התקני בטיחות והערכת סיכונים

התקני בטיחות בכלי רכב מקטינים את הסיכונים בהם נתונים המשתמשים בכלי הרכב וחשוב להבין את תועלתם, אך ראוי להבין את נקודות התורפה שלהם, את חשיבותם של אמצעי בטיחות משלימים ואת ההשפעה הכללית של אמצעי הבטיחות.

התקני בטיחות וחשיבותם

להגנתם של נוסעי כלי רכב מנועיים מפני נזקי תאונות דרכים קיימים מספר אמצעי הגנה, והנפוצים הם התקני חגירה, רתימה וריסון, כריות אוויר, מושבים מרופדים ומשענות ראש. אחד האמצעים הותיקים, היעילים והזולים הוא חגורת הכתפיים הרותמת נוסעים מבוגרים למושבי הרכב. פעוטות וילדים נרתמים בכיסאות בטיחות מיוחדים המותאמים לגילים שונים. כריות אוויר הם אמצעי בטיחות נוסף לאמצעי הרתימה והריסון המשלים את ההגנה על נוסעי הרכב מפגעי תאונות. רוב כריות האוויר המותקנות בכלי רכב משולבות בחזית, ובחלק מכלי הרכב קיימות כריות צד להגנה מפני תאונות שאינן חזיתיות. כריות האוויר מתוכננות להתנפח במהירות גבוהה במקרה של תאונה חמורה או בינונית ולרכך את עוצמת המכה שסופגים נוסעי הרכב. חשוב לציין כי חגורות הבטיחות ואמצעי הרתימה יעילים גם בתאונות דרכים קלות יחסית ובמהירויות נמוכות יחסית, ואילו כריות אוויר מיועדות לפעול רק בתאונות בינוניות ומעלה. מסיבה זו קיימת חשיבות רבה לחגירת חגורות בטיחות בכל נסיעה וגם בכלי רכב בהם מותקנות כריות אוויר. פעוטות עלולים להיפגע מהתנפחות כריות אוויר ולכן יש לרתום אותם בהתקנים מיוחדים על מושבי הרכב האחוריים שאינם צמודים לכריות האוויר.

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בארצות הברית ( – NHTSA), מפרסמת באופן שגרתי נתונים בדבר נפגעי התאונות ברחבי ארצות הברית ומדינותיה. לאחרונה פרסמה רשות זו דו”חות המנתחים את נתוני תאונות הדרכים שבהם היו מעורבים נהגים ונוסעים שהותקנו בהם התקני בטיחות מסוג חגורות בטיחות וכריות אוויר, ובחנה את שיעור השימוש בהתקני בטיחות לעומת שיעורי השימוש בהתקני הבטיחות בקרב נפגעי תאונות הדרכים. הנתונים נותחו לפי קבוצות גיל שונות וסוגי כלי רכב שונים.

לפי סקר שנערך על ידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בארצות הברית, רב הציבור ברחבי המדינות השונות של ארצות הברית הפנים את חשיבות השימוש בהתקני בטיחות מסוג חגורות בטיחות, מתקני רתימה וריסון למבוגרים וילדים וכריות אוויר. בשנת 1994 שיעור נוסעי המכוניות שנהג לרתום את עצמו בחגורות כתפיים היה 58%. שיעור זה עלה מאז בהתמדה ובשנת 2005 הוא הגיע ל – 82%. הסקר המעודכן שנערך בשנת 2006 הצביע לראשונה על ירידה קלה בשיעור החגורים ל – 81%.

לעומת הנתון לפיו פחות מ – 20% מהציבור ברחבי ארצות הברית אינו נוהג לרתום עצמו בחגורות בטיחות, בולט הנתון לפיו 55% מקרב ההרוגים מתאונות דרכים ברחבי ארצות הברית לא היו חגורים. בחתך של גילים, שיעור נפגעי התאונות שלא היו חגורים בחגורות בטיחות היה גבוה יותר בקבוצות הגילים שבין 13 עד 35 – בקבוצות אלו שיעור אי החגירה היה 63% – 65%. שיעורים נמוכים יחסית של נפגעים שלא היו חגורים נמצאו בקבוצות גיל נמוכות וגבוהות – 32% מהנפגעים מתחת לגיל 4 לא היו חגורים, כ – 41% מהנפגעים בקבוצת הגיל 4 – 7 שנים לא היו חגורים, 30% מהנפגעים מעל גיל 75 לא היו חגורים ו – 34% מהנפגעים בגילים שבין 65 – 74 לא היו חגורים.

כאשר נבדק מספרם של הנהגים והנוסעים שהיו רתומים בחגורות בטיחות ובהתקני ריסון אחרים בקרב נפגעי תאונות דרכים בכלל, ונפגעי תאונות דרכים קטלניות בפרט, התגלו הבדלים משמעותיים בין חומרת הנזקים שנגרמו לנוסעים שלא היו רתומים וחגורים לבין כאלו שנחגרו ונרתמו. מסקנות המחקר של ה NHTSA הן כי שימוש בחגורות בטיחות מפחית את הסיכון של פגיעה קטלנית לנוסעים במושבים קדמיים של רכבי נוסעים בשיעור של 45% ואת הסיכון לנזק קריטי עד מתון בשיעור של 50%. כשמדובר בילדים רכים התועלת של התקני הריסון והרתימה גבוהה יותר, ולפי המחקר התקני בטיחות לתינוקות עד גיל שנה הפחיתו 71% מהנזקים הקטלנים שהיו עלולים להיגרם לתינוקות ברכבי נוסעים. לגבי פעוטות בגילים 1 – 4 שנים חגורות הבטיחות הפחיתו סיכון לנזקים קטלניים בשיעור של 54%. החוקרים העריכו כי בשנת 2006 חגורות בטיחות הצילו ברחבי ארצות הברית 15,383 נפשות מעל גיל 4, וכי באופן מצטבר ניתן לייחס לשימוש בחגורות בטיחות בארצות הברית הצלת 226,567 נפשות בין השנים 1975 – 2006. נתון מעניין נוסף העולה מהמחקר הוא שבשנת 2006 יכלו להינצל 5,441 נפשות אילו עשו שימוש בחגורות בטיחות. לכריות אוויר יש השפעה משלימה לחגורות הבטיחות – לפי ניתוחי ה NHTSA יעילות הפחתת מספר ההרוגים בקרב נפגעי תאונות היא 14% כאשר נעשה שימוש בכריות אוויר ללא חגורות בטיחות, ובשיעור של 11% כאשר נעשה שימוש גם בחגורות בטיחות.

אנטומיה של תאונת דרכים

מומחה הבטיחות, דיק בויד, נתן הסבר מעניין לאנטומיה של תאונות הדרכים הקטלניות והשפעת חגורות הבטיחות. לפי הסברו תאונה קטלנית מכילה 3 סוגים שונים של התנגשויות:

א. התנגשות של כלי רכב בעצם אחר – כלי רכב המעורב בתאונה עשוי להתנגש ברכב סמוך, בעץ או תמרור הניצב בשולי הדרך, במעקה בטיחות, בסלע או בעפר. במהלך התנגשות זו בתאונות קטלניות, רכב המעורב בתאונת דרכים עלול לשנות את מהירותו באופן קיצוני ממהירות 40 – 100 קמ”ש למהירות אפסית ולעצירה פתאומית בתוך שברירי שניות, הנמדדים בסדרי גודל של אלפיות שנייה. הכוחות הפועלים על כלי רכב העוצר בפתאומיות כתוצאה מהתנגשות עשויים לנוע בטווח של פי 20 עד 50 מכוח המשיכה של כדור הארץ. ההתנגשות של כלי רכב בעצם אחר, עשויה להימנע או להתרכך במקרה של תאונה, כאשר רכב נע כשהוא מבודד או מרוחק ככל האפשר מהעצמים הקשיחים הנמצאים בסביבתו, כמו כלי רכב אחרים, או מעקות. אזורים סופגי פגיעה בכלי רכב או מעקות דרך “סלחניים” מרככים אף הם את חומרת ההתנגשות של כלי הרכב בסביבתו.

ב. התנגשות של נהג או נוסע בכלי הרכב עצמו או בעצם הנמצא מחוץ לרכב – במהלך נסיעה בכלי רכב גוף האדם נמצא במנוחה ביחס לכלי הרכב, אך בתנועה ביחס לקרקע עליה הרכב נע. כאשר כלי הרכב עוצר באופן פתאומי, שימור התנע גורם לנוסעים להיזרק קדימה לכיוון התנועה. זריקה פתאומית זו עלולה להשליך את הנוסעים למרחק של עשרות מטרים מחוץ לכלי הרכב או להטיח אותם בכלי הרכב, הנמצא במצב מנוחה. הפגיעה עלולה לגרום לחבטה בחלקים הקדמיים של כלי הרכב, כמו הלוח הקדמי, שמשות הרכב או ההגה. חגורות הבטיחות וכריות האוויר מספקות הגנה בשלב זה של ההתנגשות. שינוי התאוצה השלילי הפתאומי הנגרם בשלב הראשון של התאונה, בו הרכב מתנגש בעצם אחר, עלול לגרום לפציעות גוף, אך בדרך כלל גוף האדם המרוסן למושב הרכב מסוגל לשרוד את השינוי ללא תוצאה קטלנית. כאשר הנוסעים אינם רתומים בחגורות בטיחות גופם ממשיך לנוע קדימה כאשר כלי הרכב נעצר כתוצאה מהתנגשות במשך הנמדד בסדר גודל של עשיריות שנייה.

הפלטות מרכב היא אחד האירועים המזיקים ביותר שעלולים להתרחש לאדם בתאונה, גם כאשר הרכב נע במהירות נמוכה יחסית של 10 קמ”ש, ועל אחת כמה וכמה במהירות גבוהה יותר. לגבי נוסעים שהיו רתומים, רק אחוז בודד מהנוסעים שדווחו שעשו שימוש באמצעי רתימה נפלטו לגמרי מהרכב, בהשוואה ל – 31% מאלו שלא היו חגורים. בהתנגשויות קטלניות בשנת 2006, כשלושה רבעים מנוסעי כלי הרכב שנפלטו לגמרי מחוץ לרכב נהרגו. חגורות בטיחות יעילות במניעת הפלטות מוחלטת ויכולות למנוע את התוצאות הקטלניות.

ג. התנגשויות של אברים פנימיים בתוך גוף האדם – לאחר שגוף האדם נזרק ומוטח לכיוון הנסיעה אברי הגוף הפנימיים ממשיכים לנוע במהירות המקורית, וכאשר הגוף נעצר כתוצאה מחבטה אברי הגוף עלולים לנוע סנטימטרים בודדים כשפועלים עליהם כוחות חזקים ביותר ולהינזק. אברים פנימיים רכים מכים באברים אחרים, או בשלד הגוף הקשיח, ועלולים להיגרם שברים של עצמות וקריעה של אברי גוף פנימיים. שלב ההתנגשות של האברים הפנימיים בגוף האדם קריטי ועלול לגרום לנזקים כמו “צליפת שוט” של עמוד השדרה, זעזוע מוח, התקף לב או קריעה של אברים כמו כליות, ריאות או כבד ודימומים פנימיים. השפעתה של חגורת הבטיחות על שלב זה של התאונה מוגבלת ביותר, והיא כמעט ואינה מספקת לו הגנה. מהנתונים שנמצאו בסקרים של NHTSA אשר פורטו לעיל, עולה כי שיעור ההרוגים בתאונות דרכים קטלניות שלא היו חגורים היה נמוך יחסית בקרב גילאי הקצוות – הצעירים מאד והמבוגרים מאוד. נתונים אלה יכולים לכאורה להעיד שקיימת הקפדה יתרה על חגירה בקרב קבוצות גילים אלה, אך סביר מאד שלא זהו ההסבר הנכון לתוצאות. יש בסיס לסברה כי הסיבה ליותר תאונות קטלניות בקרב נוסעים בקבוצות גיל רגישות שהיו רתומים בחגורות בטיחות נובעת מחולשתם היחסית של החגורות לספק הגנה ראויה לקבוצות אוכלוסייה בעלי “גולגולת דקה”. רופאי ילדים ממליצים להתנהג בעדינות כלפי ילדים ולהימנע ככל האפשר מלטלטל אותם. תינוקות בפרט, פגיעים במיוחד לנזקי ראש וצוואר מכיוון שראשיהם גדולים יחסית, שרירי צווארם אינם מפותחים, עמוד השדרה שלהם וכלי הדם במוחם עדינים ושבירים. כסאות בטיחות לילדים ומשענות ראש למבוגרים משפרים את ההגנה הפסיבית על נוסעי הרכב, אך אינם מספקים הגנה מוחלטת מפני נזקי התנגשויות בתוך הגוף.

נקודות התורפה וגבולות ההגנה של חגורות הבטיחות

ההגנות שמספקים אמצעי הריסון בכלי רכב מפני תאונות הן מוגבלות ויש להן נקודות תורפה, הדורשות פתרונות נוספים, ובהם פתרונות תשתית כמו פסי הפרדה, נורות אזהרה ודרכים “סלחניות”, או כריות אוויר מחוץ לכלי הרכב:

א. נפגעים מחוץ לכלי הרכב – 28% מההרוגים בתאונות דרכים ברחבי ארצות הברית בשנת 2006 לא נהרגו בכלי רכב – מדובר בהרוגים שהם עוברי אורח שנמצאו מחוץ לרכב המעורב בתאונה או משתמשים בכלי רכב דו-גלגליים. במדינת ישראל שיעור נפגעי התאונות מחוץ לכלי רכב הוא גבוה במיוחד בהשוואה למדינות אחרות. לגבי נפגעים אלו התקני הגנה מסוג חגורות בטיחות או כריות אוויר אינם רלבנטיים. במקומות שונים בעולם, ובפרט בצפון אירופה, גוברים קולות הדורשים לחייב התקנת כריות אוויר מחוץ לכלי רכב כדי להגן על נפגעים חיצוניים.

ב. פגיעות פנימיות – כפי שפורט לעיל, חגורות הבטיחות וכריות האוויר אינן מספקות הגנה ראויה לתוצאות קטלניות הנובעות מתנועות פתאומיות בתוך גוף האדם, בפרט לקבוצות אוכלוסייה שגופם חלש יותר משל אחרים.

ג. פגיעות צד – אמצעי הריסון בכלי הרכב מתוכננים לספק הגנה בעיקר להתנגשויות של חזית או גב כלי הרכב, אך כמעט ואינן מספקות הגנה לפגיעות צד. תאונות צד עלולות לגרום לתוצאות קטלניות יותר משום שקיימת תורפה בשרירי הצוואר לפגיעות צד יותר מאשר מטלטולי צוואר לפנים או לאחור. בתאונה צדית, הכוח הנדרש כדי לגרום לתוצאה קטלנית נמוך יותר, משום שהצוואר עלול להישבר והמוח עלול להיפגע בקלות יחסית כתוצאה מפגיעות צד. כלי רכב בעלי מרכז גובה גבוה יחסית, כמו סוגים מסוימים של טנדרים ורכבי שטח, עלולים להתהפך לצדדים יותר מאשר כלי רכב בעלי מרכז גובה נמוך, ולכן שיעור ההרוגים בקרב נוסעים חגורים בכלי רכב מסוגים אלה גבוה יותר באופן יחסי.

ד. “אפקט פלצמן” – סם פלצמן, פרופסור לכלכלה מבית הספר לעסקים בשיקגו, הוכיח במחקרים כי קיימת נטייה אנושית להגיב לאמצעי בטיחות בהגברת התנהגות מסוכנת, ובכך לקזז חלק מהיתרונות של אמצעי הבטיחות. לדוגמא, כאשר נהגים חגורים בחגורות בטיחות, מרצון או כתוצאה מחוקי תעבורה המחייבים אותם לחגור חגורות, הם עלולים להגיב בנסיעה פחות זהירה כתוצאה מתחושת הביטחון שאמצעי הבטיחות מקנים להם, ובכך לגלגל את הסכנות על סביבתם, ולהגביר פגיעות בהולכי רגל או נוסעים בכלי רכב דו-גלגליים.

סיכום

לאמצעי הגנה סבילה בכלי רכב, ובפרט לאמצעי ריסון כמו חגורות בטיחות, מושבי בטיחות ואחריהם כריות אוויר, יש תרומה חשובה בהגנה על הנהגים והנוסעים ובכוחם לגרום להפחתה משמעותית של תוצאות קטלניות ולריכוך נזקים של התנגשויות.

חשוב לתת את הדעת לנקודות התורפה של אמצעי ההגנה הסבילה, ובהם העדר הגנה לנפגעים מחוץ לכלי הרכב, תורפה בהגנה מפני פגיעות גוף פנימיות הנובעים מהטראומה שהיא תוצאת הכוחות החזקים הפועלים על גוף האדם בשעת תאונה, ועקב אכילס בהגנה מפני פגיעות צד. את אמצעי ההגנה הסבילים בתוך כלי הרכב ניתן להשלים על ידי “דרכים סלחניות”, ואמצעים כמו שוליים רחבים, מעקות בטיחות או עמודי תמרורים ורמזורים סופגי פגיעות.

יש לתת את הדעת גם ל-“אפקט פלצמן” – הנטייה האנושית לקזז חלק מיתרונות בטיחות על ידי נטילת סיכונים מוגברים לנהגים ולזולתם, בפרט על ידי נהגים בעלי נטיות ליטול סיכונים, להתנהג במרדנות ולא לציית לחוקי התנועה, ובכלל זה לנהוג בתנאי עייפות או בהשפעת אלכוהול.

כאמצעי חינוכי יעיל להסברת והמחשת החשיבות של חגורות הבטיחות פותח מתקן “המשכנע”, המאפשר בתנאים מבוקרים לחוות את הכוחות הפועלים על נוסעי רכב בהתנגשות במהירות נמוכה. לגבי נהגים הנוטים ליטול סיכונים הועלו הצעות להפוך את “אפקט פלצמן” על כנו, על ידי נעיצת להב בין ההגה לנהגים המסוכנים לעצמם ולסביבתם כדי להמחיש להם ולחדד במוחם את תחושת הסיכון הקיימת בעת נהיגה. הצעה זו אינה סבירה, אך ללא ספק יש בה כדי לסבר את הדעת ולשכנע בקיום הסכנות הכרוכות בנהיגה.

מקורות וחומר לעיון:

הדו”ח של רשות הבטיחות בדרכים בארצות הברית NHTSA על נוסעים לא חגורים בכלי רכב:

הדו”ח על הגנת הנוסעים

חגורות בטיחות מאת בני אביעד

“המשכנע”

http://www.datilim.co.il/index.php?id=7402&dates=2008-7-1

“אפקט פלצמן”

Leave a Reply