מה הם יודעים, ואנחנו לא

האמירויות הערביות המאוחדות התברכו בשדות נפט המעניקים להן עושר. בתקופה האחרונה האמירויות נוהגות כאילו צפו באופק שבו קרן השפע של הנפט נסתמת. האם יש משהו שהם יודעים, ואנחנו לא?

איחוד האמירויות הערביות

בין ערב הסעודית ועומן מדרום, לבין המפרץ הפרסי מצפון, שוכנות שבע מדינות שהתאחדו בשנת 1971 תחת השם איחוד האמירויות הערביות. איחוד זה כולל את אבו-דאבי, אג’מאן, אל-פוג’יירה, אש-שריקה, דובאי, ראס אל חיימה ו-אום אל קייוואין. אוכלוסיית איחוד האמירויות הערביות היא כ – 4.5 מיליון תושבים. האמירויות שוכנות על קרקע מדברית שקשה לעבדה לגידולים חקלאיים, הן סובלות ממחסור במקורות מים נקיים ומעת לעת מזיהום חופיהן כתוצאה מדליפות נפט. האמירויות נתברכו בשדות נפט וגז טבעי, בעושר השמור לבעלים, ורמת החיים בהן גבוהה. כשליש מכלכלת האמירויות נשען על הכנסות ישירות מנפט וגז. התוצר הלאומי הגולמי לנפש באיחוד האמירויות גבוה כבמדינות המערב, מאזן הסחר שלהן חיובי והן מנהלות מדיניות חוץ ומדיניות כלכלית מתונה ושקולה.

 באיחוד האמירויות קרוב ל – 1,000 קילומטרים של כבישים איכותיים סלולים מתוכם כ – 250 קילומטרים של כבישים מהירים. בשנים האחרונות כלכלת איחוד האמירויות הערביות צומחת על רקע ביקושים עולים לנפט ועליית מחירי האנרגיה בעולם, ועם צמיחה זו גם צי כלי הרכב במדינה משגשג. על כבישי איחוד האמירויות נוסעות מכוניות יוקרה גרמניות רבות, במיוחד תוצרת מפעלי “מרצדס” ו-“ב.מ.וו”, לצד מכוניות יוקרה יפניות, בעיקר תוצרת “ניסאן”, “הונדה” ו-“טויוטה”. יחד עם ריבוי כלי הרכב סובלות האמירויות מתוצאות הלוואי השליליות של התחבורה המנועית. במרץ 2006 התקיימה באבו-דאבי תערוכת תשתיות דרכים “Roadex”)), ובמסגרתה הוארו ההשפעות המקומיות השליליות של ריבוי כלי רכב. שיעור תאונות הדרכים באיחוד האמירויות כפול פי שלוש משיעור התאונות במערב אירופה, ומספר נפגעי תאונות דרכים גבוה באופן ניכר. נהגים רבים באמירויות לא הפנימו את משמעות הזהירות בדרכים, הם נוטלים סיכונים בלתי מחושבים, נוסעים במהירויות גבוהות, או מבצעים עקיפות מסוכנות, ומוכיחים כי גם כאשר התשתיות מעולות לגורם האנושי תפקיד חשוב בבטיחות בדרכים. עלות נזקי התאונות הקטלניות באמירויות נעה בין 1.5% ל – 2.5% מהתוצר הלאומי הגולמי, וזהו נתח גבוה בהשוואה למדינות המערב – שם נזקי התאונות הקטלניות הוא כ – 0.75% מהתל”ג. ריבוי כלי הרכב גורם לגודש תנועה בעיקר באזורים העירוניים המפותחים, ואיחוד האמירויות יזם בנייה של רכבת “מטרו” בדובאי, שבנייתה החלה בשנת 2004 ואמורה להסתיים עד 2009. עלות מיזם הרכבת המטרופולינית הוא כ – 4.2 ביליון דולר, והיא צפויה להכיל 70 קילומטרים של קווים, 42 תחנות ו – 97 רכבות, שכל אחת בעלת קיבולת של 600 נוסעים.

 צרות של עשירים

ההכנסות ממקורות האנרגיה המאובנים הרובצים תחת אדמתן של האמירויות מעולם לא היו גבוהות כפי שהן בתקופה האחרונה ומצבן הכלכלי מעולם לא היה טוב יותר. הון עתק שמקורו במכירות נפט מפוזר בהשקעות מגוונות בבנקים ובבתי השקעות ברחבי העולם, בפיקדונות כספיים, שווקי סחורות, ובנכסי נדל”ן מניבים. בכל זאת מנהיגי האמירויות מפגינים דאגה, אולי דווקא בגלל החשש שחוסר יציבות במזרח התיכון, המבוסס על פערים גבוהים בין עשירים לבין עניים, יגרום לתסיסה שתכוון למוקדי העושר. מנהיגי האמירויות משדרים תחושה כי השגשוג הכלכלי הנוכחי משאיבת אנרגיה מבטן האדמה מסמן קץ של עידן ומחייב צפייה והיערכות לעתיד. האמירויות משקיעות הון עתק בתשתיות לפיתוח מדע, חינוך ומקורות הכנסה חדשים שאינם מבוססים על מסחר במקורות אנרגיה.

באמירויות נערכת פעילות כלכלית נמרצת לפזר את ריכוז מקור העושר ומוקדיו, להגביר קשרים עסקיים מגוונים עם מדינות שונות ברחבי העולם, ובפרט עם סין והודו, לגוון את מקורות ההכנסה והתעסוקה, לשפר את רמת החינוך ולהגדיל את מקורות ההכנסה שאינם נובעים ממחצבים טבעיים. תושבי האמירויות הסתגלו בקלות יחסית ובמהירות לרמת חיים מערבית, אך פחות מכך ובאופן איטי לתרבות של יוזמה עסקית ומחקר מדעי – מנהיגי האמירויות פועלים להנעת שינויים תרבותיים גם בנושאים אלה.

מודעות גוברת לאיכות הסביבה

עד לפני כשנתיים, נושאי איכות הסביבה תפסו מקום שולי בסדר היום של איחוד האמירויות הערביות, ודובאי דורגה בעולם במקום השני לנפש בפליטת פחמן דו-חמצני על ידי קרן חיי הבר העולמית. איחוד האמירויות קיבל החלטות אסטרטגיות מהפכניות והעלה לראש סדר היום נושאים כמו הבטחת מקורות אנרגיה, שינוי האקלים וקיימות, בהיותם הנושאים המעיקים ביותר על המין האנושי. האיחוד החליט לשנות את מיצובו בנושאי איכות הסביבה ובשנת 2006 חתם על פרוטוקול קיוטו להפחתת גזי חממה כהפגנה של שינוי מדיניות. בשנת 2006 היה באיחוד האמירויות מספר זניח של בניינים ידידותיים לסביבה לעומת מדינות מפותחות. האמירויות החליטו לנקוט צעדים מעשיים לשינוי המצב ותוך שנה עלה מספר הבניינים הידידותיים לסביבה מ – 3 ל – 30. באפריל 2006 אבו-דאבי קיבלה החלטה היסטורית נועזת לקדם פיתוח טכנולוגיות לניצול אנרגיות מתחדשות ובנות קיימא ונקטה ביוזמת חקיקה לסחר בפליטות מזהמות של גזי חממה במטרה לשפר תהליכי ייצור, לגרום להשקעה בסינון מזהמים ולהביא להפחתת הפליטות.

היתרונות של איחוד האמירויות בביצוע שינויים מעשיים ומהירים הם העושר המצוי בידיהם, ריכוז כוח בידי הנהגה חזקה, והעובדה שהאזור נתון בתנופת פיתוח וניתן בקלות יחסית ליישם שיטות עיצוב בנות קיימא בפיתוח תשתיות ומבנים, בהשוואה למדינות מבוססות ובנויות. המימוש המעשי של שינוי המדיניות האסטרטגית באמירויות נראה מרשים ביותר בשנה האחרונה, אך לא פחות מכך, מרשימות התוכניות העתידיות.

באיחוד האמירויות נבנים מספר מיזמים בולטים ופזרניים, שחלקם פולש לתוך מי המפרץ הפרסי ופוגע בסביבה הטבעית. בעקבות שינוי האווירה ישולבו במיזמים אלו שיטות וטכנולוגיות ידידותיות לסביבה. במפרץ “איריס” בדובאי נבנה בניין עתידי בצורת חצי סהר. היזמים מתכננים ליישם בו שיטות אוורור חדשניות המנצלות את האוויר הקר בלילות, לשלב צמחיה בתוך הבניין במטרה לשפר את הקירור ויעילות ניצול האנרגיה, ולעשות שימוש ברשת פוטו-וולטאית להצללת הבניין מבחוץ. בדובאי נבנה מגדל המגורים המסתובב הראשון בעולם במסגרת מיזם “מגורי טיים”. הבניין ישלים סיבוב שלם כל שבעה ימים, כשמקור האנרגיה לתנועה יהיו 20 מנועים חשמליים המיועדים לפעול באמצעות אנרגיית השמש. ב-“חוף רחה” נבנה על שטח רחב ידיים מרכז משולב של מגורים, מסחר, עסקים, מלונאות וקמעונאות, המצמצם את ההישענות של תושבי המרכז על תחבורה מנועית. במיזם “חוף רחה” מופרדת תנועת הולכי הרגל מהתנועה המנועית, והסביבה מועשרת באדריכלות העושה שימוש במים כאמצעי “עיצוב בר-קיימא”. בבניין המטה של חברת הרכב “טויוטה” במפרץ הפרסי מתקינות חברות יפניות מערכת צינורות ובתוכן מראות המחדירות אור שמש לתוך קומות תת קרקעיות, כדי לחסוך בחשמל. המיזמים החדשים במפרץ הפרסי מטפלים במיוחד בבעיות הסביבה הייחודיות לאזור, ובהן המחסור במים והאנרגיה הרבה הנדרשת למיזוג אוויר באקלים המדברי ולהתפלת מים.

בניית מבנים “ידידותיים לסביבה” עושה שימוש בחומרים יקרים ומורכבים והיא חדשנית ויקרה יותר מבנייה רגילה, אך אנשי העסקים באמירויות המפרץ הפרסי מאמינים כי הם מובילים ומשתלבים בנורמות שהופכות להיות מקובלות בעולם, וכי הם עונים למאווים של הצרכנים והתיירים, אליהם הם מכוונים. חלק מהמיזמים הראוותניים הנבנים במפרץ הפרסי יוצרים רושם שנושאי איכות הסביבה המשולבים בהם הם מס שפתיים ופזילה למגמות מערביות, אך לא ניתן להתעלם מהתרומה המעשית של ניסיונות מעשיים ומגוונים בהפגנת והוכחת התכנות ופריצות דרך טכנולוגיות וכלכליות. ניסיונות מוצלחים ישמשו דגמים לחיקוי במיזמים אחרים, אולי גם צנועים יותר.

מכיוון שחלק מהאמירויות מפתח שטחים חדשים, קל יותר לאמץ חשיבה כוללת של תכנון ובינוי ערים חדשות בנות קיימא וידידותיות לסביבה. ערים מסוג זה מתוכננות להיבנות גם באבו-דאבי וגם בדובאי, כך שתתקיים בהן שליטה ובקרה על כניסת מקורות המחייה, על אופן המחייה ועל פליטת המזהמים מהעיר ומחזורם. התכנון הכולל מטפל בכניסת המים, המזון ומקורות האנרגיה לערים העתידיות. התכנון מתייחס לאופן המחייה בתוך העיר מבחינת סביבת המגורים, העבודה, המסחר והחינוך, השימושים המעורבים, אופן השימוש במקורות האנרגיה, ניצול מקורות אנרגיה מתחדשים, תכנון תחבורה בר קיימא, שימוש בחומרי בנייה חוסכי אנרגיה, טיפול במיזוג האוויר והאוורור של הערים ובעיצוב הנוף. החשיבה מתייחסת כמובן גם לפליטות והזיהום שהעיר יוצרת, בטיפול בשפכים מוצקים ונוזליים, בגזים הנפלטים מהשימוש במקורות האנרגיה, ובסגירת המעגלים באמצעות מחזור מים ופסולת, בין השאר לשימושי חקלאות וגינון בשטחים פתוחים סמוכים לעיר. המתכננים טוענים כי הטיפול במכלול בעיות הסביבה ברמה העירונית ולא ברמת הבניין יעיל הרבה יותר, וכי באמצעות שילוב של שיטות רבות ניתן לבנות עיר שלא תפלוט מזהמים כלל.

התחבורה בת הקיימא בערים העתידיות מבוססת על שילוב של תכנון המצמצם את הצורך בתנועה מאזורי מגורים לאזורי תעסוקה, מסחר וחינוך, על יכולת מחייה תוך שימוש בהליכה רגלית או רכיבה על אופניים למרחקים קצרים בסביבה בה קיימת הפרדה בין התנועה האנושית לתנועה המנועית, על עורקי תחבורה ראשיים באמצעות רכבות עירוניות, ותנועה מבוזרת משלימה באמצעות מערכות מתקדמות של תחבורה אישית מהירה.

מיזם “Masdar” הוא המיזם לבניית אחת הערים החדשניות ובנות הקיימא המתוכננת להבנות באבו-דאבי. במסגרתו מתוכננת להיבנות העיר הראשונה בעולם המציבה מטרה של עיר ללא פליטות פחמן וללא פסולת. זו תהיה עיר מוקפת חומה, כמו ערים מסורתיות שנבנו בעבר, והיא מיועדת להיפתח בסוף שנת 2009. העיר תשמש מנוף לפיתוח מדעי וטכנולוגי בנושאי איכות הסביבה, ליישום מעשי ולצבירת ניסיון ביחס לטכנולוגיות סביבתיות חדשניות בתחומים מגוונים. בעיר מתוכננים להיבנות מרכזים לתעשייה קלה מגורים, מוסדות השכלה, מדע ומחקר בשיתוף אוניברסיטת MIT, שיכללו מעבדות, עזרי מחקר, מוזיאון מדע ומתקני חינוך מדעי. במיזם “Masdar” לא מתוכננת תנועה של מכוניות פרטיות בתוך העיר. בעיר יהיו מדרכות מוצלות ורחובות צרים שיעניקו סביבה ידידותית להולכי הרגל בתנאי מזג האוויר המדבריים של אבו-דאבי. בעיר מתוכננת תחבורה ציבורית מודרנית המבוססת על שלד מסילות של רכבת קלה, שיושלם בתחבורה אישית מהירה, כך שהמרחק המרבי בין כל נקודה לתחנת תחבורה לא יעלה על 200 מטרים.

 השאלה המעניינת היא מה הסיבות לשינוי הגישה של איחוד האמירויות? האם יש משהו שמדינות המפרץ יודעות ואנחנו עוד לא?

מקורות וחומר לעיון:

 [1] https://www.cia.gov/library/publications/the-world-factbook/geos/ae.html

 [2] http://www.arabianbusiness.com

 [3] http://www.masdaruae.com/

 [4] בדף הבית של אתר מיזם “Masdar’, קיים סרטון קצר ממצה ומומלץ: http://www.wfes08.com/page.cfm/link=214

Leave a Reply