“באמת ללונדון יש בטן גדולה”

לתוך ערי העולם, ומהם כלפי חוץ, מובלים מיליוני טון של מוצרי מזון מגוונים. ההתייחסות בת זמננו לתובלה המודרנית היא בין קבלתה כדבר מובן מאליו, לבין ביקורת חריפה על כך שתושבי העולם יונקים באמצעותה את לשד האדמה עד תום. כדי להעריך את קרן השפע המוזנת על ידי אמצעי התובלה המודרניים כדאי להשוות בין הנתונים והביקורת בת זמננו לבין ההלל שנכתב על שילוח מטעני מזון לפני כ- 140 שנים.

בשנת 1879 פורסמה בלונדון המהדורה השנייה של הביוגרפיה שחיבר סמואל סמייל על מהנדסי הרכבות המיתולוגיים, ג’ורג’ סטיבנסון ובנו רוברט. המהדורה הראשונה יצאה לאור בשנת 1857 ואת ההקדמה למהדורה השנייה כתב ג’ון מוריי שחווה והתרגש ממהפכת התחבורה שיצר פיתוח הרכבות המואץ שהתקיים לנגד עיניו. באותה תקופה בשורת הרכבות שהחלה בבריטניה התפשטה כאש בשדה קוצים לרחבי העולם. תנופה של מיזמי פיתוח אדירים של מסילות ברזל התרחשו ברחבי אירופה, ובפרט בצרפת, גרמניה, ספרד, שבדיה, בלגיה, הולנד, שוויץ, איטליה, אוסטריה, הונגריה, תורכיה ורוסיה. מחוץ לאירופה נסללו מאות קילומטרים של מסילות ברזל בארצות הברית, בקנדה, באוסטרליה, ביפן ובקולוניות האירופאיות באסיה ובאפריקה.

מסילות הברזל תוכננו מלכתחילה להוביל מטענים והביקושים להסעת נוסעים היו הפתעה גמורה ושימוש חדשני באמצעי התחבורה החדש. במקביל לפיתוח ושכלול שוק הובלת הנוסעים, הרכבות קיימו בהצלחה רבה את ייעודם המקורי – הובלת מטענים, ופרצו שווקים חדשים להובלת מוצרים חדשים ולהרחבת היקף המטענים ששונעו קודם לכן באמצעות עגלות רתומות לסוסים. הרכבות יצרו שווקים חדשים של סחורות ומוצרים, שהובלתם לא הייתה אפשרית או כדאית קודם לכן, כמו הובלת מוצרים טריים שאופן ומשך שימורם הגבילו את משך חייהם לתקופות קצרות. מגוון מוצרים עשיר וחסר תקדים בכמותו ובאיכותו, בהשוואה לתחבורת עגלות הסוסים שקדמה לעידן הרכבות, שונע במהירות למרחקים ארוכים.

ברבע האחרון של המאה התשע עשרה פעלו ברחבי בריטניה כ – 329,163 קרונות משא מסוגים שונים שנועדו להובלת מטענים באמצעות רכבות. רכבות המשא שנעו ברחבי הממלכה המאוחדת הובילו בשנה יותר מ – 160 מיליון טון של מינרלים וסחורות, כשהם צורכים רבע מיליון טון של פחם ונושפים לאוויר כל דקה כארבעים  טון אדי מים. אחד מחברי הפרלמנט הבריטי הצהיר בזמנו כי קרוב לודאי שידרשו 10 מיליון סוסים כדי להעביר על הדרכים את תנועת הסחורות שמנוהלת מידי שנה על ידי הרכבות. מנהלי לוגיסטיקה צבאית הנדרשים לנהל מערכי אספקה מוגבלים ליחידות צבאיות של עשרות עד אלפי חיילים מכירים את גודל המשימה הארגונית. מנהלים אלו יכולים להעריך היטב את המערך הלוגיסטי הנדרש כדי לספק לערים בנות מיליוני תושבים מי שתייה, מזון מגוון, מקורות אנרגיה, חומרי בנייה, ביגוד, תרופות ומוצרים מגוונים רבים נוספים. המערך הלוגיסטי האזרחי פועל בערים האזרחיות ללא ניהול עליון על ידי מערכות מסחר ותובלה המתנהלות מעצמן ומצליחות לקיים את החיים העירוניים בערי העולם לאורך שנים באופן משביע רצון.

בבירת אנגליה, לונדון, תועדו ומתועדים נתונים מפורטים של תובלת מטענים וסחורות מהעיר וממנה, המדגימים את המשמעות המרשימה של תנועת המטענים המזינים עיר מודרנית. בתחילת המאה התשע עשרה אוכלוסיית לונדון מנתה כמיליון תושבים, ובמחצית המאה התשע עשרה היא גדלה לכשני מיליון תושבים. עד תחילת הרבע האחרון של המאה התשע עשרה האוכלוסייה בתחום השיפוט של לונדון התקרבה ל – 3 מיליון תושבים ובמטרופולין גרו קרוב ל – 3.5 מיליון תושבים. קצב גידול האוכלוסין גבר עם התפתחות המהפכה התעשייתית ומהפכת הרכבות, כאשר אזורים מאוכלסים  התפתחו בהדרגה לאורך קווי הרכבות שהובילו ללב העיר במעגלים שהלכו והתרחבו.

לפני עידן מסילות הברזל תושבי לונדון ניזונו בעיקר מתוצרת חקלאית שעובדה באזורים הסמוכים לעיר ומסחורות שהגיעו דרך נמלי הים. זו הייתה תוצרת דלה בכמותה וירודה באיכותה. מקורות התוצרת לא הטיבו לספק את הביקושים של תושבי העיר, ההובלה הייתה יקרה ולכן מחירי מוצרי המזון היו גבוהים. רכבות המטען קיצרו מרחקים, הוזילו את מחירי ההובלה והפכו למעשה את אדמותיה של בריטניה הגדולה לשדות הפלחה, למטעי הפירות ולאדמות המרעה של מטרופולין לונדון.

ג’ון מוריי ליקט וריכז נתונים מרשימים על תנועת המטענים ברכבות בבריטניה ברבע האחרון של המאה התשע עשרה ממקורות רשמיים שונים – מנתוני חברות הרכבות ומחיבורים כמו הספר “התקדמות האומה” שנכתב על ידי ג’י. אר. פורטר. נתונים אלו מספקים מידע על מגוון וכמויות המטענים שהובלו ללונדון בשנת 1867, שחלקם יפורט:

* בשנת 1867 הובלו לתוך לונדון באמצעות רכבות המטען כ – 2,800 טון חיטה, כ – 1,927 טון שיבולת שועל, כ – 892 טון שעורה, כ – 7,625 טון מאלט וכ – 653 טון אפונה ושעועית. מרבית הסחורות הובלו בשקים שהועמסו על קרונות מטען של קווי חברת הרכבות “”Great Eastern, אשר הובילה מטענים ממזרח בריטניה.

* באותה שנה הובלו ללונדון ברכבות כ – 172,300 ראשי בקר בנוסף ל – 76,175 טון בשר בקר טרי – כמויות אלו היו נמוכות כתוצאה ממגיפה שפשטה באותה שנה בעדרי הבקר. בנוסף לכך הובלו לבירת אנגליה כ – 1,147,609 כבשים חיות, ובשר כבשים טרי שווה ערך לכ – 1,267,500 כבשים. בנוסף לבקר ולכבשים הובלו חזירים ובשר חזירים. רוב הסחורה נשלחה ממחוזות המזרח והצפון, כולל שטחי האחו הירוקים של סקוטלנד.

* מלבד הדגנים והבקר, שונעו ללונדון 61,358 טון של דגים, ובנוסף להם עופות, שכללו תרנגולי הודו, אווזים, תרנגולים ובשר ציד. חברת הרכבות “Great Eastern”  לבדה הובילה ללונדון 5,042 טון של עופות, 10,000 חביות בירה, וזאת בנוסף לצדפות ופירות ים.

* לפני עידן הרכבות, פרות לונדון הוחזקו במאורות בתנאים קשים, ונטען כי מטעמו של חלבן נדמה היה שהוא נחלב מ-“פרות עם זנב מברזל”. עידן הרכבות שינה את המצב כאשר ללונדון הובל חלב טרי ממחוזות כפריים. מחיר החלב הוזל וגם ידם של עניי לונדון הצליחה להשיג חלב משק טרי. דרך קווי הצפון והדרום הובלו ללונדון כ – 5,600 טון של גבינות, בנוסף לכמויות נוספות שהובלו מהקווים האחרים. קווי הדרום הובילו 11,259 טון של ביצים צרפתיות ו – 14,819 טון של חמאה, רובה תוצרת חבל נורמנדי שבצרפת, אשר העשירו את ארוחות הבוקר הלונדוניות.

* עד למהפכת הרכבות תושבי לונדון נהגו לגדל ירקות על אדמות גן בשכונות הסמוכות לעיר. כמותם של ירקות אלו הייתה מוגבלת ומחיריהם גבוהים. לאחר המהפכה, קווי הדרום לבדם סיפקו כ – 21,315 טון של פירות וירקות, וקווי הצפון סיפקו כ – 80,000 טון של תפוחי אדמה.

מחסני המזון בעיר לונדון היו מוגבלים והתקשו לשמור על סחורה טרייה לאורך זמן. מרבית הסחורה נשלחה ברכבות מידי יום ונצרכה בדרך כלל תוך יום-יומיים, כך שקיומם של תושבי העיר היה תלוי באמינות ההובלה על מסילות הברזל. ראוי לציין כי לא כל הסחורה נצרכה בתוך העיר לונדון עצמה. לונדון הפכה לצומת מסחר אזורית, וחלק מהסחורה שהועבר אליה המשיך את דרכו לאזורים סמוכים כסחורה גולמית או מעובדת. למרות שלא כל המזון שהובל לרציפי הרכבות של לונדון נצרך בתוך העיר, בהשוואה לעברה, העיר צרכה כמויות מזון מרשימות ביותר, ועל כך אמר “פולר הזקן” “באמת ללונדון יש בטן גדולה”.

למעלה מ – 140 שנים אחרי 1867 אוכלוסיית לונדון גדלה, תאבונה גדל וכרסה תפחה. נתונים על המטבוליזם של לונדון מצויים בדו”ח זרימת משאבים וטביעת הרגל האקולוגית של העיר לונדון שפורסם ב – 12.9.2002. מה שתואר על ידי ג’ון מוריי בסוף המאה התשע עשרה בהתפעלות, מפורט כעת בנימה ביקורתית – טביעת הרגל האקולוגית של תושבי לונדון בתחילת המאה העשרים ואחת היא כ – 49 מיליון הקטר גלובלי, שמשמעותה צריכה כפולה פי 42 מהקיבולת הביולוגית של האזור ופי 293 משטחו הגיאוגרפי של המטרופולין – שטח שווה ערך לפי שניים משטחה של כל הממלכה המאוחדת. טביעת הרגל האקולוגית של תושב לונדון כפולה קרוב לפי 3 מטביעת הרגל הגלובלית “התקנית”.

מכ – 3.5 תושבים לקראת סוף המאה התשע עשרה, אוכלוסיית לונדון רבתי צמחה לכ – 7.4 מיליון תושבים בשנת 2000. המזון העולה כיום על השולחנות בלונדון אינו מזון המובא ברכבות מרחבי הממלכה המאוחדת, אלא מזון שרובו מובל באוניות, מטוסים ומשאיות מכל רחבי העולם, ובעיקר מאירופה. בשנת 2000 תושבי לונדון צרכו כ- 6.9 מיליון טון של מזון, אשר 81% ממנו יובא מחוץ לגבולות הממלכה המאוחדת.

* אם בסוף המאה התשע עשרה תושבי לונדון צרכו בשמחה כ – 13,250 טון דגנים, הרי בשנת 2000 הם צרכו 310,000 טון דגנים, וזאת בנוסף ל – 281,000 טון לחם.

* אודות לרכבות הבריטיות של סוף המאה התשע עשרה תושבי לונדון החלו ליהנות מטעמו של חלב טרי משובח וגבינות צרפתיות, אך תאבונם לחלב ומוצריו גדל מאז עשרות מונים. בשנת 2000 הם צרכו 764,000 טון של חלב ושמנת, ובנוסף לכך 48,000 טון של גבינות. גם כמות הבשר עלתה לכ – 385,000 טון.

* דיאטת הדגים של תושבי לונדון כנראה פחתה – בשנת 1867 הועמסו על רציפי הרכבות כ- 61,358 טון של דגים ובשנת 2000 העיר צרכה רק כ – 72,000 טון דגים, למרות שהאוכלוסייה גדלה ביותר מכפליים. אך אם בשנת 1867 הובאו מצרפת 11,259 טון ביצים, הרי בשנת 2000 צריכת הביצים בלונדון עלתה ל 63,000 טון.

* צריכת הירקות והפירות בלונדון הוכפלה בעשרות אחוזים. בשנת 1867 קווי הרכבות הצפוניות סיפקו ללונדון כ – 80,000 טון תפוחי אדמה, ואילו בשנת 2000 תושבי לונדון צרכו כ – 334,000 טון של תפוחי אדמה, וזאת בנוסף לכ – 461,000 טון של ירקות ו – 532,000 טון של פירות.

* כשג’ון מוריי כתב על קרן השפע הזורמת מרציפי הרכבות של לונדון בסוף המאה התשע עשרה, איש לא חזה כי לונדון תפתח ביקושים למוצרי מזון בסיסיים שלא היו קיימים באותה תקופה. בסוף המאה התשע עשרה איש לא העלה בדעתו לרכוש מים בבקבוקים וכי בעתיד כמויות עצומות של מי שתייה ארוזים בבקבוקי פלסטיק ישונעו ללונדון. בשנת 2000 תושבי לונדון צרכו כ – 94 מיליון ליטרים של מים מינרלים שמקורם העיקרי הוא בהרי האלפים הצרפתיים – מרחק של 760 קילומטרים מלונדון, כשמרבית המים ארוזים בבקבוקים של 2 ליטרים. מלבד המים סופקו לעיר משקאות קלים נוספים ובסך הכל כ – 843,000 טון משקאות קלים. גם שמנים לא נצרכו בסוף המאה התשע עשרה בבקבוקים, אך בתחילת המאה העשרים ואחת צרכו תושבי לונדון 68,000 טון שמנים. שיכורי לונדון של תקופת ויקטוריה ודאי היו מתהפכים בקבריהם אילו ידעו שבשנת 2000 רכשה העיר 334,000 טון משקאות אלכוהוליים.

מרבית הובלת המזון ללונדון בשנת 2000 לא נערכה ברכבות כמו בסוף המאה התשע עשרה, אלא במשאיות. כל טון של מזון עבר מרחק ממוצע של כ – 640 קילומטרים עד שהגיע לעיר לונדון, ובסך הכל נדרשה נסועה של 3,558,650,000 טון-קילומטרים, מרביתם על כבישי אירופה, כדי לספק את ביקושי המזון של תושבי לונדון. על פי ההערכות בשרשרת האספקה, מרכיבי המזון עברו בדרכם ללונדון כ – 5 קטעי הובלה שונים בהם הוחלף אופן ההובלה, כשכל אחד מהקטעים באורך ממוצע של כ- 128 קילומטרים.

שירת ההלל על תובלת מוצרי המזון ללונדון בסוף המאה התשע עשרה נכונה עשרות מונים נוכח המגוון, העושר וכמויות המזון המובלים ללונדון בתחילת המאה העשרים ואחת. אלא שאליה וקוץ בה – בשנת 2000 טביעת הרגל הגלובלית לנפש בלונדון הייתה 6.6 הקטר גלובלי לנפש, בזמן שהממוצע העולמי היה 2.8 הקטר גלובלי לנפש והנתח הנתון בעולם הוא 2.2 הקטר גלובלי לנפש. כנראה שתושבי לונדון הפכו מזמן מחברת שפע לחברה בעלת הרגלי צריכה  מופרזים. מעניין מה היו אומרים תושבי לונדון של המאה התשע עשרה – שודאי שמחו בחלקם משפע המוצרים הטריים, החדשים והמוזלים שנכנסו לעירם באמצעות הרכבות – אילו ידעו שבשנת 2000 יכנסו ללונדון 325,000 טון של מזון לחיות מחמד בלבד. ואולי מעניין יותר מה יגידו תושבי לונדון בשנת 2100 על צריכת המזון של תושבי העיר בשנת 2000?

ואם מי מתושבי ישראל סבור שסיפור צריכת המזון בלונדון אינו נוגע אליו, ראוי להזכיר כי המציאות בלונדון היא גם משל, וכי טביעת הרגל הגלובלית בישראל בשנת 2000 הייתה כ – 5.6 הקטר גלובלי לנפש – כפולה יותר מפי שניים וחצי מטביעת הרגל ה-“תקינה”.

מקורות וחומר לעיון:

 [1] Title: Lives of the Engineers The Locomotive. George and Robert Stephenson by Samuel Smile, The Project Gutenberg eBook.

[2] The Progress of the Nation in its various Social and Economical Relations, by G.R. Porter, LONDON, John Murray, 1951.

[3] The City Limits Report, A resource flow and ecological footprint analysis of Greater London, Best Foot Forward Ltd, 12.9.2002.

Leave a Reply