האנוכיות בדרכים

כאשר תנועת כלי רכב מתנהלת על ידי פרטים מנותקים שכל אחד מהם שוקל בעיקר את טובתו האישית, גם החברה בכללותה וגם כל אחד מהפרטים הדואג לעצמו עלולים לשלם מחיר גבוה.

אחת הטענות המקובלות להצדקת התפיסה הכלכלית הקפיטליסטית היא כי בחברה תחרותית שבה כל אחד מהפרטים נאבק על הצלחתו והישרדותו האישית, ההנעה והתמריצים התחרותיים האנוכיים יוצרים השפעה מצטברת הפועלת לטובת החברה כולה. נדמה שהמשבר הכלכלי שהעולם חווה בימים אלו שובר חלק מהמיתוסים הנוגעים לרווחה החברתית הנובעת מהתנהגות אנוכית, וחושף צדדים אפלים של אנוכיות בלתי מאוזנת, כמו תאוות בצע בלתי מרוסנת ובלתי מבוקרת, דורסנות של מעטים השולטים בצמתי כוח ומדכאים תרומה חברתית של רבים הכפופים או החלשים מהם, עוולות חברתיות כמו ניצול, כפייה ועושק, ונזקים חברתיים מצטברים.

רוח התפיסה המתייחסת אל חיי החברה והכלכלה כאל ג’ונגל שבו כל פרט צריך להלחם בכוח וללא רחמים ורגישות לזולת כדי לשרוד, מקרינה גם לתחום התחבורה המנועית האישית. כל פרט רשאי לרכוש כלי תחבורה אישי ולנוע באמצעותו במרחב הציבורי בחופשיות יחסית כשהוא מונחה על ידי שיקוליו האישיים והאנוכיים. הצטברות פרטים הנעים באנוכיות ובאופן מנותק זה מזה על תשתית ציבורית משותפת גורמת לניצול לא יעיל של תשתיות משותפות, הבא לידי ביטוי הן בהפרעות זרימה לתנועה על דרכים והן בהפרעות לניצול יעיל של מקומות חניה.

להתנהגות האנוכית בדרכים צורות ביטוי שליליות מגוונות, חלקן בולטות, צורמות ומעוררות שאט נפש, אך החלק הארי הוא רעש רקע הנגרם על ידי נורמות חברתיות ותרבותיות שכיחות ומקובלות:

* בדרכים ניתן למצוא דרכי ביטוי שונות של אנוכיות קיצונית וצורמת העולה כדי בריונות ומהווה עבירת תנועה. כך לדוגמא, נהג העוקף על שולי הדרך טור מכוניות של נהגים צייתנים הממתינים בסבלנות ומבקש להדחק לראש התור נוהג באנוכיות, מזלזל בשותפיו לדרך ופוגע בסדר הציבורי, ובדרך כלל גם בזרימת התנועה. נהג העוצר או מחנה את רכבו באמצע נתיב שעליו זורמת תנועה כדי לבצע רכישה בקיוסק או בחנות סמוכה, מעכב ומסכן בכך נהגים רבים אחרים המבקשים לנוע ברציפות ללא עצירה או עקיפה. נהג המתעלם מחוקי הדרך ומתמרורים ואינו נותן זכות קדימה לתנועה חוצה או להולכי רגל, עשוי לרצות את מאווי לבו האישיים להגיע למחוז חפצו בזריזות, אך האנוכיות שלו מסכנת את הזולת, החפץ גם כן להתקדם בדרכו, ופוגעת בו.

* בדרגות פחותות מהאנוכיות העבריינית הקיצונית, קיימים מצבים רבים ומגוונים של משתמשי דרכים המפריעים לזולתם כתוצאה מהתנהגות אנוכית מרגיזה ולעיתים צינית ומזלזלת, הדורשת מהסביבה סובלנות והתחשבות, אך אינה מחזירה יחס הדדי הולם. דוגמאות: נהג המבקש לעבור נתיב לפני רמזור ומבקש באדיבות מנהגים בסביבתו לפנות לו משבצת בנתיב סמוך, אך בינתיים מעכב מאחוריו טור מכוניות ארוך. נהג הנוסע באיטיות משום שהוא מרוכז בחיפוש מען לא מוכר, או בשיחה תוך כדי נהיגה, מבלי להתחשב בכלי הרכב המשתרכים מאחוריו, או נהג המתמרן את רכבו בסבלנות רבה כדי להשחיל מכונית רחבה לסדק חניה צר בחניון עמוס בשעת שיא, ומבקש מנהגים אחרים להמתין לתמרוניו, כדי שהוא לא יצטרך לחפש מקום חניה מרוחק יותר.

* ההתנהגות האנוכית השכיחה ביותר היא “אנוכיות נורמטיבית”, המתקיימת בשימוש שגרתי בדרכים על ידי כל הנהגים המקבלים החלטות אישיות השוקלות את טובתם האישית, מבלי שהדבר נתפס כמעשה שלילי. החלטות אלו כוללות החלטות פרוזאיות, כמו החלטות לצאת לדרך בשעות גודש ולהוסיף עומס שולי הפוגע במשתמשי הדרך האחרים, או החלטות לצאת בכלי תחבורה המזהם את סביבתו או מסכן אותה. לפגיעה שיוצרת התנהגות אנוכית שגרתית קיימת מודעות זניחה מצד קומץ צדיקים, אך רובו ככולו של הציבור אינו רואה כל פסול בהתנהגות זו. ההשפעה המצטברת של התנהגות אנוכית מקובלת ונורמטיבית גורמת כנראה את הנזקים הנכבדים יותר, ומעוררת הרהורים ביחס לנורמות המקובלות.

ה-“אנוכיות הנורמטיבית” היא “דרך ארץ” המקובלת בתרבות חברתית וכוחות משיכה נוטים להנציח אותה, משום שלפרט אין יכולת, כוח, או תמריץ לשנות אותה והוא נכנע לה ומאמץ אותה. הפרט ניצב מול “האנוכיות הנורמטיבית” חסר אונים, ובמקרים רבים תולה – באכזבה צפויה מראש – תקוות שווא במנהיגי ציבור כדי שהם יובילו מהלכים ציבוריים לשינוי נורמות חברתיות פסולות, או לא יעילות, אך מקובלות. תחושת האכזבה וחוסר האונים של הפרט מתורגמת לאימוץ אישי של “אנוכיות נורמטיבית”, כדי לא להיות החריג, התמים, או ה – “פרייאר” התורן, שאינו נתפס כמופת וסמל לחיקוי, אלא הופך למושא לעג.

המצב שבו נורמות קיימות ובלתי יעילות הרווחות בחברה מונצחות משום שלכל אחד מהפרטים אין יכולת והנעה לשנות לבדו את הכללים הגרועים ידוע בתורת המשחקים בכינוי “שיווי המשקל של נש”, (על שמו של המתמטיקאי ג’ון פורסט נש). את שיווי המשקל של נש ניתן למצוא בליקויים ציבוריים רבים בחברה הישראלית שאינם מוצאים מזור ותיקון, למרות מודעות ציבורית גוברת לחסרונותיהם. לדוגמא, מכוחו של שיווי המשקל של נש כמעט ולא נערך חיסכון בצריכת מים נקיים הנמצאים במחסור, משום שפרטים רבים סבורים שגם אם יצמצמו את זמן המקלחת או השקיית הגינה תרומתם לא תועיל כאשר אחרים ממשיכים לבזבז מים, או כמעט ולא נערך צמצום בזיהום אוויר, משום שמעטים המבקשים לשמור על אוויר נקי מתקשים לשאת בעלויות ההקפדה ולעמוד בתחרות כלכלית מול מתחרים מזהמים.

מטבע הדברים, פגיעתה של ה-“אנוכיות הנורמטיבית” חמורה וקשה יותר כאשר כמותם של הקונפליקטים בין הפרטים בחברה רבה ואיכותם חמורה. בתחום התחבורה, ריבוי קונפליקטים חמורים קיים בשעות ובמקומות בהם אמצעי תחבורה רבים גודשים אזורים נתונים ומוגדרים, ובדרך כלל הם מלווים בלחץ פסיכולוגי מוגבר הפועל על משתתפים רבים המבקשים להגיע ליעד זהה בזמן נקוב, למשל לשעות פתיחה של בתי ספר, למקומות עבודה, לפגישות עסקיות או לאירועי תרבות או ספורט.

על העלויות והנזקים של “האנוכיות הנורמטיבית” בתחום התחבורה נערך מחקר שתוצאותיו פורסמו במאמר מעניין בשם: “The Price of Anarchy in Transportation Network: Efficiency and Optimality Control”. ה-“אנרכיה” הנזכרת בכותרת המאמר מכוונת לאי סדר וחוסר יעילות הנגרמים על ידי “אנוכיות נורמטיבית”. תמצית המחקר פורסמה בחודש פברואר 2009 במגזין המדע הפופולארי “Scientific American”. החוקרים הניחו והוכיחו כי קיימת סתירה בין האסטרטגיה האופטימאלית האישית שמחפש כל פרט הנע על הכבישים, לבין האסטרטגיה האופטימאלית שמחפש כלל הציבור, וכי השיקולים האנוכיים של כל אחד מהפרטים מובילים לתת-אופטימאליות של השימוש הציבורי בדרכים. חוסר האופטימאליות החברתית קיבל כימות על ידי ניתוח זמני נסיעה על רשת כבישים במספר ערים, באמצעות מערכת הדמיה. זמני הנסיעה שנבחנו השוו מספר מצבים:

– לא היה שכיח, אך הוא ברתי.ים בוסטון, ניו-יורק ולונדון נמצא שבקטעי דרך מסוימים מחיעה באופן אופטימאלימצב של כבישים ריקים שזרימת התנועה עליהם חלקה.

– מצב שבו כל פרט שוקל את עניינו האישי באופן חד צדדי- מצב שכונה “אנרכיה”.

– מצב תיאורטי שבו הנהגים פועלים באופן לא אנוכי ומשתפים פעולה כדי שכל הקבוצה תגיע לאופטימום ותרוויח.

החוקרים בקשו לבדוק מהו “המחיר של האנרכיה”, אשר הוגדר על ידם כיחס בין סך כול זמן הנסיעה במצב ה-“אנרכיה”, או “שיווי המשקל של נש”, לבין סך כול זמן הנסיעה כאשר תנועה זורמת באופטימום חברתי. החוקרים גילו כי כל פרט עלול לבזבז זמן נסיעה ניכר עקב חוסר תאום ושיתוף פעולה עם סביבתו. במודלים שדימו את זרימת התנועה בערים בוסטון, ניו-יורק ולונדון נמצא שבקטעי דרך מסוימים “מחיר האנרכיה” עלול לגבות בזבוז זמן בסדרי גודל המגיעים עד 30% מהזמן האופטימאלי החברתי.

אחת המסקנות המעניינות העולות מהמחקר היא שבמקומות מסוימים פגיעתה של “האנרכיה” הנוצרת על ידי “אנוכיות נורמטיבית” היא כה רעה, עד כדי כך שסגירתו של כביש פלוני, עשויה בשעות לחץ לגרום לזרימה כללית של תנועה יעילה ומשופרת יותר באזור נתון. ממצא זה לא היה שכיח, אך הוא מעניין ומפתיע משום שהוא עומד בניגוד לאינטואיציה הבסיסית המוליכה למסקנה כי כל נתיב או כביש נוסף מוסיף קיבולת תנועה לאזור נתון ולכן משחרר לחצים ולא מגביר אותם. הממצא כונה “הפרדוקס של בראס” (“Braess’s’ Paradox”) – פרדוקס שזוהה על ידי חוקר גרמני בשנות השישים של המאה העשרים, והיה בסיס לתיאוריה כלכלית שהתבססה על כך שמניפולציות של אינטרסים אישיים הטבועים בכל פרט בחברה אינם מועילים, אלא מזיקים הן לכלל והן לפרטים עצמם.

ההסבר ל-“פרדוקס של בראס” נעוץ במה שהחוקרים כינו “מחיר האנרכיה”. כדי להסביר ולהמחיש כיצד נוצר הפרדוקס נלקח אזור שבו שתי דרכים נפרדות מובילות בין אזור מגורים לאזור תעסוקה. דרך אחת קצרה יותר, אך בעלת קיבולת תנועה מוגבלת בהיותה צרה, ולעומתה הדרך השנייה ארוכה הרבה יותר, אך רחבה. האנוכיות של כל אחד מהנהגים גורמת לו להעדיף את הדרך הקצרה, אלא שהגודש המצטבר על הדרך הקצרה והצרה וההפרעות לזרימת התנועה הנגזרים ממנו, יוצרים לכלל משתמשי הדרך הצרה עיכובים ממושכים, שהיו פחותים אילו חלק מהם היה בוחר בדרך הארוכה שהתנועה עליה זורמת בחופשיות יחסית. במקרים מסוימים העיכובים על הדרך הקצרה ממושכים ובלתי נמנעים עד כדי כך שעדיף לציבור לסגור את הדרך הקצרה ולנוע במהירות יחסית גבוהה ובזמן מצטבר קצר יותר על הדרך הארוכה.

בתקופה שבה נערכת בקורת וחשיבה מחדש על תיאוריות כלכליות וחברתיות מתפוררות שטענו כי התנהגות אנוכית עשויה באופן פרדוקסאלי להועיל לחברה, ראוי לחזור ולעיין במסורות ובתיאוריות הפוכות, הטוענות כי האנוכיות גורמת נזקים מצטברים, ובאופן פרדוקסאלי יכולה אף להפוך קיבולת שימושית לתנועה לגורם המעכב זרימה. גם חיי הפרט וגם חיי החברה יהיו טובים יותר אם כל פרט לא ינהג באנוכיות. אין הכרח להקצין לאלטרואיזם, אלא לשמור על הכלל המאוזן הידוע שלימד הלל הזקן: “מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך” –  “דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור” (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל”א, ע”א).


מקורות וחומר לעיון:

[1] The Price of Anarchy in Transportation Network: Efficiency and Optimality Control / Hyejin Youn and Hawoong Jeong, Michael T. Gastner

[2] Removing Roads and Traffic Lights Speeds Urban Travel

[3]  http://en.wikipedia.org/wiki/Braess_paradox

Leave a Reply