הדרך הארוכה היא הדרך הזולה

מתי הדרך הארוכה היא הזולה יותר, ומתי לא?

שיטת “הטבור והחישורים”, היא שיטה לוגיסטית שבה שינוע מטענים נערך בין נקודות המוצא לנקודת היעד דרך מוקד, אליו המטענים מתנקזים מנקודות המוצא, בו הם עוברים מיון, וממנו הם מופצים ומשוגרים לנקודות היעד השונות. השיטה ההפוכה משיטת “הטבור והחישורים” היא השיטה המכונה “מנקודה לנקודה”, בה המטענים נעים ישירות מדלת המשלח לדלת הנמען. בין שתי השיטות קיימות שיטות ביניים המשלבות את שתיהן, למשל באמצעות קיום מספר מוקדים. אחת מחברות הלוגיסטיקה הבולטות בעולם, המפעילה ביעילות את שיטת ה-“טבור והחישורים” היא חברת “FedEx”.

חברת “פדקס” היא אחת מחברות הלוגיסטיקה הגדולות בעולם, המספקת רשת לוגיסטית של הספקה, תעבורה, עסקים ושירותי מידע נלווים ברחבי העולם. “פדקס” היא החברה בעלת צי מטוסי המטען הגדול בעולם. לפי פרסומי החברה, מטוסי החברה נושאים מדי יום כ – 1,000 טון של מטענים, צי המטוסים נוסע למעלה מ – 800,000 קילומטרים ושליחי החברה נעים יותר מ – 4 מיליון קילומטרים ביום – מרחק השווה לכמאה הקפות של כדור הארץ. פרדריק סמית’ הוא המייסד והמנכ”ל של “פדקס”. הוא הקים את ענק הלוגיסטיקה הגלובלי, השפיע על התרבות הארגונית של החברה וטיפח אותה, ולכן יש עניין ומשקל רב לדעותיו בנושאי לוגיסטיקה. פרד סמית’ נחשב כמיישם החלוץ של שיטת שילוח חבילות ומטענים בינלאומיים בן לילה תוך יישום שיטת ה-“טבור והחישורים”. ביום 2.12.2007 פורסם ב-“פיננשיאל טיימס” ראיון עם פרדריק סמית’, ובמסגרתו הוא התייחס לסוגיה לוגיסטית יסודית – שיטת השינוע היעילה.

בראיון עם פרד סמית’ הוא התבקש להתייחס לכך ששיטת “הטבור והחישורים” מיוחסת לו, והשיב כי השיטה נהגה הרבה לפני שהנהיג אותה בחברה שניהל, בתעשיות רבות. הוא הסביר כי שיטה זו נוהגת בין השאר בתחומי התקשורת, או המסלקות בנקאיות. סמית’ הסביר כי קיים הבדל בין חברות תעופה רגילות המספקות קווי תעופה המחברים בין שתי נקודות שונות, לחברה המספקת שירותים לוגיסטיים, כמו “פדקס”. בשונה מחברות התעופה הרגילות, על חברות הלוגיסטיקה לספק חיבורים בין מספר רב של נקודות. חיבור של כל נקודה ברשת נתונה לאחיותיה האחרות יוצר מספר חיבורים כמספר הנקודות, וחיבור כל הנקודות ברשת זו לזו הוא מכפלה של מספר הנקודות בריבוע. הביטוי המתמטי למספר החיבורים עבור רשת נתונה עליה קיימים N נקודות הוא: N^2. ליתר דיוק הנוסחא היא N*(N-1), משום שלאחר מתיחת קווים מכל אחת מהנקודות שברשת לנקודות האחרות, הנקודה האחרונה ממנה נדרש למתוח קווי חיבור תמצא מקושרת אל הנקודות באמצעות החיבורים שנמתחו מאחיותיה. כך לדוגמא, אם קיימת רשת בת 100 נקודות, מספר הקווים שניתן למתוח ביניהן הוא 100*(100-1), כלומר 9,900 קווים. בשיטת “הטבור והחישורים” כל הנקודות ברשת אינן מחוברות ישירות, אלא באמצעות קווים הנמתחים בין “הטבור” לבין כל אחת מהנקודות, וכך ניתן לחבר את כל הנקודות דרך המוקד באמצעות מתיחת קווים כמספר הנקודות בלבד. הפועל היוצא מכך הוא שכדי לחבר רשת של 100 נקודות בשיטת ה-“נקודה לנקודה” יש צורך למתוח 9,900 קווים, ואילו בשיטת ה-“טבור והחישורים” 100 קווים בלבד. ברשת של 1,000 נקודות נדרשים 999,000 קווים לחבר בין הנקודות בשיטת ה-“נקודה לנקודה”, ואילו 1,000 קווים בלבד בשיטת ה-“טבור והחישורים”. ככל שהרשת מורכבת ממספר רב יותר של נקודות הפשטות והיעילות של שיטת ה-“טבור והחישורים” בולטת יותר.

עבור פרד סמית’ הבחירה בין השיטות לא הייתה עניין מתמטי תיאורטי, אלא עניין כלכלי מוחשי. עבור חברת הלוגיסטיקה שהקים המשמעות של מתיחת קווים בין הנקודות הרבות שיצרה הרשת של לקוחותיו הייתה הכפלת העובדים והמובילים עשרות מונים, ולכן הפשטות של שיטת “הטבור והחיבורים” הייתה הבדל בין הפסד לרווח, או בין קיום לחדלות. לפשטות של שיטת ה-“טבור והחישורים” יש חסרון בולט, הניכר בראיה אינטואיטיבית – ההובלה בשיטה אינה נעשית בדרך הקצרה והמהירה יותר – אך היא מוכיחה כי לפעמים דווקא הדרך הארוכה היא הדרך הזולה והיעילה יותר. דואר ישראל, פועל בשיטת ה-“טבור והחישורים” ולכן ניתן להשתמש בשירותי הדואר כדי להדגים את יתרונותיה וחסרונותיה של השיטה. כאשר לקוח דואר משלשל מכתב מבויל הממוען לשכנו המתגורר מרחק של 40 מטרים מבית השולח, לתיבת דואר מקומית הנמצאת במרחק של 30 מטרים מבתיהם של השולח ושל הנמען, המכתב לא יעבור את המרחק הקצר מהתיבה ליעד, אלא יעבור מהתיבה לבית המיון המרכזי, ימוין להפצה, וישלח בחזרה לחלוקה באזור הסמוך לבתיהם של השולח והנמען. אם המרחק בין תיבת הדואר למרכז המיון הוא 5 קילומטרים המכתב ינוע מרחק כפול פי 250 מהמרחק בין בית השולח לביתו של הנמען. בראיון עם מנכ”ל “פדקס”, הוא הסביר כי כאשר עסקה בודדה מוצאת מהמכלול של שיטת ה-“טבור והחישורים” היא נראית מטופשת ולא יעילה, אך כאשר מביטים על המכלול, השיטה יעילה באופן בלתי יאומן. הוא סיפר על לקוחות שלא הבינו מדוע חבילה הנעה בין בנק “צ’ייס מנהטן” לבנק “סיטיגרופ” הסמוך בניו-יורק, צריכה לעבור באמצע הדרך בין “מנהטן” לבין “וול סטריט”. עם עובדות ועם הצלחה קשה להתווכח, חברת “פדקס” מצליחה לשגר עשרות אלפי חבילות מנקודות שונות בעולם בין לילה, ומוכיחה את יעילותה של שיטת ה-“טבור והחישורים”. סמית’ ציין כי בסך הכל מדובר ברעיונות מאד פשוטים שיושמו בשוק.

השיטה הלוגיסטית הנהוגה בחברת “פדקס” משולבת עם רשתות המידע והתקשורת, ובאמצעות סריקת תוויות ברקוד המוצמדות למכתבים והמטענים הנמצאים בתנועה בצמתי המיון, ניתן לעקוב אחר המשלוחים. סמית’ הסביר כי המטוסים והמשאיות של החברה הם למעשה מחסנים הנמצאים בתנועה מהירה, ונותנים ללקוחות החברה אפשרות לעקוב אחר שרשרת האספקה ולווסת באופן יעיל יותר תנועת מלאים.

שיטת ה-“טבור והחישורים” לעומת שיטת ה-“נקודה לנקודה” ממירות יתרונות וחסרונות שונים:

היתרונות הבולטים של שיטת ה-“טבור והחישורים” הם הפחתת מספר החיבורים בין הנקודות, הגורמת להגברת יעילות השימוש במשאבי כוח אדם ותחבורה יקרים. המובילים בשיטת ה-“טבור והחישורים” מרכזים הובלות רבות המתנקזות בטבור ולכן מופקת מהן תועלת רבה יותר וניתן להגביר את תדירות התנועה. בטבור ניתן לבצע פעולות מורכבות כמו מיון דואר מרכזי ללא צורך בהקמת מספר רב של מערכי מיון קטנים ולשלוט בצורה קלה וטובה יותר על המערך הלוגיסטי. הוספה או הסרה של קווים בין המרכז לבין נקודות שונות יכול להתבצע בפשטות ובמהירות, ניהול הרשת פשוט יותר ולכן קל יותר לקבוע לוחות זמנים. בסופו של דבר, היעילות המצטברת מוזילה את מחיר התפעול של המערכת ואת המחיר ללקוחותיה.

היתרונות הבולטים של שיטת ה-“נקודה לנקודה” הם הגמישות בתפעול, קיצורי הדרך והמהירות, החוסכים בערכי זמן עבודה, ולעיתים בהוצאות השינוע בין נקודות קרובות. לתעבורה בשיטת ה-“נקודה לנקודה” כושר שרידות גבוה יותר של מערכת מבוזרת שאינה תלויה במוקד מרכזי, והיא מונעת צווארי בקבוק הנוצרים סמוך לטבור ברשת מרוכזת. כושר פעולה של מערכת הפועלת בשיטת ה-“נקודה לנקודה” עולה על הקיבולת של הטבור, והיא חוסכת בצורך לבצע מעברים במהלך התנועה.

ענקית הלוגיסטיקה “פדקס” הוכיחה כי לפעמים הדרך הארוכה היא הדרך היעילה, הזולה והעמידה יותר, אך חשוב לציין כי קיים הבדל בין שינוע מטענים וסחורות להובלת אנשים. אנשים מגלים רגישות גבוהה למשך התנועה והמעבר שלהם בין נקודה לנקודה, ולכן שיטה שהוכיחה עצמה בכל הנוגע להובלת מטענים לא הוכיחה את עצמה בקשר להובלת אנשים. מתכנני הקווים של האוטובוסים הציבוריים מודעים ליעילות הכלכלית של שיטת ה-“טבור והחישורים” ולכן הם שואפים ליישם אותה בכל הנוגע לשירותי האוטובוסים. מסיבה זו קיימות תחנות אוטובוסים מרכזיות המנקזות תנועה של קווים רבים למוקדים, ומפזרות אותם. אלא ששיטת ה-“טבור והחישורים” אינה יכולה לענות לצורכי תנועה אנושית של לקוחות המבקשים לנוע בין נקודות שונות על הרשת, ובפרט בין אלו המבקשים לנוע בין נקודות שונות על הטבעות החיצוניות הרחוקות מהטבור. ככל שהגודש בדרכים גובר ומשך הנסיעות מתארך קשה למצוא לקוחות שיסכימו לנוע בין נקודה כלשהי בפרבר המרוחק מהטבור לתחנת אוטובוסים ציבורית, וממנה לשוב לפרבר שכן. התוצאה היא ביקושים גוברים לאמצעי תחבורה פרטיים המסוגלים להניע את נוסעיהם מ-“נקודה לנקודה”. הביקושים לתחבורה מ-“נקודה לנקודה”, בשילוב עם גורמים נוספים, מעודדים מגורים ושימושי קרקע בפריסה רחבה ללא תלות בטבורי התחבורה הציבורית, ומחלישים את כוחה של התחבורה הציבורית. לקוחות התחבורה מעריכים את עלות זמן הנסיעה שלהם כעלות גבוהה, ולכן הם מעדיפים שיטת תחבורה מהירה ויקרה על פני שיטה זולה ואיטית או ארוכה. כושר התנועה הגמישה מ-“נקודה לנקודה” מאפשר ללקוחות השיטה למצוא הזדמנויות רבות יותר ויתרונות כלכליים רבים יותר מאלו שמאפשרת תחבורת ה-“טבור והחישורים” הנוקשה.

סיכומו של דבר, לשיטת ה-“הטבור והחישורים” יתרונות בולטים ככל שמדובר בתנועה לוגיסטית של מטענים שהובלתם מגלה בדרך כלל רגישות גבוהה ליעילות הכלכלית המצטברת של המערכת, ורגישות נמוכה לזמן ולמרחק ההובלה. לשיטת ה-“נקודה לנקודה” יתרונות בולטים בכל הקשור להנעת אנשים או מטענים כאשר הרגישות לזמן הנסיעה גבוהה. המסקנה המעשית האפשרית מניתוח זה היא כי ראוי להעביר את מרכז הכובד של שירותי התחבורה הציבורית הפועלים בשיטת ה-“טבור והחישורים”, מהובלת נוסעים להובלת סחורות ומטענים מרוכזת, ומנגד את מרכז הכובד של שירותי התחבורה הציבורית הפועלים בשיטת ה-“נקודה לנקודה”, להובלת נוסעים ומטענים מהירה.

מקורות וחומר לעיון:

ראיון עם מנכ”ל FedEx, פרדריק סמית’, ב-“פייננשיאל טיימס”.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *