שנאת מכוניות כסדר יום

איך מתגבשות גישות תחבורה קוטביות, מוזרות, טהרניות וחסרות פשרות.

מוחם של בני האדם מסוגל לקבל החלטות אישיות מעשיות ושקולות על ידי הערכת המציאות, אך הפרט יכול גם להשתתף בקשרי מידע ורגש עם אחרים, ולהחליף ולהטמיע היבטי חשיבה שונים וזרים. קבוצת אנשים יכולה להתגבש יחדיו על בסיס הכרה והסכמה סביב ערך או רעיון משותף הראוי להגנה. כאשר הקבוצה מקיימת תהליכי היזון חוזר בין חבריה ההסכמה עשויה להתגבש ברגע אקראי. קליי שירקי, חקר את חיי החברה והקהילה הנוצרים בעזרת הכלים החדשים שמספקת רשת האינטרנט, ובפברואר 2008 פרסם ספר בשם “Here Comes Everybody: The Power of Organizing Without Organizations” על הקהילות הנוצרות ברשת ללא מבנים ארגוניים מסורתיים. באפריל 2003 נשא קליי שירקי נאום בשם: “קבוצה היא האויב הגרוע ביותר של עצמה” – “A Group Is Its Own Worst Enemy”.  הרעיון המרכזי בנאומו של שירקי התבסס על ספר פסיכולוגיה בסיסי בשם “Experiences in Groups” שנכתב באמצע המאה העשרים על ידי פרופסור וו. ר. ביון. פרופסור ביון היה פסיכולוג אנגלי נודע, מחלוצי שיטת הטיפול הקבוצתי, שטיפל בנפגעי הלם קרב לאחר מלחמת העולם השנייה בשיטה זו וצבר ניסיון. ביון חש כי מטופליו הקבוצתיים רקמו “מזימות” כדי להביס את הטיפול, וכל אימת שהוא ניסה להפעיל מהלך בעל השפעה על התקדמות הטיפול, נראה היה לו שהם דואגים לפגוע בהתקדמות. ביון הציב את השאלה, האם המטופלים פועלים כקבוצה מתואמת או כפרטים בודדים? לאחר תצפיות ומחקר מסקנתו הייתה כי שאלתו אינה ניתנת לפתרון משום שטבע הדברים הוא דבר והיפוכו – כלומר, בני אדם פועלים באופן בסיסי ובאותו זמן, גם כיחידניים – אינדיבידואליים, וגם כחברותיים. מסקנתו של פרופ’ ביון תוארה מאות שנים קודם לכן מפי הלל הזקן בפרקי אבות, (פרק א’, משנה י”ד), באמרה הפרדוכסלית למראית עין: “אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני”.

תצפיותיו של פרופסור ביון בקבוצות הטיפול גילו כי קבוצות הטיפול שנפגשו כדי לשפר את מצבם הנפשי פעלו במשותף כדי להביס את המטרה המוצהרת. ביון זיהה 3 דפוסים קבועים החודרים לקבוצה, מסיחים את דעתה מהמטרה, וגורמים לכישלון השגת היעדים המוצהרים:

* הראשון הוא שיחות מין. הקבוצה תופסת את מטרתה כמקום מפגש לחיזור, קיום שיחות מיניות מרומזות או ישירות, או העברת רגשות בין זוגות מכרים.

* השני, זיהוי והגדרה של אויב חיצוני משותף – אמיתי או מדומה – התגבשות הקבוצה סביב השמצתו, וניהול מאבקים, אמיתיים או מדומים, כנגדו.

* השלישי, הערצה “דתית”. הכוונה היא לגיבוש כללי אמונה משותפים, ולסממנים דתיים, כמו פולחן או קביעת איקונין נערץ, כאשר היסודות “הדתיים” נתפסים כעניין בסיסי של אמונה הנמצאת מעבר לביקורת.

ביון טען כי כל קבוצה מפתחת באופן טבעי אסטרטגיות של הכחשה והתחמקות, אשר בונים את מה שכינה “המנטליות הקבוצתית”, המנוגדת לכוונות מודעות ולמאמצים אישיים. לפי קליי שירקי, פרופסור ביון טען כי כדי שקבוצה תגן על עצמה מפני אויביה הפנימיים היא חייבת לייסד, לקיים ולשמור על חוקה – הקובעת את הדרך לקבוע חוקים, חוקים, כללים, הגדרת תפקידים ומשימות, פולחנים, נוהלים וקודים מוסכמים, שמטרתם לשמור לאורך זמן על המטרות המוצהרות המשותפות ועל מיקוד הקבוצה במסלול המכוון למטרותיה.

את תצפיותיו של פרופסור ביון ניתן לזהות, בין השאר, בקבוצות וארגונים חברתיים, בקבוצות דיון ובפורומים הפועלים ברשת האינטרנט בנושאי תחבורה. למרות שתחבורה היא לכאורה עניין אינסטרומנטלי, טכני, מעשי, או שימושי, עומדים ביסודו ערכי יסוד, השקפות עולם, אמונות ורגשות. בחלק מהקבוצות העוסקות בנושא ניתן לזהות סטייה מהעיקר, או קולות קיצוניים, לעיתים מהפכניים ואנרכיסטים, המציגים גישות קוטביות וטהרניות, מעין דתיות, הרואות את המציאות בצבעי שחור ולבן וממעיטות לקבל ביקורת, או הטלת ספק באמונותיהן.

World Naked Bike Ride (WNBR), “הארגון העולמי לרכיבת אופניים בעירום”, הוא ארגון בינלאומי התומך בתוכניות, פגישות ואירועי רכיבה משותפת והמונית בעירום על כלי תחבורה מונעי כוח אדם, בדרך כלל אופניים, אך גם לוחות החלקה, גלגיליות ורולר-בליידס. בדף הבית של הארגון נכתב, (בתרגום חופשי), “אנו פוגשים תנועת כלי רכב עם גופינו הערומים כדרך הטובה ביותר להגן על כבודנו ולחשוף את הסכנות המיוחדות העומדות מול רוכבי אופניים והולכי רגל, כמו גם ההשלכות השליליות עמם כולנו נתמודד עקב תלות בנפט וצורות אחרות של אנרגיות לא מתחדשות”. קוד הלבוש המומלץ והמייחד את הארגון הוא “חשוף ככל שתעז”.

רכיבות המוניות בעירום הפכו בשנים האחרונות למפגנים מסורתיים בערים מפורסמות בעולם, ובהן לונדון, ברייטון, שיקגו, סן פרנציסקו, פורטלנד, מקסיקו, אוטווה, טורונטו או ונקובר. הארגון העולמי לרכיבה על אופניים בעירום מצהיר כי מפגני הרכיבה הם אירועים משוגעים, פראיים ובלתי שפויים. המפגינים מושכים תשומת לב ציבורית וחלק מהמשתתפים נוהג לשאת כרזות או לצייר על גופו מסרים שונים כנגד המכוניות או הזיהום. אך האם אין הרכיבה בעירום סטייה ממטרות אמיתיות והסטת תשומת הלב משכנוע ענייני לגורמי משיכה מיניים? נדמה שרכיבת האופניים בעירום מזהה את הרכיבה כעניין מוזר, תמהוני או חסר רצינות, והיא מדגימה את הדפוס המיני שהוגדר על ידי פרופסור ביון, כדפוס באמצעותו הקבוצה מזיקה לעצמה.

הדפוס השני שפרופסור ביון זיהה, כאמור, הוא זיהוי והגדרה של אויב משותף לקבוצה. קליי שירקי הדגים דפוס זה באמצעות תנועת הקוד הפתוח. תנועה זו פועלת החל משנות התשעים של המאה העשרים ליצירת תוכנות ללא זכויות יוצרים על מנת שתהיינה נחלת כלל, ופתוחות לשיפורים ופיתוחים של כל מתכנת המוכן לתרום לאנושות. המפורסמת בתוכנות אלו היא תוכנת ההפעלה “לינוקס”, שזכתה ליישומים רבים. שולחנות העבודה של מי שביקש לשפר את “לינוקס” היו עמוסים באין ספור אתגרים ויישומים לפיתוח ותיקון, אך כאשר מתכנתי הקוד הפתוח החלו לשוחח על תוכנות ההפעלה המסחרית של “מיקרוסופט”, נזנחה העבודה לטובת הבעת זעם משותפת נגד “האויב” החיצוני, שתרם לאיחוי וגיבוש הקבוצה, יותר מאשר לעבודת התכנות המתישה. שירקי ציין כי כאשר דפוס האויב החיצוני – האמיתי או המדומה – שולט בקבוצה, חבריה נוטים להמליך את החברים הפרנואידים יותר למנהיגים, משום שאלו מטיבים לזהות את האויב.

תנועת “Reclaim the Streets”, “החזירו את הרחובות”, נוסדה בלונדון בשנת 1991 על ידי קבוצת מפגינים שמחו נגד תנועת כלי רכב מנועיים ברחובות הערים. הפעולות הראשונות של התנועה כוונו נגד כלי רכב פרטיים ובעד אמצעי תחבורה חלופיים. במשך השנים הקבוצה שינתה את המיקוד והרחיבה את מלחמתה נגד המערכת הקפיטליסטית, בנימוק: “הרחובות שלנו מלאים בקפיטליזם של מכוניות והזיהום הקפיטליסטי הרבה יותר חמור.” בין ההתארגנויות הנוספות שהציבו את הרכב הפרטי כאויב משותף, פועלים הארגונים “Car Busters” – “מכסחי המכוניות”, ו – “Car Free” – “החופש ממכוניות”. ארגונים אלו שמו להן מטרות לשנות את תכנון הערים כך שלא יהיה צורך בכלי רכב מנועיים, ולעודד אמצעי תחבורה חלופיים מלבד הרכב הפרטי. מבחינתם הליכה רגלית מבורכת, רכיבה על אופניים רצויה, מערכות הסעת המונים ציבוריות כשרות, אך הרכב הפרטי הוא “מוקצה מחמת מיאוס”. התנועה לחופש ממכוניות היא רשת רחבה ולא פורמלית, של ארגונים שונים, המאגדים אנשי אקדמיה, אנרכיסטים, רוכבי אופניים, מתכנני תחבורה, מעצבי ערים ואחרים שהתאחדו יחדיו סביב אמונה משותפת שמכוניות שולטות יותר מידי במרבית הערים המודרניות. המטרות של התנועה הן ליצור מקומות בהם שימוש במכוניות יופחת או יוגבל באופן משמעותי, לשחרר מרחב של כבישים וחניונים לשימוש ציבורי, ולבנות סביבה עירונית דחוסה ותוססת, כאשר מרבית היעדים יהיו במרחק גישה קלה על ידי תחבורה ציבורית, הליכה או רכיבה על אופניים.

חלק ממתנגדי המכוניות מגלים התנגדות עיוורת, גורפת וחסרת פשרות, לכל כלי רכב מנועי אישי, באשר הוא. הם מתנגדים לכלי רכב זעירים, לכלי רכב חשמליים או לכלי רכב היברידיים, הם מתנגדים למוניות ולאיגום נסיעות משותפות על ידי מספר נוסעים. בפורומים של שונאי המכוניות ניתן למצוא דיונים ענייניים ומעמיקים, אך גם ביטויי סלידה, כמו “אנו מתנגדים לעיצוב ערי המחר כך שישרתו את מפלצות המתכת”. במקומות שונים מתקיימות מלחמות על “קדושתו” של טקסט “דתי”. כך לדוגמא, הסוכנות להגנת הצרכן בשבדיה אסרה על שימוש במילים “ידידותית לסביבה” במסגרת פרסומת למכונית זעירה, בנימוק שלא ניתן ליחס לאף מכונית את המונח “ידידותי לסביבה.”

הפסיכולוגית מלאני קליין, הייתה קולגה של פרופסור ביון, לשיטתה המוחות שלנו תמיד במצב אחד או אחר מבין שני מצבים: האחד, מערב מחלוקות עזות, האשמות, שנאה, חיפוש שעיר לעזאזל, תחושת רדיפה, ונטייה לאלימות ולחימה, מילולית או פיזית. השני, כולל הבנה וקבלה שהחיים אינם רק קיצוניות אלא תערובת ממוצעת של טוב ורע. היא ניסתה להשפיע על התנהגות מאוזנת הפועלת לתקן ולא להעניש, להימנע מלהכפיף או לדכא את הזולת, לכבוש את התחושות הקיצוניות, וללמוד לחיות ולתת לאחרים לחיות.

אם כן, זהות והשתייכות לקבוצה כלשהי אינה טהורה – היא תערובת של השפעות חברי הקבוצה כיחידים והשפעות המתגבשות בחבורה. היא דורשת בסיס של אחווה, משמעת, אהדה, או אמונה בערכים משותפים. אך קבוצה עלולה ליפול במלכודות שהיא טומנת לעצמה, כמו אמונה או שנאה עיוורת. המושג “חבר”, (“comrade” -) שימש לטוב ולרע, חברים במפלגה הקומוניסטית בברית המועצות, חברי כתות ודתות, לאומנים קיצוניים, קבוצות גזעניות, חברי כנופיות פשע וחברי מפלגות פוליטיות. חשוב לזכור את שני צדי המשוואה לא רק את הביטול העצמי מול הקבוצה – “כשאני לעצמי מה אני?”, אלא גם את חוש האחריות והביקורת האישית – “אם אין אני לי, מי לי?”

מקורות וחומר לעיון:

 “A Group Is Its Own Worst Enemy”  

 Group Relations: An Introduction Making Absences Present: The Contribution of W. R. Bion to Understanding Unconscious Social Phenomena / David Armstrong

http://www.human-nature.com/group/chap1.html

 http://www.human-nature.com/rmyoung/papers/pap148h.html

“הארגון העולמי לרכיבת אופניים בעירום”

התנועה ל-“חופש ממכוניות”

http://en.wikipedia.org/wiki/Car-free_movement

“מכסחי המכוניות”


Leave a Reply