ענף התחבורה על מים סוערים

המשבר הפיננסי העולמי והשפעתו על ענף התחבורה.

שווקים פיננסים על מים סוערים

סוכות 2008, הבורסות בעולם מתנודדות כמו לולבים, ענקים פיננסים נחבטים כמו ערבות הושענה רבה והמים בשווקים הפיננסים בעולם סוערים. במרכז העצבים העולמי הפיננסי, “וול סטריט”, ענקי השקעות שצברו מוניטין רב שנים כעוגנים יציבים בלב ים סוער, כמו “האחים להמן”, “בר-סטרנס”, או “מריל-לינץ” נבלעו על ידי בנקים מסחריים, ואחרים, כמו “גולדמן-סאקס” או “מורגן-סטנלי” הפכו לבנקים מסחריים. נפילת הבורסות בעולם בסתיו 2008 מוגדרת כמשבר הפיננסי הגרוע ביותר מאז המשבר הכלכלי של אוקטובר 1929. תוך שלושה שבועות ממשלת ארצות הברית הרחיבה את התחייבויותיה ביותר מטריליון דולר בניסיון לייצב את המערכת הפיננסית בצפון אמריקה ובעולם כולו. שני ענקי משכנתאות  – “פאני מיי” ו -“פרדי מק” עברו לשליטת ממשלת ארצות הברית, וכך גם ענקית הביטוח “AIG”. הממשל האמריקאי יזם תוכנית חירום שאושרה על ידי הקונגרס להקצאת 700 ביליון דולר לייצוב המערכת הפיננסית הקורסת. מוקד גל הצונאמי בצפון אמריקה, אך הדיו נשמעים היטב על פני הגלובוס כולו. גם באירופה ובאסיה, ראשי ממשלות, שרים ונגידים, נזעקים לתוכניות חילוץ מיידיות ומזרימים הון עתק ציבורי כדי לשכך את הסערה הנושקת את חופיהם.

בין שאר ענפי הכלכלה הנתונים בעין הסערה, נמצא גם ענף התחבורה – ענף כלכלה מוחשי המושפע מהבועות המסחריות והפיננסיות התופחות ומתנפצות סביבו. תעשיית הרכב ולווייניה היא מרכיב מרכזי בתוצר הגולמי של המדיניות המתועשות ולענף הרכב יש מקום נכבד בכלכלת העולם המודרני. התחבורה המודרית פרוסה כמניפה המשתרעת על סולם רחב של מוצרים ושירותים, והיא מקיפה מוצרים ושירותים הקרובים לגרעין הקשה והבסיסי של ההכרחי והחיוני לקיום חיים – כמו מים, מזון או קורת גג בסיסית, וכאלו הרחוקים יותר – כמו תחבורת מותרות, תחביבים, ספורט ופנאי. התחבורה המודרנית התפתחה מאז המאה התשע עשרה כשהיא שלובה בהתפתחות השווקים הפיננסיים, במאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים ענף הרכבות היה הענף המרכזי בבורסות של לונדון וניו-יורק, והמשברים הפיננסים שליוו את תעשיית הרכבות היו בין הגורמים המרכזיים למשברים הכלכליים של אותה תקופה. בתחילת המאה העשרים ואחת, ענף התחבורה אינו תופס מקום מרכזי בשווקים הפיננסיים בהשוואה למאות הקודמות, אך עדיין יש לו מקום של כבוד, ולמוצרי הגלם המזינים את ענף התחבורה, כמו נפט, מתכות, גומי וזכוכית, יש מקום מרכזי בשווקי הסחורות.

האם טלטלות הסערה ישככו, ומתי? האם הסערה תעורר גלי הדף מאוחרים? מה יהיו השפעותיהן של התגובות המיידיות על השווקים במבחני הזמן השונים? איש אינו יכול לנבא את העתיד. כישלונותיהם הטריים והצורבים של חוזי ומדרגי השווקים מוכיחים כי אין מומחיות או מודל נבואי מוסמך או אמין, הכל פתוח והרשות נתונה. לא ניתן לנבא את העתיד, אך ניתן להצביע על כיוונים ומגמות, תוך אחיזה בניסיון מהעבר הרחוק, ובניצני מגמות מהעבר הקרוב.

 גלי הדף בטווחי זמן שונים

העולם לא עוצר מלכת וחיי היצירה והמעשה נמשכים בתקופות גאות ושפל כלכליים. המשבר הכלכלי הגדול שהחל בשנת 1929 נמשך למעלה משלוש שנים, גרם לאבטלה של כרבע מכוח העבודה בארצות הברית והשפיע באופן קשה על תעשיית הרכב שהחלה באותה תקופה לזחול על גחונה. אך בטווח הארוך תעשיית הרכב זכתה לשגשוג מתמשך במשך קרוב למאה שנים, ובהיסטוריה של תעשיית הרכב המשבר הגדול הוא גומה קטנה בגבעה תפוחה.

על התחזיות לטווח הבינוני ניתן ללמוד ממומחי קרן המטבע הבינלאומית המפרסמים נתונים ותחזיות של נתוני הצמיחה בכלכלת העולם. לפי דברי מנכ”ל קרן המטבע הבינלאומית מאוקטובר 2008, שיעור הצמיחה העולמית בשנת 2007 היה 5%, בשנת 2008 הוא צפוי להיות 3.9% ובשנת 2009 3%. קרן המטבע הבינלאומית מעריכה כי בשנת 2008 שיעור הצמיחה הצפוי של הכלכלות המפותחות יהיה 0.5% בלבד, ולעומתם הכלכלות המתפתחות יושפעו פחות מהזעזועים הכלכליים, וחלק מהיצוא שלהם יזכה לתנאי מסחר משופרים. גם המדינות המתפתחות יחושו בהידוק תנאי אשראי והקטנת ביקושים למוצרים ושירותים, שיעור צמיחת התוצר הלאומי הגולמי שלהם ירד מ 8% בשנת 2007 ל – 6.1% בשנת 2009. להערכת קרן המטבע הבינלאומית, השילוב של מיתון גובר ויציבות מחירי סחורות צפוי להוביל לאינפלציה נמוכה מ – 2% בכלכלות המתקדמות בשנת 2009. במדינות המתפתחות, הסובלות יותר מעליית מחירי המזון, האינפלציה הצפויה בשנת 2009 היא 6.25%. מומחי קרן המטבע הבינלאומית מתבססים על נתונים סטטיסטיים המגלמים תערובת מורכבת של תופעות התנהגותיות אנושיות וטבעיות, ניתן לציין תופעות שונות שעשויות להשפיע בעתיד על התהליכים.

רבים מזהים את האות המוחשי למשבר הפיננסי הנוכחי בהתמוטטות שוק משכנתאות ה-“סאב-פריים” בארה”ב באוגוסט 2007. משבר זה העמיק וחלחל במשך שנה עד שהשפעתו ניכרה על חלקים נרחבים מהעולם הפיננסי, כולל מוסדות פיננסים ענקיים בארה”ב ואירופה. זיהוי המשבר עם חולשות מוגדרות נותן אפשרות לטעון כי טיפול בתיקי השקעות “רעילים” יפתור את בעיות העולם, כאילו מדובר ברעל ממוקד שאם נעצור את התפשטותו ימצא מזור למחלה. אחרים טוענים כי “הרעל” המקנן בכלכלת העולם הוא כלכלת צריכה ותאוות הבצע, המכלה את משאבי כדור הארץ מבלי לתמחר אותם כראוי. אם ההנחה היא שניתן לטפל בחולשות המרוכזות במוקדים “רעילים” ולעצור את המחלה, הרי הזרמת הון ציבורי לשווקים היא התרופה הנדרשת. מאידך, אם ההנחה היא כי כלכלה המבוססת על עידוד צריכה פרטית וחמדנות היא הגורם למחלה, הרי הזרמת ההון הציבורי לא תהיה שיקוי מרפא, אלא להפך, ניסיון לכבות את המדורה באמצעות שפיכת שמן. במקרה כזה, אם הזרמת ההון לשיכוך הבעיה לא תביא לפתרונה, אלא תטפל בסימפטומים, המשבר יידחה ויהיה כואב יותר, כאשר יגיע מועד הפירעון של ההון הציבורי.

תהליכי תיקון אמיתיים לחוליים מהם סובלים השווקים הפיננסים הם כנראה ממושכים וארוכים, הם דורשים זיהוי גורמי אשם וטיפולים משפטיים, בירוקרטיים, חברתיים ופסיכולוגיים, הנמשכים שנים רבות. תפיסות כלכליות מושרשות ודור כלכלנים שעודד ניפוח בועות פיננסיות המנותקות מהמציאות שזורים ומשורגים בשווקים הפיננסים ובחיי הכלכלה ולא בנקל ניתן לשרש טועים וטעויות, גם כאשר אובדים האמון והסמכות המקצועית של מנהיגים כלכליים ופיננסיים. בין אם המשבר הוא תוצאה של רעלים ממוקדים, או של סרטן שהתפשט, הטיפול בו כרוך ככל הנראה בהפנמת נורמות יסוד ידועות. מושגים כמו אחריות עסקית, זהירות, נאמנות, שמרנות, כריות בטחון, הקטנת סיכונים, או אתיקה פיננסית, יצופו מהספרות המקצועית וידורגו במקום מכובד יותר. בעתיד יתכן שתסיסה חברתית של ציבור תמים שיידרש לשלם מחיר, או רגשי אשמה וחרטה של מי שתרם למשבר, ירימו את קרנם של מונחים כמו אחריות חברתית או אחריות סביבתית. תהליכי תיקון מושפעים כמובן משינויים פרסונליים בהנהגות של מדינות ומוסדות פיננסים, משום שמטבע הדברים “מקדיחי תבשילים” מתקשים להאשים את עצמם ולחשוף את מחדליהם ונוטים לטייח אותם, ואילו מחליפיהם, שאינם מעונינים ליטול אחריות על המחדלים האישיים של קודמיהם, נוטים לחשוף אותם.

ב – 14 באוקטובר פרסם ה-“וול סטריט ג’ורנל” מאמר המדווח כי חברת “דיימלר” – יצרנית המשאיות האוחזת בהיקף מכירת המשאיות הגבוה בעולם, מתכננת לסגור מפעלי ייצור משאיות בארצות הברית ובקנדה, על רקע ירידה במכירות וברווחיות. החברה מתכננת לסגור את מפעלה בקנדה בחודש מרץ 2009, ומפעל נוסף בפורטלנד, ארה”ב בחודש יוני 2010, כאשר יסתיימו חוזי התעסוקה של עובדי המפעל. סגירת המפעלים מוסברת בהחלשות הדולר האמריקאי ועליית חומרי גלם שהתרחשו בשנתיים האחרונות ובמשבר הפיננסי האחרון. משך הזמן בין המניעים לסגירת המפעלים לבין מועדי הסגירה הם עדות מוחשית לפרק זמן של כארבע שנים שנדרש בין התרקמותו של משבר כלכלי, הפנמת קיומו, הליכי קבלת החלטות והליכי ביצוע הנובעים מהמשבר.

שינוי סימון הגבולות בין ממשלות לבין שווקים

השקעות העתק בפיגומים הממשלתיים שהוצבו ברחבי העולם כדי לתמוך בשווקים הקורסים, שינו באבחת סכין את כללי המשחק ואת הגבולות בין ממשלות לבין השווקים החופשיים. אם בשנים האחרונות עברו מרכזי כובד כלכליים מגופים ציבוריים וממשלות לתאגידי השוק הפרטי הרי מצב זה השתנה. בסוף חודש ספטמבר האחרון הכריז נשיא צרפת, ניקולה סרקוזי, כי “העידן שבו השווקים תמיד צודקים חלף”, ויתכן שהכרזה זו, שלוותה בהלאמה חלקית של מוסדות פיננסיים חשובים, תתברר בעתיד כנקודת מפנה היסטורית.

השרטוט החדש של הגבולות בין השוק הפרטי לבין המגזר הציבורי עשוי להשפיע על יוזמות ציבוריות להאצלת סלילה ופיתוח של מיזמי תחבורה ציבוריים, כמו כבישי אגרה או רכבות עירוניות ממחלקות לעבודות ציבוריות לקבלנים במגזר הפרטי, ועל חלוקת הסיכונים בין המגזר הציבורי לפרטי. גם מגמת ההפרטה של התחבורה הציבורית ברחבי העולם עלולה לשנות כיוון ולחזור לשליטה ציבורית מוגברת.

מחירי הדלק

בחודש יולי 2008 מחירי הדלק טיפסו לרמה של 147 דולר לחבית נפט גולמי, ופרשנים כלכליים רבים העריכו כי מגמת העלייה במחירים תמשך, וכי מחירה של חבית נפט יאמיר למחיר של 200 דולר לחבית ואף למעלה מכך עד סוף השנה. התפרצות המשבר הפיננסי טרף את הפרשנויות, הניתוחים והספקולציות, כאשר מחירה של חבית נפט צנח באוקטובר מתחת ל – 80 דולר לחבית. גם מי שטענו כי מחירי הדלק משקפים ומגלמים בחובם תחזיות וציפיות, וגם אלו שהתנבאו כי הביקושים העולמיים הגוברים לנפט יעלו על כושר הייצור העולמי ויזניקו את המחירים, הפכו לנביאי שקר נוכח הנדיפות והעצבנות של השווקים.

כעת נותר להיווכח במציאות – האם תחזיות המיתון שהורידו את מחירי הדלק יהפכו לנבואה שתגשים את עצמה, והנסועה העולמית תרד בכלל, ואצל זללני הדלק הגדולים בעולם, בפרט, או שמחירי הדלק משקפים גם כעת התערבות ספקולטיבית הרחוקה מהמציאות כאורך זרועותיהם של הנגזרות והמנופים הפיננסים המשוכללים שהקימו אשפי בורסות ממולחים.

ירידת מחירי הנפט צפויה להשפיע על הליכי המעבר לדלקים חילופיים ולכלי רכב חשמליים. מחירי הדלק הגואים המריצו מנהיגים ומשקיעים לפתח חלופות לנפט, ורק לפני שלושה חודשים הכריזו שני המועמדים לנשיאות בארצות הברית על תמיכתם בפיתוח מקורות אנרגיה חלופיים ועידוד כלי רכב חשמליים. לפתע סדרי העדיפות השתנו – מחד, מחירי הנפט אינם גורם המדאיג באופן מיידי ואינם תמריץ גבוה להשקעות כלכליות בחלופות, ומאידך, מקורות ההשקעה של האוצר האמריקאי מופנים לתוכניות מיידיות להצלת המגזר הפיננסי, הכלכלה ומניעת אבטלה. כאשר משאבי האוצרות הממשלתיים מדוללים נראים תוכניות המחקר והפיתוח לתחליפי נפט פחות רלבנטיים.

תעשיית הרכב

המשבר הפיננסי המפורסם של 1929 התרחש כאשר תעשיית הרכב האמריקאית הייתה בחיתוליה, ובטווח הקצר והבינוני המשבר הכה בה בעוצמה. לפני המשבר הכלכלי של 1929 תעשיית הרכב בארצות הברית יצרה יותר מ – 5 מיליון כלי רכב בשנה. בעקבות המשבר מספר זה ירד לקצת מעל מיליון כלי רכב בשנת 1932. מתום המשבר הכלכלי הייצור טיפס בהדרגה, אך רק בתחילת מלחמת העולם השנייה, חזר הייצור לרמה שקדמה למשבר הכלכלי. באותה תקופה, מספר יצרניות הרכב צומצם באופן ניכר ונתח השוק של שלושת החברות הגדולות גדל על חשבון החברות הקטנות והבינוניות שלא הצליחו לשרוד את החלשות השווקים ונעלמו מהמפה.

בשנת 2008 כושר הייצור של תעשיית הרכב העולמית עולה בעשרות מונים בהשוואה למאה הקודמת, אך התחרות היחסית אינה נופלת מהתחרות היחסית שהתקיימה בעבר הרחוק. תעשיית הרכב העולמית עברה בעשורים האחרונים תהליכי צמצום, איחוד והתייעלות, שהיו כרוכים בקריסות כלכליות ומיזוגים. בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2008 דיווחו יצרניות הרכב בעולם על ירידות חדות במכירת כלי רכב שהביאו להשבתה חלקית של קווי ייצור והוצאת עובדים לחופשות מאולצות. פגיעה חדה במיוחד נרשמה במגזר רכבי היוקרה ורכבי השטח.

נדמה כי הנטל היחסי הכבד ביותר רובץ על תעשיית הרכב האמריקאית. תעשייה זו נושאת על גבה התחייבויות גבוהות לעובדים בפועל ולעובדים שפרשו במשך השנים וזכו לתנאי פרישה נכבדים. תעשייה זו שרדה בעשור האחרון בעיקר אודות להצלחת המכירות של כלי רכב גדולים וזללני דלק. כעת נדמה כי פלח השוק של כלי הרכב הגדולים יסבול מפגיעה יחסית קשה לעומת האחרים. הממשל האמריקאי הכין תוכנית סיוע למשבר בתעשיית הרכב המקומית בהיקף של 25 מיליארד דולרים. תוכנית זו ומימושה צריכים לצלוח את אישור הקונגרס, את הבחירות לנשיאות ארצות הברית ואת המדיניות החדשה הכרוכה בכך.

תושבי ארצות הברית צורכים כרבע מהדלקים לתחבורה בעולם, למרות שהם מהווים רק כ – 5% מאוכלוסיית העולם. מוקד גל הצונאמי הכלכלי הוא בארצות הברית, ולכן צפויה השפעה יחסית משמעותית דווקא בארצות הברית. את המקום היורד של תעשיית הרכב האמריקאית צפויים לתפוס תעשיות הרכב הסינית וההודית – המתרכזות בכלי רכב צמומים, חסכוניים וזולים יחסית.

שינוי הרגלי נסיעה

מיתון עולמי ממשי, ולא פחות מכך תחושה פסיכולוגית של מיתון, צפויים לגרום לשינויים בהרגלי הנסיעה של רבים. בדרך כלל הקורבן המיידי הוא צמצום הנסועה המשפחתית לנסיעות שאינן חיוניות, מאוחר יותר נדחות החלטות לרכישת כלי רכב חדשים, נמכרות מכוניות גדולות ומוחלפות במכוניות קטנות יותר. בטווח הארוך יותר, אנשים משנים מקומות תעסוקה או דיור כדי לצמצם את הנסיעות הקבועות לעבודה ועוברים לתחבורה ציבורית, להליכה רגלית או לרכיבה על אופניים. מיתון כלכלי יכול לחזק מגמות סביבתיות וחברתיות לעידוד מעבר לכלי רכב קלים, דו-גלגליים ממונעים ורגליים.

Leave a Reply