תעשיית הרכב האמריקאית כסוגיה ציבורית

המשבר העובר על תעשיית הרכב האמריקאית בתקופת מיתון מחריף הובא לפתחם של הממשל והקונגרס האמריקאי. שעת המשבר חושפת פקעת ניגודים בה סבוכים ענייניו של הציבור הרחב כצרכן, כמכלכל, כמפרנס, כמשלם מסים, וכמחויב לסביבתו, וענייניהם המיוחדים של תעשיית הרכב והסמוכים לשולחנה.

משבר ענקי הרכב האמריקאיים

תעשיית הרכב האמריקאית עברה טלטלות ומשברים רבים מאז היווסדה לפני כמאה שנים. משברים אלו הובילו למיזוגים שונים של תאגידים שהתקשו לשרוד, נרכשו על ידי חזקים מהם ונבלעו לתוכם. שרשרת הטלטלות גיבשה שלושה תאגידי ענק חובקי עולם – “ג’נרל מוטורס”, “פורד” ו – “קרייזלר”.

* התאגיד “ג’נרל מוטורס” היה עד לאחרונה יצרן הרכב הגדול בעולם והוא חבק חטיבות שונות שכללו מותגים ויצרנים שהתמזגו לתוך התאגיד הענק. לאורך שנים “ג’נרל מוטורס השתלט על חברות ומותגי רכב אמריקאיים, ובהם “אולדסמוביל”, “ביואיק”, “קדילאק”, “שברולט”, “האמר”, “פונטיאק”, ו –  “סטורן”, ועל חברות רכב ממדינות אחרות, ובהן “דייהו” הקוריאנית, “הולדן” האוסטרלית, “אופל” הגרמנית, “ווקסהול” הבריטית, ו – “סאאב” השבדית. “ג’נרל מוטורס” שותף בחברת “וולינג” הסינית, והיה בעל אחזקות ביצרנית הרכב “לאדה” הרוסית, ובחברות היפניות “סוזוקי” ו – “איסוזו”.

* תאגיד הרכב “פורד” מיזג לתוכו את המותגים האמריקאים “לינקולן” ו – “מרקורי”, רכש את “וולבו” השבדית, ובנוסף להם מניות בחברת “מזדה” היפנית ו-“אסטון מרטין” האנגלית. בתחילת 2008 “פורד” מכר לקונצרן הרכב ההודי “טאטא”, את המותגים הבריטים “יגואר” ו – “לנד-רובר” כדי לשפר נזילות. המותגים הבריטיים נרכשו על ידי “פורד” בעבר כאשר ענק הרכב הבריטי “ליילנד” קרס.

* התאגיד “קרייזלר” נוסד בארצות הברית בשנת 1925. בשנת 1998, התאגיד מוזג עם ענק הרכב הגרמני “דיימלר” ובשנת 2007 רובו נמכר לחברת אחזקות אמריקאית – “סרברוס ניהול הון”. תחת המטריה של “קרייזלר” חוסים המותגים האמריקאים “ג’יפ” , ו – “דודג'”.

ענקי הרכב האמריקאים צברו עוצמה כלכלית רבת השפעה שתורגמה להחלטות מעשיות ומדיניות הנוגעות לשימוש בתחבורה וכלי רכב שהשפיעו על חיי היום יום של אזרחי העולם בכלל, ושל אזרחי ארצות הברית בפרט. הם הפעילו שתדלנים בממשל ובקונגרס האמריקאי והואשמו פעמים רבות בדורסנות ובחוסר אחריות בנושאי בטיחות בדרכים, חברה וסביבה. אך יצרני הרכב פועלים בעשורים האחרונים בסביבה גלובלית משוכללת, בעידן שבו מהסחר העולמי הוסרו מכסי מגן, כאשר מידע, הון, סחורות וכוח אדם זורמים במהירות. ליצרני הרכב האמריקאים קמו מתחרים נחושים ביפן, דרום קוריאה ואירופה. אמנם “ג’נרל מוטורס” ו – “פורד” השתלטו על מספר יצרנים במדינות חוץ, אך מנגד בתקופה 1983 – 2003 יצרנים זרים פתחו 17 מפעלי רכב חדשים בארצות הברית. היצרנים הזרים הצליחו להתחרות עם ענקי הרכב האמריקאים ביעילות, טיב, חדשנות, אמינות, ובמחירים זולים, ונגסו בנתחי שוק מסורתיים של התאגידים האמריקאים. בשנים האחרונות “ג’נרל מוטורס” החל לאבד נתחי שוק ועמם את הבכורה העולמית במכירות רכב מול המתחרה היפני “טויוטה”. במהלך השנים היצרנים האמריקאים נדחקו והתמקדו בכלי רכב גדולים בסגנון אמריקאי – מיניוואנים, רכבי שטח וטנדרים, כבדי משקל, זוללי מתכת ושתייני דלק. המתחרים, שפיתחו מגוון מוצרים, כולל מכוניות בינוניות וקטנות, נכנסו גם לנישות האמריקאיות והצליחו להכות את כלי הרכב האמריקאים גם בתחומים המסורתיים בהם שלטו. כך לדוגמא, זוהרו של מותג רכבי היוקרה האמריקאי “קדילאק”, עומעם על ידי מותג היוקרה “לקסוס” של “טויוטה” היפנית, ועל ידי רכבי יוקרה תוצרת “ב.מ.וו.” ו – “מרצדס” הגרמניות.

ההפסדים וקשיי הנזילות של “ג’נרל מוטורס” הלמו את היקף עסקיו, והוערכו בסדרי גודל העולים על 182 ביליון דולר בעשור שקדם לשנת 2007. ההוצאות הקבועות של התאגיד, שכר העובדים, אחזקת המפעלים והתקורה כרסמו במהירות ברזרבות הכספיות והובילו אותו למצוקת אשראי. מניותיו של “ג’נרל מוטורס” החלו לצנוח, ובנובמבר 2008 הם ירדו מתחת לערך של 3 דולר לראשונה מאז שנת 1943. כלכלן אמריקאי חישב כי בין השנים 1980 – 1990 שתי החברות שהפסידו את הסכומים הגבוהים ביותר בארצות הברית היו “ג’נרל מוטורס” ו-“פורד”, שהפסידו 110 ביליון דולר, והועלתה טענה כי בעלות ההשקעות בענקי הרכב ניתן היה לרכוש את כל המניות בחברות הרכב “הונדה”, “טויוטה”, “ניסאן” ו – “פולקסוואגן”. בעת הנוכחית ענקי הרכב האמריקאים עומדים בפני סיכון של פשיטת רגל.

מצוקת האשראי של שלושת ענקי תעשיית הרכב האמריקאית – “ג’נרל מוטורס”, “פורד” ו – “קרייזלר” הובילה לפנייה משותפת לממשל האמריקאי בבקשת סיוע לקבלת הלוואות או ערבויות ממשלתיות בסך 25 ביליון דולר, כדי שיוכלו לשקם את עסקיהם. בזמן שפנייה זו נבחנה ונדונה, הוחמר המשבר בשווקים הפיננסים בארצות הברית, שהצר את הסיכויים של ענקי הרכב לקבלת אשראי בשוק ההון מחד, ומאידך המיתון הכלכלי פגע באופן קשה בהיקף מכירות הרכב וההכנסות.

למרות שהקונגרס האמריקאי אישר תוכנית סיוע בעלות של 700 ביליון דולר לתמיכה במגזר הפיננסי, הוא החזיר לתאגידי הרכב את בקשת הסיוע שהגישו כדי שיתקנו אותה ויצרפו אליה תוכניות שיקום חדשות. בקשת הסיוע עוררה דיונים סוערים בנוגע לעתיד תעשיית הרכב האמריקאית. דיונים אלו חושפים את השחקנים בשוק הרכב העולמי והאמריקאי, ואת שיקולי המדיניות המשפיעים על שוק הרכב החשוב בעולם.

צרכני הרכב

הציבור האמריקאי בוחר נשיא פעם בארבע שנים לפי כללי הצבעה מורכבים, ומזהה בכך ייצוג של עמדתו המדינית לפי כללי הבחירה הדמוקרטיים. בנושאי מדיניות תחבורה העם מקבל החלטות תכופות ויומיומיות, כאשר הוא בוחר את אמצעי התחבורה המועדפים עליו, קובע את היקף נסיעותיו, או את סוגי הרכב שהוא רוכש. בהתחשב בכך שבדמוקרטיה האמריקאית המועמדים לנשיאות משווקים בדומה למוצרי צריכה, ניתן לומר כי הצבעת הציבור בתשלום עבור אמצעי התחבורה המועדפים עליו משקפת בחירה דמוקרטית. אם שוק הרכב האמריקאי משקף את רצון הבוחרים, הרי ניתן לומר כי העם האמריקאי מעדיף רכבי שטח, טנדרים, משאיות קלות ומיניוואנים מגושמים. לפי פרסומי מחלקת הסטטיסטיקה של תחבורה בארצות הברית, בשנת 2006 היו בארצות הברית כ – 251 מיליון כלי רכב רשומים, שכללו למעלה מ – 100 מיליון רכבי שטח, טנדרים ומשאיות קלות. זהו יחס גבוה בקנה מידה עולמי ומעיד על רצון הציבור בארצות הברית. רבים בקרב הציבור האמריקאי, ובעיקר תושבי הפרברים והאזורים הכפריים, התרגלו לנוע במכוניות שמשקלם כ – 3 טון. הם נוהגים לנצל באופן מעשי את המשקל הכבד לעתים רחוקות כאשר הם מובילים מטען כבד או רותמים סירות או קרוואנים לכלי הרכב למטרות נופש.

בין תעשיית הרכב בארצות הברית לבין ציבור הצרכנים התקיים היזון חוזר שטיפח את כלי הרכב הכבדים והפך אותם ל-“לחם והחמאה” של תעשיית הרכב האמריקאית. תעשיית הרכב יצרה ושווקה את כלי הרכב הכבדים, כשהיא מגיבה לציבור הצרכנים שדרש אותם, קנה אותם מרצון חופשי והוציא מכיסו את המחיר שנדרש. המדינאים בדמוקרטיה הגדולה בעולם קשובים אף הם לציבור ולשדולת יצרני הרכב, ואלו תמכו בתעשיית הרכבים הכבדים זוללי הקרקע, המתכת והדלק. לפי ה –  Jobs and Growth Act of 2003 ניתן היה בארצות הברית לנכות הוצאות של כלי רכב שמשקלם 3 טון מהכנסות החייבות במס, והם זכו להכרה של פחת מואץ. בהשוואה למרבית העולם, מסי הדלק בארצות הברית נמוכים, מסי הרכישה של כלי רכב נמוכים, וכפועל יוצא מכל הגורמים שנמנו, כלי הרכב הכבדים נפוצים בארצות הברית בקנה מידה השוואתי עולמי, למרות חקיקה שמטרתה עידוד תחבורה ציבורית ויעילות צריכת דלק.

מספר גורמים חברו בשנה האחרונה ופגעו באופנת הרכבים הגמלוניים הרווחת בשווקי הרכב בארצות הברית. גורמים אלו כוללים תהליכי מיתון כלכלי, עלייה תלולה במחירי הדלק עד אוגוסט 2008, הגברת התלות ביבוא דלק ועליית המודעות לנושאי איכות הסביבה. מכיוון שכלי הרכב הגדולים אינם הכרח או צורך חיוני, הצרכנים החלו להתפשר על הגודל וענקי הרכב האמריקאים מצאו עצמם תוך זמן קצר עם פסי ייצור בטלים, שלא קל להסב אותם לייצור כלי רכב בעלי אופי וסגנון שונים.

יעילות כלכלית וצדק חברתי

הציבור הרחב, ונציגיו המדינאים, מונעים לא רק על ידי יצרים של צרכנות ורכושנות, אלא גם על בסיס שיקולים של אחריות אישית ולאומית. גילוי אחריות כלכלית לאומית חשוב לכל פרט החבר באומה, משום שתוצר לאומי הוא תוצאת מאמץ משותף של רבים, ואוצר מדינה יציב, המבוסס על גביית מסים מהכנסות, מחייב פעילות כלכלית. אחריות מתקיימת ומתחזקת במקומות שבהם מתקיימים סולידריות, שוויון הזדמנויות ושיתוף בין הפרטים השונים בחברה, ולא רק תחרותיות, ורצון אישי להתעשר על חשבון אחרים.

מעריכים כי תעשיית הרכב בארצות הברית תומכת בכ – 3 מיליון משרות עבודה, המהוות למעלה מ – 3% מכוח העבודה במדינה, וכי היא המגזר היצרני הגדול ביותר בכלכלת ארצות הברית. קריסה של תעשייה משמעותית וחשובה כזו עלולה לגרום לפיטורי עובדים רבים, למשוך עמה מטה את כלכלת ארצות הברית, ואף להעמיק את המשבר בכלכלת העולם. אזרחים רבים השקיעו במישרין ובעקיפין במניות תאגידי הרכב, שנחשבו השקעות יציבות, וכאשר מניות אלו מאבדות את ערכן, רבים מפסידים את חסכונותיהם, ומאבדים את ביטחונם הכלכלי ואת האמון בשוק ההון האמריקאי. בעבר מדינות מתועשות שונות תמכו בתעשיית הרכב המקומית משיקולים ציבוריים – כך לדוגמא, ממשלת צרפת תמכה בעבר בתאגיד הרכב “רנו” וממשלת גרמניה בחברת “פולקסוואגן”.

יש המבקשים לצבוע את בקשת הסיוע לתעשיית הרכב כנושא מעמדי, כאשר הסיוע נועד לקבוע את גורל מעמד הפועלים. אלא שעובדי תעשיית הרכב בארצות הברית מאוגדים שנים רבות ותנאי התעסוקה שלהם לא נתפשים בציבור האמריקאי כמקפחים. בשונה מתקופות בעבר, חלקים רבים בציבור האמריקאי נהנו בעשורים האחרונים משובע ומחיים בורגניים נוחים, והקיטוב בין מעמד הפועלים לבעלי ההון אינו חריף כבעבר.

טיעוני התמיכה בתאגידי הרכב לא מרשימים את כל חברי הקונגרס והממשל, ולכן לא הוסכם להיענות לבקשת התמיכה ללא תנאים, מנימוקים שונים:

* תאגידי הרכב נמצאים בבעלות פרטית ויצירת תקדים של סיוע עלולה לפתוח פתח לבקשות סיוע נוספות, או להעביר באופן בלתי מוצדק הון מכלל משלמי המסים, הנתונים בתקופת מיתון מעיקה, למגזר מסוים שמצוקתו תזכה להעדפה.

* נטען כי גם אם תעשיית הרכב האמריקאית תתכווץ לא יתקיים תרחיש האימים של אבטלה המונית משום שהציבור ימשיך להחזיק ולצרוך כלי רכב וחברות חדשות יכנסו לתחום, יספקו חלפים לרכב וייצרו משרות חדשות.

* המתנגדים לבקשת הסיוע טוענים כי לפני שענקי הרכב פונים למשלם המיסים עליהם למצות הליכי התייעלות פנימיים, הכוללים צעדים כואבים כמו סגירת מפעלים, פיטורי חלק מהעובדים, קיצוץ בהוצאות ההנהלה, בשכר ובתנאי העבודה והפרישה המופלגים של עובדי תעשיית הרכב.

* היה מי שהשיב בציניות לחשש מאבטלה בהצעה להסב את השימוש ברכב לשימוש בריקשות, כך שיוצרו משרות חדשות רבות של נושאי עגלות. ההצעה צינית, אך היא ממחישה את הרעיון שהבעיה המרכזית אינה מחסור בהון, אלא חלוקה לא שוויונית של עושר, וכי אם תומכים באופן מלאכותי בתעשייה לא יעילה רק כדי לספק מקומות תעסוקה וליצור מחזור כלכלי, הרי ניתן לעשות זאת בצורה זולה ובריאה יותר.

* תאגידי הרכב יכולים למצוא פתרון בפנייה לרשות השופטת במסגרת “פרק 11” של חוק פשיטת הרגל האמריקאי, המאפשר לתאגידים במצוקה כלכלית להציע תוכניות הבראה או ארגון מחדש. הצעה זו מעלה חשש כי היא תגרום נזקים כבדים משום שצרכנים רבים יאבדו אמונם, יחששו לגורל התאגידים וימנעו מרכישת כלי רכב מתאגידים שעלולים לקרוס ולא לספק אחריות ארוכת טווח לרכישה.

* חשש נוסף המקנן בלב חברי הקונגרס הוא שהלוואות או ערבויות לענקי הרכב ירדו לטמיון, לא יוחזרו ולא ימנעו את קריסת התאגידים, אלא ידחו את הקץ לטווח קצר. ממשלת בריטניה חוותה בעבר ניסיון מר, כאשר הלאימה את חברת הרכב הבריטית הכושלת “ליילנד” כנגד השקעות ציבוריות. בתקופת מבחן של שנים ספורות, החברה שהולאמה לא הבריאה, המשיכה לצבור הפסדים, וממשלת בריטניה נאלצה לא רק לאבד את השקעותיה, אלא גם לחסל את עסקי החברות, ולחזות בפיטוריהם של עובדים רבים.

שיקולי סביבה

בשנים האחרונות התקיימו באופן מסורתי הפגנות נגד “התאגידים” ו –”הגלובליזציה” במקביל לכינוסים של מנהיגי שבע המדינות המתועשות, “ה – G7”. משבר תעשיית הרכב האמריקאית מעיד על כך שכוחם של התאגידים מוגבל הרבה יותר ממה שייחסו להם המפגינים, שקיומם תלוי בהחלטות רצוניות של צרכנים רבים, ושהתאגידים מספקים מקומות תעסוקה שיש בהם תועלת חברתית ולא רק צער. פעילי סביבה רואים במשבר תעשיית הרכב האמריקאית הזדמנות לחולל שינויים, שלא ניתן היה לגרום כל השנים בהם תעשיית הרכב והשדולה שפעלה מטעמה היו חזקים, משכו בחוטים, והניעו חוקים וכללי משחק. חלק מחברי הקונגרס האמריקאי, וכנראה גם הנשיא הנבחר ברק אובמה, מניחים כי בשלב זה, שבו ענקי הרכב משחרים לפתחם, נוצרה הזדמנות לשנות את תעשיית הרכב ולהתנות את התמיכות הציבוריות בייצור כלי רכב ידידותיים לסביבה ויעילים בצריכת דלק. בהתחשב בהיסטוריה הארוכה של תעשיית הרכב, ביתרונותיהם של מנהלי תעשיית הרכב לנהל עסקי רכב בהשוואה לחברי הקונגרס, ובהתחשב בכך שתעשיית הרכב פעלה כדי לעכב את החלת תקני יעילות צריכת הדלק, ספק אם הצעה זו תתממש בפועל. תאגידי הרכב נלחמים על הישרדות כלכלית מיידית, המחייבת קידום מכירות מהיר בטווח הקצר יותר מאשר הרפתקאות עסקיות של שווק דגמים חדשים. באופן פרדוכסלי, המיתון בכלכלת העולם גרם לירידה דרמטית של מחירי הנפט, ועלות צריכת הדלק הפכה להיות בטווח הקצר גורם שהשפעתו על צרכני הרכב נמוכה יחסית.

יצירתיות

בתורת האבולוציה הביולוגית קיימת השערה כי הדינוזאורים הענקיים, שעמדו בראש פירמידת המזון, לא שרדו ונכחדו מהיקום משום שלא השכילו לסגל עצמם לשינויים בתנאי הסביבה. ענקי הרכב האמריקאים משווים כיום לדינוזאורים ומוטחת נגדם ביקורת על שמרנות, קיפאון והעדר יצירתיות, חדשנות וחזון. תרבות של חדשנות, יצירתיות ולמדנות אינה זרה לתרבות האמריקאית, והיא מצויה בתעשיית הטכנולוגיה העילית ובמכוני המחקר הפועלים בארצות הברית. חדשנות בתחום תעשיית הרכב דורשת גם חזון ומעוף מדיני, ואלו מחייבים נטילת סיכונים ודורשים החלטות אמיצות, הצופות מעבר לטווח הבעיות המיידיות.

סיכום

המשבר הפיננסי הנוכחי לוחץ ומעיק על חלקים נכבדים מהציבור האמריקאי שהורגל בעשורים האחרונים לחיי רווחה ובטחון כלכלי. גם ההנהגה בארצות הברית נתונה בלחצים כלכליים שונים כתוצאה ממיתון כלכלי, והיא תתקשה להעמיד הון משמעותי לסיוע למגזרים מסוימים הנתונים בקשיים על חשבון מצוקות של מגזרים אחרים. בתקופה זו המסורת המפוארת של תעשיית הרכב האמריקאית מצויה בשעות קשות, והיא עלולה להגיע לסוף דרכה או לתקופת דעיכה. משבר זה ישפיע ללא ספק על עיצוב פניה של תעשיית הרכב העולמית, ויתכן שהוא סמן לתום עידן כלי הרכב הכבדים. יחד עם זאת, מוקדם להספיד את תעשיית הרכב האמריקאית והיא עשויה דווקא בתקופת משבר להמציא את עצמה מחדש, ולהיחלץ על ידי התארגנות מחודשת, הידוק חגורות, שינוס מותניים ויצירתיות, המחייבת נטילת סיכונים ופריצת הגבולות הקיימים. יתכן שדווקא המשבר הנוכחי יגרום לפריצת דרכן של טכנולוגיות שהקדימו את זמנן, כמו כלי רכב חשמליים, כלי רכב מונעי מימן, כלי רכב אוטומטיים, או תחבורה ציבורית אישית מהירה.

מקורות וחומר לעיון:

America’s car Industry, Shape up or ship out

Auto Industry Bailout Scam / “Debs is Dead”

Just Say No to Detroit, David Yermack

Questions Continue Over Proposed US Auto Industry Bailout / Barry Wood

Past auto bailouts have critical lessons for US / Nick Carey

Handover turns ugly as car industry bailout row flares / Leonard Doyle

Let Detroit Go Bankrupt / Mitt Romney

Leave a Reply