האם התחבורה מקרבת את הקץ

פליטה של “גזי חממה” מתחבורה ובכלל, מעוררת חרדות גוברים משינוי אקלים, מאסונות קרובים ואפילו מסכנה לעתיד היקום. האם התחבורה מקרבת את הקץ?

 “החממה”

האדם הצליח לצאת לחלל, לבקר בירח, לחקור כוכבים אחרים ולחפש צורות חיים נוספות ביקום. עד כה, לא נמצאו עדויות מדעיות לקיום חיים או צמחים על כוכבים אחרים, למרות קיומם של חומרי גלם המצויים בכדור הארץ. על הכוכב בו אנו חיים קיימים תנאים מיוחדים המאפשרים חיים שלא נמצאו על כוכבים אחרים במערכת השמש. החיים על פני הארץ אפשריים אודות ליכולתם של הצמחים וצורות החיים השונות לנצל מקורות אנרגיה ולשלב אותם עם חומרי הגלם שבסביבה. מדענים טוענים כי התנאים המיוחדים הקיימים על פני הארץ אפשריים אודות למעטפת גזים מיוחדת הקיימת באטמוספירה ושומרת על כך שעל הארץ מתקיים איזון עדין, שאלמלא קיומו הכוכב היה אפוף בקור מקפיא או בחום לוהט, בדומה לתנאים המתקיימים על כוכבים אחרים. מעטפת הגזים המגנה על החיים בכדור הארץ מכונה “חממה”, והגזים המרכיבים אותה – “גזי חממה”.

בשנים האחרונות גוברים קולות בקרב הקהילה המדעית ומחוצה לה המתריעים על כך שהאדם מפר את האיזון העדין שנוצר באטמוספירה של כדור הארץ ופוגע בשכבת “החממה” העוטפת אותו ושומרת על תנאי המחיה המיוחדים שבו. נטען כי האדם מתערב בסדר הטבעי באופן גס, מנצל בצורה מופרזת מקורות אנרגיה וחומרי גלם המצויים על פני כדור הארץ, ובכך גורם לפליטה עודפת של גזים שונים הפוגעים באיזון העדין המתקיים בשכבת ה -“חממה”. כפועל יוצא מכך, נטען כי אם הפרת האיזון לא תפסק עלולים להתרחש בעתיד הקרוב שינויים קיצוניים באקלים כדור הארץ שישפיעו על מהלך החיים ועלולים לגרום לאסונות, וחלילה לקץ האנושות.

סוגיית “החממה” וההשפעה האנושית על שלמותה, היא עניין מדעי מורכב, וכמקובל במדע מעוררת תיאוריות ודעות סותרות ושנויות במחלוקת. בהבנה כללית של הדיוטות נציין את התובנות הבאות שהועלו ביחס לסוגיה ולהשפעת האדם על “גזי החממה”.

– “גזי החממה” הם תרכובות גזים שונות המצויים באטמוספירה, משמשות כמסנן לקרני השמש ומחזירות לכדור הארץ קרינות הנפלטות ממנו. הבולטים מבין “גזי החממה” הם הפחמן הדו-חמצני, המתאן, תחמוצות חנקן, גופרית שש פלואורידית ופחמימה פלואורידית. “גזי החממה” אינם בעלי השפעה זהה – הפחמן הדו-חמצני בולט בנוכחותו הכמותית באטמוספירה, אך לא בכוח הטמון בו להשפיע על התחממות את כדור הארץ. בהיותו נפוץ, הפחמן הדו-חמצני משמש כאמת מידה בסיסית במדד בינלאומי המכונה “פוטנציאל ההתחממות הגלובלית”, ומשמש לצורך השוואת איכותם של “גזי החממה”. ביחס לפחמן הדו-חמצני, פוטנציאל ההתחממות הגלובלית של המתאן כפולה פי 21, של תחמוצות החנקן פי 310 ושל הפחמימה הפלואורידית פי 1,300.

– אחת ההנחות בתיאוריית “החממה” היא כי, בשונה מכוכבים אחרים, בכדור הארץ נוצרו תנאים מיוחדים משום שהפחמן הדו-חמצני שקע במשך מיליוני שנים ונספג בחומרים מהם מורכב כדור הארץ, עד שנוצר האיזון הרצוי לקיומם של חיים. בהמשך להנחה זו נטען כי חשיפתו המופרזת של הפחמן הדו-חמצני על ידי האדם תחזיר עודפים ממנו לחלל ותשבש את האיזון המיוחד שנוצר.

– אנרגיה וחומר משתמרים, אך הם מסוגלים לפשוט צורה וללבוש צורה אחרת, כאשר בתהליכי השינוי מבוצעות המרות בין מצבי האנרגיה לבין מצבי החומר. האנרגיה יכולה להיות אגורה במבנה כימי מסוים, או להשתחרר ממבנה כימי בצורות של חום, חשמל, או כאנרגיה מכנית. אחד היסודות הכימיים הבולטים והשימושיים לאגירת אנרגיה כימית שימושית הוא הפחמן, הלובש צורות שונות ומתרכב עם יסודות אחרים. בתהליך ה-“פוטוסינתזה”, צמחים, אצות וחיידקים מסוימים מסוגלים לקלוט פחמן דו-חמצני המצוי באוויר בשילוב עם מים, לנצל את אור השמש כמקור אנרגיה, וליצור תגובה כימית המפרקת את הפחמן הדו-חמצני, כך שהפחמן משמש עבורם כחומר גלם לבנייה וצמיחה של פחמימות בסיסיות והחמצן העודף נפלט כגז לאוויר. בתהליך הנשימה של האדם – בדומה לבעלי חיים מפותחים נוספים – מתקיים תהליך הפוך מזה שמתקיים בצמחים. האדם אוכל צמחים המספקים לגופו מקורות פחמן וחומרים נוספים שאגורה בהם אנרגיה. האדם נושם אוויר המכיל בתוכו חמצן, גוף האדם מפיק אנרגיה מהפחמימות האגורות בו בשילוב עם החמצן ונושף לאוויר תערובת עשירה יותר בפחמן דו חמצני מזו שנכנסה אליו. כך שבין בעלי החיים לבין הצמחים מתקיים “סחר חליפין” מתמיד באנרגיה, בפחמן ובחמצן, המאפשר דו-קיום.

– התרבות האנושית התקדמה ולמדה להפיק אנרגיה מחומרי הגלם המצויים סביבה בדרכים שונות. האדם למד לנצל את האנרגיה הכימית בצורות שונות שהקלו על חייו – למשל, לחמם את סביבתו כשהיא קרה, לקרר אותה כשהיא חמה, לבצע מלאכות שונות, או להפיק חומרים שימושיים שונים. לצורך ניצול האנרגיה הכימית נעשה שימוש בתרכובות שונות המכילות פחמן והסתבר כי תרכובות כאלו לא מצויות רק בצומח שעל פני האדמה, אלא מופיעות במקומות שונים בצורות מאובנות במעבה האדמה, כמו פחם, נפט או גזים שונים.

– המתריעים על הפגיעה ב-“חממה” המגינה על כדור הארץ, טוענים כי חשיפת הפחמן הטמון באדמה, ושימוש מוגבר בצורות הפחמן המאובנות ליצירת אנרגיה על ידי בני אדם, אינם מקיימים מחזור מאוזן עם הצומח על פני הארץ. חוסר האיזון פולט עודף פחמן דו-חמצני לשכבת “החממה”, אשר פוגם בה וגורם להתחממות מוגברת של כדור הארץ. מדענים טוענים כי מדידות שנערכו באטמוספירה העלו כי כמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה גדולה כיום בערך פי אחד וחצי מזו שהייתה לפני כמאתיים שנה.

– קיומם של “גזי החממה” מקובל בקרב הקהילה המדעית, אך קיימים חילוקי דעות בקשר להשפעתו של האדם על הרכבם. קיימות דעות מדעיות הסבורות כי השפעת האדם על הרכב “גזי החממה” ועל התחממות כדור הארץ שולית, וכי כוחו דל מול השפעות של איתני טבע כמו השמש, הרי געש מתפרצים, שריפות טבעיות וגורמים נוספים שאין לאדם השפעה ממשית עליהם. ההתערבות האנושית בטבע משולה לזו של ילד הבונה ארמון חול על חוף הים, הוא יטביע את רישומו לכל היותר למשך מספר שעות, ולאחר מכן ימחה על ידי הגלים, שיחזירו את מראה החוף לקדמותו. טענות אלו משולבות עם הטענה כי לא הגברת פליטות הפחמן הדו-חמצני גורמות להתחממות כדור הארץ, אלא להפך, התחממות כדור הארץ, היא שגורמת לריכוז מוגבר של פחמן -דו חמצני באטמוספירה.

תחבורה ו-“גזי חממה”

הדלקים המאובנים שהאדם כורה מהאדמה נצרכים במקומות שונים להפקת אנרגיה ומשמשים בין היתר לתעשייה, לייצור חשמל ולתחבורה. בעולם המערבי, התחבורה צורכת קרוב לשליש מהדלקים המאובנים, ולכן מואשמת בפגיעתה ב-“שכבת החממה”. המפלטים של מנועי הבעירה הפנימית פולטים כמויות גבוהות של פחמן דו-חמצני, שהוא “גז החממה” הנפוץ ביותר שנוצר כתוצאה ממעשי אדם, למרות ש-“פוטנציאל ההתחממות הגלובלית” שלו זעום ביחס ל-“גזי החממה” האחרים. לא רק פגיעתה הנוכחית של התחבורה זוכה לביקורת – לא פחות מכך קיים חשש משיעורי נסועה הולכים וגוברים, המקזזים בקלות שיפורים טכנולוגיים שמצליחים לייעל מנועים ולקצץ את הפליטות היוצאות מהן. מה שמייחד את התחבורה לעומת “האשמים” האחרים בפליטת “גזי חממה” היא העובדה שגזי החממה הנפלטים ממכוניות לא נוצרים באופן מרוכז, אלא על ידי משתמשי קצה רבים, כך שרבים יכולים לחוש נקיפות מצפון על הנזק שהם גורמים לכדור הארץ.

מכונית פרטית ממוצעת פולטת כ – 150 גרם פחמן דו-חמצני לקילומטר, ונציבות האיחוד האירופי מבקשת להציב לתעשיית הרכב יעד ביניים להשיג ממוצע של 140 גרם. ברמת פליטה של 150 גרם לקילומטר, רכב סביר הנוסע 15,000 קילומטרים בשנה מייצר כ – 2.25 טון דו-תחמוצת הפחמן. מכיוון שגודל צי המכוניות הפרטיות בישראל הוא כ – 1,700,000, הרי סך כל פליטות דו-תחמוצת הפחמן השנתי בישראל ממכוניות פרטיות בלבד הוא כ – 3.5 מיליון טון. אופן ביטוי אחר מבוסס על ההנחה שרכב ממוצע נוסע 10 קילומטרים תוך שימוש בליטר דלק אחד, כלומר פולט על כל ליטר דלק נצרך בערך קילו וחצי פחמן דו-חמצני. בשנת 2005 כלי הרכב בישראל צרכו כ – 2.761 מיליוני ליטרים של בנזין, (לא כולל סולר), ומכאן שהם פלטו לחלל למעלה מ – 4.17 מיליון טון פחמן דו-חמצני.

במספר מקומות בעולם נערכו מבצעים של נטיעת עצים כנגד כלי רכב העולים על הכבישים, כדי שהעצים – הסופגים פחמן דו-חמצני – ישמשו משקל נגד ליצירת הפחמן הדו-חמצני הנפלט מכלי הרכב. מבצעים אלה  הועילו למטרות יחסי ציבור, אך תרומתם המעשית נמוכה. ריאותיו של אדם ממוצע השוקל 70 קילו ונמצא במצב מנוחה קולטות מידי דקה כ –  250 מיליליטר חמצן מהאוויר ופולטות כ – 200 מיליליטר פחמן דו-חמצני. במשך שנה מערכת הנשימה של האדם הממוצע תפלוט לאוויר קרוב ל – 52,500 ליטרים של פחמן דו-חמצני. זהו נתון מרשים, אך זניח לעומת רכב ממוצע הפולט בשנה כ – 2.25 טון פחמן דו-חמצני.

אחד מכיווני המחשבה שמטרתם לתקן את הפרת איזון “גזי החממה” הנוצרת משימושי תחבורה, הוא שימוש בביו-דלקים – כלומר חומרי דלק המופקים מצמחים שונים. יחידות האנרגיה הקיימות במשקל נתון של ביו-דלקים נמוכות בהשוואה ליחידות האנרגיה של דלקים מאובנים באותו משקל, אך כוונת השימוש בביו-דלקים לגרום לכך שדלקים יופקו מצמחים, שבתהליך גידולם סופגים מהאוויר פחמן דו-חמצני, אשר מוחזר לאוויר כאשר הם נשרפים. מחקרים שונים החלו לתהות על יעילות השימוש בביו-דלקים כאמצעי להפחית את “גזי החממה”. הסתבר כי בלהט פיתוח שטחי חקלאות חדשים לגידול צמחים עתירי אנרגיה כדי להפיק מהם ביו-דלקים נשרפו יערות טבעיים ויובשו ביצות כבול באסיה ובדרום אמריקה, וגרמו לפליטת כמויות עצומות של פחמן דו-חמצני. מחקר אחר טוען כי בעירת דלקים המופקים מהצומח גורמת לפליטת יותר פחמימנים בהשוואה לשריפת דלקים מאובנים, אך לפליטה נמוכה יותר של חומצות חנקן. לטענת המחקר דווקא הימצאותן של חומצות חנקן משפר את האיזון באוויר, מכיוון שהן יוצרות תגובות כימיות עם גזים המצויים באוויר.

אסונות אקלימיים וקץ היקום

נושא “החממה” גלש כבר לפני מספר שנים מתחומי המדע לתחומי המדיניות. נציגי מרבית מדינות העולם נפגשו ביפן בסוף שנת 1997, דנו בנושא התחממות כדור הארץ וסיכמו נוסח של אמנה הידועה כ-“אמנת קיוטו”, שמטרתה להפחית את פליטת “גזי החממה” ברחבי העולם. ארצות הברית סירבה לקבל את “אמנת קיוטו”, ובמסגרת דיונים שהתקיימו בפני ועדת הסנאט האמריקאי לנושאים סביבתיים הביעו חלק מחברי הועדה דעה כי ההתחממות גלובלית היא תרמית.

איומי אסונות טבע ואקלים המובילים לקץ העולם מרגשים ומרסנים את האדם מאות שנים. רעידות אדמה, שטפונות, גלי צונאמי, סופות וסערות, או מטרי אש וגופרית מעוררים אימה ויש להם ערך חינוכי חשוב בהטמעת ערכי ענווה ובהבנת מקומו הצנוע של האדם עלי אדמות. בתנ”ך מופיעים מעשה “המבול”, שהביא עונש וקץ על דור חוטא, וישועה לניצולי “תיבת נוח”, סיפור “סדום ועמורה”, על אש וגופרית שהומטרו על עיר החטאים, או מעשה אנשי העיר “נינווה” שניצלו מהשמדה, בעקבות חזרתם בתשובה. קיימת נקודת מבט נוספת, המחפשת את משמעות הקיום האנושי ואת אורחות החיים הרצויים גם ללא פחד משואות קיצוניות, אלא על ידי התבוננות במחזוריות השגרתית הפועלת בטבע ובחיי האדם, כמו המאמר: “הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת, ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון…” (אבות, ג’, א’). ספר קהלת, (פרק א’ ב’ – ט’), משוכנע כי השמש דווקא תוסיף לזרוח במחזוריות מייגעת:

“הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל. מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. וזרח השמש ובא השמש, ואל מקומו שואף זורח הוא שם. הולך אל דרום וסובב, אל צפון, סובב, סבב הולך הרוח, ועל סביבותיו שב הרוח. כל הנחלים הולכים אל הים, והים איננו מלא, אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת. כל הדברים יגעים ולא יוכל איש לדבר, לא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן משמוע. מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה, ואין כל חדש תחת השמש.”

ואנו ההדיוטות, עומדים אובדי עצות לשמע דבריהם של חכמי המדע מזה ומזה – אלו המזהירים מפני “החממה” הנקרעת והמתפוררת, ומפני האסונות העתידים להתרגש עלינו, ואלו המרגיעים כי לא יהיה כל חדש תחת השמש. על כך לימדנו קהלת, (י”א, ה’-ו’): “כאשר אינך יודע מה דרך הרוח, כעצמים בבטן המלאה. ככה לא תדע את מעשה האלוהים, אשר יעשה, את הכל. בבוקר זרע את זרעך, ולערב אל תנח ידך. כי אינך יודע אי זה יכשר, הזה או זה, ואם שניהם כאחד, טובים…

Leave a Reply