שלטון הרכב הפרטי באירופה

קיים רושם כי אירופה היא מודל לחיקוי בכל הנוגע לשימוש בתחבורה ציבורית. יתכן שרושם זה הוא תוצאה מהצטברות רשמים של תיירים מזדמנים, אך האמת האובייקטיבית שונה – הרכב הפרטי שולט באירופה.

תייר באירופה יכול להתפעל מהתחבורה הציבורית הפועלת ברחבי היבשת. מדינות וערי אירופה המרכזיות מחוברות ברשת רכבות מסועפת, הכוללת קווי רכבות מהירות החוצות את מדינות היבשת לאורכה ולרוחבה. ב – 25 מדינות הגרעין של האיחוד האירופי סלולים כ – 197,900 קילומטרים של מסילות ברזל, בתוכם כ – 100,200 קווי מסילות המחוברות לחשמל. באירופה פועלת תעשייה מפותחת של חברות המפתחות ומייצרות רכבות. תחת חלק נכבד מערי הבירה המרכזיות של אירופה פועלות רכבות תחתיות, ובחלק ממפלסי הרחובות קווי רכבות חשמליות. הרכבות החשמליות והתחתיות באירופה הסיעו בשנת 2004 75.2 ביליון קילומטר נוסעים לעומת 18 ביליון קילומטר נוסעים בארצות הברית. האוטובוסים באירופה נראים נקיים יותר, ומוניות חדשות וריחניות זמינות לקריאה.

התחבורה הציבורית הפועלת באירופה בהחלט מטופחת ומושקעת בקני מידה השוואתיים עולמיים, ומכאן לכאורה צריכה לעלות המסקנה כי התחבורה הציבורית באירופה מושכת נוסעים וראויה לשמש מודל לחיקוי. בחינה אובייקטיבית מגלה כי למרות פריסתן הרחבה של רשתות התחבורה הציבורית באירופה ורמתן היחסית הגבוהה, ולמרות המשאבים הנכבדים שהושקעו בהן, אמצעי התחבורה השולט באירופה באופן מובהק וכמעט ללא עוררין הוא הרכב הפרטי.

האיחוד האירופי מפרסם באתרו הרשמי נתונים מתעדכנים על שימוש בתחבורה ובאנרגיה ברחבי מדינות האיחוד האירופי. נתונים אלו מצביעים על כך שבעשורים האחרונים ניכרת מגמה ארוכת טווח של הגברת השימוש בכלי רכב פרטיים על חשבון התחבורה הציבורית. בשנת 2004 החזיקו כ – 46.9% מתושבי מדינות האיחוד האירופי רכב פרטי. נציגי האיחוד סוקרים את שימושי התחבורה הפנימיים באירופה, ובהם נסיעות במכוניות נוסעים, רכב דו-גלגלי ממונע, אוטובוסים, רכבות, חשמליות ורכבות תחתית. נמצא כי בסך הכול האירופאים גמעו בשנת 2004 כ – 5,530 ביליון קילומטרים נסועה פנימית, ובממוצע 12,044 ק”מ לנפש. בשנת 2007 נמנו שתי מדינות נוספות באיחוד האירופי – רומניה ובולגריה, ובסך הכול הנסועה הפנימית במדינות האיחוד הייתה 6,473 ביליון קילומטרים. ממוצע הנסיעות לנפש עלה בשנת 2007 ל – 13,092 קילומטרים. התנועה במכוניות נוסעים שימשה בשנת 2004 כ – 80.6% מסך כל הנסיעות הקרקעיות הפנימיות, רכב דו-גלגלי 2.6%, אוטובוסים 9.1%, רכבות 6.4%, רכבות חשמליות ותחתיות 1.4%.

סך כל התעבורה האווירית הפנימית של נוסעים בתוך אירופה הוערכה בשנת 2004 בכ – 482 ביליון קילומטר נסועה, וסך כל התעבורה המימית הפנימית בכ – 49 ביליון נסועה של קילומטרים של נוסעים. אם מוסיפים נתונים אלו לבחינת מכלול אמצעי תחבורת הנוסעים הפנימית באירופה חלקה של התחבורה היבשתית יורד – הנתח היחסי של תנועה במכוניות פרטיות יורד ל – 73.5%, של רכב דו-גלגלי ל – 2.4%, אוטובוסים 8.3%, רכבות 5.8%, חשמליות ותחתיות 1.2%. התעבורה האווירית תורמת 8% והמימית 0.8%. בשנת 2007 חלו שינויים שהתבטאו בפחות מאחוז בודד שעברו משימוש בכלי רכב פרטיים לשימוש ברכבות –שינוי זה צריך להיבחן על רקע הוספת שתי מדינות עניות יחסית, רומניה ובולגריה, לנתונים הסטטיסטיים.

בשנת 2005, משקי בית פרטיים ב 25 מדינות האיחוד האירופי הוציאו בסך הכול כ – 848 ביליון יורו על תחבורה. ההוצאה השנתית לנפש על תחבורה באירופה הייתה 1,838.27 יורו, שחלקה היחסי כ – 13.8% מהצריכה הכללית. בערך 83% מההוצאות לתחבורה הוקצו לרכישה והפעלה של אמצעי תחבורה אישיים, ובעיקר מכוניות פרטיות, ורק כ – 17% מההוצאות לתחבורה נועדו לרכוש שירותי תחבורה, כולל תחבורה ימית ואווירית. בתוך כלל ההוצאות לתחבורה כ – 33% נועדו לרכישת אמצעי תחבורה אישיים וכ – 50%  להפעלתם. בשנת 2007, 27 מדינות האיחוד האירופי הוציאו 949 ביליון יורו על תחבורה, ובקירוב 13.7% מכלל הוצאות הצריכה הכללית. החלק היחסי שהוקצה לאמצעי תחבורה אישיים נותר דומה לזה שהתקיים שנתיים קודם לכן. מכאן שצירוף שתי המדינות לא שינה בהרבה את סדרי הגודל היחסיים של ההוצאות לתחבורה במדינות האיחוד האירופי. בין השנים 2000 – 2005 עלות רכישת כלי רכב פרטיים באירופה עלתה בכ – 4%, עלות הפעלת כלי רכב פרטיים עלתה בכ – 17%, ואילו עלות הנסיעה ברכבות נוסעים עלתה בכ – 15.5%.

תעבורת הנוסעים הפנימית באירופה גדלה בעשור 1995 – 2004 בשיעור של 1.8%, באותה תקופה תעבורת המטענים בתוך אירופה גדלה בשיעור של 2.8%. בשיעור הגדול ביותר זכתה תעבורת המטענים במשאיות, ואילו התעבורה ברכבות מטען שמרה על יציבות. לפי נתוני שנת 2005, החברות העסקיות באירופה מעדיפות לשנע מטענים בתוך אירופה במשאיות הנעות על הכבישים לעומת השימוש בשירותי רכבות המטען. במדינות האיחוד האירופי שונעו בשנת 2005 כ – 2,376 ביליון טון/קילומטר של מטענים. 72.6% מסך כל המטענים ששונעו בתוך אירופה הועברו על הכבישים, 16.5% באמצעות רכבות, והיתרה בתעבורה על פני נהרות ותעלות. נתונים אלו אינם כוללים את תעבורת המטענים הימית והאווירית. יצוין כי תעבורת המטענים הימית באירופה משנעת את החלק הארי של המטענים – 39.1% מתעבורת המטענים, אך על היבשה היקף תנועת הסחורות על הכבישים כפול פי 4.4 מאשר באמצעות רכבות.

מעניין לציין כי בשנת 2004 הנסועה הכוללת של נוסעים ברכבות הנוסעים במדינות האיחוד האירופי היה בערך פי 16 לעומת הנסועה הכוללת ברכבות נוסעים ברחבי ארצות הברית. מאידך נסועת משקל המטענים ברכבות הפועלות בארצות הברית עלה בערך פי 6 לעומת נסועת המטענים באיחוד האירופי.

מרכז כובד התחבורה במספר ערים מרכזיות באירופה הוא בהחלט תחבורה ציבורית. אך ערים בולטות אלו אינן משקפות את התמונה הכללית. בבחינה של מגמות ארוכות טווח, ברחבי אירופה התחבורה הציבורית קופאת על שמריה. הבריטים למשל, מפגינים נטייה ממושכת וברורה לעבור משימוש בתחבורה ציבורית לשימוש ברכב פרטי. ברחבי בריטניה מחוץ ללונדון, כ- 70% מהעובדים מגיעים לעבודה ברכב פרטי ורק 11% מהנסיעות לעבודה מתבצעות בתחבורה הציבורית. 10% מהעובדים מגיעים לעבודה בהליכה רגלית והשאר באופניים ואמצעים אחרים. בסך הכול ברחבי הממלכה המאוחדת רק 5% מהעובדים מגיעים לעבודתם ברכבות. בלונדון המצב שונה בתכלית מהרגלי הנסיעות ברחבי הממלכה המאוחדת. עיריית לונדון פועלת מספר שנים לדחוק את גלגליו של הרכב הפרטי מהעיר על ידי אגרות גודש ומחירי חניה יקרים, אך, למעט לונדון, הבריטים לא זונחים את הרכב הפרטי. ההיפך הוא הנכון, הבריטים אוחזים ברכבם הפרטי למרות משכי נסיעות ארוכים בהשוואה לשכניהם באירופה. לפי סקר שנערך על ידי RAC Foundation נסיעת יוממות ממוצעת באיחוד האירופי נמשכת 38 דקות. הבריטים מבצעים את נסיעות היוממות הארוכות באירופה – משך הנסיעה הממוצע של תושב בריטניה לעבודה הוא 45 דקות. לעומת הבריטי, האיטלקי הממוצע נוסע רק 23 דקות לעבודתו, הצרפתי 36 דקות והגרמני 44 דקות. עובד בריטי נוסע בממוצע כ – 14.5 קילומטרים – מרחק שעלה ב – 17% לעומת עשור קודם לכן.

הסיבה העיקרית לשימוש ברכב היא שזו הדרך המהירה והנוחה יותר מהחלופות האחרות. בסקר שנערך בבריטניה, כמעט חצי מהנהגים שנשאלו אמרו שגם אם זמן הנסיעה שלהם היה מוכפל, הם היו מקציבים יותר זמן לנסיעה, אך לא עוברים לתחבורה ציבורית, ורק 7% היו עוברים לתחבורה ציבורית. התחבורה הציבורית בבריטניה אינה נתפסת כעניין מעמדי ההולם מעמדות נמוכים – 50% מנסיעות הרכבת בבריטניה נערכות על ידי אנשים שההכנסות של משקי הבית שלהם כלולים בחמישון העליון. 68% ממשתמשי התחבורה הציבורית העובדים בלונדון מגיעים לעבודה באוטובוס, והשאר ברכבת התחתית ובמוניות. המסקנה המתבקשת היא שהסיבה העיקרית להעדפת הרכב הפרטי נובעת מסיבות מעשיות הדורשות מענה תחרותי, ולא מכך שהרכב הוא סמל מעמד.

מקורות וחומר לעיון:

 http://ec.europa.eu/transport/publications/statistics/doc/2009_energy_transport_figures.pdf

 http://ec.europa.eu/dgs/energy_transport/figures/pocketbook/doc/2006/2006_transport_en.pdf

 http://epp.eurostat.ec.europa.eu/cache/ITY_OFFPUB/KS-DA-04-001-2/EN/KS-DA-04-001-2-EN.PDF

http://news.bbc.co.uk/1/hi/uk/3085647.stm

http://www.racfoundation.org/index.php?option=com_content&task=view&id=182&Itemid=0

http://www.joelschwartz.com/pdfs/Schwartz_Automobile.pdf

 http://www.femalefirst.co.uk/motoring/motornews/10_steps_to_a_stress_free_commute-1522.html

Leave a Reply