מפות קוגניטיביות

מהן מפות קוגניטיביות, ומה חשיבותן ותועלתן?

מהי “מפה קוגניטיבית”?

כל אחד יכול לערוך לעצמו תרגיל זיכרון פשוט. לקחת דף נייר ריק ולנסות לערוך עליו מפה שבה יציין על פי זיכרונו רחובות, מסלולים ונקודות ציון באזור מגוריו הקרוב והרחוק יותר, או בעיר בה טייל ותייר. בזיכרוננו אגור מידע קרטוגרפי רב, ואנו יכולים להעלות ממנו פרטים רבים של כיוונים, מרחקים, שמות של רחובות ודרכים, או אתרים שימושיים בהם אנו נוהגים לבקר. המידע האגור בזיכרון מסייע לנו כאשר אנו נדרשים לנוע ולנווט מנקודה לנקודה, כדי לנהל את אורח חיינו השגרתי, או בעת ביקורים במקומות זרים. זיכרון של נקודות עוקבות בסביבה נתונה בונה מערך זיכרון של דרכים ומסלולים, אשר מתחדד ומעמיק כאשר נעשה בו שימוש חוזר ונשנה. הידע בזיכרון האנושי אינו מקוטלג בהכרח כמפה הניתנת לרישום, אלא בצורות שונות, כמו זיכרון של תמונות נוף או רצף של תמונות יחסיות במרחב. חלק מידע זה רדום בזיכרון במבנים שונים ועשוי להתעורר על ידי גירוי, כמו ראיה חוזרת של תמונות נוף מוכרות. הכינוי שניתן לידע המרחבי האגור בזיכרון הוא “מפות קוגניטיביות”, והוא משמש דימוי למבנה זיכרון משוער. מפה קוגניטיבית מציבה בזיכרון או מעלה ממנו מידע בדבר נתונים של סביבה פיזית, ובהם, דרכים, אתרים, כיוונים, מרחקים, יחסים בין אתרים שונים, סדרות, או רצף של נקודות במרחב מוגדר. המפות הקוגניטיביות מאפשרות לצבור ידע על מקומנו במרחב, על נקודות ייחוס שונות ביחס למקום בו אנו נמצאים, או שאליו ננוע בדרכנו, ולקבל החלטות כיצד עלינו לנוע לנקודות ייחוס שונות.

המפות הקוגניטיביות שונות אצל כל אדם לפי הרגישויות וסדרי העדיפויות שלו, אורח חייו וכישורי החשיבה והזיכרון שלו, והן יכולות להעיד על כך. לדוגמא, מפה קוגניטיבית של ילד יכולה להעלות מזיכרונו תיאור של המסלול מבית מגוריו לגן ילדים או לבית ספר, לחנות הקרובה ללבו, כמו דוכן ממתקים או חנות משחקים, לספריה שכונתית או למרכז ספורט. מפות קוגניטיביות של מבוגרים עשירות יותר מאלו של ילדים והן מתפתחות עם ניסיון החיים והרחבת מעגלי ומסלולי התנועה והעניין שהם עוברים במהלך חייהם.

המידע הנצבר במפות הקוגניטיביות קשור באופן התנועה השגרתי של כל אדם. מי שנע באמצעות כלי רכב ממונע, יכלול במפות הקוגניטיביות שלו מידע עשיר ורב בדבר כבישים, מדרג של דרכים, רחובות חד-סטריים, רמזורים איטיים, מהמורות בדרכים, אזורים ושעות של גודש תנועה שראוי להתרחק מהם, מקומות חניה, או אזורים בהם קשה למצוא חניה. נהגי מוניות, הנעים באופן תדיר ברחובות ערים במסגרת עבודתם כדי לשרת ציבור נוסעים, שומרים במוחם מפות קוגניטיביות עשירות הכוללות מידע רב, לא רק על המבנה הגיאוגרפי של אזורי עבודתם, אלא גם על התנועה בערים ונקודות התורפה שלה. מידע זה מקל עליהם לבחור מסלולים מהירים יותר, קיצורי דרך, או להתחמק או להימנע מגודש ופקקים בשעות מסוימות. המפות הקוגניטיביות של מי שנוהג לעשות שימוש בתחבורה הציבורית כוללות מסלולים של קווי אוטובוסים או רכבות, תחנות שימושיות, שמות של מספרי אוטובוסים, תדירות ולוחות זמנים. רוכבי אופניים מציינים בזיכרונם עליות או מורדות בהן עליהם להגביר את מאמצי הרכיבה, מסלולי אופניים ייעודיים, או נקודות תורפה כמו מכשולים, או מעברים בעלי הפרשי גובה המפריעים לרכיבה רצופה.

לאור מבנה הזיכרון האנושי, המפות הקוגניטיביות שונות ממפות קרטוגרפיות מקובלות. הזיכרון האנושי מוגבל מכדי לזכור מרחקים וכיוונים נכונים, הוא אינו מדויק ומוטה על ידי מניפולציות פנימיות המוסיפות למידע האגור בזיכרון פרשנויות ונימוקים. מחקרים הראו כי טעות בכיוון בסדר גודל של עד 30 מעלות היא טעות אנושית מקובלת. אנשים נוטים להעריך מרחקי הליכה קצרים כארוכים יותר, ומרחקים ארוכים כקצרים. אנשים גם נוטים להעריך דרכים זהות כבעלות אורך שונה בהתחשב בכיוון התנועה בין שתי נקודות זהות. שינוי נקודת מבט משנה באופן תדיר הערכות של יחסים במרחב – אנשים שהעריכו כי נקודת ציון פלונית נמצאת משמאלה של נקודת ציון אלמונית עלולים לטעות ולהעריך כי היא נמצאת מימינה, כאשר הם מביטים על אחת מנקודות הציון מזווית אחרת. המפות הקוגניטיביות כוללות מידע רב, שחלק גדול ממנו נשלף מהזיכרון תוך כדי תנועה והיזכרות, או כתוצאה מקשרים אסוציאטיביים. המפות הקוגניטיביות כוללות מידע תלת-ממדי, כמו תמונות נוף דינמיות הנחרטות בזיכרון. מטבע הדברים, מי שלא נחשף לאופן אגירת המידע המקובל במפות קרטוגרפיות יתקשה לצייר מפת מסלולים במבט מלמעלה כמראה של תצלום אוויר.

אנשים לומדים לנווט את דרכם על מסלולים חוזרים באמצעות נקודות עיגון הנחרטות בזיכרונם, במודע או שלא במודע. תיירים בסביבה חדשה וזרה לחלוטין היוצאים מבית מלון בו הם מבקרים לראשונה בחייהם, יכולים לבחון את עצמם כאשר ינסו לשוב על עקבותיהם ולגלות כי בזיכרונם נחרטו פרטים חווייתיים קטנים שצדו את תשומת לבם. פרטים אלה עשויים להיות פרטי נוף שוליים, כמו ספסל, לוח מודעות, פסולת בשולי מדרכה, חלון ראווה, שלט מואר, או גדר צמחים. באופן אולי מפתיע, מסתבר שאנשים יכולים לנווט את דרכם בעזרת זיכרון של פרטים חלקיים ומינימליים, ותחושות התמצאות במרחב, המתחברים זה לזה בקשרים אסוציאטיביים. במקומות בהם קיימים עוגנים בולטים או מפורסמים קל יותר להתמצא. לדוגמא, מגדל אייפל ושדרות רחבות מקלים על ההתמצאות בפריז. גשר המיתרים בירושלים הוא נקודת עוגן בולטת ומושכת תשומת לב המסייעת להתמצאות בעיר. העיר ניו יורק מקלה על ההתמצאות בעזרת מערך שיטתי של רחובות שתי וערב. בגלל החולשות של הזיכרון האנושי בני אדם יכולים “ללכת לאיבוד”, כלומר לאבד כל חוש של כיוון והתמצאות במרחב. קל יותר ללכת לאיבוד במקומות בהם קשה למצוא נקודות עוגן יחסיות, כמו במהלך שייט בים פתוח, או הליכה בשבילים דומים ביער או בשטח גבעי פתוח. יש המפתחים מיומנויות התמצאות בעזרת השמש או הכוכבים המשמשים נקודות עוגן להתמצאות, אך כאשר מיומנות זו אינה קיימת, או כאשר העוגנים נעלמים, למשל בשל עננים או גשם, נעלם חוש ההתמצאות במרחב וקל לאבד אותו. קל יותר ללכת לאיבוד בערים זרות, בהן המפות הקוגניטיביות אינן מפותחות ואין בהן עוגני התמצאות מוכרים. ילדים נוטים ללכת לאיבוד משום שהמפות הקוגניטיביות שלהם דלות יותר ומיומנויות ההתמצאות שלהם נמוכות יותר מאלו של מבוגרים בעלי ניסיון.

במסגרות צבאיות או ספורטיביות של אימוני ניווט נבחנת לעתים יכולת ניווט על סמך לימוד בעל-פה של ציר ניווט שהתנועה עליו תיערך באמצעות מפה קוגניטיבית שנלמדה מראש ממפה קרטוגרפית. לימוד זה כולל מאפיינים טיפוסיים הכלולים במפות קוגניטיביות, גם כאשר במוחו של עורך המסע לא נאגרו תמונות מהדרך. מאפיינים טיפוסיים אלו כוללים מידע שיטתי של גיאומטרית הדרך – הכולל מרחקים, כיוונים  וזוויות פנייה, ידע תהליכי של המסלול – הכולל מבנים ונקודות עוגן וייחוס בסביבה הקרובה,  וידע צורני – הכולל הבנה של המסלול בתוך רשת סביבתית רחבה יותר.

החשיבות והתועלת של המפות הקוגניטיביות

המפות הקוגניטיביות מסייעות בידינו לערוך תוכניות מסע ערוכות מראש לפני יציאה לדרך, או לקבל החלטות בצמתים במהלך המסע ולנווט את דרכינו באופן גמיש תוך כדי תנועה. כאשר מסע נערך על סמך מפות קוגניטיביות חלקיות או לקויות ניתן לחפש את הדרך תוך כדי המסע, או לערוך תיקונים שונים תוך כדי תנועה או ניסוי וטעייה.

אנשים נוטים לנוע בשגרת חייהם במסלולים קבועים, למשל, מהבית לעבודה, או למוסד חינוך ובחזרה, מהבית לקרובים או חברים קבועים, או למוסדות תרבות או ספורט. אנשים אינם נוהגים להיוועץ במפות קרטוגרפיות לפני יציאה לדרך, ומרבית התנועה נערכת בהסתמך על מפות קוגניטיביות. המפות הקוגניטיביות של המסלולים השגרתיים נטועות במוחנו ובדרך כלל הן אינן מעמידות אתגרים חריגים, אך מעת לעת המפות הקוגניטיביות עומדות למבחנים קשים יותר. למשל, כאשר אנחנו נדרשים לנהל פגישה בעיר או אזור שמעולם לא היינו בו, או שאנו נוהגים לפקוד אותו בתדירות רחוקה. מכשירי ניווט מודרניים עשויים לסייע במקומות מסוימים, אך מי שלא עושה שימוש במכשירי ניווט יעמיד למבחן את העוגנים הטמונים בזיכרון ארוך הטווח שלו, ואת הכישורים האישיים של ניווט וההתמצאות. אתגרים למפות הקוגניטיביות מתעוררים מידי פעם גם בסביבה הקרובה והמוכרת. קורה, לא פעם, שנהג מפנה אלינו ראש ממכונית מהוססת ומעלה שאלות מכשילות כמו: “אתה יודע אולי היכן רחוב בויאר?”, או “איך אני מגיע מכאן לבית המרקחת הקרוב?”. אתה מעלה ממעמקי המפה הקוגניטיבית את הידע, אתה זוכר שיש בסביבה רחוב בשם כזה, אבל אינך מסוגל לזכור איך מגיעים אליו. אתה בטוח בודאות שיש בית מרקחת, אבל קשה לך להסביר את מסלול הרחובות שצריך לעבור בדרך, ומי מהם חסום על ידי שלט “אין כניסה”. במפגשים מסוג זה קיימת לפעמים נטייה – שעשויה לנבוע מעודף רצון טוב או מכוונה לחפות על חוסר ידיעה – למסור מידע מטעה.

על המפות הקוגניטיביות נערכו מחקרים רבים על ידי פסיכולוגיים, נוירולוגים וחוקרי מוח האדם, אך הן מעניינות גם חוקרי תנועה ותחבורה. חוקרים שניסו לבנות מודלים ותחזיות של תנועה, גילו כי המפות הקוגניטיביות משפיעות על יעילות התנועה בדרכים. מיומנויות אישיות גבוהות של עוברי דרכים לנווט את דרכם ביעילות, או לתמרן ולמצוא חלופות מהירות לחסימת רחובות, לפקקי תנועה ולמצבי גודש, גורמים לשיפורים בזרימת התנועה. להפך, תנועה של נהגים בלתי מיומנים בעלי מפות קוגניטיביות דלות גורמת לתנועה הססנית ומגומגמת שעשויה להצטבר לעיכובים מתמשכים. ההשפעה של המפות הקוגניטיביות על התנועה חזקה יותר בסביבות עירוניות, בהן רשתות הדרכים צפופות יחסית ומספר החלופות של מסלולי תנועה שונים ומקבילים רבה יותר.

מפות קוגניטיביות עשירות, המצטברות כתוצאה מניסיון בתנועה, יכולות לחסוך לנהגים זמן אישי מצטבר רב. לדוגמא, העיר תל אביב כוללת רחובות בולטים המזרימים תנועה דו כיוונית בין הצפון לדרום ואלו מספקים מגוון חלופות. רחובות אלו כוללים, ממערב למזרח, את הרחובות, הירקון, אלנבי ובן יהודה, דיזנגוף, ריינס, שלמה המלך, אבן גבירול ויהודה הלוי, דרך נמיר ונתיבי איילון. מי שצבר ניסיון בתנועה בתל אביב ברחובות השונים בשעות שונות של היממה יכול לפתח מיומנות גבוהה לנווט את דרכו ברחובות השונים, לנסות להימלט מפקקים וחסימות, לעבור דרך רמזורים קצרים יותר, או להחליף תנועה דרך צמתים, כיכרות או גשרים שיעילות זרימת התנועה היחסית בהן גבוהה יותר. בעלי מפות קוגניטיביות עשירות יותר, ידעו לבחור בדרך היעילה, הקצרה או המהירה על מדרג דרכים דרכם עליהם לחלוף במסגרת מסעותיהם.

עוברי דרך מגלים רגישויות שונות המשפיעות על הבחירות האסטרטגיות שהם עורכים בתכנון ובמהלך נסיעותיהם. בסיס הנתונים הצבור במפות הקוגניטיביות מאפשר לקבל החלטות נכונות יותר להגשמת אסטרטגיות התנועה הנבחרות. תייר היוצא למסע התבוננות והרפתקאות עשוי להעדיף דרך נופית ארוכה, ממושכת, מפותלת או מסוכנת על פני אוטוסטרדה קצרה ומהירה, אך בן המקום הממהר לביתו יעדיף את הדרך המהירה ביותר. יש המעדיפים את הדרך המהירה יותר ויש המעדיפים את הדרך הקצרה יותר, יש המגלים רגישות רבה לפקקים ומעדיפים להיות בתנועה איטית מתמדת על פני תנועה מהירה, עצירה ממושכת ושחרור לתנועה מהירה. אנשים מגלים רגישויות לגורמים שונים המוצבים על מסלולי תנועותיהם כמו פניות ועקומות, תמרורים ורמזורים, מהירות הנסיעה, רצף הנסיעה, סכנות, מכשולים והפרעות, מגוון נופי, עלויות כלכליות, או זיהום אוויר. הרגישויות השונות עשויות להסביר מדוע שכנים הנוסעים ליעדים קבועים זהים ובעלי מפות קוגניטיביות דומות יבחרו במסלולי נסיעה שונים.

עזרים ומערכות טכנולוגיות יכולים לסייע לעוברי הדרכים לנווט ולתכנן את מסעותיהם ונסיעותיהם בטרם צאתם לדרך ובמהלך דרכם. עזרים אלו כוללים, בין השאר, מפות קרטוגרפיות, מכשירי ניווט לווייני, מידע מוקדם באמצעי תקשורת שונים, או שילוט אלקטרוני בדרכים המפרסם מידע על אזורי גודש או על מצאי מקומות חניה. מידע זה משתלב בידע המוקדם ובניסיון האגור במפות הקוגניטיביות של עוברי הדרכים ומיועד להקל ולשכלל את הידע בעיתוי רלבנטי. המידע הנמסר לעוברי הדרכים בזמן אמיתי נועד להשתלב בזיכרון ובניסיון הארוך טווח שלהם, במטרות ובאמונות לפיהם גיבשו את אסטרטגיות ברירת המסלולים שלהם. הבנה עמוקה יותר של עקרונות המיפוי הקוגניטיבי ותהליכי קבלת החלטות אנושיות עשויה לייעל את העזרים השונים המיועדים להקל את משתמשי הדרכים.

Leave a Reply