איגום נסיעות במוניות מיוחדות – המבט הציבורי

התפיסה הציבורית המסורתית מעודדת איגום נסיעות ציבוריות באוטובוסים ובמוניות שירות, אך לא בשירותי הסעות מיוחדות (“ספיישל”). תפיסות המגדירות מחדש את החלוקה המסורתית מבקשות לאגם נסיעות ציבוריות מיוחדות וליצור תחבורה ציבורית המסוגלת להתחרות ברכב הפרטי.

איגום נסיעות ציבוריות, התפיסה המסורתית

באופן מסורתי התחבורה הציבורית נחלקת לשירותי הסעות משותפות, בעיקר אוטובוסים ומוניות שירות המיועדים לקבץ נוסעים רבים,  ולשירותי נסיעות מיוחדות, המכוונים בעיקר לנוסעים בודדים.

הנושא מוסבר באתר משרד התחבורה [1], בו נכתב:

“המונית מספקת שירות גמיש, מהיר וזמין, המשלב את יתרונות התחבורה הציבורית והרכב הפרטי. קיימים שני סוגי מוניות: מוניות מיוחדות ומוניות שירות.

סוגי המוניות.

מוניות מיוחדות (ספיישל): אמצעי תחבורה נוח ושימושי המאפשר הגעה מהירה לכל יעד ובכל עת, בנוחות, בפרטיות – בלי צורך בהחזקת רכב פרטי, ללא המאמץ והמתח הכרוכים בנהיגה ובחיפוש חנייה. בישראל פועלות כיום כ – 17 אלף מוניות מיוחדות.

מוניות שירות: אמצעי תחבורה משלים לקווי אוטובוס עירוניים ובינעירוניים, הפועל במסלול קבוע, לעיתים במקביל לקו אוטובוס. מוניות שירות מעלות ומורידות נוסעים בכל מקום שבו מותרת העצירה; מדובר בכלי רכב גדולים יותר מסוג “אוטובוס זעיר” המסיעים עד 10 נוסעים. בישראל פועלות כיום כ – 2,200 אלף מוניות שירות.”

כדי למנוע חיכוכים בין “הממלכות” השונות של התחבורה הציבורית, מוגדרים בחקיקה וברשיונות הניתנים לספקי שירותי התחבורה הציבורית כללים טכניים שונים המשפיעים באופן מהותי על ייעודם. מדיניות התחבורה, העולה מהוראות פקודת התעבורה [נוסח חדש] ותקנות התעבורה, התשכ”א – 1961, מבדילה בין קווי שירות של אוטובוסים ומוניות, הנוסעים על פי רישיון של משרד התחבורה במסלולי הסעה קבועים, לאורכם פזורות תחנות קבועות, כאשר כל נוסע משלם בנפרד עבור הנסיעה, לבין מוניות המיועדות ל-“נסיעה מיוחדת”, המוגדרת כ – “נסיעה במונית שעומדת כולה לרשות מזמין הנסיעה.” (תקנה 485 לתקנות התעבורה, התשכ”א – 1961). מדיניות התחבורה המסורתית מונעת מהמוניות בעלות הרשיונות לנסיעות מיוחדות ליזום שירותים של איגום נוסעים באמצעות מספר הוראות הקבועות בתקנות התעבורה, התשכ”א – 1961, שהן לכאורה טכניות:

* תקנה 490(ב) לתקנות התעבורה קובעת: “לא יינתן על מונית אלא רשיון לסוג אחד של הסעה כאמור בתקנת משנה (א)”, והכוונה שלמונית יינתן רשיון לנסיעות מיוחדות או לנסיעות שירות, אך לא רשיון המרכיב את שני הסוגים יחדיו. תקנה 493 לתקנות התעבורה מסייגת את האמור וקובעת: “מונית שניתן עליה רשיון לנסיעת שירות, מותר להסיע בה – (1) נסיעת שירות בקו השירות שנקבע ברשיון ההסעה;…(3) נסיעה מיוחדת;…”, אך מתקנה 490(ב) עולה שמונית בעלת רשיון לביצוע נסיעות מיוחדות אינה יכולה לקבל רשיון לנסיעות שירות.

* תקנה 490(ג) קובעת: “לא יינתן רשיון לנסיעה מיוחדת לגבי מונית מסוג זוטובוס שאינה מיועדת להסעת נכים”. זוטובוסים, המוכרים גם כמיניבוסים, מוגדרים בתקנות התעבורה, כמונית שמותקן בה מרכב אחוד עם חלונות, שמותקנים בה לרוחב המרכב עד 10 מקומות ישיבה לנוסעים, בנוסף למושב הנהג. הזוטובוסים, יכולים לאגם נסיעות מיוחדות משותפות באופן יעיל, נוח וזול לנוסע, אך נאסר לבצע נסיעות מיוחדות בזוטובוסים והם מוקצים רק לקווי שירות. (ראה גם תקנה 492 לתקנות התעבורה, התשכ”א – 1961).

* תקנה 501(ג) קובעת: “לא יסיע נהג המונית בנסיעה מיוחדת נוסע נוסף על מזמין הנסיעה והנלווים אליו, זולת אם ביקש זאת המזמין.” נוסח התקנה אינו נוקט בנוסח “זולת אם הסכים המזמין”, אלא “אם ביקש זאת המזמין”. מנוסח זה משתמע כי יוזמת הבקשה צריכה לבוא ממזמין הנסיעה, ויש בו כדי למנוע מנהגי מוניות או מתאגידי וארגוני מוניות ליזום שירותי נסיעות משותפות, כשיוזמה זו אינה באה מהנוסע.

* שכר ההסעה במונית מעוגן בחוק, והשכר המרבי נקבע בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שכר מקסימלי להסעה במונית), התשל”ו – 1976. צו הפיקוח מתיר לנהגי מוניות בנסיעות מיוחדות לגבות תוספת זעומה כאשר נוסעים במונית יותר מנוסע אחד, אך הוא אינו ממריץ נהגי מוניות לקבץ מספר נוסעים לאותו יעד או לאותו כיוון.

מהוראות התקנות שצוטטו לעיל עולה כי האוריינטציה של מדיניות התחבורה הרשמית ושל שוק התחבורה הציבורית מבדילה בין קווי אוטובוסים וקווי מוניות שירות, המיועדים לאיגום נסיעות, לבין מוניות לנסיעות מיוחדות, שאינן מיועדות לאיגום נסיעות, אלא אם ביקש זאת מזמין הנסיעה. משרד התחבורה או נהגי המוניות אינם יוזמים תוכניות לעידוד נסיעות משותפות במוניות לנסיעות מיוחדות, כדי שנסיעות משותפות יוקצו לקווי האוטובוסים והשירות. יוצאי דופן, המעידים על הכלל, מוגדרים למטרות מיוחדות, כמו קבלת רשיון לבצע נסיעות משותפות למקומות עבודה, לבצע הסעות לבעלי מוגבלויות, או נסיעות מנמל התעופה בן-גוריון.

ה- “מוניבוס” – הכלאה בין אוטובוס לבין מונית לנסיעות מיוחדות

ה – “מוניבוס”, (“Taxibus”), היא כינוי לסוג שירות תחבורה ציבורית חדש-ישן המציג תפיסה הקוראת תגר על התפיסה המקובלת של התחבורה הציבורית, ומבקשת להכליא בין שירותי האוטובוס ומוניות השירות, המקבצים נוסעים לאותו כיוון, לבין שירותי המוניות המיוחדות, המספקים שירות אישי מנקודת המוצא של הנוסע ליעד המבוקש. מצדדי התפיסה סבורים כי תפיסה חדשה של מערכות הסעת ההמונים תוכל לספק לציבור הנוסעים שירות זול, זמין ונוח שיוכל להתחרות בתחבורה הפרטית, ובכך לפתור את בעיות גודש התנועה, המחסור במקומות חניה ואת זיהום האוויר. התפיסה החדשה אינה דורשת שינויים טכנולוגיים מהפכניים, או תשתיות מיוחדות והיא זמינה וזולה ליישום, אך היא דורשת לשנות מתפיסת מדיניות התחבורה המסורתית ביחס לתחבורה הציבורית ולפתח מודלים עסקיים חדשים.

רעיון ה – “מוניבוס” הוא לעשות שימוש בצי גדול של זוטובוסים בעלי קיבולת של 6 עד 8 נוסעים, אשר יתפרסו על אזור נתון ויספקו לו כיסוי של שירותי תחבורה ציבורית משותפת לפי הזמנת הנוסעים באופן יעיל ובמחיר זול. הגשמת המשימה המוגדרת תוכל להתקיים לטענת מפתחי התפיסה באמצעות שימוש משולב בטכנולוגיות קיימות וזמינות:

א. רשתות תקשורת קיימות וזמינות, ובפרט רשתות תקשורת לטלפונים ניידים, באמצעותן ניתן יהיה להעביר מידע בין הנוסעים לבין המערכת והנהגים המפעילים את הזוטובוסים.

ב. מערכות ניווט לוויני שיותקנו בזוטובוסים ויקלו על הנהגים לנוע ביעילות ועל המערכת לקבל מידע אמיתי על מקומם של כלי הרכב.

ג. מערכת מחשב שתחליף את הסדרן המסורתי של תחנות המוניות בקליטת הזמנות רבות, הקצאה והכוונה יעילה של הזוטובוסים, כך שיוכלו לקבץ את מירב הנוסעים מנקודות מוצא קרובות ליעדים סמוכים באופן אופטימלי.

הזמנת הנסיעה ב- “מוניבוס” נעשית בצורה פשוטה וקלה באמצעות שליחת הודעה למערכת המרכזית באמצעות טלפון נייד על מקומו של הנוסע, יעדו הסופי ושעת הנסיעה. המערכת המרכזית תשלוף מבסיס נתונים, המוזן במידע עדכני על מקומם של הזוטובוסים, את הזוטובוס ההולם את מסלול הנסיעה המבוקש ותשיב למזמין במיסרון קצר מענה להזמנתו הכולל זמן הגעה משוער של הזוטובוס המיועד לאסוף אותו, מספר המזהה אותו, התעריף ומשך הנסיעה המשוער. הנוסע נדרש לאשר את ההזמנה באופן סופי ולבצע את התשלום עבור הנסיעה באמצעות הטלפון הנייד. לאחר שההזמנה מאושרת הזוטובוס המתאים מופנה להיענות לבקשת הנסיעה. ההנחה היא שהמערכת תהיה מסוגלת להגיב בזמן אמיתי להזמנות ספונטניות ולנתב את הזוטובוסים לשילוב נוסעים חדשים תוך כדי נסיעתם, אך כמובן ניתן יהיה להזין את סדרן הנסיעות הממוחשב בבקשות לנסיעות יוממות שגרתיות מראש, ולהקל על תאום נסיעות משותפות. מערכות תקשורת וניווט לוויני יאפשרו שליטה על צי הזוטובוסים ויקלו על הנהגים לנווט את דרכם.

לפי תפיסת ה- “מוניבוס”, שירות זה צריך להיות אמצעי התחבורה הציבורית הנפוץ ביותר, אשר יחליף את מרבית קווי האוטובוס ואת המוניות, וכאשר יגיע למסה קריטית, יגרום לרבים לזנוח את רכבם הפרטי. ההנחה היא שצי מקיף של זוטובוסים, הנעים כל העת באזור נתון כנחיל דבורים עמלניות, יכסה אזור נתון בצפיפות מספקת כך שניתן יהיה להיענות לכל בקשה לנסיעה תוך פחות מ – 3 דקות מרגע הזמנת הנסיעה. הנחה נוספת היא שיעילות המערכת תגבר ככל שהמערכת תצמח ומספר השילובים האפשריים יוכפל. כלי הרכב יאלצו לעיתים לסטות ממסלול הנסיעה הקצרה או המהירה ביותר כדי לאסוף או להוריד נוסע, אך הם ישאפו לניצול אופטימלי של צי כלי הרכב בגמישות נסיעות, במהירות תגובה ובעלות ומחיר.

לתפיסה המוצעת יתרונות נלווים  נוספים לחופש תנועה קל, מיידי וזול יחסית, כמו הביטחון שמספקת נסיעה קבוצתית לעומת נסיעות של בודדים, או תחושת שייכות קהילתית או חברתית. תשלום מראש במהלך ההתקשרות יחסוך מהנהגים להתעסק במכירת כרטיסים, גביית כספים והחזרת עודף במהלך הנהיגה. מספר הנוסעים המוגבל בכל זוטובוס יחסוך עיכובים רבים של עלייה וירידה המאפיינים אוטובוסים גדולים. שירות יעיל וזמין יוכל לשחרר בעלי רכב ממחויבות ודאגה לרכב פרטי הנותר ללא השגחה ברחובות, ומהצורך לטפל בכלי הרכב, הוא יחסוך להם בהוצאות חניה, בקנסות על חניות לא חוקיות, ואת סיכוני גרירת הרכב. אם נתח נכבד של בעלי רכב פרטי ימצאו תחליף הולם לאחזקת רכב יתפנו שטחי קרקע ציבוריים ברחבי ערים ויחסך הצורך לבנות חניונים. תחבורה ציבורית נוחה תעניק אפשרות לנוסעים להגיע ליעדים שונים בערים לא מוכרות, תזמין ותמשוך אורחים ותיירים.

תומכי תפיסת ה – “מוניבוס” חישבו כי צי של 10,000 זוטובוסים יכול לשרת 360,000 יוממים במהלך שלוש שעות גודש בתנועה מהפרברים למרכז לונדון, בהנחה שכל זוטובוס מכיל בממוצע 8 נוסעים, ושמשך כל נסיעה אורך בממוצע 40 דקות. נתון זה יכול לעמוד בתחרות מול כלי הרכב הפרטיים הנכנסים לעיר, מול שירות האוטובוסים ואפילו מול הרכבת התחתית היעילה והעמוסה של לונדון.

תקוות מצדדי תפיסת ה – “מוניבוס” היא שהשירות יהיה יעיל ונוח ברמה גבוהה שתגרום לבעלי רכב פרטי להמיר רכישת כלי רכב, או למצער חלק מנסיעותיהם, מהתחבורה הפרטית לתחבורה הציבורית החדשה, משום שיזכו בשירות יעיל ונוח האוסף אותם במהירות במסלול התפור בהתאמה לצורכיהם המיידיים והמדויקים, ללא צורך לדאוג למקום חניה, ובמחיר תחרותי. אם הנחה זו תתממש יופחת מספר כלי הרכב הנעים על הכבישים וגורמים לגודש תנועה, ויתפנו משולי הדרכים נתיבים המשמשים כיום לחניית כלי רכב בטלים. הצלחת המערכת להגשים את שאיפותיה בטווח הארוך תשנה את הנוף העירוני ואת יעילות התנועה, תשפר את איכות האוויר והסביבה ואת חיי הכרך.

מקורות וחומר לעיון:

[1] http://www.gov.il/FirstGov/TopNav/Situations/SPopulationsGuides/STaxi/STServiceAndSpecial/

[2] פקודת התעבורה [נוסח חדש].

[3] תקנות התעבורה, התשכ”א – 1961.

[4] צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שכר מקסימלי להסעה במונית), התשל”ו – 1976.

[5] http://www.taxibus.org.uk

[6] “על מוניות אלמוניות

Leave a Reply