דרוש מהנדס תעשייה וניהול

מזווית ראיה של מהנדס תעשייה וניהול, התחבורה הקרקעית עשויה לשקף מצעד איוולת.

 הנדסת תעשייה וניהול היא תחום מקצועי העוסק, בין השאר, בניהול תהליכי ייצור, טיפול בנקודות תורפה ובצווארי בקבוק הפוגמים בתהליכי ייצור, או בתאום זרימה של תהליכים. מהנדס תעשייה וניהול מספק ידע ונותן את הלב כדי שמפעל יפיק את המרב ממשאבי כוח אדם ומיכון הנתונים לרשותו, או יטפל במלאי באופן יעיל. תורת הלוגיסטיקה היא תחום משנה בהנדסת תעשייה וניהול, והיא עוסקת באספקת מוצרים ושירותים, למקום הנדרש, בכמות הנדרשת, בזמן הנכון ובעלות נמוכה ככל הניתן. הלוגיסטיקה מטפלת, בין השאר, באמצעי תובלה, שינוע, אחסנה והפצה של מוצרים, מלאים ושירותים. טבעי, אפוא, שהתחבורה הקרקעית תיבחן דרך משקפי הנדסת תעשייה וניהול.

כאשר בוחנים את התחבורה הקרקעית מזווית ראיה של מהנדס תעשייה וניהול, קל להגיע למסקנה כי מדובר בעסק כושל הפועל באיוולת וראוי לפשיטת רגל, או למצער לארגון יסודי מחדש. תרגיל המחשבה הנדרש הוא לבחון את מערכת התחבורה בראייה כוללת כאילו היא מפעל יצרני שתפקידו לתת אפשרויות להניע אנשים ומטענים מהיכן שיידרש, לאן שיידרש, ומתי שיידרש, באופן בטוח, יעיל וזול, ככל האפשר, תוך פגיעה מזערית בסביבה. מנקודת המבט של התעשייה והניהול, משרדי התחבורה בכל מדינה אחראים על הניהול היעיל של המערכת הלוגיסטית והשינוע במדינה כולה. בראיה ביקורתית של מהנדס ייצור, התחבורה הקרקעית היא מפעל הפועל בניגוד להגיון הישר.

ניצולת ותפוקה נמוכה של מכונות

* ב-“מפעל התחבורה” הקרקעית פועלים מיליוני כלי רכב פרטיים, כאשר כל אחד מהם הוא מכונה המספקת תפוקה בתהליך הייצור. מכונות אלו פועלות בחלק קטן מהיממה, כאשר רוב הזמן הן חונות, אינן פועלות ואינן יצרניות, ולכן מספקות תפוקה נמוכה ביחס למשאבים המושקעים בהן.

* גם כאשר המכונות פועלות, הן משקיעות אנרגיה רבה ומספקות תפוקה נמוכה. מרבית התעבורה האישית מתבצעת על ידי אדם בודד המונע על ידי מכונה השוקלת ותופסת נפח העולה עשרות מונים על משקל גופו, מתוכננת לשנע מספר רב של בני אדם, ובעלת כושר שינוע גבוה פי כמה ביחס לשימוש שנעשה בה בפועל.

* יעילות ניצול האנרגיה במכונות הפועלות אינה גבוהה, ואנרגיה רבה אינה משמשת לתפוקות של תנועה, אלא לעמידה במקום בתנאי גודש כשהמנועים פועלים ללא תפוקה. פעולות תכופות של האצה ובלימה מקשות על ניצול יעיל של מנועי המכונות, ופרקי זמן ממושכים מנועי המכונות פועלים כשהם אינם משמשים להנעת נוסעים, ולפעמים ייעודם המרכזי הוא מיזוג אוויר, במקום הנעה ושינוע.

* המכונות הפועלות ב-“מפעל התחבורה” מסוגלות לשנע אנשים ומטענים במהירויות גבוהות, אך לרוב הן פועלות במהירות נמוכה בהרבה ביחס לכוחן, בעיקר כתוצאה מכך שהן פועלות ללא תאום וסנכרון הולם ומפריעות זו לזו.

צווארי בקבוק על “פס הייצור”

* הכבישים, שהם “פס הייצור” של “מפעל התחבורה”, פועלים בחוסר יעילות משווע, הם עמוסים בצווארי בקבוק מחד, ושעות רבות הם אינם מנוצלים כראוי, מאידך.

* באופן אבסורדי, בדיוק כאשר נדרש מ-“המפעל” לספק תפוקה גבוהה, הוא קורס מעומס היוצר פקקים וגודש ופועל בתפוקה נמוכה. מנגד, דווקא בשעות שבהן אין ביקושים, “פסי הייצור” הריקים מסוגלים לעבוד ביעילות גבוהה.

* לא צריך לקבל תעודת מהנדס כדי להבין את ההגיון באיסור הכלאים “לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו” (דברים כ”ב, פסוק י’). לא מומלץ לעשות שימוש משולב בשני כלים בעלי תכונות שונות, כמו שור וחמור. במקרה הטוב, החמור יפריע למיצוי כוחו של השור ויעכב אותו, ובמקרה הרע השור יגרור את החמור או ישבור את מפרקתו. בניגוד להמלצה הגיונית זו, על “פסי הייצור” של “מפעל התחבורה” חורשים יחדיו משאיות כבדות עם קטנועים קלים, או רכבי שטח רחבים עם אופנועים צרים.

* ב-“מפעל התחבורה” אין יד מכוונת לתזמון “תהליך הייצור” וזרימתו, ולא מתקיימת בו שיטה המשפרת את הסדר והיעילות. תהליך הייצור הוא תהו ובהו התלוי בעיקר בגורמים אקראיים ומזדמנים.

ניצולת ותפוקה נמוכה של הקרקע

* כתוצאה משימוש לא יעיל במכונות הן תופסות קרקע יקרה ומיותרת – מרבית המכונות חונות סמוך למרכזי עסקים, מלאכה ומסחר במשך היום ובאזורי מגורים אחרים בשעות הלילה, כך שבמקרה הטוב, הקרקע הנדרשת והמוכשרת לחניה ב-“מפעל התחבורה” מנוצלת בפועל מחצית מהזמן.

* בפועל, ניצול הקרקע גרוע הרבה יותר. המכונות נעות ממקום למקום כשהן זוללות תשתיות קרקע של דרכים ומשבצות חניה עליהן הן יעמדו או יעברו תקופות קצרות ביותר. הצטברויות זמניות וניידות של ביקושים, מחייבות הכשרות של תשתית חניה, אחסון או מעבר יקרה ומיוחדת, ומשאבי קרקע יקרים.

* ב-“מפעל התחבורה” נהוג להתייחס בזלזול לערך הקרקע עליה הוא עומד ואותה הוא מנצל, או מבזבז. מסיבה זו ה-“מפעל” משתרע על שטחים נרחבים. לרוב לא נמצאת הצדקה כלכלית להשתמש במפלסים שמעל ומתחת לפני הקרקע ואין תמריץ להשתמש ב-“חומרי גלם” או “מכונות” הצורכים נפח קטן ויעיל יותר מ-“פס הייצור”.

חוסר התאמה בין “פסי הייצור” ל-“תהליך הייצור”

* כלי הרכב הנעים על “פסי הייצור” אינם מנצלים את הפוטנציאל הגבוה הטמון בהם וב-“פס הייצור” עליהם הם נעים בגלל מכשולים, עומסים  ותנועה כבדה ובלתי מתוזמנת.

* ייצורם של “פסי הייצור” מפגר בהרבה ובאופן קבוע אחר קצב הזנת “חומרי הגלם”, ואין כל סנכרון בין קצב גידול מצבת כלי הרכב לבין קצב סלילת הדרכים.

* כלי הרכב זוכים להשקעות ומשופרים כל העת, אך ההשקעה בפיתוחם ובשכלולם נערכת מבלי לקחת בחשבון את כושרם המוגבל לזרום בהרמוניה ובתפוקה גבוהה כתוצאה מהשקעות נמוכות יחסית בתשתיות הנדרשות להם.

“איכות התוצרת”

* מודעות חלקית לאיוולת ולבזבוז המתקיימים בתהליכי הייצור וההתנהלות הלוגיסטית של “מפעל התחבורה”, הניבו הצעות שונות המנסות להתמודד עם החסרונות. חלק מהצעות אלה מתייחס להקמת מערכות משותפות לשינוע רב ומאוחד של אנשים ומטענים, המשפרות את ניצול המכונות, כוח האדם והקרקע ב – “מפעל התחבורה”, באמצעות יתרונות לגודל. הבעיה העיקרית בפתרונות אלה היא שעל מזבח שיפור “תהליכי הייצור” נערך ויתור על “איכות התוצרת”. חשוב לזכור כי מטרתו של “מפעל התחבורה” היא לתת אפשרויות להניע אנשים ומטענים מהיכן שיידרש, לאן שיידרש, ומתי שיידרש. מערכות ההסעה והשינוע המשותפות מתקשות לענות למטרת המפעל ודורשות ויתורים ופשרות כואבות בנוגע ל- “איכות התוצרת” – תנועה נגישה, זמינה, אמינה ופרטית.

* שימוש משותף ויעיל יותר בכלי רכב פרטיים על ידי צרוף מספר שותפים לנסיעות עשוי לייעל את “תהליכי הייצור” ב -“מפעל התחבורה”, אך הוא דורש פשרות וויתורים על “איכות התוצרת”, בגלל מגבלות של פרטיות, וצורך מכביד של תאום זמנים, נקודות מוצא, נקודות איסוף ויעדים.

כח אדם

* על “פס הייצור” של “מפעל התחבורה” עובדות מכונות שונות ורבות שכל אחת מהן מופעלת על ידי פועל יחיד – הנהג.

* מרבית ה-“פועלים” בלתי מקצועיים, חלקם אינו כשיר לעבודה, מרביתם אינו מיומן להשתלב ב-“תהליך הייצור” ואיש מהם אינו חש אחריות לשמור על “פס הייצור” ועל תהליך הייצור.

* בין ה-“פועלים” ב-“מפעל התחבורה” אין סולידריות ולא נעשית עבודת צוות. כל אחד מהפועלים מלווה קטע מ-“פס הייצור” במשימה קטנה מתוך התהליך הכולל כשמטרתו לסיים את משימתו בשלום ובמהרה ולא להביא לתרומה ל-“מפעל”.

בזבוז חומרי גלם

* כתוצאה מניצול לא יעיל של המכונות ופסי הייצור הפועלים ב-“מפעל התחבורה”, נעשה שימוש לא יעיל בחומרי הגלם היקרים המושקעים בייצור ואחזקת המכונות, הכוללים, בין השאר, מתכות, זכוכית, פלסטיק, גומי, דלקים, שמנים. בנוסף לכך נעשה שימוש לא יעיל בחומרי הגלם הנדרשים לסלילת התשתיות, ובהם, אבנים גרוסות, חול, מלט, מים, ביטומן ואספלט.

בטיחות וגהות

* “מפעל התחבורה” לוקה בליקויי בטיחות חמורים ומידי יום נפגעים בו רבים, אך במקום לשנות את שיטות ותהליכי הייצור כך שהבטיחות תהיה מובנית בהם, הטיפול בפצע המדמם הוא “הדבקת עשרות אגדים”, המסייעים בעיקר לחפות ולכסות על כשלים ופחות לטפל בשורשי הבעיה.

זיהום אוויר ופגיעה בסביבה

* “מפעל התחבורה” הוא מפגע סביבתי הגורם נזקים סביבתיים רבים ונכבדים כתוצאה מפליטת מזהמים ממכונות ופסי ייצור בלתי יעילים ומשחיקתם המוגברת. גם כאן חסרה יד מכוונת שתטפל בשורשי הבעיה הנעוצים ב-“תהליכי ייצור” פגומים, היוצרים זיהום מיותר ללא תפוקה יעילה.

מחלקת מחקר ופיתוח

* “מפעל התחבורה” אינו פועל בסביבה תחרותית נמרצת, ולכן יש בו מחלקת מחקר ופיתוח מנוונת ולא נעשות פעולות רציניות לייעל תהליכי ייצור, ליישם טכנולוגיות חדשות ולהחליף את ה-“פועלים” הבלתי מקצועיים במיכון ואוטומציה.

* ההשקעות בעתידו של “מפעל התחבורה” שוליות ואינן מכוונות לפתרון הבעיות האמיתיות. במקום להשקיע ב-“פסי הייצור” ובהחלפת כח האדם באוטומציה, שהם צווארי בקבוק בולטים ב-“מפעל”, משפרים ומגדילים את “המכונות”, שממדיהם ואיכותם עוברים כבר היום ביתר את מגבלות הקיבולת וכושר הספיגה של “פסי הייצור”.

שיפור יעילות במחיר גבוה

ב – “מפעל התחבורה” פועלות “מכונות” בעלות יתרונות יחסיים לעומת אחרים. כך לדוגמא, מוניות ומיניבוסים הם מערכות הסעת יחידים המציעים יתרונות על פני הרכב הפרטי בניצול של כח אדם מקצועי וניצול גבוה יותר של המכונות והקרקע, הפועלים ב – “מפעל התחבורה”. אך הרכב הפרטי מכריע את המערכות להסעת יחידים בגלל יתרונות של נגישות, זמינות, אמינות, פרטיות ומחיר – שכן לרב נוח וזול יותר לנהג להסיע את עצמו ברכב פרטי מאשר לשלם שכר לנהג מקצועי שישרת אותו.

* לשכירות קצרת טווח של כלי תחבורה למטרה מוגדרת יש יתרונות על פני רכישת רכב, כשם שלמיקור-חוץ או להשאלת ספר בספריה יש יתרונות לעומת רכישה ואחזקה קבועה של משאב המנוצל באופן חלקי. אך לשירות “מפעל התחבורה” אין שוק יעיל ומושך המציע שירותי השכרת רכב לנסיעות קצרות.

שיפור “מפעל התחבורה”

מפעלים רבים הפועלים בשיטות מסורתיות ומיושנות נדרשים לארגן מחדש את כלי העבודה ושיטות הייצור כדי לשפר את יעילותם ולעמוד בתנאי תחרות בסביבתם. גם “מפעל התחבורה” זקוק לחידוש ורענון – תוספת טכנולוגיות המספקות אפשרויות לתחבורה אישית, במכונות קומפקטיות אך שימושיות, אוטומטיות וחכמות, עשויה לשדרג את “מפעל התחבורה” ולהצעיד אותו לעידן חדש. אמצעים יעילים וזמינים למיקור-חוץ של כלי רכב למטרות מוגדרות, עשוי ליעל את שימושי הקרקע במפעל התחבורה. כלים היוצרים סנכרון בין “פסי הייצור” לבין התנועה שעליהם, עשויים לייעל באופן מהותי את “מפעל התחבורה”.

כמו בכל מפעל הדורש שינויים, השמרנות והפחדים הם גורמים מרתיעים ומעכבים, אך ניתן להתגבר עליהם באופן מדוד, הדרגתי ומושכל. האנושות הצליחה להגשים חלום דמיוני של תנועה בחלל והובלת כלי תחבורה הכולל נוסעים לירח. לאחר הגשמת חלום התנועה לירח, היה מי שחלם על ייעול התנועה על פני הארץ. בנאום התקציב של הנשיא ניקסון בשנת 1972 הוא נימק את הצורך להשקיע בטכנולוגיות תחבורה מתקדמות בטיעון לפיו מדינה שהצליחה לשלוח 3 אנשים מרחק של 200,000 מייל צריכה להיות מסוגלת לשלוח 200,000 איש מידי יום מרחק של 3 מייל.

Leave a Reply