האם פנטזיית תחבורה מתגשמת במזרח התיכון

עדיין לא שטיח מעופף, אבל נראה שאחת מפנטזיות התחבורה עומדת להתגשם בקרוב במזרח התיכון.

 שטיח מעופף הוא אמצעי תחבורה אגדי שהתפרסם במיתולוגיה הערבית, ומשולב באסופה “אלף לילה ולילה”. עבור הנפגעים והסובלים מהתחבורה המנועית המקובלת, “שטיח מעופף” יכול לספק חלום מרענן בהקיץ על שיטת תחבורה נוחה, קלה לשימוש, נקייה, שקטה, רגועה, מהירה ובטוחה. השטיח המעופף נותר בגדר פנטזייה מדברית פרי דמיון מזרחי, אך – אם תוכניות ילכו כשורה – בקיץ הקרוב צפויה להתגשם פנטזיית תחבורה מערבית באבו-דאבי – אחת האמירויות העשירות במפרץ הפרסי שאזרחיה נהנים מרמת הכנסה לנפש מהגבוהות בעולם.

בחודש ינואר 2009 התכנסה באבו דאבי פסגה עולמית בנושא אנרגיות עתידיות, שמשכה אלפי נציגים מרחבי העולם. במסגרת פסגה זו נחשף דגם של קרונית “תחבורה ציבורית אישית מהירה” ( – Personal Rapid Transit), שנבנתה במיוחד עבור מיזם העיר “מאסדר”, שעורר עניין וסקרנות רבה. מערך התחבורה ציבורית, אישית, מהירה במיזם “מאסדר”, מתוכנן להתחיל לפעול במסגרת מצומצמת כבר בקיץ הקרוב, כחלק ממערך תחבורה עתידי, נוח ובר-קיימא שיפעל בעיר.

מיזם העיר “מאסדר” הוא מיזם עתיר השקעה שיזם השלטון באבו-דאבי, במטרה להקים עיר ידידותית לסביבה, המשלבת ומיישמת מגוון רחב של טכנולוגיות מתקדמות פורצות דרך וגבולות בנושאי איכות הסביבה. העיר מתוכננת להתנהל תוך שימוש במקורות אנרגיה מתחדשים, בעיקר משמש ורוח, ללא פליטת פחמן, כשהיא מנצלת מחדש את כל הפסולת והשפכים שהיא יוצרת. ההון הזמין באחת מנסיכויות המפרץ העשירות הצליח לקבץ מומחים שונים מרחבי העולם, והעיר תשמש עבורם כר למחקר, ניסיון ויישום טכנולוגיות שימושיות המאפשרות קיום אנושי בר-קיימא. שלטונות אבו-דאבי מעוניינים כי בעיר תוקם אוניברסיטה ברמה גבוהה, שתשמש תשתית לחינוך איכותי ובסיס לפיתוח עסקי בתחומים שונים, עם דגש על פיתוח אנרגיות חלופיות לאנרגיות המופקות מדלקים מאובנים. פיתוח מוסדות החינוך והמחקר נערך גם על בסיס חזון כלכלי, הרואה בהם תשתית חשובה לצמיחה כלכלית בעתיד.

העיר “מאסדר” מתוכננת כעיר שכניסת מכוניות לתוכה אסורה, אך יתקיימו בה רמות גבוהות של נגישות וניידות. המתכננים מאמינים כי יוכלו להגשים מטרה זו באמצעות בניית עיר קומפקטית, שמקומות התעסוקה בה קרובים ומשולבים עם אזורי מגורים, שהתחבורה אליה וממנה תתבצע באמצעות קו רכבת קלה שיחצה את העיר באלכסון. את התנועה הפנימית בעיר ניתן יהיה להגשים באמצעות הליכה רגלית, או אמצעי תחבורה קלים, כמו רכיבה על אופניים או רכנועים, ובאמצעות מערכת תחבורה ציבורית, אישית, מהירה.

כחמישה מטרים תחת מפלס הולכי הרגל יבנה בעיר מפלס נוסף של כבישים שינועו בו באופן בלעדי קרוניות אוטומטיות ללא נהגים לשירות תנועה של אנשים והובלה של מטענים ברחבי העיר. הקרוניות המתוכננות יכללו  שתי שורות מושבים הפונים זה לזה, כשבכל שורה יכולים לשבת 2 נוסעים ברווחה ו- 3 בצפיפות, וביניהם חלל מרווח, שניתן להכניס לתוכו כסא גלגלים, או להניח מטענים. לאחר שהנוסעים יכנסו לקרונית יהיה עליהם להקיש או לסמן על מסך מגע את יעד הנסיעה, והיא תנווט עצמה אל היעד בבטחה וללא נהג, כאשר בדרכה אין עצירות או תחנות ביניים. התחנות במערכת יבנו מחוץ למסילות הראשיות, כך שעצירות בתחנות לא תעכבנה משתמשים אחרים בקרוניות עוקבות. נסיעה אישית, ישירה וללא עיכובים בדרך תספק תחבורה ציבורית דומה למוניות – מהירה יותר משימוש באוטובוס או רכבת, וקרובה הרבה יותר ליעדי נסיעה הפזורים ברחבי העיר. מהנוסעים יחסכו חסרונות אופייניים הנלווים לתחבורה ציבורית והסעת המונים, והם יזכו לנסיעה אישית, ללא צפיפות של עומס יתר. מאפיין מעניין נוסף, המשותף לאוכלוסייה אסלאמית דתית באבו דאבי ולדרישות המגזר החרדי במדינה ישראל, הוא דרישה להפריד בין גברים לנשים המשתמשים בתחבורה הציבורית. כדי להיענות לדרישות ייחודיות אלו מוסדו בתחבורת האוטובוסים הציבורית בישראל “קווי מהדרין”, בהם קיימת הפרדה בין גברים לנשים. באבו דאבי העשירה הפתרון המקובל הוא שימוש במוניות ותחבורה פרטית. התחבורה הציבורית האישית מספקת פתרון מבני טבעי לדרישות מסוג זה.

הקרוניות יהיו בעלות מנוע חשמלי המוזן על ידי סוללות ליתיום-יון. הסוללות יוכלו לאגור אנרגיה שתספק משך נסיעה של שלוש שעות, וכדי לטעון אותם תידרש שעה של טעינה. הטעינה תבוצע כאשר הקרוניות יעצרו בתחנות, אך תהיה אפשרות לטעון אותם תוך כדי תנועה על הדרכים המנחות. הקרוניות ינועו באופן אוטומטי באמצעות צמיגי גומי המקובלים בכלי רכב רגילים על כבישים שישמשו נתיבים מנחים. הטכנולוגיות להנחיית הקרוניות מבוססות על ניווט באמצעות כיוון ומרחק, על בסיס ראשוני של נתונים שיסופקו למחשב הקרוניות מ-מד מרחק ומכשיר המודד את זוויות הסטייה של הגלגלים. על מדידות אלו תיערך באופן שוטף בקרה ויוזנו תיקונים מהשטח, בהתבסס על נתוני מיקום שישלחו ממגנטים קטנים הקבועים בתוך הכביש. כלי הרכב האוטומטיים יהיו קטנים ויפעלו ללא הפסקה כל שעות היממה.

למרות מרכיב המהירות בהגדרת המערכת כמערכת תחבורה “מהירה”, הרי מהירות הנסיעה המתוכננת בקרוניות תהיה כ – 40 קמ”ש בלבד. מהירות זו אינה מרשימה, אך בהתחשב בכך שהעיר “מאסדר” מתוכננת להיות עיר קטנה וצמומה ששטחה כ – 6 קמ”ר ואוכלוסייתה ומבקריה כ – 90,000 איש, ההערכה היא שנסיעה מרבית לא תארך יותר משש דקות, וזמן ההמתנה הממוצע לקרונית לא יעלה על 3 דקות. במוקדי נסיעות יהיו תחנות שיבנו כמפרצים בהם יהיה מקום עגינה למספר קרוניות שיהיו מוכנות לאיסוף נוסעים ויציאה מיידית לדרך. מכיוון שהנוסעים לא יזדקקו להמתין זמן ממושך לקרוניות, לא לחפש חניה ולכתת רגליים מהחניה ליעד, המערכת תהיה בפועל תחרותית במרכיב המהירות. הסטנדרטים של התחבורה האישית המהירה יהיו שונים באופן בסיסי מאלו המקובלים בקווי אוטובוסים, והמתנה של חצי שעה בתחנה לבואו של אוטובוס לא תהיה מקובלת.

מכיוון שמדובר במערכת תחבורה ציבורית “אישית” ולא במערכת המסיעה קבוצות או המונים, היא תחסוך את האנרגיה הנדרשת להפעלת כלי רכב כבדים וריקים מחוץ לשעות הגודש. הניהוג האוטומטי ינטרל את חולשות הגורם האנושי ויספק מערכת בטוחה ואמינה יותר ממערכת המופעלת על ידי בני תמותה.

לא פחות מהמאפיינים הטכניים הייחודיים, ראוי לציין כי המערכת תסיר את הריבוד הסוציו-כלכלי הקיים בין משתמשי התחבורה הציבורית המסורתיים למשתמשי הרכב הפרטי, או בין משתמשי כלי רכב פרטיים שונים. כל שכבות החברה יזכו לאמצעי ניידות שוויוני יעיל ונוח, ולשוויון ההזדמנויות הנגזר מכך. האם תפקודם של מערכות היררכיות ייפול כאשר פועל כפיים העסוק במלאכה חד-גונית יגיע לעבודתו באותו אופן שבו מנהל מפעל או מוסד מגיע? האם השאיפות להתקדם במקומות עבודה ישתנו וכאשר הדרג הניהולי לא ייהנה מסמלי מעמד כמו רכב גדול יותר או מקום חניה צמוד קרוב יותר למשרדו?

במסגרת תוכנית אב לפיתוח תשתיות, שהתפרסמה באבו דאבי בספטמבר 2007, המכונה “אבו דאבי 2030”, מתכננת האמירות לשדרג את מערכות התחבורה הציבורית במדינה, ולפרוס מערכות תחבורה ציבורית, אישית, מהירה בשלושה אזורים, שהעיר “מאסדר” היא הראשונה בהם. שלטונות אבו דאבי לא חסכו משאבים והצהירו כי מטרת תוכנית האב לתחבורה היא להקים את מערכת התחבורה “הטובה בעולם”. בהתחשב בכך שהתחבורה באבו-דאבי מבוססת בעיקר על כלי רכב פרטיים ועל מוניות, הרי הקמה והטמעה של מערכות חדשניות של תחבורה ציבורית, המבוססות על אמצעים שונים שאמורים לפעול בתיאום, היא משימה שאינה פשוטה או קלה.

למטרות תכנון, ייעוץ, בקרה ופיתוח הזמינו שלטונות אבו דאבי מומחים מרחבי העולם. את תוכנית האב לתחבורה קרקעית באמירות ערכו משרדי ייעוץ, תכנון והנדסה שמרכזם בבריטניה. את התוכניות לייעוץ ופיתוח מערכת התחבורה הציבורית, האישית, מהירה עורכים מומחים איטלקיים. הטכנולוגיה של המערכת מבוססת בעיקר על פיתוח הולנדי שיושם בנמל רוטרדם לשינוע אוטומטי של מכולות ומטענים, ומחקר שנערך באוניברסיטת אוטרכט, שבהולנד. עיצוב הקרוניות הוזמן ממעצב מכוניות איטלקי והסוללות מסין.

חלום התחבורה הציבורית האישית המהירה עולה מעת לעת למעלה מיובל שנים והוא זכה למחקר ופיתוח מקיף במדינות שונות, במיוחד בשנות השבעים של המאה העשרים, אך עד עתה לא יושם בעיר מאוכלסת. אחד הגורמים שעיכבו את יישומן של מערכות תחבורה ציבורית אישית מהירה היה העלות הגבוהה של מערכות חדשניות וייחודיות אלו. מצבה הכלכלי האיתן של אבו דאבי מקנה לה יתרון יחסי לעומת מקומות אחרים, אך יש לציין כי במערכת המתוכננת קיימת תפיסה טכנולוגית שונה מהתפיסות ששלטו בעבר – מרבית המפתחים בעבר ביססו את הנחיית הקרוניות על מסילות ברזל שדרשו חומרה ייחודית ויקרה, ואילו המערכת המתוכננת באבו דאבי מבוססת על הנחייה אלקטרונית וממוחשבת של כלי רכב המונעים על צמיגים מקובלים הנעים על תשתית אספלט ייחודית. בהתחשב בירידה דרמטית של מחירי מחשבים עלויות המערכת הופכות להיות סבירות ונסבלות לעומת העבר.

מכיוון שהעיר מאסדר מתוכננת מראש כעיר המבוססת על תחבורה אישית מהירה, ניצול הקרקע יהיה יעיל הרבה יותר מאשר בערים רגילות, ויעילות זו תזין ותחזק את יעילות התחבורה. בערים המקובלות בעולם הדרכים ושטחי החניה תופסים בין רבע לשליש משטחי הקרקע, אך בעיר שבה תשתית הדרכים המשמשות לתחבורה מנועית יהיו במפלס ייחודי נפרד, כשהדרכים יתוכננו בתפיסה מערכתית עם אמצעי תחבורה משותפים הנעים עליהם ולא יידרשו מקומות חניה רבים לכלי רכב בטלים, ניצול הקרקע יהיה יעיל עשרות מונים והקרבה בין שימושי קרקע שונים תגבר. גם העובדה שכלי רכב חשמליים המוזנים במקורות אנרגיה מתחדשים לא יזהמו את סביבתם תאפשר לצופף את התחבורה ולרקום את מערכת התחבורה בשטחים הבנויים תוך שיפור הנגישות ואיכות החיים ומבלי לפגוע באיכות הסביבה.

השלב החלוץ של יישום מערכת תחבורה ציבורית אישית, מהירה מתוכנן להתחיל לפעול כבר בקיץ 2009 בעיר מאסדר. העיר מתוכננת להתפתח בהדרגה כאשר השלב הראשון בבנייתה יהיה הקמת קמפוס של מכון מאסדר למדע וטכנולוגיה, אשר יזכה למערכת מוגבלת של תחבורה ציבורית אישית מהירה ניסיונית, שתכלול מסלול שבקצותיו שתי תחנות המרוחקות כ – 150 מטרים אחת מהשנייה. בשלב הראשון הוזמנו 13 קרוניות – 10 להובלת אנשים ו – 3 להובלה אוטומטית של מטענים, אך עם פיתוחה של העיר תתפתח מערכת התחבורה והיא מתוכננת לכלול מאות קרוניות וכ –  100 תחנות.

נראה כי אתגר בו נכשלו ארצות הברית, בריטניה, צרפת, גרמניה או יפן עומד להתגשם דווקא באבו דאבי שבמזרח התיכון, המקדמת את הצעד הבא באבולוציה של התחבורה. הפיכתה הצפויה של אבו דאבי כחלוצה ליישום תחבורה ציבורית, אישית, מהירה, מגשים פנטזייה שקיננה אצל רבים בעשורים האחרונים, ואם תהיה סבלנות ורצון אולי בשמי המזרח גם שטיחים יעופפו.

 מקורות וחומר לעיון:

http://www.constructionweekonline.com/article-4459-abu_dhabi_public_transport_plan_revealed/

http://www.steerdaviesgleave.com/

http://venturebeat.com/2009/01/23/personal-rapid-transit-gets-another-chance-at-life/

http://www.worldfutureenergysummit.com/page.cfm/action=Seminars/SeminarID=69

http://www.economist.com/science/tq/displaystory.cfm?story_id=12673433

http://www.thenational.ae/article/20081104/FRONTIERS/357775919/1036/NEWS

http://www.thenational.ae/article/20090124/MOTORING/451141489&SearchID=7334625446177

http://www.flickr.com/photos/imresolt/sets/72157612752970020/

http://www.flickr.com/photos/zerochampion/2941204827/

Leave a Reply