כמה גזי חממה נפלטים במרחק בין הדיבורים למעשים?
צעיר בקש מזקן עשיר ללמד אותו כיצד להתעשר, העשיר הושיב אותו לצדו ופתח: “זהו סיפור ארוך. כדי לחסוך אכבה את הנורה ואספר לך אותו בחושך…” העשיר לא היה צריך להוסיף יותר, המסר הובן, ההצלחה המעשית מתחילה ותלויה בצעדים מעשיים קטנים. ב – 3 – 14 בדצמבר 2007 התקיימה בבאלי שבאינדונזיה ועידת האו”ם בעניין שינוי אקלים כדור הארץ. הועידה הסתכמה בשיחות, דיונים והכרזות שהיו יותר חגיגיות ופחות מעשיות, שאמורים לזכות בתרגום מעשי ולעמוד למבחן בעתיד.
המרחק בין מרכז אירופה לאינדונזיה ובחזרה הוא בערך 20,000 קילומטרים, כחצי מהיקף כדור הארץ. זהו לא מרחק מבהיל במיוחד בעידן של תחבורה מודרנית, כאשר מיליוני אנשים פוקדים מידי יום את שדות התעופה בעולם, ורכב פרטי ישראלי ממוצע גומע כ – 16,000 קילומטרים בשנה. אך למרחק שעברו משתתפי “ועידת באלי” כדי להשתתף בועידה יש ערך סמלי, בהתחשב בכך שבועידה השתתפו כ – 11,000 אנשים מכל קצווי תבל, שחלקם מטיף בקנאות להגברת הרגישות לפליטת גזי חממה הרסניים לקיום החיים על כדור הארץ. למצער, כל אחד ממשתתפי הועידה שטס בין אירופה לאינדונזיה ובחזרה יצטרך להחזיר לעולם תרומה בתועלת העולה על הנזק של גזי החממה שנפלטו כתוצאה מנסיעתו האישית.
פליטת גזי חממה מטיסה ארוכה במטוס נוסעים ממוצע שוות ערך לכ – 0.32 ק”ג פחמן דו חמצני לקילומטר טיסה של נוסע ממוצע, לעומת פליטת גזי חממה במשקל של כ – 0.15 ק”ג פחמן דו חמצני לקילומטר נסיעה לנוסע ממוצע ברכב פרטי, או כ – 0.1 ק”ג פחמן דו חמצני לקילומטר נסיעה באוטובוס מלא. נוסע ממוצע שטס מאירופה לאינדונזיה ובחזרה תרם לפליטת גזי חממה שוות ערך לפליטות הנוצרות בשנתיים וחצי של נסיעותיו ברכב פרטי או קרוב לארבע שנים של נסיעות באוטובוסים. בהשוואה למשתתפים הממוצעים, הנוסעים החשובים שטסו במחלקות עסקים צריכים להצדיק את נסיעתם כמעט פי שניים, ואילו הנוסעים החשובים עוד יותר, שטסו במחלקות הראשונות, פי שניים וחצי. בהתחשב בנפח המוקצה לנוסעי המחלקה הראשונה, נזקף לחובתם 0.8 ק”ג פחמן דו חמצני לקילומטר של טיסה.
במקביל להתבססותם של מחקרים מדעיים הטוענים כי לאדם השפעה הרסנית על שכבת החממה של כדור הארץ, אמץ ארגון האומות המאוחדות את הטיפול העולמי בנושא, והקים זרוע העוסקת בשינוי האקלים, United Nation Framework on Climate Change. בחסות האו”ם נערכים מחקרים בנושא שינוי האקלים, מבוצעת עבודת מטה ומאורגנות ועידות מסגרת בינלאומיות שמטרתן דיונים מקצועיים ומדיניים וגיבוש הסכמות בין מדינות העולם השונות כדי לספק תשובה עולמית לבעיית שינוי האקלים והתחממות כדור הארץ. הועידה העולמית השלישית בנושא שינוי האקלים התכנסה בשנת 1997 בקיוטו שביפן. ועידה זו גיבשה אמנה הידועה בשם “פרוטוקול קיוטו”, שמטרתה ייצוב ריכוז גזי החממה בשכבת האטמוספירה העוטפת את כדור הארץ ומניעת התערבות אנושית מסוכנת במערכת האקלים העולמית. ב-“ועידת קיוטו” יוצגו מרבית מדינות העולם, אך “פרוטוקול קיוטו” מחייב בעיקר 36 מדינות מתועשות ואת האיחוד האירופי, שקיבלו על עצמם להפחית את פליטות גזי החממה בממוצע ב – 5 % עד שנת 2012 בהשוואה לרמות הפליטה של 1990. המשא ומתן סביב גיבוש “פרוטוקול קיוטו” התמקד והתעצם בין המדינות המפותחות למדינות המתפתחות, והפשרה שהושגה הטילה לכאורה נטל כבד על המדינות המפותחות על פי העיקרון “אחריות שונה אך משותפת”. על פי האמנה, המדינות המתועשות צריכות בראש ובראשונה לנקוט פעולות לצמצום פליטות גזי חממה בביתם, אך הפרוטוקול מאפשר להם לקיים את ההתחייבויות להפחתת גזי החממה באמצעות “מנגנונים מבוססי שוק.” פרוטוקול קיוטו עוצב לא רק במטרה להפחית את גזי החממה שיוצר האדם, אלא גם במטרה לסייע למדינות העולם להסתגל להשפעות הבלתי נמנעות של שינוי האקלים, ולפתח עמידות לפגעי שינוי האקלים, למשל, הכנה להתמודדות עם אסונות טבע או מדבור. “פרוטוקול קיוטו” הוא אמנה בינלאומית הכוללת ניסוחים הצהרתיים חגיגיים, וכדי לחזק את תוכנו המעשי של “הפרוטוקול” התקיימה בשנת 2001 ועידת מרקש במרוקו, שהביאה לגיבוש כללי יישום מפורטים שנודעו בשם “הסכם מרקש”. מאז עריכת “פרוטוקול קיוטו”, הוא אומץ על ידי 176 חברים שאישרו אותו כאמנה המחייבת אותם.
בתחילת שנת 2007 צוות בינלאומי הפועל בחסות האו”ם בנושא שינוי האקלים פרסם ממצאים לפיהם ללא שינוי המצב הקיים, הטמפרטורה הממוצעת בעולם עלולה לעלות עד 6 מעלות עד סוף המאה, ותגרום לנזקים כבדים לכלכלות, לחברות ולמערכות האקולוגיות ברחבי העולם. “ועידת באלי” היא המשך לועידות הבינלאומיות הקודמות בנושא שינוי האקלים העולמי. הועידה זכתה לאירוח של ממשלת אינדונזיה והיא התקיימה במרכז כנסים בינלאומי בבאלי. הועידה כינסה 187 מדינות, ששלחו נציגים רשמיים של ממשלות, נציגי ארגונים לא ממשלתיים ועיתונאים, במטרה לנהל משא ומתן מורכב לגיבוש עסקה בינלאומית אשר תשפר ותחזק את הישגי “פרוטוקול קיוטו”, תאריך את תוקפו ותציב יעדים מעבר לשנת 2012. מטבעו של משא ומתן מורכב ומסובך, הוא זכה להתגבש גם בעזרת ניסוחים דיפלומטיים של עקרונות כלליים מלאי חורים הניתנים לפרשנות, ופחות בהחלטות מעשיות. ההכרזות בסיכום “ועידת באלי” היו קביעת “מפת דרכים” עקרונית, וסדר יום למשא ומתן על נושאי מפתח עד שנת 2009. סדר היום לעתיד יכלול דיונים על ההשפעות השליליות של שינוי האקלים, על דרכים להפחית פליטת גזי חממה, פריסת טכנולוגיות ידידותיות לסביבה וקביעת אמצעי מימון לפריסה של טכנולוגיות שעשויים למנוע אסונות טבע, או בדיעבד להקל על הסבל שהאסונות עלולים לגרום. קביעת לוח הזמנים לניהול משא ומתן נועד להבטיח גיבושה של עסקה חדשה בתום התקופה אליה מתייחס “פרוטוקול קיוטו”, כלומר משנת 2013.
מאחורי הכוונות הטובות המוצהרות באמנות הבינלאומיות בנושאי שינוי האקלים מסתתרים אינטרסים שעוצמתם אינה נופלת מעצמתו של הרצון הטוב, ואלו מוסווים בנוסחי פשרה דיפלומטיים מרוככים, הקובעים באמנות מראש פרצות ומנגנוני מילוט, תירוצים ומס שפתיים. למראית עין, איש אינו מעוניין להזיק ליקום, אך לאינטרסים הקיימים יש עניין בהנצחת התבניות המוכרות במסגרתן הם פועלים ובשמירה על היציבות. האינטרסים הקיימים מעדיפים בדרך כלל השקעות בריכוך נזקים ידועים, קיימים או צפויים, לעומת השקעות שמטרתן מניעת נזקים מראש, או שינוי תבניות, או השקעות בביצוע מהפכות וערעור הסדר הקיים.
* במהלך המשא ומתן לגיבוש “פרוטוקול קיוטו”, בקש האיחוד האירופי להסכים על קיצוץ גזי החממה בשיעור של 15% עד שנת 2010. המשא ומתן הוביל לפשרה שהתייחסה לקיצוץ גזי חממה בשיעור של כ – 5% בלבד, עד שנת 2012.
* ההשקעות בהקדמת פתרונות, טכנולוגיות או קרנות כספיות לטיפול במקרי אסונות טבע העלולים להתרחש הם הקדמת תרופה למכה, אך הם גם מנגנונים המספקים פתחון פה, מעין פוליסת ביטוח ותעודות הצדקה לתעשיות או מדינות מזהמות, הרוכשות מראש אהדה וקונות סיכונים באמצעות ריכוך נזקים והקטנת גובה הפיצויים.
* ב-“פרוטוקול קיוטו” נקבעו בין השאר מנגנונים מבוססי שוק הנותנים למדינות המתועשות אפשרות לרכוש “אשראי” של פליטת מזהמים ממדינות מתפתחות. התמורה הכספית נועדה לעודד יתרונות כלכליים של ייצור במקומות בהם קיימת תעשייה מפותחת, אשר יכולה בקלות יחסית – כלכלית וטכנולוגיות – לצמצם פליטות גזים מזיקים לאטמוספירה. אחד ממנגנונים אלו מכונה “מנגנון פיתוח נקי – “CDM – Clean Development Mechanism”. מנגנוני הפיתוח הנקי הביאו תועלת, אך נטען כי בצידה הם העניקו אפשרות לחלק ממדינות הגוש הסובייטי למכור למערב תקני זיהום גבוהים ומיושנים שנקבעו בשנת 1990, ולמדינות עניות למכור למערב זכויות לפלוט פחמן דו-חמצני ממפעלים שהוקמו בעיקר למטרת זיהום ויצירת גזי חממה למכירה. התוצאה הייתה שכסף מערבי הועבר למדינות עניות אך רמות הזיהום לא הופחתו.
* “ועידת באלי” התקיימה אחרי שנים רבות של משא ומתן בינלאומי בנושא שינוי האקלים, לאחר שהקונצנזוס המדעי בדבר השפעת האדם על שינוי האקלים זכתה להכרה גוברת ופרס נובל הוענק לאלו המעלים את הבעיה על סדר היום. לכאורה, בשלב זה צריך היה להיות קל יותר מאשר בעבר לגבש הסכמות הממשיכות ומשפרות את רוח קיוטו. למעשה הסתבר כי בועידת באלי נכחו לא רק אלו החוששים משינוי האקלים, אלא גם אלו החוששים מהנורמות התעשייתיות העלולות להשתנות ולפגוע בעסקיהם. “ועידת באלי” לא הצליחה לספק נוסח מחודש של אמנה, אלא נוסחה דיפלומטית הדוחקת את הקץ, ללא הסכמה על שינוי כלשהו או שיפור זמני של המצב עד להבשלת המשא ומתן.
* המדינות הכורות דלקים מאובנים ותעשיות הזיקוק והאנרגיה אינן ממהרות לקבוע תקנים שיפחיתו את צריכת הדלקים להפקת אנרגיה, יצרני החשמל מדלקים מאובנים אינם מזדרזים ליצר חשמל ממקורות אנרגיה מתחדשים, תעשיית המנועים התעשייתיים המסורתית אינה ממהרת להשקיע בפיתוח מנועים הפועלים על אנרגיות מתחדשות ותעשיית הרכב המסורתית אינה ממהרת להסב את ליבת עסקיה למנועים פחות מזהמים.
* מדינות מתפתחות, שהבולטות בהן הן סין והודו, רוצות לפתח את כלכלתן בדרך הזולה והמהירה יותר, המבוססת על טכנולוגיות ידועות ומנוסות, כלומר אלו המזהמות, ולא על טכנולוגיות נקיות ויקרות שעדיין לא בשלו ולא עברו את שלב מחלות הילדות. המדינות המפותחות, בהנהגת ארצות הברית, חוששות מתחרות מצד המדינות המתפתחות ובאופן מסורתי מנסות לסכל שינויים מהירים שישפיעו על התעשייה הפועלת בה.
* כדי לא לפגוע בהתנהלות הכלכלית המקובלת, אין עידוד שיטתי של חסכון או הקטנת צריכה, אלא עידוד של פעולות שמטרתן לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
בינתיים “הכלבים נובחים והשיירה עוברת”. פליטות גזי החממה בעולם המשיכו לגבור בין 1990 לשנת 2007. הכוכבת העולה בשמי זיהום האוויר היא סין – שפליטות גזי החממה העולים ממנה כמעט ושילשו את עצמם, אך הם עלו באופן מתון גם בארצות הברית וביפן. מי שבלט בהורדת גזי החממה היא הפדרציה הרוסית, אך ירידה זו לא נבעה מאימוץ אידיאולוגיה ירוקה, אלא משינוי המשטר הסובייטי.
לפי נתוני פרוטוקול קיוטו מ 1990 התחבורה גרמה לפליטת 14% מגזי החממה שיצר האדם, את יתר גזי החממה יצרו לפי סדר, התעשייה, תחנות חשמל, חקלאות, מגורים ומסחר, ואשפה. במדינות המתועשות תרומתה של התחבורה לפליטת גזי חממה גבוהה באופן משמעותי יותר מהממוצע העולמי. על פי הנתונים המפורסמים על ידי האו”ם באתר המוקדש לשינוי האקלים, ובניגוד לרוח פרוטוקול קיוטו, פליטות גזי החממה במדינות המתועשות החברות בפרוטוקול עלו מאז 1990 בכל ענפי התחבורה, כאשר העלייה היחסית הנמוכה יותר היא דווקא בענף תחבורת הרכבות, הנחשב לידידותי לסביבה יותר מהשיטות המתחרות.
* בקטגוריית תחבורת כבישים, הפליטות נטו של סך כל גזי החממה, בשווה ערך טון פחמן דו-חמצני לשנה, עלו בשיעור של כ – 31.6%, מרמה של 2,386 מגה טון בשנת 1990 לרמה של 3,142 מגה טון בשנת 2005.
* בקטגוריית התעופה האזרחית, הפליטות נטו של סך כל גזי החממה, בשווה ערך טון פחמן דו-חמצני לשנה, עלו בשיעור של כ – 28% בין השנים 1990 – 2005, מרמה של 185 מגה טון לרמה של 237 מגה טון.
* בקטגוריית תחבורת רכבות, הפליטות נטו של סך כל גזי החממה, בשווה ערך טון פחמן דו-חמצני לשנה, עלו בשיעור של כ – 12.3% מרמה של 65 מגה טון בשנת 1990 לרמה של 73 מגה טון בשנת 2005.
כנראה שאת מה שלא תעשה הדיפלומטיה לבדה, תעשה הכלכלה. כוחות השוק העולמיים הצליחו במאתיים השנים האחרונות לנפח במהירות יחסית בועות כלכליות שהתמקדו בפיתוח תעשיות וענפים כלכליים חדשים ומתעוררים, ואף לפוצץ אותן משיא נפחן. יחסי הציבור מהם נהנה לאחרונה נושא ההתחממות הגלובלית זוכים לתשומת לב גוברת, המניעה השקעות במחקר ופיתוח, אלו מזינים שוב את יחסי הציבור וחוזר חלילה. יש להניח כי הדיפלומטים המנוסים שהשתתפו ב-“ועידת באלי” מעריכים כי למרות שבטבע הזמן פועל לרעתם, הרי לצורך המשא ומתן הזמן דווקא פועל לטובתם. נותר לקוות כי תרומתה של “ועידת באלי” ליחסי הציבור בנושא שינוי האקלים, תצליח להניע את נטיית כפות המאזניים ותרכך את המשא ומתן הצפוי להמשך בעתיד. מה שלא הושלם במפגש שהתקיים בבאלי בין המדינאים, השתדלנים, אנשי העסקים, ונציגי התקשורת, ימשיך להתקדם בדרך לא פחות אפקטיבית באמצעות דיונים דרך רשת האינטרנט ואמצעי התקשורת, במפגשים אישיים בחוגים מצומצמים וקרובים, במחקרים שקטים במוסדות אקדמיים, או בפיתוחים טכנולוגיים במעבדות של מפעלי תעשייה ומכוני מחקר.
מקורות וחומר לעיון:
GHG Emissions Resulting from Aircraft Travel/ Dr. Davide Ross, 1/6/2007.
אתר ועידת המסגרת של האו”ם בנושא שינוי האקלים
מנוע חיפוש נתונים של אתר האו”ם UNFCCC
We’ve been suckered again by the US. So far the Bali deal is worse than Kyoto