עיקר התנועה בדרכים היא תנועה מבתי מגורים של התא החברתי הבסיסי – המשפחה – ובחזרה אליהם. עד כמה בתי מגורים משפחתיים הם עוגנים קשיחים בהשפעתם על התנועה בדרכים? ומהם יחסי הגומלין בין גמישות ברירות דיור משפחתי לגמישות התנועה?
מרבית התנועה בדרכים, ובעיקר התנועה המגבשת גודש בשעות קבועות, היא תנועה שמסלולה נפתח בבתי מגורים, או מסתיים בהם. בית המגורים משמש לרוב האוכלוסייה עוגן יציב ממנו יוצאים אל המרחב ואליו חוזרים. אפשרויות תנועה יעילות ומשופרות במעגלים המקיפים בתי מגורים קובעות את רמת ההזדמנויות העומדות לדיירי הבתים. תנועה נוחה בדרך כלל אינה מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי שבכוחו להגדיל הזדמנויות שונות, ובהן הזדמנויות משפחתיות, חברתיות, חינוכיות, תעסוקתיות, כלכליות או תרבותיות. מקובל להניח כי ככל שגדל הרדיוס שבו קיימות אפשרויות תנועה קלות ונוחות סביב בית מגורים נתון, כך עולה קשת ההזדמנויות הנתונות לדיירי הבית, ולהזדמנויות אלו השפעה על איכות חייהם של הדיירים, על רמת חייהם ועל ערכו של הבית. ככל שהתנועה מהמוקד הביתי לסביבה קלה יותר, יש יותר הזדמנויות לגרים במוקד למצוא מקורות תעסוקה ופרנסה, להרחיב את חוגי ההיכרויות והחברויות, לשמור ולטפח קשרים משפחתיים וחברתיים, לבחור בין יותר מקומות חינוך, או להרחיב את חוג אזורי התרבות והבילוי אליהם הם מגיעים.
התנועה בדרכים בין העוגן המשפחתי הביתי לבין הסביבה זכתה לדיונים רבים, אך במידה פחותה נדונות שאלות כמו עד כמה “האוניות” המשפחתיות – הנוטות לעגון בבתי מגורים יציבים – משנות מקומן, ומפליגות ועוגנות בנמלים אחרים? ומהם יחסי הגומלין בין רמת הגמישות בבחירת מקום מגורים משותף לבני התא המשפחתי לבין מידת הגמישות של תנועתם בדרכים? בניסיון למצוא רמזים שיענו לשאלות אלו פנינו לבחון מה הדינאמיקה הפועלת על משפחות בהן ההורים נפרדו בנוגע לבחירת מקומות מגורים המתחשבים באילוצי תנועה. כאשר תא משפחתי מתפצל נפתחים פערי מרחק בין מקומות המגורים של שברי התא המשפחתי ונחשף מתח בין בחירת מקומות המגורים של בני המשפחה לבין קשיי תנועה פנימיים בין חלקי התא המשפחתי המפוצל. מה מידת הגמישות של עיגון מקומות המגורים של התא המשפחתי המפוצל לעומת הגמישות של התנועה בדרכים? ומהו המענה למתחים הנובעים ממרחקים ומצורכי תנועה חדשים ומורכבים הנובעים מהפיצול?
דיונים בשאלות שהועלו מצויים בפסקי דין של בתי משפט לענייני משפחה, וכדי להבין את אפיקי הפתרונות ראוי להקדים הסבר בסיסי בדבר העקרונות המיושמים.
* כאשר בני זוג שיש להם ילדים מתגרשים נעשה מאמץ לשמור על הקשר היציב בין ההורים לילדים, ובהקשר זה נאמרו הדברים הבאים: ”עומקו ועוצמתו של קשר ההורות האוצר בתוכו את זכותם הטבעית של הורה וילדו לקשר חיים ביניהם הפכו את האוטונומיה המשפחתית לערך בעל מעמד משפטי מן הדרגה הראשונה, אשר הפגיעה בו נסבלת רק במצבים מיוחדים וחריגים ביותר. כל ניתוק ילד מהורה מהווה פגיעה בזכות טבעית ולכן יש לפרש את היוצאים מן הכלל המאפשרים שלילת הזכות, בין לצמיתות ובין לזמן מוגדר, בזהירות יתירה ועל דרך צמצום רב”. [1].
* במקרי גירושין נהוג להעביר את הילדים למשמורתו של אחד ההורים המכונה ההורה “המשמורן”, ומנגד בן הזוג השני נפגש בקביעות עם ילדיו במסגרת של “הסדרי ראייה”.
* הקביעה מיהו ההורה “המשמורן” נקבעת על פי עיקרון “טובת הילד”, אשר נבחנת בכל מקרה על פי נסיבותיו, ובהם, בין השאר, טיב הקשר בין ההורים לילדים, חוסנם הנפשי והגופני של ההורים, רצונם של הילדים, או מקום המגורים של ההורים. הנחת המוצא המקובלת והקבועה בחוק היא שבהעדר נסיבות מיוחדות טובתם של ילדים קטנים עד גיל 6 להיות במשמורת של אמם [2].
* “הסדרי ראיה” משתנים ממקרה למקרה בהתחשב בנסיבותיו ויתכנו אף מקרים – אם כי נדירים – בהם יקבע כי להורים תהיה משמורת משותפת על ילדיהם [3].
* כאשר שני הורים גרים בקרבת מקום סבירה מקובלים הסדרים לפיהם הילדים נמצאים רוב הזמן בביתו של ההורה המשמורן, וההורה הזכאי להסדרי ראייה מתראה עם ילדיו בימים קבועים בדרך כלל בין פעם אחת לשלוש פעמים במשך השבוע, בשעות שלאחר סיום הלימודים ועד הבוקר, ובנוסף מספר פעמים בחודש בסופי שבוע ובמחצית החגים והחופשות [4].
השימוש בעקרון “טובת הילד” מחזק בדרך כלל את הבחירה באפשרות שבה הילדים יישארו בסביבה אליה הורגלו. ההנחה היא כי רצוי למען יציבותם ובריאותם הנפשית של ילדים שהם ימשיכו לחיות בסביבה המוכרת להם, בה הם התחנכו או מתחנכים, וישמרו על קשר רציף עם חבריהם המוכרים.
גם הקרבה בין בית מגוריו של ילד למוסד החינוכי בו הוא לומד מהווה שיקול חשוב. ב-תמ”ש 10771/05 [5] נאמר: “… בשעה שמרחיקים את מסגרת לימודיו מבית המגורים – גוזרים על הילד בילוי שעות רבות בנסיעה הלוך וחזור וקימה מוקדמת יותר לצורך הגעה לגן. אין ספק כי למעט במקרים מיוחדים בהם קיימים שיקולים לעניין הצורך במסגרת חינוכית ייחודית זו או אחרת – נכון יהיה לומר כי מיעוט נסיעות וקרבה פיזית לבית המגורים עולים בקנה אחד עם טובתו של הילד, בפרט כשמדובר בילד רך בשנים.”
שיקולים אלו מחזקים את עיגונו של התא המשפחתי למקום בו הוא נתון. שיקולים אלו פועלים על תא משפחתי הנמצא בפירוק ועל אחת כמה וכמה על תא משפחתי רגיל. הסדרי משמורת הילדים ושגרת הפגישות עמם הם כוחות משיכה נוספים השואפים לקבע את מקומו של התא המשפחתי על מכונו גם לאחר משברים משפחתיים.
בחירת מקום מגורים משפחתי נקבעת בדרך כלל כפשרה הנובעת משיקולים שונים הפועלים על התא המשפחתי, כמו קרבה לבני משפחה אחרים, קרבה למקום עבודה של המפרנס העיקרי, או קרבה למוסד לימודים אקדמי בו לומד אחד מבני הזוג. הקרבה משקפת נוחות בתנועה לעוגנים חיצוניים הקשורים לתא המשפחתי ומשפיעים על יציבות מקומו. כאשר תא משפחתי מתפרק מתפוררים יסודות הפשרה שהתקיימו בין בני זוג ולפחות אחד מהם עשוי למצוא את עצמו במערכת שיקולים שונה שתגרום לו לשאוף להעתיק את מקום המגורים שהתקיים בתקופת הנישואין. כאשר התא המשפחתי המתפרק כולל ילדים, העתקת מקום מגורים של אחד ההורים מעוררת עימותים, בפרט כאשר היא נערכת ביוזמת ההורה המשמורן, המרחיק את הילדים מההורה השני הזכאי להתראות עם ילדיו בכפוף למגבלות.
אחד הסכסוכים שנדונו בבית המשפט לענייני משפחה יכול להדגים עימות שנגזר מקשיי תנועה ותחבורה שנוצרו בעקבות פיצול תא משפחתי [6]. באותו עניין זוג הורים שהתגורר בעיר הרצליה החליט להתגרש ובהסכם הגירושין שערכו הסכימו כי כל אחד מההורים לא יעתיק את מקום מגוריו למרחק העולה על 50 קילומטרים מהעיר הרצליה. כוונת הצדדים הייתה להקל על הסדרי הראיה והמפגשים בין ההורים שנפרדו לבין ילדיהם המשותפים. לימים האם עברה להתגורר בדרום תל אביב וכעבור מספר שנים האב, המשמורן, העתיק מגוריו לכרכור. שני ההורים לא התרחקו למעלה מ – 50 קילומטרים מהעיר הרצליה כפי שהסכימו מראש, אלא שהתרחקותם לכיוונים מנוגדים הכבידה על קיום הסדרי הראיה המוסכמים. בית המשפט תאר את הבעיה כך: “האם הייתה זו אשר הסיעה את הקטינים לכל הביקורים אצלה. עם המעבר לכרכור הדבר הפך למתיש ביותר, נוכח המרחקים והזמנים שהקטינים היו צריכים להגיע לביה”ס והפקקים הידועים לשמצה באזור גוש דן.”
אמצעי תנועה ותחבורה יעילים עשויים להקל על הורים הנאלצים להתרחק ממקום המגורים של ילדיהם כתוצאה מגירושין. בחיי המעשה, אמצעי תנועה נוחים לא תמיד זמינים בידי משפחות שהתפרקו כתוצאה מאילוצים שונים ובהם אילוצי מרחק, אילוצי זמן, אילוצי תקציב, העדרו של רישיון נהיגה או כלי רכב בידי ההורים, או אחד מהם, או העדרה של תחבורה ציבורית נוחה וסדירה. אילוצי התחבורה מחייבים את בתי המשפט לענייני משפחה לשקול כל מקרה בהתחשב בנסיבותיו ולמצוא פתרונות המוצאים איזון הולם לקשיים בפניהם ניצבים הגורמים המתדיינים. נציין מספר עקרונות המשמשים את בתי המשפט בבחירת איזונים ראויים.
* הנטייה היא לאפשר לכל אחד מבני זוג גרושים להגשים את רצונותיו ולהעתיק את מקום מגוריו כרצונו, על בסיס כבודו וחירותו ועל סמך ההנחה כי תסכולו של הורה עלול לפגוע בסופו של דבר בטובת ילדיו. האיזון בין טובת ההורים והילדים נוטה לפתרונות כמו הגמשת מסגרות הסדרי הראייה, שינויים בהסדרי התנועה למפגשים המשפחתיים ואיזון חלוקת הנטל הכרוך בכך [7].
* במקרים קיצוניים, כאשר העתקת מקום מגורים של הורה משמורן מרחיקה את הילדים מההורה השני ומנוגדת לטובת הילדים, בית משפט יכול לאסור על הורה משמורן להעתיק את מקום מגוריו [8], לעכב את יציאתו מהארץ [9], ואף לצוות על ההורה המשמורן לחזור למקום מגורים סמוך להורה השני [10]. בנוסף לכך הורה משמורן עלול לסכן את המשמורת על ילדיו כאשר הוא מרחיק את מקום מגוריו מבן זוגו וממקום המגורים הקודם של ילדיו. [9].
* ככל שגוברים אילוצי התנועה קיימת נטייה לפתור את בעיית הריחוק על ידי צמצום מספר המפגשים ומנגד הגדלת משכם ואיכותם. כך לדוגמא, כאשר אחד ההורים יבקש להעתיק את מגוריו למדינה אחרת, יקבע שהסדרי הראייה של ההורה השני יהיו מספר פעמים בשנה לתקופות ממושכות, למשל בתקופות חגים וחופשות. כאשר אחד ההורים יבקש להעתיק את מגוריו למקום מרוחק בתוך המדינה, למשל ממרכז הארץ לצפון או לדרום, עשויים להיקבע הסדרי ראיה שיוגבלו לפעם בשבוע או שבועיים בסופי שבוע ארוכים, במקום מספר פעמים בשבוע.
* אמצעי איזון נוספים הם אמצעים כלכליים. כאשר הורה מבקש להעתיק את מקום מגוריו כדי לשפר את מקורות הכנסתו ויוצר בכך נטל על בן הזוג השני, הוא עשוי להידרש לאזן את הנטל הנוצר על ידי הסעת הילד להסדרי ראיה, או מימון הנסיעות. אך יש לציין כי איזונים כלכליים כפופים תמיד לעליונות עקרון “טובת הילד” ולא למאזן רגשות התסכול המתקיימים בין ההורים.
* כאשר ילדים מתבגרים ומסוגלים להשתמש בתחבורה ציבורית, נעשה שימוש בעצמאותם לנוע בתחבורה ציבורית כאמצעי המאזן בין מרחק מקומות המגורים של ההורים והרצון לקיום מפגשים וקשר בין הילדים להוריהם, [11].
* שימוש במגוון אמצעי התקשורת המשוכללים הזמינים כיום משמש אף הוא כאמצעי איזון ושמירת קשר בין הורים לילדיהם כתחליף למפגשים בלתי אמצעיים.
סיכום
א. ניתן לסווג תנועה אנושית בהתאם לשני מאפיינים מובחנים.
האחד – תנועה שגרתית המתקיימת בתדירות גבוהה יחסית ממקום מגורים קבוע לסביבתו הקרובה ובחזרה.
השני – תנועה שאינה שגרתית ותדירה, בה אנשים או משפחות מעתיקים את מקומות מגוריהם או מקומות תעסוקתם.
ב. המניעים לתנועה התדירה ולתנועה הנדירה והבלתי שגרתית הם בדרך כלל רצון לשפר איכות חיים והגשמה עצמית. מניעים אלו כפופים לאילוצים שונים, כמו רצונם וטובתם של כל בני התא המשפחתי ולא של אחד מהם.
ג. תאים משפחתיים הם יחידות הגרעין הבסיסיות בחברה, ולכן טיפוח תאים משפחתיים יציבים ובריאים הוא יסוד לחברה בריאה. התא המשפחתי מעגן את האדם לסביבה קבועה, משום שכל אחד מבני התא המשפחתי מצמיח שורשים שונים בסביבה נתונה המקבעים את המשפחה לסביבה זו. עיגון זה מחובר לסביבה בין השאר באמצעות שורשים משפחתיים, תעסוקתיים, חברתיים, חינוכיים, וכלכליים, והוא מתקיים גם במשפחות בריאות וגם במשפחות שהתפרקו. גם כאשר הורים בוגרים חפצים בגמישות בבחירת מקום מגורים, הרצון להעניק לילדים סביבה יציבה נוטה לקבע את התא המשפחתי לתחום נתון.
ד. באופן טבעי קיימות שאיפות מנוגדות בין תנועה שגרתית בעלת בסיס מגורים קבוע – בו “אוניה” משפחתית הטילה עוגן – לבין תנועה לא שגרתית של העתקת מקום המגורים והעגינה של התא המשפחתי. ניגוד זה הוא בסיס למתחים בין בני משפחה – הן במשפחות מלוכדות, ולא כל שכן במשפחות שהתפרקו.
ה. שיפור התנועה בדרכים הוא בעל תרומה חיובית המשותפת לרבים בכך שהוא מגדיל את טווח ההזדמנויות השונות שהחיים יכולים לזמן למי שהתא המשפחתי שלו מעוגן בסביבת מגורים קבועה ויציבה.
ו. שיפור התנועה יכול לשמש בסיס וגשר להפגת עימותים, ניגודים ומתחים בין מאווים שונים המסכסכים בין אדם לבין עצמו, בינו לבין בני משפחתו, בינו לבין מעסיקיו, או בינו לבין חבריו, בכל הנוגע לגמישות מקום המגורים של התא המשפחתי.
ז. אחת הדרכים המקובלות להקלה על המתחים הקיימים בין התנועה השגרתית לתנועה הנדירה יותר, היא הקטנת תדירות התנועה במקביל להגדלת איכות מטרותיה – למשל, המרת מספר רב של ביקורים קצרים במספר נמוך של ביקורים ממושכים או איכותיים יותר. גם אמצעי תקשורת מודרניים משמשים תחליף לנסיעות.
מקורות וחומר לעיון:
[1] רע”א 3009/02, פלונית ו-2 אח’ נ’ פלוני ואח’, פ”ד נ”ו (4) עמ’ 872, עמ’ 895-896.
[2] סעיפים 24 ו – 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות, התשכ”ב – 1962.
[3] תמ”ש 30541/04 פלוני נ’ אלמונית, פדאור (לא פורסם) 07 (2) 712.
[4] תמ”ש 14363/01 פלוני נ’ פלונית, פדאור (לא פורסם) 06 (21) 249, תמ”ש 34692/02 ט. ד. נ’ ת. א., פדאור (לא פורסם) 06 (12) 16, ע”מ 1155/03 פלוני נ’ פלונית, פדאור (לא פורסם) 05 (30) 325, תמ”ש 3521/04 א. ב. ז. נ’ ע. ב. ז., פדאור (לא פורסם) 06 (17) 288, תמ”ש 13560/05 א.א. נ’ א.י., פדאור (לא פורסם) 07 (43) 865, תמ”ש 8341/06 ש. ה. ש. נ’ ר. ח. ה., פדאור (לא פורסם) 07 (14) 46, תמ”ש 27170/06 א. ע. נ’ ו. א., פדאור (לא פורסם) 09 (3) 60.
[5] תמ”ש 10771/05 פלונית נ’ אלמוני, פדאור (לא פורסם) 07 (23) 730.
[6] תמ”ש 35245/02 ר.כ נ’ ו. א., פדאור (לא פורסם) 08 (33) 374.
[7] תמ”ש 1724/00 ק. ד. נ’ ק. י., פדאור (לא פורסם) 08 (31) 278, תמ”ש 25399/00 פלונית נ’ פלוני, פדאור (לא פורסם) 06 (40) 634, תמ”ש 84293/01 א. ש. נ’ א. י. ד., פדאור (לא פורסם) 05 (22) 409, תמ”ש 35245/02 ר.כ נ’ ו. א., פדאור (לא פורסם) 08 (33) 374, תמ”ש 7910/05 ג. ש. נ’ ב. ע., פדאור (לא פורסם) 06 (38) 845.
[8] תמ”ש 12820/06 ג. ק. נ’ ע. ק., פדאור (לא פורסם) 06 (27) 382.
[9] בש”א 18341/03 מ. מ. נ’ א. ב., פדאור (לא פורסם) 04 (22) 212.
[10] תמ”ש 98 / 40160 ב.ב. נ’ י.ב. פדאור (לא פורסם) 00 (10) 292.
[11] תמ”ש 3382/02 ד.ש. נ’ ד.ר., פדאור (לא פורסם) 06 (20) 208.