מדינות רבות בעולם מפעילות מדיניות של ריסון השימוש במקורות אנרגיה מתכלים מנימוקים של שמירת האיזון הטבעי בעולם. בארצות הברית עולה משקלם של נימוקים נוספים הקשורים בסדר העולמי, ובשאיפה להבטחת עצמאות מקורות האנרגיה הנוזליים.
אנרגיה נוזלית לתחבורה
מחסני אנרגיה מספקים אפשרות לקיום אנושי, כולל ייצור מזון, בניית בתים, חימום וקירור, פיתוח תעשייה והגנה על גבולות. על פי נתוני מחלקת האנרגיה בממשל ארצות הברית, בשנת 2004 ארצות הברית צרכה מקורות אנרגיה בשיעור כולל של כ – 100.3 קוודרימיליון יחידות אנרגיה BTU. מרבית מקורות האנרגיה היו דלקים מאובנים, כ – 27% נפט נוזלי, כ – 13% מוצרי נפט שונים, כ – 23% גז טבעי, כ – 23% פחם, ופחות מ – 15% אנרגיה גרעינית, אנרגיה הידרו-אלקטרית ומקורות אחרים. מקורה של כ – 40% מצריכת האנרגיה בארצות הברית הוא מנפט – מצבור אנרגיה בעל יעילות גבוהה הנמצא במצב צבירה נוזלי ולכן נוח להזרמה, הובלה ושימוש. על פי דו”ח של מחלקת האנרגיה בממשל ארצות הברית הצריכה העולמית של מוצרי אנרגיה נוזליים בשנת 2004 נחלקה לשימושים הבאים: כ – 51% יועדו לתחבורה, כ – 32% לתעשייה, כ – 6.5% למגורים, והשאר לייצור חשמל ולמסחר. מכאן שנפט נוזלי הוא מקור האנרגיה החשוב ביותר, והתחבורה היא השימוש העיקרי שלו.
במאה העשרים העולם נכח בעלייה דרמטית בהיקף התחבורה המנועית. בשנת 1919 כ – 6 מיליון אמריקאים נהנו מכלי רכב מנועיים, שרובם נבנו במשך כעשור במפעלי הרכב האמריקאיים, ואילו בשנת 2005 לבדה יוצרו בעולם קרוב ל – 66 מיליון כלי רכב, והיד עדיין נטויה. במשך השנים פותחו טכנולוגיות תחבורה חדשות לניצול יעיל יותר של האנרגיה מכל טיפת דלק, אך קצב הביקושים גובר בהרבה על קצב הגידול במקורות האנרגיה הנוזליים, למרות השכלולים. בשנת 1983 הביקוש העולמי לנפט היה 59 מיליון חביות ליום, ובשנת 2004 יותר מ – 82 מיליון חביות ליום – עלייה שנתית ממוצעת של כ 1.9%. מה שמעורר רגשות מעורבים היא העובדה שהכלכלה המערבית צומחת באופן מנותק ממשאבי האנרגיה ויכולה להרשות לעצמה לצרוך יותר מקורות אנרגיה בטווח המיידי – בסוף שנות השבעים צריכת האנרגיה בארצות הברית הייתה 8% מהתוצר המקומי הגולמי, ושיעור זה פחת עד שנת 2004 לפחות מ – 4% מהתוצר.
הברית האסטרטגית בין מוקד ביקוש הנפט למוקד ההיצע
הנפט, כמקור אנרגיה נוזלי, חשוב ומוגבל, מייצג חוסר ויסות והעדר צדק חלוקתי בין תושבי העולם, הן בצד ההיצע והן בצד הביקוש.
בצד ההיצע – כשני שליש מעתודות הנפט הטבעי המוכחות בעולם נמצאות בתחום 5 מדינות במפרץ הפרסי. סעודיה היא המדינה המובילה, היושבת על כרבע ממרבצי הנפט בעולם, בשעה שאוכלוסייתה מהווה בסך הכל כ – 4 פרומיל מאוכלוסיית העולם, ומתקיימים בה פערים בין מיעוט שולט, הנהנה מעושר אגדי, לבין תושבים ועובדים זרים השוהים בה.
בצד הביקוש – ארה”ב צורכת כרבע מהנפט העולמי וכ – 43% מהבנזין העולמי, שרובו נצרך לתחבורה, בשעה שטמונות באדמתה פחות מ – 3% מעתודות הנפט המוכחות בעולם ואוכלוסייתה מהווה כ – 5% מאוכלוסיית העולם בלבד.
הסדר העולמי שעיגן את חוסר הצדק בצד הביקוש וההיצע של האנרגיה הנוזלית מבוסס על ברית אסטרטגית שנכרתה בשנת 1945 בין מלך ערב הסעודית, עבד אל עזיז אבן סעוד, לבין נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזבלט, אשר הוכיחה עד עתה כושר עמידות מפתיע במבחן ההיסטוריה.
חצי האי ערב, ערש דת האיסלם ומשכנם של הערים הקדושות מכה ומדינה, הוא חבל ארץ מדברי מאוכלס בדלילות ששוררים בו תנאי מחייה מדבריים קשים. האזור היה מיושב שנים רבות על ידי שבטים נודדים ומעת לעת נוהלו בו מלחמות שליטה פנימיות. האימפריה העותמנית שלטה במזרח התיכון מתחילת המאה השש עשרה, אך התקשתה לקיים שליטה מעשית בחצי האי ערב. למרות שהעותמנים החזיקו בערב חיל מצב ופיתחו את הרכבת החיג’אזית, חצי האי נשלט בפועל על ידי מנהיגי השבטים שחיו בו. בשנת 1901, התעורר מנהיג צעיר בן 19 ממשפחת אל סעוד – עבד אל עזיז אבן סעוד – והחל במסע לכיבוש השליטה בחצי האי ערב. במשך 25 שנים של מאבקים הוא כבש את השליטה במרבית חבלי הארץ בחצי האי ערב, ובשנת 1927 שלטונו הוכר כ-“ממלכת חיג’אז ו-נג’ד”. שני האזורים אוחדו מספר שנים אחר כך וזכו להכרה עולמית כממלכת ערב הסעודית. ערב הסעודית מנוהלת מאז ועד היום בשלטון מלוכני על ידי שושלת בית סעוד. שלטונו של אבן סעוד התבסס על ברית היסטורית עם התנועה הוואהבית, שהייתה תנועה דתית מוסלמית שפעלה במדינה מאות שנים והטיפה לערכי האיסלם, ובהם עזרה הדדית, צדקה, צניעות ומלחמת גי’האד בכופרים. הממלכה הסעודית אמצה את דין ה-“שריעה” האיסלמי ואת מערכת המשפט המוסלמית.
עד שנות הארבעים של המאה העשרים, ערב הסעודית הייתה עבור המערב מקום מרוחק ואקזוטי, ולמרות חשיבותה לאיסלם ומצוות העלייה לרגל למכה, העולם המערבי הנוצרי לא גילה בה עניין במשך שנים רבות. בשנת 1933 שליט ערב הסעודית, אבן סעוד, העניק לחברה אמריקאית – “סטנדרד אויל” זיכיון לחפש נפט במחוז “אל חסה” שבמזרח המדינה, תמורת דמי זיכיון, דמי שכירות ותמלוגים. כאשר התגלה נפט, הוקמה חברת בת משותפת בשם “CASOC – California Arabian Standard Oil Company”, אשר קיבלה זיכיון בלעדי לחפש ולפתח שדות נפט באזור. בשנת 1938 גילתה “CASOC” מרבצי נפט בערב הסעודית, אך מלחמת העולם השנייה, שפרצה בשנת 1939, הסיטה את תשומת הלב מהמדבר הסעודי. בתקופת מלחמת העולם השנייה ערב הסעודית נותרה נייטרלית ומנותקת, שדה הנפט החדש שהתגלה עבד בתפוקה נמוכה, ובין השנים 1941 – 1945 כושר הייצור שלו היה נמוך מאחוז בודד מתפוקת הנפט בארצות הברית של אותה תקופה. במהלך מלחמת העולם השנייה ארצות הברית, החלה להבין כי לנפט הסעודי יש חשיבות אסטרטגית, ובשנת 1943 נשלח לראשונה שגריר אמריקאי לערב הסעודית. בתחילת שנה זו הצהיר נשיא ארה”ב רוזבלט, כי הגנתה של ערב-הסעודית חיונית להגנתה של ארצות הברית.
בין ה – 4 ל – 11 בפברואר 1945 התקיימה ביאלטה שבברית המועצות ועידה בהשתתפות נשיא ארצות הברית, רוזבלט, ראש ממשלת בריטניה, צ’רציל, ונשיא ברית המועצות, סטלין. הועידה נערכה לקראת סופה של מלחמת העולם השנייה כאשר בנות הברית חשו כי המערכה עומדת להסתיים לטובתם, וכי יש צורך לכונן סדר עולמי באירופה שאחרי המלחמה. בדרכו מיאלטה לארצות הברית, סטה פרנקלין רוזבלט ממסלולו וביום 14.2.1945 קיים פגישה חשאית עם המלך הסעודי, עבד אל עזיז אבן סעוד, אשר התבררה לימים כבעלת חשיבות היסטורית לא פחותה מזו של ועידת יאלטה. הפגישה התקיימה סמוך לתעלת סואץ על אוניית מלחמה אמריקאית בשם “קווינסי”, ולכבודה מלך סעודיה יצא שלא כדרכו מתחומי מדינתו. במהלך פגישה, שנמשכה למעלה מחמש שעות, דנו המנהיגים בנושאים שונים, ובהם עניינה של ארצות הברית בנפט הסעודי, בנכונותה של ארצות הברית להגן על ערב הסעודית, וכנראה גם בנושא הקמת מדינה יהודית בפלשתינה. באותה פגישה היסטורית סוכם כי סעודיה תבטיח לארצות הברית גישה לעתודות הנפט העצומות שלה, וארצות הברית תספק תמיכה צבאית מלאה לבית המלוכה הסעודי. יש להניח כי רוזבלט ויועציו העריכו שתעשיית הרכב תהיה מנוע כלכלי חשוב בעידן שלאחר המלחמה, והבינו את חשיבותו האסטרטגית של הנפט כמקור אנרגיה נוזלי, בשעה שאירופה תהיה עסוקה בליקוק פצעי המלחמה. כחודשיים לאחר הפגישה, פרנקלין דלאנו רוזבלט הלך לעולמו, אך הברית האסטרטגית-כלכלית שכרת עם אבן סעוד נותרה עוגן יציב להפליא שעמד במבחנים היסטוריים במחצית השנייה של המאה העשרים. המציאות המאוחרת הוכיחה כי מהלכו של רוזבלט ראוי להערכה על ראיית הנולד.
מייד לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, החל פיתוח מואץ של קידוחי נפט בערב הסעודית, והנפט סיפק לערב הסעודית מנוף כלכלי ומדיני רב עוצמה. בשנת 1951, ארצות הברית מיסדה כוח משימה צבאי קבוע בממלכה הסעודית, ומכאן החל עידן ממושך של יחסים הדדיים בין המדינות. ארצות הברית תמכה בשלטון הסעודי באימונים צבאיים, באספקת נשק משוכלל ובידע הנדסי, ובין המדינות נרקמו יחסי ביטחון ארוכי טווח. במקביל “CASOC” שינתה את שמה לשם “ARAMCO – Arabian – American Oil Company”.
בשנת 1960 נוסד בבגדד ארגון המדינות המייצאות נפט – OPEC, במטרה לתאם את היקף הייצור ואת מחירי הנפט בין המדינות החברות בו. הארגון כלל תחילה את אירן, עיראק, כווית, ונצואלה וערב הסעודית. מאוחר יותר הצטרפו לארגון קטאר, אינדונזיה, לוב, איחוד האמירויות הערביות, אלג’יריה וניגריה. מעריכים כי המדינות החברות בארגון OPEC שולטות על כשליש מתפוקת הנפט העולמית, אך חשוב מכך על מרבית עתודות הנפט הידועות הקיימות בעולם. מחוץ לארגון OPEC נותרו שתי ספקיות נפט חשובות מהמפרץ הפרסי, אירן ובחריין, וספקיות נוספות ברחבי העולם, שהחשובות בהן הן רוסיה, נורבגיה, ארצות הברית, סין, מקסיקו, קנדה ובריטניה. הצמיחה הכלכלית בעולם והביקושים לנפט העלו את מחיריו, יצואניות הנפט התעשרו ומשקיעים זרים השקיעו בהן בחיפוש נפט, בניית מתקני שאיבה, ופיתוח טכנולוגיות לתעשיות פטרוכימיות. בשנת 1973, על רקע משבר מלחמת יום כיפור, מדינות OPEC הפעילו אמברגו נפט וגרמו למשבר ביחסים עם ארצות הברית. המשבר גרם לארצות הברית לתור אחר מקורות אספקת נפט נוספים ממשטרים יציבים יותר מאלו שבמזרח התיכון. בהדרגה, ההסכמים המסחריים בין ערב הסעודית לבין ארצות הברית השתנו, כאשר הסעודים נגסו בבעלות האמריקאית ב – “ARAMCO”, עד שזכו לשליטה מלאה בחברה בשנת 1988.
בשנת 1979 התרחשו שני מאורעות היסטוריים בולטים במזרח התיכון – באירן התעוררה המהפכה המוסלמית של אייטוללה חומייני, שהפילה את השאח, שהיה ידיד ארצות הברית, מכסאו, וברית המועצות פלשה לאפגניסטן. בארצות הברית רווחה סברה, כי כוחות איסלמים ילחמו בשלטון הכופרים הסובייטים בעזרת הון הנפט ויועילו לאינטרסים הגלובליים של ארצות הברית. באותה תקופה הפטרודולרים שנערמו בחשבונות הבנק של ערב הסעודית חיזקו את הקשרים עם ארצות הברית ותרמו להנעת עסקאות נשק, ולפיתוח חיל האוויר הסעודי באמצעות טכנולוגיות מארצות הברית. ב – 2 לאוגוסט 1990 צבא עיראק, תחת שלטונו של סדאם חוסיין, פלש לכווית, וכוחותיו החלו לנוע לכיוון ערב הסעודית. סדאם חוסיין טען, בין השאר, כי הכיבוש יערוך צדק היסטורי, שיחלק בין רבים החיים במחסור את הון הנפט הנשלט בידי מעטים. בשלב זה הברית האסטרטגית בין ערב הסעודית לבין ארצות הברית הוכיחה את עצמה וארצות הברית נחלצה להגנת הנפט הכוויתי והסעודי ברוח ההבנות שבין רוזבלט לאבן סעוד. כוחות אמריקאיים נפרסו בגבולה של ערב הסעודית וסייעו למלך פאהד להגן על גבולות ארצו. בשנת 1991 התנהלה “מלחמת המפרץ הראשונה”, שבה טכנולוגיה צבאית אמריקאית כתשה את צבא עיראק והניסה אותו מוחלש לתחומי ארצו. ארצות הברית ערכה את חשבון המלחמה שהסתכם בכ – 60 ביליון דולר, וחצי ממנו הוגש לכווית ולסעודיה.
לשיתוף הפעולה הצבאי בין ארצות הברית לבין ערב הסעודית הייתה התנגדות גם בקונגרס האמריקאי וגם בממלכה הסעודית. ההתנגדות בערב הסעודית עוררה וגיבשה כוחות איסלמים שמרנים, ובהם את ארגונו של אוסמה בין לאדן, יליד ערב הסעודית. ההתנגדות הפנימית בערב הסעודית יצאה בביקורת נגד השלטון בטענות של שחיתות, פגיעה בזכויות אדם, ראוותנות המנוגדת לערכי האיסלם ושיתוף פעולה עם השד הקפיטליסטי – ארצות הברית. סדרה של פיגועים שכוונו נגד הכוחות האמריקאיים על אדמת ערב-הסעודית המחישה היטב את עוצמתה של ההתנגדות. בנובמבר 1995 התרחש פיצוץ במתקן צבאי בריאד שגרם למותם של 5 אמריקאים, וביוני 1996 משאית תופת הרסה מבנה מגורים של צבא ארה”ב בעיר הנפט דהרן, וגרמה למותם של 19 אנשים. פיגועים אלה עוררו מתח בין ארצות הברית לבין ערב הסעודית על רקע שיתוף פעולה בחקירות הפיגועים והסגרת החשודים. כוחה של ברית המועצות בעולם נחלש, כוחו של האיסלם עלה באירן ובסביבתה, ובספטמבר 1996 אפגניסטן המתפוררת נפלה לידיו של שלטון מוסלמי קיצוני – ה-“טאליבן”, שסיפק מרכזי אימון וגיבוש לכוחות מוסלמיים המתנגדים לארצות הברית, ובהם אזרחים סעודיים שמומנו בכסף סעודי. לימים שלטון ה-“טאליבן” הואשם במתן מחסה לאויב המושבע של ארצות הברית ובן ערב הסעודית – אוסמה בין לאדן. בשנת 1997 פרש המלך פאהד מהשלטון בסעודיה, מסיבות בריאות, ואת מקומו תפס הנסיך עבדאללה, שגילה גישה גישה צוננות מקודמו ליחסים עם ארצות הברית.
ב – 11 בספטמבר 2001 נחתה מהלומה על העולם כולו, ובפרט על ארצות הברית. 19 צעירים שנקשרו לארגון “אל קעידה” בהנהגת אוסמה בין לאדן, ובהם 15 אזרחים סעודיים, חטפו 4 מטוסים מסחריים בארצות הברית וריסקו שניים מהם לתוך מגדלי התאומים במרכז הסחר העולמי בניו יורק. המגדלים קרסו וקרוב ל – 3,000 אנשים נהרגו בהתקפת טרור מתוזמנת וראוותנית. ב – 25 בספטמבר 2001, ערב הסעודית ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם שלטון ה-“טאליבן” באפגניסטן, על רקע פיגועי 11 בספטמבר וסייעה לארצות הברית לחקור את מעשה הטרור, אך הברית ההיסטורית בין המדינות ספגה פגיעה אנושה. בשנת 2003 יזמה ארצות הברית מערכה נוספת נגד עיראק. במערכה זו ערב הסעודית לא נכללה בין “כוחות הברית”, ונשמעו בתוכה קולות ביקורת גוברים נגד היוזמה האמריקאית. ביולי 2004 פורסם דו”ח על ידי ועדה לאומית שהוקמה בארצות הברית לחקור את אירועי 11 בספטמבר, אשר ציין את שיתוף הפעולה הסעודי עם ארצות הברית, אך תאר את ערב הסעודית כבת ברית בעייתית במלחמה שהכריזה ארצות הברית על האיסלם הקיצוני
השותפות האסטרטגית בין ארצות הברית לערב הסעודית עומדת על מכונה. ערב הסעודית היא השותף המסחרי הגדול ביותר של ארה”ב במזרח התיכון, וארצות הברית רוכשת ממנה בעיקר נפט. יחד עם זאת היחסים בין המדינות הצטננו ובהדרגה ארצות הברית הקטינה את תלותה בנפט שמקורו מהמזרח התיכון והחליפה אותו בנפט מקנדה, מקסיקו ונצואלה ומדינות אחרות. בשנת 2004 רק 11.3% מיבוא הנפט לארצות הברית נרכש מערב הסעודית, ונתח הרכש ממדינות החברות בארגון OPEC ירד לשיעור של כ – 44% מהנפט המיובא על ידי ארצות הברית. ארצות הברית עדיין רוכשת נפט שמקורו במפרץ הפרסי בעיקר מערב הסעודית ומעירק. סעודיה לא נתברכה רק בנפט, היא בעלת עתודות הגז הטבעי הרביעית בגודלה בעולם. חברות אמריקאיות טוענות כי בשנים האחרונות הן מתקשות לזכות במכרזים סעודיים לפיתוח גז טבעי מול מתחרים מרוסיה ומסין. בשנים האחרונות, ובעקבות המלחמות שארצות הברית ניהלה בעיראק, גוברת בארצות הברית ביקורת פנימית כנגד מדיניות המכונה “דם חיילים אמריקאים תמורת נפט” מהמזרח התיכון. המתנגדים קוראים לממשל לחדול מתמיכה במשטרים אפלים ולא דמוקרטיים במזרח התיכון, ולפתח אמצעים ושיטות שישחררו את ארצות הברית מהתלות בנפט.
גם בית המלוכה הסעודי חושש מהשפעת הנפט על עתידו. סעודיה חוותה על בשרה את ברכת השפע והעושר, אך גם את קללתו. מאז שנת 2000 מחירי הנפט נמצאים במגמת עלייה המדרבנת את כלכלת ערב הסעודית, אך מעוררת חששות מפני נפילה עתידית של משאב המספק 90% מהכנסות היצוא של ערב הסעודית. בשנים 1970 – 1999 התרחשו טלטלות בשוק הנפט שטלטלו את כלכלת סעודיה בין הכנסה שנתית לנפש של 25,000 דולר להכנסה של 7,000 דולר. העושר מהנפט לא נחלק באופן שוויוני והוא מעורר אויבים מרים מבית ומבחוץ. בדצמבר 2005 ערב הסעודית הצטרפה לארגון הסחר העולמי והחלה ליישם רפורמות כלכליות במטרה לפתח ענפי כלכלה נוספים במדינה ולמשוך משקיעים זרים, כדי לא להישען על מצרך אחד.