לקוחות שבויים

חלק ממשתמשי התחבורה הציבורית הם לקוחות שבויים בעלי רגישויות מיוחדות. חלקם מסגלים הרגלים ההולמים את מאפייני השימוש בתחבורה הציבורית ואילו עבור חלק אחר התחבורה הציבורית היא אילוץ מעיק.

מידי שבוע, בוקר יום ראשון מעמיד למבחן את התחבורה הציבורית בישראל. שבוע עבודה מתחיל אחרי יום מנוחה והתחבורה הציבורית נדרשת לפעול בתפוקה גבוהה כדי להסיע את מי שהתרענן בסוף השבוע בחזרה לשגרה. מלבד היוממים החוזרים לשגרה, ביום ראשון התחבורה הציבורית נדרשת לעמוד לשירותם של חיילים רבים החוזרים מחופשות לבסיסים ברחבי הארץ ועושים שימוש בתחבורה הציבורית. חיילים נתונים למשמעת צבאית הדורשת מהם להתייצב בחזרה בבסיסים עד שעות מוגדרות, ואיחורים עלולים לגרור עונשים. למרבית החיילים אין רכב פרטי, חלקם משרתים בבסיסי צבא מרוחקים מבתיהם ואין בידיהם ברירות רבות מלבד שימוש בתחבורה הציבורית. החיילים הם סוג של לקוחות השבויים בידי התחבורה הציבורית על יתרונותיה וגחמותיה. החזרה לבסיס הצבאי מעמידה את החייל בין הפטיש המשמעתי לסדן של התחבורה הציבורית, והמצב עלול לגרום למצבי לחץ, לדחיפות בתורי המתנה או להידחקות לרכבות או אוטובוסים כדי לא להחמיץ אמצעי תחבורה היוצא בשעה מוקדמת. אילוצי הנסיעה גורמים לחיילים להסכים לנסוע זמן ממושך ללא מקום ישיבה, להעמיס על שכמם תיקים כבדים או בעלי נפח, או להצטופף בקווי תחבורה ציבורית עמוסים ודחוסים.

תלמידי בתי ספר וסטודנטים הם סוג אחר של נוסעים השבויים בידי התחבורה הציבורית. שעות לימודים נוקשות ומשמעת איחורים שעלולה לפגוע בסיכויי ההערכה וההתקדמות של התלמיד או לפגוע בו, מחייבים תלמידים לחיות בסד של לוחות זמנים. שעות הבוקר הם שעות הגודש בתחבורה הציבורית, כאשר תלמידים ועובדים פותחים בשעות דומות ימי עבודה ולימודים. תלמידים העושים שימוש בתחבורה ציבורית לכודים בין המשמעת החינוכית המקפידה על התייצבות בפתחו של יום לימודים, לבין לוחות הזמנים של התחבורה הציבורית. כאשר לוחות הזמנים בפועל של התחבורה הציבורית משתבשים, למשל משום שאוטובוס מאחר להגיע לתחנה עקב גודש בדרכים, או משום שאוטובוס נמנע מלעצור בתחנה מכיוון שהוא עמוס נוסעים, נותר התלמיד הממתין בתחנה במצב של חוסר אונים.

בתוכנית ההומור “ארץ נהדרת” הוצגה דמותה “המיתולוגית” של לובה – קופאית במרכול, שאחד ממטבעות הלשון השגורים בפיה היו: “קשה, קשה, אין שפה, אין עבודה, קשה.” רבים בישראל נאלצים להתמודד עם אבטלה, עם קשיי פרנסה, או עם עבודות שהשכר בצדם מספיק לחיי דחק. עובדים אלו אינם יכולים לעשות שימוש ברכב פרטי מטעמים כלכליים, הם שבויים בידי ספקי שירותי התחבורה הציבורית, וחלק חשוב מסדר היום של עובדים אלה מוכתב על פי לוחות הזמנים של קווי אוטובוסים. בשעות הבוקר המוקדמות ניתן להבחין בנוכחות בולטת של עובדים קשיי יום, ובהם גם עובדים זרים המשתמשים בקווי התחבורה הציבורית. יום ראשון הוא בדרך כלל יום השבתון המועדף על העובדים הזרים, ובאזור תל אביב רבים מהם מתגוררים באזור התחנה המרכזית. במטרופולין דן נוכחותם של עובדים זרים בולטת במיוחד בימי שני בבוקר ובקווי תחבורה ציבורית היוצאים מאזור התחנה המרכזית של תל אביב. חלק מעובדים אלה סובל מקשיי שפה, הם מקבלים שכר נמוך יחסית, לרובם אין רשיון נהיגה בכלל, ורשיון נהיגה ישראלי בפרט, והם אינם מחזיקים רכב מנועי. כוח המיקוח של העובדים הזרים חלש, הם חוששים לאבד מקומות עבודה ומאיומי משטרת ההגירה ומשתדלים להתייצב לעבודתם בזמן. לעובד ששכרו נמוך, נסיעה במונית עלולה לעלות מחיר של שליש ואף חצי משכר יומו, והחלופה המועדפת היא הנסיעה באוטובוס, או ברכבת. קשיי הקיום של עובדים אלה מחייבים אותם לשמור על מקומות עבודה, גם כאשר הם אינם מספקים תחושה של סיפוק או הגשמה עצמית, ואיחורים לעבודה כתוצאה משיבושים בתנועת התחבורה הציבורית עלולים לגרום להם לאובדן מקום העבודה, או לחששות ולעגמת נפש מרובה.

בקרב אוכלוסיית הקשישים בישראל לרבים אין רשיון נהיגה ורכב פרטי עקב מגבלות בריאות או כלכלה. חלק מהאוכלוסייה המבוגרת מסתייע בבני משפחה, שכנים, חברים או מטפלים בשכר, אך קיימת קבוצה גדולה של קשישים, ובעיקר קשישות, החיים בגפם ומנהלים אורח חיים עצמאי. מרבית האוכלוסייה המבוגרת נמצאת בגיל פרישה מעבודה ומתקיימת מקצבאות שונות וחסכונות. אוכלוסייה זו אינה מקיימת נסיעות יוממות לעבודה, אך יש לה צורכי תחבורה ייחודיים. אחד הצרכים הבולטים של אוכלוסיית המבוגרים הוא נסיעות לקבלת שירותים רפואיים. הרפואה השתכללה וחלקו של רופא המשפחה העורך ביקורי בית מצטמצם ואינו מספק. ספקים של שירותי בריאות משוכללים ויעילים מפעילים מרכזים של רפואת מומחים ומכוני בדיקות מיוחדים, העושים שימוש בציוד רפואי יקר. מרכזים אלה יקרים וייחודיים ולכן הם אינם זמינים ומפוזרים בקרב קהילות, והזימונים אליהם נקבעים מראש בתורים הקובעים לוחות זמנים נוקשים, לפעמים מסביב לשעון. בעלי מיחושים וחולים נדרשים לנוע למרכזי הרפואה המיוחדים, וחלק גדול מהם תלוי ונסמך על שירותי התחבורה הציבורית. חוסר ודאות לגבי זמני נסיעה בתחבורה ציבורית מחייבים את השבויים בשירותי תחבורה אלה ליטול מקדמי ביטחון כדי לא לאחר לזימונים הרפואיים החשובים, ופעמים להתגבר על מיחושים וכאבים הכרוכים בטלטלות ובמעברים הכרוכים במסעות.

שירותי תחבורה ציבורית הם לעיתים קרובות איטיים ולוחות הזמנים שלהם אינם אמינים. חלק מהגורמים לכך תלויים בחברות המפעילות את הקווים, כמו תקלות מכניות עקב תחזוקה לקויה, או איחורי נהגים עקב תסכול משכר, יחסי אנוש לקויים או חוסר משמעת. קיימים גם גורמים שאינם בשליטתם של המפעילים, כמו הגודש בדרכים, תיקוני כבישים, התרחשותם של תאונות אקראיות, חפצים חשודים או עיכובים הנובעים מסקרנות של נהגים. גורמים אלו משפיעים לרעה גם על נהגים בכלי רכב פרטיים, השולטים ברכבם, אך מתקשים לשלוט בקצב נסיעתם, אך מידת אי-הודאות גבוהה יותר עבור מי שממתין בתחנת אוטובוס או רכבת כשההגה אינו בידיו, ועבור מי שצריך לעבור מאמצעי תחבורה ציבורית אחד לאחר כשמסלול נסיעתו כרוך ביותר משלב המתנה אחד. אם קיימת אי-ודאות בשאלה האם אוטובוס יגיע תוך 5 דקות או 25 דקות, הרי בנסיעה הכרוכה בשתי המתנות מקדם הביטחון יתקרב ל – 50 דקות. אם נוסיף לכך גורמי סיכון כמו אוטובוס מקולקל, או אוטובוס עמוס שלא עוצר בתחנות בשעות גודש, המתח הופך לגורם שוחק, מתיש וסוחט.

יסוד אי הודאות הוא גורם מאיים ונוסעים נאלצים לתכנן את משך הנסיעה לפי ההסתברות הרעה ביותר. נוסעים החוששים מהתוצאות הגורליות של איחורים ייקחו מקדמי ביטחון גבוהים יותר, עקב קשיי החיזוי של משך הנסיעה ופעמים רבות יפצו על הקשיים בהקדמה מופרזת. חיילים יכולים למצוא את עצמם מוותרים על בילוי לילי בחופשה קצרה כדי שיוכלו להשכים קום לנסיעת בוקר בחזרה לבסיס, מובטלים יגיעו לראיון עבודה שעה לפני מועד הזימון וחולים יגיעו למרכזים רפואיים זמן רב לפני מועדי הבדיקות. ההקדמות המופרזות מפיגות את מתח האיחור, אך את מקום המתח עלול לתפוס השעמום והמחשבות מה ניתן היה לעשות בזמן הביטחון המבוזבז.

ד”ר דויד לואיס מהאיגוד הבינלאומי לניהול מתחים ניהל במשך 5 שנים מחקר על יוממים בריטיים ובין השאר מדד את הדופק ולחץ הדם שלהם במהלך הנסיעות השגרתיות. הוא מצא כי היוממים חווים לעיתים קרובות מתח גדול יותר מזה שבו נמצאים טייסים במהלך קרב. משימת היוממות משעממת ובלתי מסוכנת לעומת משימתו של הטייס, אך רמות התסכול והלחץ עלולות לעלות לרמות גבוהות. התסכול גבוה משום שליוממים, לעומת טייסי הקרב, אין שליטה במצב והם תלויים באירועים שחלקם אקראי, בלתי ידוע מראש וקשה לתכנון. הלחץ גבוה משום שקיים גורם לוחץ הדורש עמידה בזמנים – כמו תחילת יום עבודה, יום לימודים או זימון רפואי, מול תחבורה המספקת תנאי עיכוב וחוסר ודאות. ד”ר לואיס זיהה תופעה אותה כינה “תסמונת השכחה של היומם”, לפיה היומם כאילו מפעיל מתג במוחו המנתק אותו מהמציאות והוא שוכח חלק גדול מהנסיעה עקב הלחץ בו הוא שרוי. המחשבה שחלק נכבד מהיממה מועבר בזמן מתסכל שבו יכולתו של האדם אינה מנוצלת עלולה לקדם תופעות של חרדה ודיכאון. מחקר אחר שהקיף 800 יוממים בבריטניה העלה כי חלק מהם מתאר את נסיעתם לעבודה כסיוט.

תחושת תסכול מגבירה את הדופק האישי, אך משפיעה גם על הנמצאים בסביבת הגורם המתוסכל. מסיבה זו שכיחות תופעות של נוסעים הנדחפים בתורים, או נדחקים לדלתות אוטובוס, רוטנים, נוזפים באחרים, מחמיצים פנים או מתנהגים באלימות, דווקא בשעות העומס. חלק מהלקוחות השבויים של התחבורה הציבורית הם אנשים קשיי יום, שנטל חייהם מעיק יותר בהשוואה לאחרים. הקושי אינו תלוי בעבודה פיזית קשה או בנטילת אחריות, אלא בדרך כלל בעבודה מתסכלת, בשכר נמוך, בכפיפות לממונים בלתי מתחשבים, בחוסר שליטה על לוחות זמנים, או בכך שכל דבר לוקח יותר זמן מאשר לאחרים. הרגישות שלהם ללוחות הזמנים גבוהה מאוד, משום שהם אינם יכולים להרשות לעצמם להיענש או לשלם קנס על איחורים, או לאבד מקום עבודה, וכתוצאה מכך מתח חייהם עולה.

באווירה מתוחה מתחדדות תחושות של חוסר סבלנות וסובלנות, עולה הרגישות לריחות, לכלוך ורעש, ולתחושות מחנק או קלאוסטרופוביה. האדם ההולך לפניך יחשב כמי שהולך לאט מידי או מהר מידי, הנוסע השכן יתפוס חלק מהמושב שלך, תיק הצד של החייל העומד לידך יראה גדול מממדיו האמיתיים, והנשק שלו נוקש לצדך. זוטות כמו שיעול, תחיבת אף לממחטה, ילדים מרעישים, או נוסעים פטפטניים יחמירו את הרוגז. ואם זוטות מרגיזים, על אחת כמה וכמה שרכבת המאחרת זמן רב, רכבת העוצרת במהלך נסיעתה ללא הסבר, נסיעה ממושכת וצפופה, מזגן מקולקל, או עשן באוטובוס דחוס יהיו גורמים מעוררי עצבנות וקבס.

לא כל הלקוחות השבויים סובלים ממתחים ותסכול באותה מידה ויש המאמצים הרגלים מסגלים לתנאים החיצוניים. מי שיכול להרשות לעצמו עשוי במקרים קיצוניים לשנות מקום עבודה או מגורים, או לשנות שעות עבודה. ישנם נוסעים שבויים המשווים את מצבם למצבם של הנהגים הלכודים בגודש ופקקים ומתנחמים בכך. אך גם מי שנאלץ לנוע בתנאי חוסר ודאות ובשעות גודש יכול להפיג מתחים על ידי ניצול משך הנסיעה באמצעות קריאת עיתון, קריאת ספר, האזנה למוזיקה, שיחה בטלפון נייד, פתרון תשבצים, מכשירי משחק ניידים, או סתם לנמנם או לגלגל הרהורים ומחשבות. פעולות אלה מחליפות מצבי הדחקה וניתוק להכרה עצמית, ותחושות של חוסר אונים לשליטה על הגורל. גם הליכה קצרה בתחילה או בסופו של מסע יוממות עשויה לעורר הורמונים מפיגי מתח ולסייע למערכת הלב. מי שיכול להחליף את מסלול נסיעתו או חלקו ברכיבה על אופניים במזג אוויר נוח ובאזור נקי יכול לגלות עד כמה יש לרכיבה השפעה מרגיעה ומבריאה ועד כמה היא מקנה תחושת שליטה במצב.

חלק מגורמי המתח של הלקוחות השבויים תלוי לא רק בגורמים חיצוניים, אלא גם בגורמי אישיות פנימיים ויש טיפוסים קרי רוח לעומת אחרים שהם חמי מזג ופגיעים. לא פחות מעניין ממחקרו של ד”ר לואיס על רמות לחץ הדם של היוממים שהושוו לטייסים, מעניין היה לקחת טיפוסים שקולים וקרי רוח המסוגלים לפעול במיומנות גבוהה בתנאי סכנה, ולצפות כיצד הם מגיבים במצבים מתסכלים של קשיי מחייה, עבודה מתסכלת, מעביד גס ודוחק, או עונשים על איחורים מצד אחד, ותחבורה בלתי נשלטת המגיעה באיחור או במועדים אקראיים מצד שני. מעניין כיצד יגיב טייס ההופך ללקוח שבוי של תחבורה ציבורית, שלא יכול להימלט מגורלו השוחק על ידי משיכת מוט ההיגוי או תמרון אווירי מסחרר.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *