאה רביעית, 1995); על שיקולי היעילות והצדק שביסוד הוראה זו ראו דנ”א קרית בית הכרם, 91 וההפניות המופיעות שם; וכן ראו בעניין זה גם חנוך דגן קניין על פרשת דרכים 177-178 (2005)).

* רשויות התכנון מתקשות לשלם פיצוי מלא לניזוקים מתוכניות. עניין זה הוסבר בדנ”א 1333/02 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, רעננה נ’ יהודית הורוויץ, (פ”ד נ”ח (6) עמ’ 289, בעמ’ 299-300), על ידי כב’ השופט חשין: “…. והנה, במדינה המודרנית נטלו על עצמן רשויות השלטון אחריות כלפי הקהילה לתכנון שימושי הקרקע למיניהם, אך משאבי כסף זמינים אין להן למימון מלא של תכנון הפוגע במקרקעין של היחיד. מחשש שמא היעדר משאבים ירפה ידיהן של הרשויות המוסמכות מתכנון ראוי ונכון – או לחלופין יביא לביטול תכניות תכנון – נמנה וגמר המחוקק כי אין לפצות בעלי מקרקעין שנפגעו – בין בהפקעה בין בדרך אחרת – במלוא הפיצוי שאלה היו ראויים לו אחרת…. ואולם כפיפויות אלו של בעלי מקרקעין לצורכי הכלל – כפיפויות שהן כורח המציאות – לא מצאתי בהן הצדק להטיל על בעלי מקרקעין, ומראש, אחריות שמקורה בערבות הדדית ובסולידריות חברתית כלפי בני הקהילה האחרים.

לשון אחר: בעוד אשר חבריי – ואחרים – מייסדים אחריות וחובה חברתית – שמא אומר: אחריות וחובה מוסרית – המוטלת על בעלי מקרקעין לתרום מרכושם למען הכלל – יוצרים הם מעין אלטרואיזם כפוי – דעתי היא כי המציאות ונתוני-היסוד ששליטתנו עליהם ובהם שואפת לאפס, הם שיצרו כורח של הפקעה ושל פגיעה במקרקעי היחיד, והם שהוסיפו והכתיבו לנו פיצוי חלקי בלבד הן בהפקעה הן בפגיעה במקרקעין.

האם ניתן לשלב מנגנוני שוק להליכי התכנון?

תוכנית מוצלחת היא תוכנית המועילה לרבים, תוכנית פחות מוצלחת היא תוכנית המאזנת את היתרונות של פלוני עם החסרונות של אלמוני, ותוכנית גרועה היא תוכנית המזיקה לרבים. הליך תכנון מוצלח הוא הליך המסכם משא ומתן מורכב ורב משתתפים, של נהנים ונפגעים הנמצאים במעגלי קרבה שונים ללב התוכנית. מטבע הדברים קל יותר להשיג הסכמה רחבה כאשר מוגשת מראש תוכנית מוצלחת, המיטיבה עם רבים. אך האם ניתן לשלב מנגנוני שוק ומשא ומתן של קח ותן בהליכי תכנון המורכבים מרבים? הדבר קשה, אך אינו בלתי אפשרי לפחות באופן חלקי.

* שיתוף הציבור בועדות תכנון פתוחות לקהל במטרה להקשיב לרחשי לב מגוונים מקים מנגנון בסיסי של משא ומתן רחב, הנהוג ומתקיים בפועל בתוכניות מיוחדות בעלות השפעה ציבורית רחבה.

* תוכניות יכולות להותיר למסחר בין פרטים נושאים מוגבלים של חלופות תכנון, כפי שנעשה לגבי ניוד זכויות בניה.

* תוכניות יכולות להותיר למסחר ציבורי חלופות תכנון במרחב גיאוגרפי מוגבל.

* קבוצות עניין מוגדרות יכולות להיות מיוצגות על ידי נציגי ציבור או על ידי בעלי עניין המייצגים עמדה קבוצתית.

* שכלול אמצעי התקשורת ורשתות המידע, מספקים כלים משופרים לניהול משא ומתן שקוף ורב משתתפים.

Leave a Reply