תכנון תחבורה ובריאות הציבור

אמצעי תנועה ותחבורה הכרוכים בפעילות גופנית, כמו הליכה, ריצה או רכיבה על אופניים, עשויים לתרום לבריאות הציבור כאמצעי רפואה מונעת. האם יש מקום לשיקולי בריאות הציבור במסגרת תכנון תחבורה?

אמצעי תחבורה כאמצעי רפואה מונעת

העולם המודרני מספק לדייריו אמצעים רבים המקלים על חייהם והופכים אותם לנוחים. עמל רב שנעשה בעבר בעבודות כפיים מבוצע באמצעות מכונות, ועבודת הרגליים של פעולת ההליכה הטבעית מוחלפת בתנועה של כלי רכב מנועיים. בשונה מאורח החיים של מרבית בני האדם במשך אלפי שנים, האדם המודרני יכול לנהל את רוב סדר יומו, כולל את שעות העבודה, כשהוא במצב ישיבה או שכיבה. הרפואה המודרנית התפתחה אף היא ואורך החיים הממוצע עלה, אך כנראה שאורח חיים מודרני, הכולל רמות נמוכות יחסית של פעילות גופנית, מזיק לבריאות הגופנית והנפשית.

הרמב”ם, (1138 – 1204), שהיה פילוסוף, מורה הלכה ורופא, כתב בחיבורו “משנה תורה”, (ספר מדע, הלכות דעות, פרק ד’, י”ד – ט”ו), “ועוד כלל אחד אמרו בבריאות הגוף. כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע ומעיו רכים, אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק ואפילו אכל מאכלות הרעים. וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל, או מי שמשהה נקביו או מי שמעיו קשים, אפילו אכל מאכלות טובים ושמר עצמו על-פי הרפואה, כל ימיו יהיו מכאובים וכוחו תשש.

בעולם הרפואה המדעי מקובלת ההכרה בחשיבותו של אורח חיים הכולל פעילות גופנית סדירה כאמצעי רפואה מונעת לבריאות הגופנית והנפשית, ובנזקים הנגרמים מאורח חיים של “היושב לבטח ואינו מתעמל”. ממחקרים רפואיים מגוונים עולות עדויות מבוססות בדבר חשיבותה של פעילות גופנית שגרתית למניעת מחלות שונות ולהארכת תוחלת החיים. לפעילות גופנית בכלל, ולהליכה בפרט, תפקיד חשוב במניעת עודף משקל, בבנייה ותחזוקה של שלד העצמות, המפרקים והשרירים, ובשמירה על היציבה ועל עמוד השדרה. פעילות גופנית סדירה מסייעת למנוע מחלות לב כליליות, יתר לחץ דם, סוכרת, או סרטן עמוד השדרה. פעילות גופנית המאמנת את הלב והריאות משפרת את הסיבולת שלהם ובכוחה להפחית מחלות נשימה וקוצר נשימה. פעילות גופנית שגרתית מסייעת להפחית לחץ דם בקרב בעלי לחץ דם גבוה, ומפחיתה תחושות מתח ודיכאון. פרטים, משפחות וקהילות הנהנים מבריאות גופנית נהנים גם משביעות רצון, אופטימיות ורווחה נפשית.

מחלות לב כליליות הן גורם המוות המוקדם העיקרי במדינות המערב, אשר נובע בין השאר מחוסר בפעילות גופנית. מחקרים שנערכו מרמזים כי השפעת אורח חיים חסר פעילות על סיכונים למחלות לב כליליות היא בסדר גודל של עישון, ובערך פי שלוש מההשפעה של משקל יתר או תזונה לקויה וצריכה עודפת של שומנים רוויים. פעילות גופנית חשובה בקרב מבוגרים, ובכוחה של הזדקנות פעילה להאריך חיים עצמאיים ופוריים.

עודף משקל והשמנה הפכו בעולם המערבי למגיפה. לעלייה במשקל סיבות שונות, שחלק מהן קשור לירידה בפעילות הגופנית, הגורמת להפחתה בהוצאות האנרגיה ולהפרעות בתהליכי העיכול. בחודש אוקטובר 2009 פרסמו איגודי רופאים בישראל המלצות חדשות בנוגע לערכי הכולסטרול בדם, שלפיהם כמחצית מהאוכלוסייה מעל גיל 40 תידרש ליטול תרופות להורדת הכולסטרול. בנוסף הומלץ לאנשים שאינם סובלים מגורמי סיכון למחלות כלי דם לנסות להוריד את ערכי לחץ הדם לערכים של 140/90, על ידי שינוי אורח החיים והתזונה. לפי סקר שנערך בהזמנת האיגוד הקרדיולוגי בישראל כ – 60% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל העידה על עצמה כי היא סובלת מעודף משקל. 43% מבני הגילים 30 – 70 בישראל סובלים לפחות ממחלת לב וכלי דם אחת. כ – 60% מהישראלים מעידים על עצמם כי הם עוסקים בפעילות גופנית, ולפי עדויות אלו, הספורט הנפוץ והמועדף בישראל הוא צעידה.

הליכה רגלית ורכיבה על אופניים הם אמצעי תנועה ותחבורה שיכולים לשלב בקלות ובטבעיות פעילות גופנית שימושית בתוך אורח החיים השגרתי. הם לא יכולים לשמש תחליפים לרכבי משא או לתנועת כלי רכב מנועיים במהירויות גבוהות או למרחקים ארוכים, אך בהחלט יכולים להחליף נסיעות יומיומיות קצרות, כולל נסיעות יוממות למקומות עבודה או למוסדות חינוך, ונסיעות קצרות לצרכים אישיים, לצורכי חברה ופנאי ולצרכים שונים של משקי בית.

ההליכה והרכיבה על אופניים בעלי השפעה על הכושר הגופני, ובפרט על סיבולת הלב והריאות, שתפקודם היעיל חיוני לבריאות. מחקרים מצאו כי גם מאמצים מתונים יחסית, כמו מספר קטעי הליכה קצרים במשך היום, עשויים להיות בעלי תרומה משמעותית לשיפור הכושר הגופני ולירידה במשקל של אנשים המקיימים אורח חיים בלתי פעיל. היתרון של פעילות גופנית המשולבת באורח החיים השגרתי הוא שהיא הופכת לחלק מסדר היום בתדירות גבוהה ואינה נתפסת כמשטר מכביד של תרגילי ספורט או כפעילות בשעות הפנאי.

מזווית הראיה של הרפואה הציבורית המונעת, שימוש מוגבר בהליכה הרגלית או ברכיבה על אופניים מוסיף יתרונות נוספים, מלבד הפעילות הגופנית, בכך שהוא מצמצם פליטות של גזים ותוצרי לוואי רעילים מכלי רכב מנועיים, ומקטין את הרעש בסביבות מחייה. שימוש מופחת בכלי רכב מנועיים עשוי גם להפחית את שיעור הנפגעים מתאונות דרכים. עידוד הליכה רגלית ורכיבה על אופניים עשוי לשפר את איכות החיים והרווחה הבריאותית של רבים ולשמש מכשיר לשיפור השוויון בבריאות הציבור. ראוי לציין כי הרפואה המונעת היא תחום רפואה בעל תוחלת כלכלית גבוהה ביותר.

הליכה או רכיבה על אופניים עשויים לשפר את איכות החיים והבריאות לא רק כתוצאה מהפעילות הגופנית ושיפור איכות החיים בעקבות שיפור הסיבולת, אלא גם בהיותם תבלינים לאורח חיים חד-גוני ומשעמם, מפלט מסביבה קודרת או מלחצים שגרתיים בעבודה או בבית, או סוג של הרפתקה רכה. פעילות כזו יכולה לשמש אמצעי להרפיית מתחים, זמן להרהורים ולגיבוש מחשבות, לשיפור הרוגע, ולשיפור כושר הריכוז ויעילות החשיבה. הליכה או רכיבת אופניים יכולות להיערך בחברה, הפעילות חושפת את הולכי הרגל או רוכבי האופניים לסביבתם הטבעית ולקהילה הסמוכה אליהם, ולכן היא יכולה לסייע בבניית לכידות קהילתית וחברתית, שיפור הבריאות הקהילתית וההון החברתי.

סיכומו של האמור לעיל הוא, כי רגליים או אופניים הם אמצעי תנועה ותחבורה שבכוחם לשלב פעילות גופנית בחיי השגרה, הם יכולים לשמש תחליף לחלק מהנסיעות בכלי רכב מנועיים, לצמצם אורח חיים סביל וישבני, ולכן הם בעלי יתרונות לבריאות הציבור.

האם יש מקום לשיקולי בריאות הציבור במסגרת תכנון תחבורה?

ה-“קרן למדיניות ציבורית בג’ורג’יה” היא גוף חשיבה עצמאי, המציע למעצבי המדיניות בג’ורג’יה גישות מעשיות מונחות שוק, לקידום החיים במדינת ג’ורג’יה שבארצות הברית. בניטה מ. דוד, היא סגן נשיא ה-“קרן למדיניות ציבורית בג’ורג’יה”, שערכה ופרסמה 10 עקרונות מומלצים למקבלי החלטות הנוגעות לקידום מעשי של מדיניות תחבורה. העיקרון הראשון שנמנה הוא: התמקדות בתנועה – לא ב-“חיוניות”, ולא ב-“קיימות”. ההמלצה היא לא לעשות שימוש במדיניות תחבורה ככלי ל-“הנדסה חברתית” כדי לכפות על אנשים לצאת מחוץ לכלי הרכב שלהם לתחבורה הציבורית או לאזורי עבודה ומחייה בעלי צפיפות גבוהה. בעיות התחבורה, לסברתה של דוד, חייבות להיפתר באמצעות פתרונות תחבורה, ומדיניות סביבה לא צריכה להיות  מוסווית כמדיניות תחבורה. ממשלה חייבת לאפשר לשוק לפעול, להיות מודעת לבחירות המועדפות של האזרחים ולעבוד כדי לשפר את הניידות שלהם.

ההמלצה הראשונה של בניטה דוד, שהובאה לעיל, מבקשת ממעצבי מדיניות התחבורה להתמקד בנושא התחבורה ולא לסטות לעיסוק ב-“חיוניות”, “קיימות”, או בסוגיות סביבתיות. גישה זו משקפת עמדה של מומחי תחבורה, שאינם רואים בעין יפה התערבות מוגברת של דיסציפלינות מקצועיות שונות, שאינן ממוקדות בנושאים של ניידות, תנועה והובלה, לתוך תחומי תכנון התחבורה. על פי גישה זו, מתכנני תחבורה אינם צריכים להיוועץ במומחים לבריאות הציבור או לעסוק בשאלות של רפואה מונעת כאשר הם מטפלים בבעיות תנועה ותחבורה. נושאים רפואיים, כמו גם סביבתיים, מצויים במעגלים חיצוניים לבעיות התחבורה והעיסוק בהם מסיט את המיקוד והיעילות של פתרון בעיות התחבורה.

מול הגישה הדווקנית, הממוקדת בשיפור הניידות, קיימות גישות אחרות המביטות על בעיות התנועה באופן רחב כעל אחד החלקים בעולם מורכב של חיים ציבוריים ופרטיים. לפי הגישות המרחיבות, תנועה יעילה היא אמצעי לשיפור איכות החיים אך לא מטרה עצמאית, ולכן יש לבחון ולעצב אותה בתוך מסגרת שיקולים מדיניים רחבים. לפי גישות אלו, שיקולי תנועה ותחבורה יבחנו בתוך מסגרות רב-תחומיות, הכוללות גם שיקולים כמו רפואה מונעת ובריאות הציבור.

גורמים סביבתיים שונים משפיעים על התנהגות הציבור ועל שמירה על אורח חיים בריא. גורמים סביבתיים אלו נתונים להשפעות ולשינויים באמצעות גורמי תכנון הסביבה האנושית ובהם, מתכנני ערים וסביבה, אדריכלים ומתכנני תחבורה. היוועצות מובנית של מתכנני סביבה ותחבורה עם מומחים לבריאות הציבור ולרפואה מונעת יכולה לשפר את תוצאות התכנון על ידי הכללת שיקולי בריאות, ולהניע שיפור כללי באיכות החיים של הפרט והחברה.

חלק מזוויות הראיה של התכנון התחבורתי יכול למצוא מכנים משותפים ומשלימים עם זווית הראיה הבריאותית. מומחי תחבורה מחפשים דרכים מעשיות להקטנת גודש תנועה והפחתת שימוש בכלי רכב מנועיים במקומות או למטרות בהם ניתן לעשות שימוש יעיל בתחליפים לתחבורה מנועית. תכנון התחבורה מחפש דרכים לשיפור הבטיחות בדרכים, צמצום תוצאות הלוואי השליליות של התחבורה המנועית, ושיפור השוויון בגישה וזמינות של אמצעי תחבורה. זוויות אלו, התומכות בקידום הליכה רגלית או תחבורת אופניים משותפות הן לגישה התחבורתית והן לגישה המבקשת לקדם פעילות גופנית ורפואה ציבורית מונעת.

במקומות בהם תכנון תחבורה מתנגש בצרכים אחרים, שילוב של הליכה רגלית או רכיבה על אופניים כחלק מהתכנון, יכול לשמש מכשיר ליישום פשרות יעילות. לדוגמא, באזורים בהם שאיפות להגדלת המרחבים המשמשים למשחקי ילדים, או גנים לרווחת אוכלוסייה בוגרת, מתנגשות בתוכניות למעבר כבישים, ניתן ליישב את הסתירה באמצעות שימוש בהליכה רגלית ואמצעי תחבורה רכים בשטחי גן ומשחק.

הביקורת על “ההנדסה החברתית” אינה במקומה כאשר מיישמים מדיניות באופן מתון, ללא כפייה ובשיתוף עם הציבור. כל החלטה מדינית בתחום התחבורה אינה נקייה מהשלכות של “הנדסה חברתית” ומהשפעות של “שיקולים חברתיים הנדסיים”. בחקיקת מדינות המערב, ואף בספרי החוקים של מדינת ישראל, ניתן למצוא חוקים שונים שמטרתם שמירה על בריאות הציבור, כולל חוקי בטיחות בדרכים, חוקים למניעת הפצה של מחלות ומגיפות, או למניעת עישון או צריכת סמים. מתן עדיפות תכנונית למדרכות או לנתיבי אופניים בהתחשב בשיקולי קידום בריאות הציבור אינו פסול, כאשר אינו נעשה כפעולה משטרית כפויה, אלא מציב לציבור ברירת ניידות שיש בה יתרונות חיוביים מהיבטים בריאותיים, סביבתיים, כלכליים ותחבורתיים, הן לפרט והן לציבור כולו.

ראוי לקדם שיתוף פעולה בין מומחים לרפואה מונעת, רפואת הקהילה והציבור לבין מתכנני תחבורה. שיתוף פעולה מסוג זה יתרום לבחינת זוויות פחות שגרתיות שתפרה שני תחומים – רפואה ותחבורה – שלכאורה אינם קשורים זה לזה. שיתוף פעולה מסוג זה עשוי לשפר את ההבנה והתיאום שיובילו לקידום הרפואה המונעת ובריאות הציבור, על ידי תכנון סביבה התומכת בפעילות גופנית למטרות תנועה ותחבורה. תכנון מוצלח ומאוזן עשוי להשפיע לטובה הן על התנועה והן על ניהול אורח חיים בריא לרווחת פרטים וקהילות.

מקורות וחומר לעיון:

משנה תורה לרמב”ם, ספר מדע, הלכות דעות.

Nick Cavill, Walking and Health, Making the Links, World Transport Policy & Practice, Vol. 7. No. 4, 2001

Ten Principles to Drive Transportation Policy, Benita M. Dodd, Georgia Public Policy Foundation, 23.10.2009

פעילות גופנית – הדרך הנוחה, המהנה והקלה לשמור על הבריאות.

קרדיולוגים על אופניים


Leave a Reply