גשר בין קידמה לשמרנות וטכנולוגיות תחבורה

בעידן בו טכנולוגיות חדשות מחוללות מהפכות בתחומים מדעיים והנדסיים שונים, טכנולוגיות התחבורה מפגינות שמרנות יתרה. על המתח בין קידמה לשמרנות ובניית הגשר ביניהם.

 אבולוציות ורבולוציות

 Natura nihil facit per saltum” – “הטבע אינו פועל בקפיצות“. שינויים טבעיים וטכנולוגיים מתרחשים בהדרגה עקב בצד אגודל – בדרכים התפתחותיות – אבולוציוניות, ולא בקפיצות דרך מהפכניות – רבולוציוניות. נדמה שבמאות האחרונות קצב התקדמות האבולוציה הטכנולוגית מהיר הרבה יותר מקצב התקדמות האבולוציה החברתית. האנושות חוותה את “המהפכה התעשייתית” ואת “מהפכת המידע”, וסביר להעריך כי זרימה מהירה של מידע תניב בעתיד הקרוב שינויים מואצים בתחומים טכנולוגיים רבים נוספים. הקצב של האבולוציה החברתית מתקשה להדביק את הפער עם התאוצה המהירה בקצב ההתפתחויות הטכנולוגיות, והתוצאה היא שבתחומים מסוימים גורמים חברתיים חוסמים או מעכבים התקדמות טכנולוגית, ובאחרים מתרחבים פערים טכנולוגיים וחברתיים ונוצרים אי-שוויון, קנאה, עוינות ותסיסה חברתית.

הטבע החברתי הקיבוצי הוא שמרני, וטבע זה יוצר חסמים לטבע החלוצי או המתפרץ של פרטים חריגים, בעלי דמיון או נטיות מהפכניות, המבקשים לפרוץ דרכים חדשות מחוץ לגבולות המקובלים. ניקולו מקיאבלי זיהה באמצע המאה השש-עשרה את התופעה והסביר בספרו “הנסיך” כי אין דבר קשה יותר לתכנן, בלתי סביר להצליח בו ומסוכן לנהל מאשר להוביל הכרה בסדר חדש. האויבים הנמרצים יהיו אלו הנהנים מהסדר הקיים, והמגנים, שיספקו תמיכה פושרת, הם אלו אשר עשויים להיטיב את מצבם תחת המשטר החדש. בעולם המשפט, העוסק בסדר חברתי ונוטה לשמרנות, קיים ויכוח עתיק בשאלה המתעוררת מעת לעת, מה עדיף “האמת”, או “היציבות”? כלומר, האם על שופט להכריע תוך מתן עדיפות לתפיסת האמת העדכנית, האישית או המהפכנית שלו, או שעליו לתת משקל נכבד לתקדימים קודמים, כדי לא לערער את יציבות השיטה המשפטית ואת הסדר החברתי הקיים והמקובל?

גם בתחום התכנון מתקיים מתח מתמיד בין גישות שמרניות לגישות פורצות גבולות. בבג”ץ 2920/94 אדם, טבע ודין נ’ המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, (פ”ד נ’ (3) עמ’ 441, בעמ’ 468), הובאו דברים מעניינים בהקשר של המתח הקיים בין השמרנים למהפכנים בנושאי תכנון, אשר צוטטו מתוך חוות דעת מקצועית של ד”ר דוד דרי: “אין, ולהבנתי גם לא יכולה להיות, הכרעה מדעית בין האסכולות (משום שכל אחת מעוגנת בין השאר בתפישת עולם ובמערכת אמונות וערכים שהם חוץ מדעיים). לצד הביקורת המוטחת על ‘אינקרמנטליסטים’ בשל השמרנות הטבועה לכאורה בגישתם, נשמעת ההערכה לפיה אינקרמנטליסטים הם רציונליסטים שבגרו. השאלה איננה איזו גישה מדעית יותר, אלא איזו גישה ‘טובה’ יותר, ‘סבירה’ יותר במסגרת נתונה של אפשרויות ואילוצים…

שמרנות כחסם לקדמה טכנולוגית

בשנת 1863, על רקע השינויים המפליגים שחוללה “המהפכה התעשייתית”, פרסם סמואל סמייל את הספר: INDUSTRIAL BIOGRAPHY, Iron Workers and Tool Makers. מדובר בספר מרתק הסוקר את ההתפתחות ההיסטורית של חרושת כלי הברזל. בפרק העשירי של הספר, סמייל מסביר כי כל מי שפועל לשיפור כלים וטכנולוגיות, פוגע במלאכתם ופרנסתם המבוססת של אומני השיטה הקיימת, ולכן עליו לנהל מאבק קשה, למרות שהכלי או המכונה החדשה משוכללת ומושלמת יותר מהכלים והשיטות הקיימים. בספרו של סמייל מובאות מספר דוגמאות לפעולתם של חסמים חברתיים שעיכבו פיתוחים טכנולוגיים מועילים שהוכיחו את תועלתם המרובה במבחן הזמן. פיתוחים אלו אומצו רק לאחר תקופת מאבקים, בשלות והפנמה, שפעמים רבות נמשכה זמן רב מהנדרש.

מכונות טוויה – הפלמים היו חלוצים בבניית מכונות טוויה. במאה השבע עשרה הגיעו מומחים פלמים לאנגליה והביאו עמם את הידע והמיומנות בבניית מכונות טוויה תעשייתיות. המומחים הפלמים עוררו קנאה ועוינות מצד בעלי המלאכה המקומיים, שהתייחסו אליהם בבוז כאל גורמי נזק, ואל המכונות שלהם כאל מעשה הונאה. בשנת 1621 התקיימה בלונדון עצרת זיכרון למלך, ובמסגרתה מחו אומני הטוויה המקומיים על התחרות מצד הזרים, אשר בנו מכונות שבהם אדם אחד עושה עבודת טוויה יותר מאשר שבעה טווים מסורתיים. גם לאחר שמכונות טוויה חדרו לאנגליה, ממציאים אנגליים ששכללו את מכונות הטוויה נאלצו לנוס על נפשם מעיר התעשייה לנקשייר, עקב איומים מצד בעלי מלאכה מקומיים שחששו מפגיעתם הרעה של ההמצאות.

המסור המכני – המשימה השגרתית והשוחקת של חיתוך עץ על ידי מסור ידני הייתה ידועה היטב מתקופת האבן, כאשר שיני מסור שויפו על אבני צור. המסור שוכלל בתקופות מאוחרות יותר ופיתוחו מופיע במיתולוגיה היוונית כהמצאה של טאלוס, אשר חיקה עצמות דג או שיני נחש. כאשר הומצאו טחנות הרוח והמים, ופותחו כלים חדשים שניצלו את התנועה הסיבובית של הטחנות, היה מי שחשב לחבר מסורים לגלגל הטחנה, כך שהם ינועו בתוך מסגרת קבועה הלוך ושוב ויוצר מסור מכני. המצאת המסור המכני הוכיחה את יעילותה הרבה בהשוואה לניסור הידני, אך היא פגעה בעבודתם של אומני הניסור הידני, ואלו התייחסו למסור המכני בחשד ובעוינות. טחנת הניסור הראשונה באנגליה, הוקמה בשנת 1663 ליד לונדון על ידי אומן הולנדי, אך ההתנגדות הנחושה של אומני הניסור השמרנים גרמה לזניחת הפעלת הטחנה זמן קצר לאחר הקמתה. למעלה ממאה שנים חלפו, ובשנת 1767 הוקמה באנגליה טחנת הניסור השנייה על ידי סוחר עצים לונדוני בשם ג’ון יוטון. יוטון הכין תוכנית שאפתנית וקיבל אישור מאיגוד האומנים. בהתאם לתוכניתו הוקמה טחנת ניסור הפועלת על ידי הרוח ב-“ליימהאוז”. את הטחנה הקים וניהל ג’יימס סטנספילד, שנסע להולנד במיוחד כדי ללמוד את אומנות הבנייה וההפעלה של מכונת הניסור. כאשר הטחנה הוקמה התאסף המון מקומי והרס אותה. הפעם, המדינה הענישה את מנהיגי המתפרעים ודאגה לפצות את היזם, אשר בנה טחנה חדשה, שהצליחה לפעול ללא הטרדות נוספות.

מחרשת הברזל – מחרשות ברזל הן המצאה עתיקה המוזכרת בתנ”ך, בספר שמואל, פרק י”ג, פסוקים י”ט – כ”ב: “וחרש לא ימצא בכל ארץ ישראל, כי אמרו פלשתים פן יעשו העברים חרב או חנית. וירדו כל ישראל, הפלשתים ללטוש איש את מחרשתו ואת אתו, ואת קרדומו, ואת מחרשתו. והייתה הפצירה פים למחרשות ולאתים, ולשלש קלשון ולהקרדמים ולהציב הדרבן. והיה, ביום מלחמת ולא נימצא חרב וחנית ביד כל העם, אשר את שאול ואת יונתן, ותמצא לשאול, וליונתן בנו.” במאה התשע עשרה איכרי נורמנדי שבצרפת טרם אימצו את מחרשת הברזל, הם שמרו על מסורת חקלאית עתיקה של חריש בעזרת מחרשות עץ ונמנעו מלנסות מחרשות וכלים חקלאיים שנכללו בהם חלקי ברזל. ד”ר קירוון, שהיה נשיא האקדמיה המלכותית האירית, טייל באירופה וסיפר כי איכרי נורמנדי התייחסו למחרשות הברזל כאל המצאה מיותרת וחסרת שימוש, ביחס למסורת המבוססת שירשו מאבותיהם. דעותיהם הקדומות היו כה חזקות עד כדי כך שהם אילצו את הממשלה להוציא צו האוסר שימוש במחרשות ברזל, והתעקשו על אכיפת הצו, כנגד מי שמרד במסורת והעז להשתמש במחרשות ברזל.

סמואל סמייל מבקר באופן מפוכח את חסמי השמרנות שעיכבו את התועלת החברתית שהניבה המהפכה התעשייתית. השינויים הטכנולוגיים הפחידו את העניים ואת קצרי הראות, שהביטו לאופק הקצר וחששו משבירת מטה לחמם. באופק הנראה לעין מעטים שילמו מחיר כבד ביחס לאחרים, אך רבים יותר נהנו מהשיפורים הטכנולוגיים. באופק הארוך, נוצרו ונמצאו פרנסות חדשות גם לאלו שכשלו בתחרות מול המיכון וידעו לנער את אבק הנפילה ולצעוד קדימה. בספרו של סמייל מובאת דוגמא מוחשית – לפני המהפכה התעשייתית, כלי מתכת יוצרו בעבודת ידיים על ידי חרשי ברזל, אשר נדרשו לפתח מיומנויות מיוחדות לאור מגבלות הדיוק של עבודת הכפיים. עבודתם של הנפחים הייתה קשה ושוחקת והמוצרים שהפיקו היו יקרים ובהישג ידם של העשירים בלבד. כאשר הומצאו המכונות התעשייתיות, ניתן היה לייצר כלי מתכת שימושיים באופן מדויק יותר, בזול יותר ובכמויות גדולות יותר. כתוצאה מהמיכון שיטות ותהליכי ייצור התייעלו, מחירי מוצרים הוזלו והפכו להיות בהישג ידם של רבים בהשוואה לעבר, כך שרמת החיים הכללית עלתה.

התמודדות עם חסמי השמרנות

חלק מהתרבויות שהתפתחו בקצב מזורז בעידן המהפכה התעשייתית הפנימו את יתרונות הקדמה הטכנולוגית ואת המשמעות הכלכלית והביטחונית של עליונות טכנולוגית ביחס לסביבתם. בהדרגה מוסדו מנגנונים חברתיים שנועדו להכניע את הדחפים הטבעיים השמרניים שהציבו שיקולים קצרי טווח בעלי קשת ראייה צרה, והוענקו הגנות של זכויות קניין רוחני לממציאים פורצי גבולות. ההתייחסות לבעלי הפרנסות המסורתיות שנפגעו מקצב התחרויות והשינויים הייתה מגוונת – בסביבה קומוניסטית נעשו ניסיונות לחלק את העושר בין כלל הציבור. בסביבה קפיטליסטית היו בעלי פרנסות מסורתיות שנדחקו לשולי החברה ושילמו את מחיר הקדמה, ואילו אחרים הפעילו מנגנוני הישרדות טבעיים, גילו גמישות, והשכילו לפתח ולחפש מקורות פרנסה חדשים. בסביבה דמוקרטית היו כוחות שמרניים שהצליחו לאחד כוחות ולנצל את המנגנונים הדמוקרטים כדי לסכל או לעכב רפורמות והתקדמות טכנולוגית. בסביבה סוציאל-דמוקרטית מבוססת, העושר הלאומי נתן אפשרות לבסס רשתות של ביטוח סוציאלי, ובסביבות שלא השכילו להגיע לפשרות חברתיות, מאבקים חברתיים ושמרנות הובילו לקיפאון ונסיגה.

 ארצות הברית השכילה לפתח תרבות של תחרותיות טכנולוגיות שהפכה אותה למעצמה כלכלית וצבאית, והיא משפיעה על הטון התרבותי והכלכלי בכל העולם. המדיניות של ארצות הברית מעודדת צמיחה כלכלית ופיתוח כלכלה ומקומות תעסוקה באמצעות עידוד השכלה ומחקר מדעיים והנדסיים כמנוף לחדשנות. ארצות הברית השכילה לפתח מוסדות אקדמיים מתקדמים המניבים מידי שנה חתני פרס נובל ותרבות של יוזמה. בארצות הברית התפתחו מוסדות בנקאות ומסחר בהון המתווכים בין הון פסיבי לבין הון פעיל והון סיכון המיועד לפיתוחים טכנולוגיים, שסיכויי הצלחתם מוטלים בספק. ארצות הברית מוציאה מידי שנה כ – 2.7% מהתוצר הלאומי הגולמי שלה למחקר ופיתוח, ומשקיעה בכך יותר מ – 300 ביליון דולר. בשנים האחרונות מדינות מתפתחות, ובהן סין והודו, החלו להפנים את חשיבות הפיתוח הטכנולוגי כמנוף לשינוי מעמדם הבינלאומי, הכלכלי והביטחוני. סין הכפילה תוך מספר שנים את ההקצאה למטרות מחקר ופיתוח טכנולוגיים, וכיום יותר ממחצית מקבלי התארים האקדמיים בסין הם תלמידי מקצועות מדעיים והנדסיים.

גם בעידן הנוכחי, לאחר “המהפכה התעשייתית” ובאיבה של “מהפכת המידע”, וגם במדינות המפותחות הקפיטליסטיות והדמוקרטיות פועלים בעוצמה מנגנונים הטבועים עמוק בטבע האנושי והחברתי – מחד, הנעה תחרותית לחדשנות כמנוף להשגת עליונות כלכלית וביטחונית, ומאידך, שמרנות המעכבת חדשנות כדי לשמור על היציבות ועל הנהנים מהסדר הקיים. עידן “הכפר הגלובלי” מנביט אמנם מגמות חדשות, שבהן רעיונות חדשניים מופצים לטובת הכלל, אך ההיסטוריה של מגמות אלו קצרה מכדי לשפוט ולהבין את מלוא משמעותם.

טכנולוגיות תחבורה ושמרנות

טכנולוגיות התחבורה עברו מהפכות מרחיקות לכת כתוצאה מ-“המהפכה התעשייתית”. מנוע הקיטור חובר לקטרים וכרכרות ונבנו הרכבות וכלי הרכב המנועיים הראשוניים, שדחקו את מקומם של העגלונים. החידושים לא עצרו לכת במנוע הקיטור, כאשר פותחו ושוכללו מנועים חשמליים, מנועי בעירה פנימית והחל עידן התעופה במנועי בוכנה וסילון. אך “מהפכת המידע”, שהשכילה להתמזג היטב עם שכלול טכנולוגיות תקשורת, מתקשה לחדור באופן יעיל לתחום התחבורה. בתחום התחבורה ידה של השמרנות על העליונה והשיפורים הטכנולוגים נערכים בקצב מדוד ואיטי. אתגרים הקשורים למחסור צפוי במקורות האנרגיה לתחבורה זוכים ליחסי ציבור, אך פיתוח והטמעה מעשיים של שיפורים טכנולוגיים בתחום זה שוליים. 

אחד מגופי המחקר המובילים בעולם בנושאי פיתוח טכנולוגי הוא סוכנות המחקר המתקדם למטרות הגנה הפועלת בארצות הברית – DARPA – Defense Advance Research Projects Agency. סוכנות זו זוכה לתקציבי מחקר נדיבים מהממשל הפדרלי בארצות הברית ומטרתה הרשמית לפתח מערכות הגנה שישמרו על העליונות וההגנה הצבאית והכלכלית של ארצות הברית. למרות שמדובר בסוכנות שמטרתה לדאוג לעניינם של תושבי ארצות הברית, המממנים את פעילותה, העולם הרחב חב חוב גדול לסוכנות זה. DARPA לא עסקה רק בפיתוח טכנולוגיות צבאיות חדשות כמו המפציץ החמקן, אלא סיפקה גיבוי לפיתוח טכנולוגיות שחדרו לשוק הגלובלי האזרחי. ל – DARPA תפקיד חשוב בגיבוי פיתוח רשת האינטרנט ברחבי העולם, ופריסת רשת לווייני תקשורת עולמית, המהווה בסיס למערכות תקשורת ולרשת ה – GPS ברחבי העולם.

בשנים האחרונות DARPA מעודדת פריצות דרך טכנולוגיות בתחום התחבורה באמצעות מחקרים עצמאיים ותחרות עולמית בנושא רכב רובוטי אוטונומי, שבה נטלו חלק גם חברות מישראל. DARPA קיימה תחרות נהיגה ברכב אוטונומי הפועל בתנאי שטח מדבריים, שהאיצה את פיתוחם של טכנולוגיות המספקות אפשרות לנהיגה עצמאית של רכבי שטח ללא נהג אנושי, וכעת היא עברה לשלב הבא של קיום תחרות עולמית בפיתוח רכב עצמאי, המסוגל לנוע בסביבה של תנועה עירונית. כלי הרכב העצמאיים כוללים מערכות פנימיות יקרות המגבות זו את זו, ומספקות לרכבים העצמאיים כלים טכנולוגים כדי לנווט את דרכם באופן עצמאי מבלי לפגוע במכשולים שסביבתם. אמצעים אלה כוללים חיישנים שונים, מגלי כיוון ומרחק, מצלמות ומערכות ניווט ותקשורת. אך נדמה ש – DARPA מתמודדת היטב עם האתגרים הטכנולוגיים בתחום התחבורה העצמאית, אך לא עם אתגרי השמרנות המעכבים שילוב מעשי של טכנולוגיות חדשות בתחום התחבורה. אתגרים אלו דורשים לקבוע תקנים אחידים, ופרוטוקול תקשורת ותאום אחיד בין כלי רכב שונים המבקשים לנווט דרכם באופן עצמאי ומתואם על נתיבי התחבורה, שילוב תשתית אחידה ואינטראקטיבית עם כלי הרכב הנעים עליה, ולא פחות מכך הסרת חסמי השמרנות של בעלי העניינים הטבועים בכלכלת התחבורה האזרחית.

Leave a Reply