בתקופה האחרונה אמצעי התקשורת מטפחים את המגמה הירוקה ומקדישים לנושאים סביבתיים תשומת לב מוגברת. המציאות מציגה תמונה שונה.
נדמה שמעולם לא הייתה עדנה לשוחרי איכות הסביבה בישראל כמו בשנה האחרונה וכי הצבע הירוק חזר ללחיים, זהו לפחות הרושם שיוצרים אמצעי התקשורת. בחודשים האחרונים העיתונים מפיקים מוספים בנושאי איכות הסביבה, ואתרי האינטרנט שלהם מנופפים בדגלי מדורים “ירוקים”. לפי מה שנחזה מאמצעי התקשורת, הציבור החל להתעניין בנושאים כמו אנרגיות מתחדשות, מחזור פסולת, זיהום אוויר, טיוב מים ואפילו הכנת קומפוסט. למרבה הצער, כנראה שהעניין התקשורתי באיכות הסביבה מעיד על שיפור איכות הסביבה, בערך כמו שהעניין התקשורתי בדיאטות מעיד כי האוכלוסייה בישראל ירדה במשקל. העיסוק התקשורתי המוגבר בנושאי איכות הסביבה ובנושאי תזונה מעיד אולי על שפל. בראי המציאות המשתקפת מהנתונים הרשמיים והיבשים המצב הסביבתי בישראל לא היה מעולם גרוע יותר.
הפרבור
למרות שהפרבור מומרץ על ידי כמיהה לחיים בסביבה טבעית, כפרית נקייה ושקטה מחוץ לטווח הרעש והאוויר המזוהם של הערים, הפרבור הוא מושא בקורת מצד שוחרי איכות הסביבה. הפרבור מכלה שטחים פתוחים, מקרב את האדם לשטחי בר, פוגע בצומח ובחי ויוצר מחיצות במתחמים אקולוגיים. תופעת הפרבור מקושרת לרכב הפרטי ומקיימת עמו הליכים של היזון חוזר, משום שהרכב הפרטי מעניק לפרטים רבים אפשרות לנייד עצמם לקרקעות זולות יחסית מחוץ לריכוזי יישובים, ותופעה זו מעודדת רכישת כלי רכב ומחייבת הרחבת רשתות תשתית וחוזר חלילה. ארגוני איכות הסביבה תומכים בתכנון המנסה למצוא איזון בין חיי הכרך הצפוף לבין חיי הפרברים בנוסחאות שונות החוסות תחת כינויים כמו “גידול חכם” -“Smart Growth”, “עירוניות מתחדשת” – “New Urbanism”, או “פיתוח מונחה תחבורה ציבורית” – “TOD – Transit Oriented Development”.
האכזבה המעודכנת של מתנגדי הפרבור הגיעה בהודעה לעיתונות שפורסמה על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ביום 3.9.2007 תחת הכותרת “התחלות הבנייה וגמר הבנייה במחצית הראשונה של 2007”. במסגרת הודעה זו נכללה הבשורה: “מעל 40% מהדירות שהוחל בנייתן במחצית הראשונה של 2007 נבנות בוילות ובבתים דו-משפחתיים.”
המחוזות המובילים במגמת הפרבור הם: מחוז הצפון, שם כ – 84% מהתחלות הבנייה הן בבניינים בני 1 – 2 דירות לעומת כ – 78.8% בשנת 2006, מחוז חיפה, בו כ – 47.3% מהבניינים החדשים הם בני 1 – 2 דירות לעומת כ – 47% בשנת 2006, מחוז דרום שבו כ – 43.9% מהבנייה היא בנייה “פרברית” לעומת כ – 35% בשנת 2006, ומחוז מרכז, שבו כ – 33.8% מהדירות נבנות בבניינים בני 1 – 2 דירות לעומת כ – 27.4% בשנת 2006.
יחסית לשאר אזורי הארץ, הערים תל אביב וירושלים שומרות על בנייה צפופה יחסית – בתל אביב רק כ – 8.7% מהתחלות הבנייה נערכו בבניינים בני 1 – 2 דירות, לעומת כ – 5.6% בשנת 2006, ובירושלים כ – 11.36% הן דירות בבניינים בני 1 – 2 דירות, לעומת כ – 17% בבניינים מסוג זה בשנת 2006.
במחצית הראשונה של שנת 2007 נמשכה מגמה בת מספר שנים של האטה בהתחלות הבנייה, אך גם במסגרת מגמה זו מדינת ישראל הוסיפה שלמת בטון ומלט בשטח של כ – 3.4 מיליון מטר רבועים, מהם למעלה משלושה רבעים מיועדים למגורים ופחות מרבע לפעילות משקית.
עלייה בנסועה של רכב פרטי
בהודעה לעיתונות מיום 31.7.2007 בישרו נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: “ב – 2006: עלייה של כ – 3.6% בנסועה (קילומטראז’) השנתית. רכב פרטי נסע בממוצע כ – 16,300 ק”מ בשנה.” [2]. בהודעה זו דווח כי גם מצבת כלי הרכב הפרטיים עלתה בשיעור של כ – 3.6%, כי הצפיפות בכבישים ממשיכה לגדול וקצב סלילת נתיבים והרחבתם נמוך מקצב הגידול במצבת כלי הרכב והנסועה. כשהצפיפות על הכבישים גוברת, יעילות התחבורה יורדת וזיהום האוויר גובר ומתעבה באזורי גודש.
גידול בצי הרכב הפרטיים והזדקנותם
בהודעה לעיתונות מיום 10.6.2007 דווח כי בישראל נמנו בסוף שנת 2006 כ – 2.2. מיליון כלי רכב מנועיים, [3]. מצבת כלי הרכב גדלה לעומת שנת 2005 בשיעור של 3.2%. שוחרי איכות הסביבה תומכים בגריטת כלי רכב ישנים – הפולטים זיהום רב יותר מחדשים, אך בשנת 2006 הגיל הממוצע של כלי הרכב בישראל עלה והגיע לכ – 6.9 שנים, לעומת כ – 6.7 שנים בשנת 2005 וכ – 5.9 שנים בשנת 1997. למרות הגברת השימוש בממירים קטליטים ושיפורים נוספים בכלי הרכב עדיין כ – 97% מפליטות הפחמן החד-חמצני וכ – 30% מפליטות תחמוצות חנקן הנובעים משריפת דלקים נפלטים מכלי רכב.
מדווחי משרד האוצר עולה כי מתחילת שנת 2007 גדל צי הרכב במדינת ישראל, בין השאר כתוצאה מהפחתת מס קניה על יבוא כלי רכב. בדו”ח הכנסות המדינה המתייחס להכנסות בחודש יוני 2007 מדווח על עלייה בשיעור של 51.7% בהכנסות ממס קנייה הנובעת בעיקרה מגידול של 80% בהכנסות מיבוא רכב. [4]
גידול בצי רכבי כביש-שטח
רכב כביש-שטח פולט לאוויר פחמן דו-חמצני בערך פי 1.6 מרכב קטן, ולכן חסידי איכות הסביבה מטיפים להעניק תמריצים שליליים לרכישת רכבי כביש-שטח. על פי נתוני איגוד יבואני הרכב [5] בחודשים ינואר עד יולי 2007 נרשמו במשרד הרישוי בישראל 93,826 כלי רכב פרטיים ו – 7,678 רכבי כביש-שטח (SUV). מדובר בגידול יחסי לעומת החודשים המקבילים בשנת 2006 בהם נרשמו 72,943 כלי רכב פרטיים ו – 4,791 רכבי כביש-שטח. באחוזים, כמות כלי הרכב הפרטיים שנרשמו גדלה ביחס לתקופה המקבילה בשיעור של כ – 28.6% ורכבי הכביש-שטח בשיעור של כ – 60.2%.
מעניין שגם באירופה “הירוקה” קיימת מגמת עלייה ברכישות רכבי כביש-שטח משנת 2002 ועד 2007, כאשר אחוז חלקם של כלי רכב מסוג זה עלה בהדרגה משיעור של כ – 4% לשיעור של כ – 9% מכלל רכישות כלי הרכב. נתון זה מעיד כי המציאות באירופה חזקה יותר מהוראות חוק שונות שמוציא האיחוד האירופי ומדינות האיחוד בכל הנוגע להפחתת זיהום האוויר ופליטת גזי חממה מכלי רכב. יצוין כי באירופה קיימת יציבות יחסית בהיקף רכישת מכוניות קטנות ומגמת ירידה במכוניות בגודל ביניים.
סיכום
כנראה שלדבר על איכות סביבה זה אופנתי, חברתי, או נשמע מוסרי, אפשר לדבר על כך רבות בחדרי סלון ממוזגים, ולעשות בפועל את ההפך. אפשר לדון בנושאי איכות הסביבה בשיחות עקרות כמו בשיחות על מזג האוויר, וגם אם יש מי שסבור שקיים קשר בין מזג האוויר החם לבין פליטת גזים מכלי רכב, רוב בני האדם מתנהגים לפי ההנחה כי מזג האוויר, איכות הסביבה ושיטת הדיאטה האחרונה הם נושאים מעניינים לשיחה אך פחות מכך לשינוי סגנון חיים אישי ומעשי.
הפגיעה באיכות הסביבה קשורה לעלייה ברמת החיים ולצמיחה הכלכלית במשק הרבה יותר מעליית המודעות לנושא. אם אין כוונה לגרום למיתון יזום או להורדת רמת החיים כדי לשמור על הסביבה, כנראה שהדרך המציאותית לשמירה על איכות הסביבה היא הפיכה וקידום של טכנולוגיות ידידותיות לסביבה למנועי צמיחה כלכליים שיגרמו לייעול הצריכה במונחים של זיהום ובזבוז משאבי טבע יקרים.
מקורות וחומר לעיון:
[1] הודעה לעיתונות מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: “התחלות הבנייה וגמר הבנייה במחצית הראשונה של 2007”,
[2] הודעה לעיתונות מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
[3] הודעה לעיתונות מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: “כ – 2.2 מיליון כלי רכב מנועיים בישראל”,
[4] משרד האוצר מנהל הכנסות המדינה, סקירה חודשית על מערכת המס לחודש יוני 2007 מיום 31.7.07.