“כשהנזירים קונים פרארי”

בפעפוע התרבותי בין פילוסופית התחרותיות והשפע במערב לבין תרבות הצניעות והסגפנות הרוחנית במזרח, כוחה של התרבות המערבית גובר. אם ההזנה בין התרבויות לא תהיה הדדית יש מקום לדאגה.

שנה אחרי המשבר וההתפכחות שגרמה מלחמת יום הכיפורים כתבו דני סנדרסון ואלון אולארצ’יק ללהקת “כוורת” את הפזמון “נתתי לה חיי”. תוכנן של שתי שורות מהפזמון זוכה לאחרונה לתהודה עולמית: “אחד אומר שנגמרים לו השמיים, שיש מספיק אויר למדינה או שתיים…” תרבויות אנושיות מגוונות שהתפתחו בכל קצווי התבל שותפות מימי קדם לחרדות מאיתני הטבע. דתות שונות פונות לאל או האלים השולטים לפי אמונותיהם באיתני הטבע ונערכות תפילות למניעת אסונות טבע מגוונים, לירידת גשמים וטל, זריחת השמש בעתה, מניעת סופות וסערות, מניעת בצורת, או הצלחת גידולים חקלאיים. התפתחות המדע מספקת הסברים המאפילים על אמונות דתיות, אך בתקופה האחרונה נוצר שיתוף בין המדע, הדת המדינאות והחרדות האנושיות סביב השפעתו ההרסנית של האדם על כוחות הטבע. בקצב הולך וגובר התנועות לשמירה על הסביבה מתקדמות ביציבות ממחוזות קיצוניים של ילדי פרחים ושמאל רדיקלי למרכזי המפות הפוליטיות ומשפיעות על סדר היום המדיני והכלכלי ברחבי העולם.

החששות רבים, מגוונים וחסרי תקדים בהיסטוריה האנושית – שכבת החממה מעל כדור הארץ מתפוררת, העולם מתחמם, הקרחונים נמסים וצפויים להציף שטחים מיושבים, מקורות אנרגיה הולכים ונעלמים, צפוי מחסור במזון ומקורות מים ראויים לשתייה, המגוון הביולוגי מצטמצם, מגיפות ומחלות חדשות מאיימות, כימיקלים שונים וחומרים סינתטיים מזהמים קרקעות, אוויר ומקורות מים, וקרינה רדיואקטיבית מסכנת את בריאותם של בני אדם ובעלי חיים. בעבר אסונות הטבע נתלו בחטאי אנוש והפרת מצוות דת, וגם בימינו חטאי האנוש מביאים את הסכנות והאסונות הצפויים. מדענים מוכיחים בנוסחאות מתמטיות מורכבות, בקידוחים מעומק הקרקע, או בדגימות מרום האטמוספירה כיצד האדם מביא על עצמו את האסונות במו ידיו על ידי עזות פנים מול הטבע ומול שכניו לכדור הארץ.

בחברת השפע המודרנית יש המזהים את הבעיות ומחפשים להן פתרונות מודרניים, טכנולוגים ויצירתיים – טכנולוגיות למיצוי מקורות אנרגיה מתחדשים, כורים גרעיניים, מנועים הפועלים על מימן או חשמל, מתקני התפלת מים ושלל רעיונות חדשים הנובטים במעבדות ומכוני מחקר. לחיפוש אחר פתרונות חדשים קיימים מניעים ערכיים ומניעים כלכליים, כשהמטרה היא לשמור על הסביבה מבלי לפגוע ברמת החיים הקיימת ואף לשפר אותה, או למצוא פתרונות מועילים יותר וכואבים פחות. הצרה היא שכל הפתרונות החדשים משפיעים בסוף על צרכני קצה רבים, ולאדם יש נטייה לפצות את עצמו על חסרונות ולבדוק ולנסות מה קורה מעבר לכל גבול חדש המוצב בפניו. אם, לדוגמא, כלי רכב הנעים באמצעות מנועי חשמל או מימן יצמצמו באופן ניכר את זיהום האוויר הנפלט ממכוניות, הם לא בהכרח יגרמו להפחתת זיהום לאורך זמן, אלא להגברת הנסועה וצריכת כלי רכב, שיעמידו למבחן גבולות חדשים.

כל שכלול וחידוש מועד לשימוש מופרז או שימוש לרעה, ומחייב את האדם לחזור לעקרונות הפילוסופיים עתיקי היומין של אחריות חברתית וסביבתית, והצמדות למושגים רוחניים ולא רק חומריים. הקרבה וויתור על נוחות ופינוקים, הטמעת עקרונות של חסכנות וצניעות והבנת המופת של חיי הנזירות הסגפניים חייבים להשלים את הפתרונות החומריים. ההקרבה נדרשת באופן מיוחד מהמדינות העשירות והבזבזניות ופחות ממדינות העולם השלישי שבהן אזרחים רבים חיים בתנאים מינימליים, חלקם ללא חשמל ומים זורמים, וללא תעשייה ותחבורה מנועית.

התרבויות והמסורות של המזרח הרחוק מבוססות על עקרונות דתיים ופילוסופיים המטיפים לכיבוד ערכים רוחניים על פני ערכים חומריים ולחיי צניעות. על פי המסורת ההודית, סידהרתה גאוטמה, המוכר בשם “בודהה”, נולד למשפחה נפאלית עשירה במאה החמישית לפני הספירה, הוא זכה בצעירותו לחיי מותרות ולבית חם שסיפק לו מחסה מקשיי הקיום האנושיים. גאוטמה החליט לצאת מביתו ולגלות את העולם בחוץ, שם הוא נדהם לגלות את הסבל האנושי שכלל צער, חולי, זקנה ומוות. הוא החליט להקדיש את חייו למצוא את הדרך להקל על הסבל האנושי, ובחר בחיי קבצן חסר בית כדי להתנסות בסגפנות קיצונית ומשמעת עצמית. בגיל 35, אחרי התנסות בחיי סבל, הוא ישב והרהר ולפי המסורת ההודית זכה להארה, אותה כינה “ארבעת אמיתות האצילות”: א. ההכרה בכך שחיי אדם רווים סבל. ב. ההסבר למקורות הסבל. “אמת אצילה” זו מסבירה שכל הסבל נגרם על ידי כמיהה לדברים שאיננו יכולים להשיג והתמכרות לתשוקות בלתי ניתנות לסיפוק. ג. סוף הסבל – הסבל יסתיים כאשר האדם יתגבר על תשוקותיו הבלתי מסופקות. מכיוון שהכל זמני האדם צריך להתנתק מחיי העולם הזה. ד. הדרך המתומנת האצילה – עקרונות באמצעותם ניתן להתגבר על תשוקות ותאוות ולשים קץ לסבל. סידהרטה גאוטמה התווה את עקרונות הדת והתרבות בהודו, שהשפיעו הרחק מגבולותיה של הודו על דתות המזרח הרחוק וחלחלו לסין וליפן. בשנת 210 לפני הספירה העקרונות שהתווה קונפוציוס הוכללו בחוק הסיני כחלק מאורחות החיים והמשטר במדינה. עקרונות אלו כוללים נדיבות, התחשבות בזולת, צדקה, חריצות וטוב לב.

מאות שנים נשמרו במזרח הרחוק מסורות עתיקות שהעלו על נס עקרונות חברתיים של שיתוף פעולה, נדיבות והתחשבות, יותר מאשר דאגה עצמית ותחרותיות, כשהן משולבות ביחס מבטל לחיי חומר ומותרות. הנזירים הבודהיסטים לא רכשו מכוניות “פרארי”, אלא חיו בבדידות, עסקו בלימוד ומדיטציה וניסו להעשיר את חיי הרוח, להתנתק מחיי החומר ולשמוח במעט לו זכו. העוני בהודו הוא חלק מתרבות ואינו נושא לבוז. כלכתה שבהודו היא עיר צפופה וענייה, רבים מתושביה מתגוררים ברחובות ומרבית בנייניה אינם גבוהים. צפיפות הדיור בכלכתה היא כ – 23,500 נפש לקילומטר רבוע, וכדי לקבל קנה מידה השוואתי צפיפות הדיור בכלכתה היא כרבע מצפיפות הדיור של שוכני העפר בבית העלמין “ירקון”. בשנחאי שבסין חיים כ – 10 מיליון תושבים, רובם נחשבים עניים בקנה מידה מערבי והמשכורת הממוצעת של פועל ייצור היא 125 דולרים לחודש. כשמונה מיליון מתושבי שנחאי משתמשים באופניים. תשתיות העיר נבנות בתנופה, אך בינתיים עומד לכל אחד מהתושבים שטח ממוצע של כ – 2 מטר רבוע כביש וגודש התנועה בעיר כבד מנשוא.

בשנים האחרונות, התרבות המערבית מחלחלת למזרח ומשפיעה עליו יותר מאשר בעבר, והשפעה זו מעמידה למבחן את יכולת העולם לשאת את התרבות המערבית. השינויים הדרמטיים בסין ובהודו מעוררים בעולם דאגה, ועל פי דו”ח מצב העולם שפורסם על ידי האו”ם בשנת 2006 הצמיחה בסין ובהודו היא האיום החמור ביותר על קיום העולם. לאיש במערב אין זכות לפתחון פה נגד המגמה של תרבויות המזרח הרחוק לאמץ את תרבות המערב. טביעת הרגל האקולוגית של אזרח ממוצע בארצות הברית היא 9.7 הקטר גלובלי, ולעומתו של אזרח סיני 1.6 הקטר גלובלי ושל אזרח הודי כ – 0.8 הקטר גלובלי. ארצות הברית צורכת חיטה לנפש פי שלוש מסין ופי חמש מהודו. פליטות הפחמן הדו-חמצני בארצות הברית לנפש הם פי 6 מסין ופי 20 מאלו שבהודו.

על פי הנתונים והתחזיות שפורסמו על ידי האו”ם, אוכלוסיית סין עולה כיום על 1.3 ביליון נפש והיא צפויה לגדול תוך 25 שנה לכ – 1.45 ביליון. על פי תחזיות אלו, תוך שנות דור רמת ההכנסה לנפש בסין עשויה להדביק את זו של ארצות הברית. אם רמת המינוע בסין תהיה הרמה האמריקאית יהיו בסין 1.1 ביליון מכוניות – כאשר כיום כל צי הרכב העולמי כולל כ – 800 מיליון כלי רכב. בקצב הצמיחה הנוכחי של סין, היא לבדה תצרוך נפט בכמות העולה על כושר הייצור העולמי הנוכחי. אם קצב הצמיחה של תעשיית הרכב העולמית ימשך בעתיד פליטת גזי החממה מתחבורה תשלש את עצמה במחצית הראשונה של המאה העשרים.

בינתיים, מפעלי ייצור לכלי רכב המונעים על ידי מנועי בעירה פנימית צצים במזרח הרחוק כפטריות אחרי הגשם, וסין והודו צפויות להיכנס תוך עשור לרשימת יצרני הרכב הגדולים בעולם. בשנת 1968 ממשלת סין הקימה את מפעל הרכב ג’יאנגלינג, המעסיק למעלה מ – 18,000 עובדים ושולט על רובעים עירוניים בהם עובדי המפעל מתגוררים. המפעל מייצר כלי רכב בשיתוף עם מפעלים ותיקים מארצות הברית ויפן, ובהם גם רכב שטח בשם “לנדווינד”. ממשלת סין תומכת במפעל ובכושר היצוא שלו, משום שכושר הייצור של מפעלי הרכב בסין עולה על יכולתו של השוק המקומי בסין לספוג את כלי הרכב הנפלטים מפסי הייצור.

סין והודו אינן המדינות המתפתחות היחידות בעולם, מלבדן, חיים במדינות מתפתחות למעלה מ – 3 ביליון תושבים. כאשר התרבות המערבית מחלחלת במהירות למדינות המתפתחות, ובשעה שתושבי המדינות המתפתחות משנים את תרבות העוני והצניעות הרווחת לכיוון של תרבות צריכה, העתיד אינו נראה ורוד. למי שעדיין לא שם לב, ירידת מחיר הדולר והיחלשות הכלכלה האמריקאית לעומת צמיחה מואצת בכלכלות הודו וסין אינם עניינים עתידיים או תיאורטיים, הם כבר דפקו בדלת ויוצרים מציאות מתפתחת.

מקורות וחומר לעיון:

דו”ח האו”ם בדבר מצב העולם 2006: http://www.worldwatch.org/press/news/2006/01/12

Leave a Reply