רכב בר השגה

מדיניות עידוד כלי רכב ברי השגה – שיפור השוויון החברתי וידידות לעם בטווח הקצר, עם האצת סכנות והזנקת אתגרים ציבוריים בעתיד.

מדיניות תפנוקים וסכנותיה

מדינאים רבים נותנים את ראש מעיינם בדאגה לטובת העם, ויפה שכך, אלא שגם בדאגה לטובת העם הפרזה בתפנוקים היא מידה רעה. כאשר טובת העם נקבעת על ידי הנהגה הפועלת בחולשת דעת, כתגובה לקולניות, צעקנות או לחצים מיידיים עלולות להתקבל החלטות חסרות אחריות, תבונה ושיקול דעת. הסכנה העיקרית היא שהצבת שיקולים קצרי טווח בראש סדר העדיפות עלולה לגרום נזקים חמורים בטווח הארוך. בתחום החינוך, ותרנות בלתי מרוסנת לעול ימים עלולה להפוך אותו למפונק שאינו מוכשר להתמודד באופן עצמאי עם אתגרי החיים כראוי, ובתחום הכלכלה, על סיפוק רצונות מיידיים משלמים בדרך כלל בחיובי ריבית גבוהה בטווח הארוך. בנושאי מדיניות ציבורית, שיני בנים עלולות לקהות על אכילת בוסר של אבותיהם. המשורר הרומי ג’ובנאל, היטיב לתאר את ביקורתו על המשטר הרומי שהזניח שיקולים ארוכי טווח, אך ספק את גחמותיו של ההמון בטווח הקצר ב – “panem et circenses” – “לחם ושעשועים”. הנביא ישעיהו, (פרק ג’, פסוק ד’), מבקר שלטון פוחז וחסר שיקול דעת בפסוק, “ונתתי נערים, שריהם, ותעלולים ימשלו בם.”

על ניהול עסקים חסר אחריות המגלגל סיכונים לעתיד מסופרת בדיחה נושנה, (המופיעה בספר הבדיחה והחידוד של דרויאנוב):

“שבת אחרי שינה של צהריים יצאו קבלן מפורסם ומשכיל מפורסם לטייל. אמר הקבלן למשכיל: “על הקבלנות הראשונה שלי אתה שואל…כל מה שירשתי מבית אבא הפסדתי בה, וגם ממונם של אחרים קברתי בבור צרה זו”.

“מה הייתה תקנתך?” – שאל המשכיל.

“כמעשה כל הקבלנים עשיתי. ביקשתי ומצאתי קבלנות אחרת, גדולה מזו. ראשית כל לקחתי דמי קדימה, כנהוג, מקצת נתתי לבעלי החובות ומקצת הנחתי לעסק ולפרנסת הבית…”

“וקבלנות זו היא שהעשירה אותך?” – הפסיקו המשכיל.

“לא דובים ולא יער… בה הפסדתי עוד יותר.”

“- ומה עשית?”

“כמעשה כל הקבלנים שוב עשיתי. ביקשתי ומצאתי קבלנות אחרת, גדולה גם מזו. ראשית כל לקחתי דמי קדימה, כנהוג. מקצת נתתי לבעלי החובות ומקצת הנחתי לעסק ולפרנסת הבית…”

“וקבלנות זו?” – חזר המשכיל והפסיקו.

“זו הפסדה ברי מלכתחילה.” – “אם כן”, תמה המשכיל, “מה סופו של דבר?”

ליגלג עליו הקבלן:

“אי אתה יודע סופו של דבר? סוף אדם למות…” “

יש בסיס לטענה כי המשבר הכלכלי העולמי, שהחל במשבר הלוואות ה-“סאב-פריים” בארצות הברית, הוא תולדה של מדיניות תפנוקים מוטעית. הממשל ובית הנבחרים בארצות הברית החליטו לתמוך במדיניות של “דיור בר-השגה”, לפיה המדינה תדאג לכך שכל משפחה צעירה תוכל לרכוש בית. מדיניות חברתית זו היא כשלעצמה עניין חיובי שנועד לספק קורת גג לכל אזרח, אלא שיישום המדיניות היה מופרז והתבסס על הלוואות מוזלות מאוד שניתנו כנגד שעבוד בתי מגורים. הלוואות אלו גרמו לרבים לרכוש בתים מעבר להישג ידם בסיוע מימון נדיב, שלא היה סיכוי סביר מראש שיצליחו להחזיר. המימון הזול העלה  את הביקושים לדיור ועמם את מחירי הדיור ואת שווים של הבתים שהועמדו כבטחונות להלוואות. כשהגיעו מועדי פירעון ההלוואות, לווים רבים לא הצליחו לקיים את תנאי ההלוואות ובועת הדיור התפוצצה. נדמה שבתגובה למשבר, הממשל האמריקאי נוהג בדומה לקבלן מהבדיחה המובאת מספרו של דרויאנוב, ומנסה להיחלץ מבור החובות על ידי נטילת הלוואה גדולה יותר לעסק גדול יותר.

רכב “בר השגה”

בדומה למדיניות המבקשת לספק לכל אזרח בוגר “דיור בר-השגה”, במדינות רבות נוהגת שנים רבות מדיניות השואפת לספק לכל משפחה “כלי רכב בר השגה”. מדיניות זו עודדה את ייצור “המכונית העממית”, או “מכונית לכל פועל”. החלוץ בעידוד ודחיפת מדיניות זו היה היזם הנרי פורד, שייצר את פס הייצור הסדרתי הראשון במפעל המכוניות שהקים בארצות הברית בתחילת המאה העשרים. אחרי מלחמת העולם השנייה, המדינות המתועשות עודדו את תעשיות הרכב שלהם לייצר מכוניות עממיות, וסללו לטובתן תשתית של כבישים חדשים. עידוד תעשיית המכוניות העממיות הניע צמיחה כלכלית, יצר מקומות תעסוקה והיטיב עם האזרחים. באותה תקופה שגשגו דגמים של כלי רכב קטנים, פשוטים וזולים יחסית. במסגרת זו ניתן בין השאר למנות דגמי מכוניות זולות שהפכו לקלאסיות. תעשיית הרכב בבריטניה יצרה את ה-“מיני מיינור”, התעשייה הצרפתית את דגמי “רנו 4” ו – “סיטרואן דה-שבו”, במערב גרמניה יוצרה ה – “חיפושית” של “פולקסוואגן”, וה-“פרינץ” של “אן.אס.יו”, באיטליה, ה – “פיאט 500” ובמזרח גרמניה ה-“טרבאנט”. אפילו תעשיית הרכב הישראלית הוקמה על בסיס החזון של “מכונית לכל פועל”, והיא ייצרה סדרה של כלי רכב זולים שהמרכב שלהם היה עשוי פיברגלאס, ובהם דגמי “כרמל דוכס” ודגמי ה-“סוסיתא”.

המדיניות של “רכב בר-השגה” הוגשמה במדינות המערב, ומרבית משקי הבית מחזיקים כלי רכב, אלא שמדיניות זו ספקה לא רק את יתרונותיו של הרכב הפרטי העממי, אלא גם את חסרונותיו – ריבוי כלי רכב פרטיים תופס שטחי קרקע רבים, מזהם את הסביבה, פוגע ביעילות התנועה וגורם לתאונות דרכים. חלק ממעצבי מדיניות התחבורה מנסים לטפל בבעיות השונות שיוצר ריבוי כלי רכב ברי השגה, לרסן את הביקושים לשימוש בכלי רכב פרטיים ולהציע חלופות טכנולוגיות וחברתיות שונות, אך משעה ששד הרכב הפרטי בר ההשגה השתחרר מהבקבוק לא ניכרת הצלחה בריסונו.

תושבי המדינות המתפתחות עדיין לא חוו את תפנוקי המכוניות העממית, וכעת הגיע תורם ליהנות ממדיניות מנעמי התנועה ממנה נהנים רבים מתושבי ארצות הברית למעלה מ – 75 שנה ורבים מתושבי אירופה למעלה מיובל. לתושבי המערב המפונקים אין כל זכות או צידוק מוסרי לדרוש מתושבי המדינות המתפתחות לוותר על הנאות חופש התנועה המנועית, כאשר הם אינם מוכנים לבצע את הויתורים בעצמם, בשעה שמרבית תושבי המערב לא מפגינים בהרגליהם כי הפנימו הלכה למעשה את הנזקים והסכנות הנובעים משימוש ותפוצה מופרזים של הרכב הפרטי.

הסמנים הבולטים למדיניות עידוד המכונית העממית במדינות המתפתחות מצויים בסין, המפתחת תעשיית רכב פרטי והרגלי צריכה חדשים בכל הקשור לתנועה המנועית, ובהודו, המעודדת ומשכללת את הרכב העממי. ראש ממשלת הודו הכריז בשנת 2007 על תוכנית לאומית לפיתוח תעשיית הרכב, על מנת שהודו תהפך למרכז עולמי לייצור מכוניות וחלקי חילוף. תוכנית פיתוח תעשיית הרכב של הודו הציבה מטרה ליצור 25 מיליון מקומות תעסוקה בהודו עד שנת 2016 ולהגיע למכירות שנתיות בסדר גודל של 73 ביליון דולר. בתמיכה של ממשלת הודו, ענק הרכב ההודי “טאטא”, החל בחודש מרץ 2009 בשיווק המכונית העממית הזולה – “נאנו”. המייחד הבולט של דגם זה הוא המחיר הזול במיוחד – 2,230 דולר לדגם בסיסי של מכונית חדשה לצרכן. ה-“נאנו” היא כנראה סנונית ראשונה המבשרת אביב חדש למכונית העממית בעולם המתפתח. על פי פרסומים, קונצרן הרכב “רנו – ניסאן” מתכנן לייצר מכונית עממית זולה בשיתוף עם יצרן האופנועים ההודי, “בג’אג’ אוטו”, וקונצרן הרכב “סוזוקי – מארוטי”, המייצר זה מכבר רכבים עממים צמומים וזולים בהודו, יציג דגם תחרותי במחיר. המשבר החמור העובר על תעשיית הרכב במערב, צפוי לשנות את כללי המשחק ולהאיץ את תהליכי ההוזלה של כלי הרכב ואת תהליכי השיווק של כלי רכב עממיים וזולים.

מי שמבקש לנתח את עתיד המכונית העממית יכול לנסות להסיק מסקנות מפיתוח “המחשב הביתי העממי”. בתחום המחשבים קיימת תופעה רצופה לפיה הטכנולוגיה משופרת כל העת ומחיריה פוחתים, כך שמחשבים איכותיים הופכים ל-“ברי השגה” ליותר נפשות. בחסות האו”ם החלה יוזמה של פיתוח מחשבים ניידים עמידים וזולים שנועדו להפיץ את בשורת המחשבים והתקשורת בעולם המתפתח, תחת הכינוי “מחשב לכל ילד”. יוזמה זו הניבה גומחה מסחרית חדשה של מחשבים ניידים קלים וזולים, שהצלחתה בעולם השלישי הייתה נמוכה מהתקוות והציפיות, אך היא פרצה דרכים חדשות בשווקי המחשבים בעולם המערבי, אשר גילו ביקושים ערים למחשבים הזולים. אם ניתן להקיש משווקי המחשבים לשווקי הרכב העממי, הרי אפשר להניח: א. כי מכוניות זולות במיוחד עלולות לתפוס פלח שוק חדש וגדול. ב. מחירי המכוניות העממיות בעולם יוזלו וכלי רכב יהפכו לברי השגה וזמינים להרבה יותר תושבים. ג. כמות המכוניות המוזלות תגדל בקצב מואץ לא רק בעולם השלישי, אלא דווקא בעולם המערבי.

לא צריך דמיון רב כדי לשער איזה בולמוס קניות כלי רכב יתרחש במדינת ישראל, ביום שבו סוכנויות הרכב יפיצו כלי רכב חדשים במחיר של 10,000 שקלים חדשים ליחידה. כדי לשער מה צפוי לקרות, ניתן להביט על שוק המחשבים הניידים המוזלים הזוכה לפריחה, על שוק הטלפונים הניידים, או על שוק הרהיטים בישראל, משעה שנכנסה רשת רהיטים מוזלים משבדיה. גם אם המכונית המוזלת תפעל על מנוע של מכונת גילוח, וגם אם אורך חייה המוצהר יהיה נמוך מזה של מתחרותיה, היא תוכל לספק פינוקי ניידות אישית מיידים לצרכנים רבים. אפשר להניח שתלמידי תיכון וסטודנטים, עקרות בית, או חסרי דיור יראו במכונית המוזלת פתרון ניידות או אחסון מוצלח גם אם ידרשו להתפשר על איכות ונוחות, ומשפחות ירכשו כלי רכב שלישי ורביעי.

רכב “בר השגה” ואתגרי התחבורה

אם ענף הרכב צפוי לעבור מהפכה ולייצר יותר כלי רכב ידידותיים לארנק של הצרכן, והרבה יותר כלי רכב בכלל, הרי מגמה זו מציבה אתגרים חדשים למעצבי מדיניות התחבורה. השפעתם של כלי הרכב הזולים שייוצרו בגואנגזו ובמומביי על הרגלי צרכנות הרכב בעולם היא עדיין חידה, אך סביר להניח כי הם ישברו את המחירים בשווקי הרכב בעולם ויערערו תפיסות צרכניות מקובלות. הרכב המוזל קורא תגר על תפיסות המקובלות במערב, לפיהם כלי הרכב הוא לא רק אמצעי תחבורה שימושי שמטרתו לנייד את נוסעיו, אלא מוצר צריכה בעל משמעות חברתית מעמדית. כאשר ישווקו לצרכנים כלי רכב שלמים במחיר של מערכת שמע משוכללת ברכב יוקרתי, יתחדדו במערב שאלות ערכיות שקונפוציוס, בודהה או גנדי התחבטו בהם לפני שנים רבות. אם וכאשר יחל שיטפון עולמי של ייצור כלי רכב פרטיים עממיים וזולים, קשה יהיה לעצור את הזרם על ידי ייקור מלאכותי של כלי רכב. קושי זה יהיה פועל יוצא של תחרות כלכלית ושל צדק מאוחר שיעשה עם חלקו של העולם שעדיין לא זכה ליהנות מתפנוקי כלי הרכב הפרטיים.

על פי הערכות, ברחבי העולם פועלים כיום כ – 800 מיליון כלי רכב, ובעוד עשור יפעלו בעולם כ – 2 ביליון כלי רכב !!!.  אם כמות כזו של כלי רכב תעמוד ללא תנועה על משבצות חניה מקובלות היא תכסה שטח קרקע של  30 מיליון דונם. לפי הערכות אלו בעשור הבא העולם צפוי לצרוך רבע מהדלק לתחבורה שנצרך לאורך כל ההיסטוריה האנושית. מיותר לומר כיצד סדרי הגודל של צריכת דלק חסרת תקדים תשפיע על פליטת מזהמים ו-“גזי חממה” לאוויר העולם. חשש נוסף המועלה על ידי מומחים סביבתיים הוא שמדינות מתפתחות יפתחו דפוסי שימושי קרקע מפוזרים כמקובל במערב, בהתבסס על שימוש בכלי רכב פרטיים, וזאת כתחליף לדפוסים מרוכזים המבוססים על מערכות תחבורה ציבוריות.

פתרון לבעיות החמורות הצפויות להתעורר כתוצאה מ-“התפוצצות” צי כלי הרכב בעולם, יכול להימצא על ידי שינוי תפיסות מדיניות ומסחריות מסורתיות, וזניחת התפיסה המספקת תפנוקי רכב פרטי בר השגה לכל. בלימודי השיווק מוכרת דוגמא מסורתית לפיה צרכני מקדחות אינם זקוקים למקדחות, אלא לחורים. בהשאלה מדוגמא זו לתחום התחבורה המנועית ניתן לומר כי צרכני הרכב אינם זקוקים למכוניות, אלא לניידות ונגישות נוחים. שינוי התפיסה יצטרך, אפוא, לשווק לצרכני התחבורה המפונקים שהתרגלו לכלי רכב פרטיים, ניידות ונגישות שתצליח להתחרות במנעמי החיים אליהם הורגלו, גם ללא כלי רכב פרטיים.

מקורות וחומר לעיון:

[1] www.tatanano.com

[2] http://www.tatamotors.com/our_world/press_releases.php?ID=340&action=Pull

[3] Dan Sperling speaks on sustainable transportation at the March 2009 regional meeting of the National Academy of Engineering

[4] How Green is a Mini? / Jason Overdorf, Fred Guterl, Newsweek, 10.1.08

[5] A Tiny Car is the Stuff of 4 Wheel Dreams for Millions of Drivers in India / Heather Timmons, New-York Times, 23.3.09

Leave a Reply