מבני חניונים – עיצוב שלמות בטון ומלט

מבני חניונים תופסים חלק נכבד מהנוף העירוני הנדרש לאחסון מכוניות. עיצוב חניון בנוי מחייב תשומת לב לאיזון בין היבטים שונים, ובהם נוי חיצוני ופנימי, תכנון כבשים ומעברי תנועה, ניצול מיטבי של חלל, הספקת אור, אוורור, רטיבות, התמצאות נוחה, או עלות כספית. האם מבני החניונים עונים על הציפיות?

למרות שתפקידם של מכוניות לנוע, הרי רוב הזמן הן עומדות בחניונים. מכיוון שכלי הרכב נוטים להעתיק את מקום חנייתם במשך היממה בהתאם לצרכים משתנים של בעלי הרכב, כמות חלקות החניה הנדרשת כדי לשרת תנועת מכוניות עולה פי כמה על צי המכוניות. בערים גדושות ובנויות מקומות החניה על מפלס הקרקע אינם מספיקים כדי לאחסן את המכוניות, ולכן מוקמים מבני קומות המשמשים לחנייה. מבנים אלו יכולים להיות מבנים שייעודם הבלעדי או המרכזי לשמש חניונים, או מספר מפלסים המיועדים לחנייה בבניינים בעלי שימושים מעורבים. במבנים בעלי שימושים מעורבים, בדרך כלל מקומות החניה מצויים מתחת למפלס הקרקע, אך הדבר אינו הכרחי.

נדמה שהחניונים, עיצובם, שימושיותם ונוחותם נתפסים כסביבת רקע נדרשת בחיי השגרה, אך המשתמשים חולפים על פניהם מבלי להעיף בהם מבט נוסף, ומבלי לפתח ציפיות. את האדישות ביחס לחניונים ניתן לתלות במספר סיבות. מרבית החניונים הם מקומות המשמשים ציבור רחב ואינם מזוהים עם אדם, משפחה, או תאגיד, שיהיה בעל עניין לשמור על מיצובם. משך השימוש הרצוף שנעשה בחניונים על ידי כל אחד מהמשתמשים קצר, ומתמצה בכניסה לחניון, מציאת מקום חניה, נעילת הרכב ויציאה מהחניון, ובסדר פעולות הפוך ביציאה מהחניון. חלק מהחניונים מספק שירות ללקוחות קבועים, אך מקומות חניה רבים משרתים לקוחות מזדמנים, שאינם טורחים להסב ליבם לחניון ועיצובו. יתכן שהשימושים הציבוריים, הקצרים והמזדמנים גרמו לכך שחניונים רבים הם מבנים אפורים, מכוערים או חשוכים, הסובלים מליקויים שונים.

מוזיאון הבנייה בוושינגטון ערך תערוכה לא שגרתית שנושאה מבני חניונים. תערוכה זו מציבה זרקורים על מבנים שונים של חניונים ומאירה זוויות מעניינות שונות הקשורות בהם. זוויות אלו נוטות להידחק ולהישחק בשגרת השימוש, ובהן זוויות היסטוריות, חברתיות, הנדסיות, אדריכליות, טכנולוגיות ופסיכולוגיות. תערוכה זו היא מקור השראה לדיון במבני החניונים ובמאפיינים ייחודים הטיפוסיים למבנים אלו.

כיעור חיצוני – מבני החניונים מוקמים כיוזמות מסחריות כאשר הם מתחרים בחניות מוזלות ברחובות הערים. כדי לחסוך בהוצאות ולהקטין סיכונים מסחריים, חניונים רבים נבנו באורח ספרטני כרציפי בטון היוצרים מדפי ענק להצבת כלי רכב, כשהם כוללים את הזעיר הדרוש כדי לשרת את מטרתם השימושית, מבלי להשקיע בחזות המבנה ועיצובו. מבנה החניון המסחרי הראשון שנבנה בתל אביב עומד על תלו עד היום, וידוע כ – “חניון גרוזנברג”. חניון זה תוכנן בשנת 1953, כחניון רכב רב קומות, במקומו של הגן הציבורי הראשון שהקימה עיריית תל אביב במפגש הרחובות נחלת בנימין וגרוזנברג. תושבים רבים מחו בפני העירייה ומר חיים לבנון, שכיהן באותה תקופה כראש עיריית תל אביב, על הריסת הגן והסבתו לחניון, אך מחאתם לא סייעה, חרף הגיבוי לו זכו משר הפנים, ישראל רוקח, ראש העירייה הקודם. גילו המופלג של חניון גרוזנברג ונסיבות הקמתו מעידים כי גם בנושא מבני החניונים “אין כל חדש תת השמש”. מבנה חניון היסטורי אחר הוקם בדרום תל אביב ברחוב החרש, סמוך למפגש הרחובות לה גווארדיה והמסגר, ונודע בשם “חניון ארי”. “חניון ארי” שימש לאחסנת רכב גם לתקופות ארוכות, והוא נהרס לצורך הרחבת “נתיבי איילון”. כיעור חיצוני של חניון אינו מחויב המציאות, בסנטה מוניקה, שבקליפורניה, נבנה בשנת 2008 חניון עילי בן 8 קומות, שזכה לחיפוי של זכוכית צבעונית המסננת קרינה ובכך שומרת על מיזוג האוויר בתוך החניון ומספקת עיצוב יוצא דופן כלפי חוץ.

כיעור פנימי – מבני חניונים רבים נבנו ללא תשומת לב לעיצובם הפנימי והם נראים כמו בונקרים צבאיים יותר ממתקני נוחות אזרחיים. לצורך עיצוב הפנים הסתפקו היזמים בעמודים וקירות תמך חשופים, כשהחניון נראה כמו שלד בתהליכי בנייה, ולא מבנה גמור. פעמים, מותירים רצפות, עמודים או תקרות בטון אפורות ומחוספסות, ללא צבע או חיפוי אסתטי, עם גימור מינימליסטי. חניונים תת קרקעיים נבנו ללא חלונות וללא חשיפה לנוף החיצוני. במקרים רבים התרופה לכיעור הוא תאורה מוגבלת וחשיכה המסתירה את הפגמים. בחניונים שונים ניתן לראות צנרת חשופה של מים, ניקוז, חשמל, או מערכות כיבוי אש, מוטות ברזל מחלידים, וכתמי רטיבות של מים, או שמנים, הנוזלים מכלי רכב חונים. התפיסה לפיה החניון הוא מעין רע הכרחי מניעה רמות נמוכות של ניקיון ותחזוקה שוטפת. חלק מהחניונים גובל בחדרי אחזקה, אחסון או פינוי אשפה, המדיפים לעיתים ריחות רעים לחלל החניון. הכיעור אינו הכרח הנלווה לחניון בנוי, המהנדס והאדריכל הספרדי סנטיאגו קלטראווה – שעיצב את גשר המיתרים הירושלמי – עיצב בשנת 2000 חניון נאה תחת מוזיאון האמנות של מילווקי. התמיכות החוזרות של החניון זכו לעיצוב מעוגל ומעודן ולגימור נקי ויצרו מראה פיסולי, המזכיר מבנה הרמוני המשתקף משלד של צלעות מקושתות.

ניצול חלל – מחסור במקומות חניה, גורם לעלייה ברווחיות הכלכלית של ניהול חניונים וממריץ שיפורים בניצול חלל החניונים, אך במקומות רבים קיימת אדישות גם בתחום זה. במקומות מסוימים משבצות חניה אחידות ותקניות ושטחי מעבר ותמרון רחבים גורמים לניצול לא יעיל של חלל חניונים. במקומות אחרים, הרצון לחסוך בשטחי מעברים לטובת מקומות חניה, מחייב את הנהגים להידרש לתמרונים מורכבים או מסוכנים. במקומות בהם מחירי החניה גבוהים במיוחד מושקעים משאבים בפתרונות טכנולוגיים לשיפור ניצול החלל בחניונים ומשולבות מערכות רובוטיות, אוטומטיות לאחסון יעיל של כלי רכב בשלושה ממדים, תוך חסכון בשטחי תמרון ומעבר, ובכך גם נחסך מהנהגים הצורך לתמרן את כלי הרכב במעברים או פניות צרות.

כבשי תנועה מוגבהים ומפותלים – חלק מהחניונים רבי הקומות בנויים על שטחים מוגבלים, והמעצבים נאלצים לתכנן אותם עם כבשי מעבר הלוקים בשיפועים תלולים בין הקומות, או במעברים סליליים הכוללים פניות חדות, ששדה הראייה של הנעים עליהם מוגבל. לעיתים דרכי התנועה מצטלבות עם תנועה חוצה, או מפגישות תנועה חזיתית נגדית של כלי רכב עולים מול כלי רכב יורדים. פעמים מפגשים אלו נערכים בעקומות חדות כששדה הראייה של הנהגים הנגדיים מוגבל ביותר. בחניונים מרובי מפלסים ומלאים, הנהגים נדרשים לטפס או לרדת קומות רבות במסלולים מעוקלים, ולעתים מתאכזבים לגלות שגם בקומה האחרונה אליה נאלצו להגיע לא נותר מקום חניה פנוי. אלו המתקשים בביצוע “זינוקים בעליות”, או לנוע בירידות תוך מעברים בין דוושת הבלם לדוושת המאיץ עלולים לגלות סימני לחץ וחרדה. אחד החניונים ששברו את השיאים בנושא זה הוא חניון “מרינה סיטי” שנבנה בשנת 1964 בשיקאגו. מדובר בשני מגדלי חניה בני 19 קומות המשולבים במגדלי מגורים אשר נראים כמו קלחי תירס ענקיים. אורך הסליל המרבי של דרך הגישה בחניון “מרינה סיטי” הוא קילומטר.

אוורור ואור – בחלק מהחניונים התת-קרקעיים אין פתחי אוורור ראויים ונלכד בתוכם אוויר חם, רווי פליטות גזים מכלי הרכב, העלולים להזיק לבריאות. במקומות מסוימים קיימים ריכוזים גבוהים של גז רדון, המצוי במרתפים. במעמקי האדמה נדרש אור מלאכותי, ובמקומות רבים שוררת אווירה אפלולית. בחניון המוזיאון של מילווקי ניתנה תשומת לב לתאורה והותקנה מערכת תאורה עלית המציפה את החניון המעוצב באור בהיר. בחניון צ’יספיק, שנבנה בשנת 2008 באוקלהומה, ניתנה תשומת לב לאוורור, לאור ולנוף החיצוני – מדובר בחניון עילי שנעטף ברשת מתכת חיצונית, המסווה את המכוניות החונות במבנה, אך מותירה פתחים פתחי אוורור ואור בשיעור של 25% מהמעטה ומאפשרת ראייה כלפי חוץ.

רטיבות – בחניונים שאינם זוכים לתחזוקה ראויה עלולים להצטבר מי גשמים כתוצאה ממערכות ניקוז לקויות. בחניונים תת קרקעיים עלולים לחדור מי תהום וליצור לחות או טחב. מערכות שאיבה ואוורור לא תקינות עלולות להחריף את בעיות הרטיבות.

התמצאות – מבני החניונים בדרך כלל בעלי מראה אחיד המקשה על ההתמצאות ומציאת הרכב החונה, בעיקר על ידי אורחים מזדמנים. קשיי ההתמצאות חמורים במיוחד בחניונים תת-קרקעיים סגורים, שאינם פתוחים לנוף החיצוני, אשר מנתקים את משתמשי החניונים מנקודות ייחוס והכוונה. דרוג של חצאי קומות בתוך חניונים עלול גם כן להקשות על ההכוונה ולגרום לאנשים לטעות בקומה בה חנו. כדי להקל על בעיות ההתמצאות הונהגו בחניונים רבים שיטות זיהוי שנועדו להקל על זכירת מקום החניה באמצעות צבעים, תאורה צבעונית, סימנים, ציורים, אותיות או מספרים. בחניון צ’יספיק שבאוקלהומה המתכננים הותירו פתחים במבנה ובמעליות כדי שהחונים יוכלו לזהות את מקומם ביחס לסביבה על מנת להקל על ההתמצאות במרחב.

פחד  – חניונים סגורים וחשוכים עלולים להיות הצד האפל של הנהיגה והחניה, ולהטיל אימה על אנשים הרגישים להימצאות במקומות סגורים. בחלק משעות היממה, בהם החניונים אינם משרתים את הבניינים הסמוכים אליהם הם עומדים מיותמים ומעבירים תחושת ריקנות של מקומות עזובים ונטושים, הכוללים מעברים  ופתחי מילוט נסתרים. תעשיית הקולנוע השכילה לנצל את תחושת הפחד שיוצרת אווירת חניונים, ועשתה בהם שימוש כזירת התרחשות בסרטי מתח ואימה, ההולמת הזדמנויות אלימות למלכוד מכוניות, ניהול מארבים או מרדפים וקרבות ירי.

גזי חממה – באופן מסורתי מיוחסים לכלי רכב טענות על כך שמנועי הבעירה גורמים לזיהום סביבתי ולפליטת גזי חממה. ניתוח מקיף של פליטות גזי חממה מעלה כי פליטות גזי החממה מתחבורה ברחבי העולם נאמד בכ – 20% מכלל גורמי הפליטה, וכי מרכיבים נכבדים יותר נזקפים לחובת הקמה ותחזוקה של מבנים. כשבוחנים את ריבוי החניונים, מסתבר כי קיומם, הנלווה לשיטת התחבורה הפרטית, בעל השלכות סביבתיות מזיקות משמעותיות. בראיה מקיפה, ניתן לצמצם את נזקי החניונים על ידי עידוד אמצעי תחבורה ציבוריים, אמצעי תחבורה משותפים, אמצעים הניתנים לציפוף בדבוקה ללא ייחוס חשיבות לזהותו של כלי רכב מסוים, או אמצעי תחבורה צמומים וחסכוניים בצריכת מרחב.

שירותים – חניוני הרכב הם מקומות הולמים להספקת שירותי רכב, בשעה שבעליו נתון בעיסוקיו. עסקי חניונים משלבים שירותי רחיצת מכוניות, ובעתיד מתוכננים שירותי הטענה לכלי רכב חשמליים. חלק ממבני החניונים מספק שירותי אחסנת רכב לתקופות ממושכות, הכוללים גם אחזקה ושמירה על כלי הרכב, כולל ביטוח, ניקיון, טעינת המצברים או שמירה על לחץ האוויר בצמיגים.

עלות – בניית חניונים תת-קרקעיים יקרה יחסית לבנייה מעל מפלס הקרקע, בשל עלויות החפירה לעומק והאתגרים הנובעים מהכרייה – כמו ייצוב קרקע, ניקוז מי תהום ואיטום המבנה – ובשל הביסוס הנדרש כדי לשאת עומס של כלי רכב רבים וכבדים. עלות החניונים התת-קרקעיים מאוזנת בשל כך שמבנים אלו משמשים “רגל מייצבת”, התורמת ליציבות הכללית של בניינים מרובי קומות, ובשל ניצול ממד עומק הקרקע. למרות השיקולים המאזנים את העלויות הגבוהות של הקמת חניונים תת-קרקעיים, הרי האיזון נמצא במקומות בהם ערך הקרקע גבוה ואינו מצדיק חפירת חניונים בכל מקום.

סיכומו של דבר, הקמת מבנים המשמשים לחניית מכוניות אינה עניין פשוט, החף מבעיות וחסרונות, וזאת חרף פתרונות יצירתיים לשיפור חסרונותיהם של מבני החניונים. בשנים האחרונות, גם החניונים נכללו בתחום “הבנייה הירוקה”, ואלו מכסים את ערוותם בגגות מרופדי דשא וצמחיה, מספקים אוורור ותאורה טבעיים דרך פתחים וחללים, ומערכות מיזוג אוויר המוזנות על ידי תאים פוטו-וולטאיים. אך למי שמעוניין באמת להיות ידיד של הסביבה העירונית ושל הסביבה הטבעית כדאי להפעיל חשיבה יוצרת בתחום שיפור אמצעים ושיטות תחבורה שעשויים לחסוך מלכתחילה את הצורך בחניונים רבים ויקרים, ובשלל הבעיות הנלוות לעצם קיומם.

מקורות וחומר לעיון:

House of Cars, Philip Kennicott, Washington Post, 1.11.2009

House of Cars, Innovation and the Parking Garage, the National Building Museum, 17.10.09 – 11.7.10

“חניון גרוזנברג”

http://tel-aviv.millenium.org.il/NR/exeres/1B9D7C42-D586-404B-ACDB-BFBFC6A84075,frameless.htm

חניונים בעיצוב סנטיאגו קלטראווה 

Parking Outside the Box, Val Moses, 16.10.09

Mission: Parking as Art, Rand Elliot, 3.09, Parking Today

Leave a Reply