חברת פולקסוואגן מציגה באתר האינטרנט שלה את חזון החברה למכוניות שצפויות לנוע על הכבישים בשנת 2028. חזון זה מלמד כיצד רואה יצרנית רכב ותיקה וחשובה את עתיד התנועה, והוא עשוי לספק רמזים חשובים ומעניינים למה ניתן לצפות.
ההנחה הטבעית היא כי תעשיית הרכב מוכוונת להניב תשואה מרבית לבעלי העניין הפועלים בה, ולכן כל אחד מיצרני הרכב, הנלחם על מעמדו בשוק עולמי ותחרותי, פועל להגדלת נתח השוק שלו, לייצר ולשווק יותר כלי רכב בהשוואה למתחריו. על בסיס הנחה זו ניתן לשער כי יצרני הרכב אינם מעמידים בראש סדרי העדיפויות שלהם שיקולים ציבוריים המבקשים לשכך ולהקל מהנטל וההכבדה שמעמיסה התחבורה המנועית על אזרחים ומדינות. נציין שיקולי תחבורה ציבוריים שלכאורה אינם מעניינה הצר של תעשיית הרכב:
* לתעשיית הרכב יש עניין לרצות את שאיפותיהם הסבירות וגחמותיהם הפחות סבירות של לקוחות התעשייה, מבלי לבדוק את סבירות ההחלטות ואת השפעתם הציבורית הרחבה והמצטברת. כל זמן שרצונם של הלקוחות הרבים והמגוונים של תעשיית הרכב מובע באופן חופשי וברור בפתיחת ארנקיהם והחלפת כספם בכלי רכב מבוקשים, לא ניתן לצפות מתעשיית הרכב לגלות אחריות ציבורית גבוהה יותר מזו שמגלה ציבור לקוחות חופשי ובלתי מוגדר.
* ליצרני וסוחרי כלי הרכב יש עניין למכור כמה שיותר תוצרת, גם אם זו גודשת ופוקקת תשתיות כבישים נתונות ומציפה את נחלי החניה המלאים מעל גדותיהם. הרחבת התשתיות נתונה באחריות של רשויות מקומיות, ממשלות וממלכות ולא באחריותה של תעשיית הרכב, ומכאן לכאורה שאין לתעשייה זו עניין בקיצוב או ויסות כמות המכוניות הנמכרת בשווקים ובהשפעותיהם של כלי הרכב על עומס התשתיות.
* תעשיית הרכב חרדה מהסתבכויות כתוצאה ממכירת מוצרים פגומים המהווים מקור לסכנות ולנזקים. כלי רכב פגומים עלולים לעורר תגובות נגד שיזיקו לתעשיית הרכב, כמו פגיעה במוניטין היצרנים, ירידה במכירות ותביעות לפיצוי על נזקים. אך לכאורה תעשיית הרכב אדישה לתאונות דרכים שהם תוצאה מרשלנות או פזיזות של נהגים או הולכי רגל. ציניקנים יאמרו, אדרבא – תעשיית הרכב מרוויחה מהגדלת מחזורי מכירות כלי רכב וחלפים כתוצאה מאובדן כלי רכב בתאונות.
* ליצרני כלי הרכב יש עניין לרצות את ביקושי הלקוחות ולספק להם כלי רכב חסכוניים ויעילים בצריכת אנרגיה, אך עניין זה אינו עולה לכדי רמה של פתרון בעיות מדיניות וחברתיות הנובעות מעליית מחירי הדלקים, או משיקולי עצמאות של מדינות מתלות במקורות אנרגיה מאובנים.
* יצרני הרכב אינם חפצים במכוון למכור מוצרים המזיקים לסביבה, אך כאשר לקוחותיהם מוכנים לשלם את המחיר הכלכלי והסביבתי של המוצרים, אין לתעשיית הרכב עניין בהשקעות גבוהות במחקר ופיתוח שמטרותיהן פתרון בעיות ציבוריות של איכות הסביבה.
עיון בחזון התחבורה שפרסמה יצרנית הרכב פולקסוואגן לשנת 2028 באתר האינטרנט של החברה מגלה כי לפחות בכל הנוגע לחברה זו רובן ככולן של ההנחות שפורטו לעיל מופרכות. מכיוון שחברה זו פועלת בשוק תחרותי, עולמי ומשוכלל, יש להניח כי גישתה אינה בלעדית, אלא השתקפות של תפיסה הרווחת בתעשיית הרכב, וכוללת גם שיקולים ציבוריים. חזון התחבורה הפרטית של חברת פולקסוואגן מתייחס לטווח זמן עתידי קרוב יחסית בסדרי גודל של תעשייה שמרנית, והוא מרמז לאילו כיוונים נע עולם התנועה המנועית. מסתבר כי החזון של חברת פולקסוואגן מתייחס בכובד ראש לבעיות הציבוריות הנובעות מהתחבורה המנועית המודרנית ומנסה לספק להן פתרונות. תעשיית הרכב עורכת מחקרים, יוזמת תהליכי פיתוח ומשקיעה משאבים רבים כדי להיות ערוכה להתמודד עם אתגרים מדיניים וציבוריים ולא רק עם האתגרים הצרים שמציבים הלקוחות הישירים של התעשייה. מסתבר שתעשיית הרכב מקדישה להשלכות הציבוריות של התנועה בדרכים תשומת לב מעשית שאינה נופלת מזו של גופים ציבוריים ומדיניים ברחבי העולם.
נפרט כיצד מתמודד החזון המוצג על ידי חברת פולקסוואגן עם האתגרים המדיניים שמעלה התחבורה המנועית בעולם המודרני, ולהעריך בתמצית את משמעות ההצעות.
אתגרי הבטיחות בדרכים
מהנדסי פולקסוואגן מתכננים לשלב בעתיד בכלי הרכב מערכות חיישנים שונות, כולל חיישני לייזר לאומדן מרחקים ומכשולים, מצלמות ומכ”ם שיזהו מכשולים צפויים בדרכו של הרכב הנע, יתריעו על מכשולים אלו בפני הנהג באמצעות תצוגת הולוגרמה על שמשת הרכב, ובמידת הצורך ישלטו על מערכות הרכב כדי למנוע תאונות. חיישנים יזהו אם הנהג עייף ויתריעו בפניו על הסכנות הנובעות מכך ויסייעו לנהגים במצבים של חוסר תשומת לב, הסחת דעת או עומס מידע. מידע על מכשולים הצפויים בנתיב הנסיעה יוזרם למערכות קליטה ועיבוד נתונים בכלי הרכב, ובכך יגדיל את טווח ההתרעה מראש על סכנות צפויות בדרך.
מערכות החיישנים נמצאות במחקר ופיתוח למעלה מעשור שנים ויכולת של הנעה אוטומטית הוצגה. חברת פולקסוואגן שלחה את “סטנלי” – רכב שטח שהונהג באופן אוטומטי באמצעות חיישנים – לתחרות בה כלי הרכב המתחרים נדרשו לנוע מרחק של 200 קילומטרים בשטח מדברי פתוח באופן אוטומטי. “סטנלי” עמד במשימתו בהצלחה וזכה במקום הראשון.
היישום של מערכות בטיחות אוטומטיות שונות עוכב עד היום מסיבות שונות שאינן קשורות דווקא במגבלות טכנולוגיות, אלא במגבלות ציבוריות – כמו, כיצד ישתלב רכב בעל מערכות בקרה אוטומטיות בסביבה בה פועלים כלי רכב מסוגים שונים? האם המערכות האוטומטיות יעבירו את האחריות לנזקי תאונות דרכים מהנהגים ליצרני המערכות? ואם כן, כיצד יוסדר עניין ביטוח האחריות למערכות נהיגה אוטונומיות או מערכות עזר לנהג? האם קיומם של מערכות עזר לנהגים יגרמו לנהגים להוריד את רמות הדריכות והזהירות בנהיגת כלי רכב בהסתמך על מערכות העזר, ויעוררו סיכונים בלתי צפויים?
אתגרי העומס על התשתיות
מפתחי חברת פולקסוואגן מציינים מגמות עולמיות של גידול אוכלוסין, עיור, התפתחות מגה-מטרופולינים וריכוזי תושבים. מגמות אלו צפויות להחמיר את בעיות העומס על תשתיות התנועה והחניה, בפרט באזורים עירוניים, אך גם מחוץ להם. קיימות מגבלות פיזיות על הרחבת תשתיות תחבורה וכדי למנוע צפיפות וגודש תנועה יהיה צורך לשפר את יעילות הזרימה.
בתגובה לבעיות אלו מועלים מספר רעיונות הנדסיים וטכנולוגיים יצירתיים וחדשניים:
* לנסיעה עירונית מוצג דגם קונספט חשמלי צמום בעל טביעת רגל קרקעית קטנה, המיועד לנוסע בודד. בעת חניה, כלי הרכב מסוגל ל-“התקפל” ולצמצם עוד יותר את טביעת רגלו הקרקעית ולחנות כשהוא משתלב בכלי רכב דומים מסוגו. פתרונות מסוג זה יפים והוצעו במקומות שונים, אלא שהם צריכים להשתלב בתפיסת שימוש ציבורית ממספר סיבות. אם משקי בית יצטרכו להחזיק גם כלי רכב לנסיעות עירוניות וגם כלי רכב לנסיעות בין – עירוניות העומס על תשתיות התנועה והחניה עלול לגדול ולא להצטמצם. אם כלי הרכב הצמומים יהיו בבעלות אישית ולא במסגרת של צי משותף להשכרות קצרות טווח יידרשו פתרונות לכך שבעלי הרכב יוכלו “לשלוף” את כלי הרכב שלהם מתוך –”הערימה” בה הם משולבים בעת חנייתם. היתרון הגדול בכלי רכב אישיים ובעלי טביעת רגל קרקעית צנועה יבלוט אם הם ישמשו ציים ציבוריים משותפים. לצורך ניהול ציים מסוג זה נדרש ארגון ציבורי שידאג בין השאר לרכוש, להשכיר, לתחזק, לנהל מלאי, ולפזר ולווסת את כלי הרכב למקומות מבוקשים.
* שילוב של מערכות מידע בכלי הרכב ובתשתית הדרכים והרמזורים אמור לגרום להם לפעול בצורה “חכמה” ויעילה יותר. כך למשל, “רמזורים חכמים” שיקבלו אותות מכלי רכב מתקרבים יוכלו לווסת תנועה באופן יעיל יותר. “דבוקה” של כלי רכב עשויה לנוע בקצב אחיד ולאותת ל-“רמזור חכם” על בואה כדי שייתן לה עדיפות על פני תנועה צולבת דלילה יותר. מכונית העתיד תוכל לבדוק מראש אם קיימים מקומות חניה פנויים, להזמין מקומות חניה, לנוע אל היעד ולפרוע את חשבון החניה.
* רעיון אחר שלא יפתור את בעיות הגודש, אך עשוי להפוך את הייאוש בתנאי גודש ליותר נוח הוא תפיסת ה-“מכונית כמרחב מחייה”. לפי חזונם של מהנדסי פולקסוואגן כלי הרכב המשפחתיים בעתיד יספקו לנוסעים אפשרויות לבצע פעולות רבות שהם נוהגים לבצע בבתיהם או במשרדיהם. באמצעות טלפונים ושירותי אינטרנט אלחוטיים, הנוסעים ברכב יוכלו במהלך הנסיעה להתקשר בטלפון, לגלוש באינטרנט או לערוך קניות מקוונות, כך שלא תהיה תחושה של זמן לא מנוצל בעת הנסיעה. עיצוב המכונית כסביבת מחייה ישתנה כאשר המבנה המקובל כיום של מושבים עורפיים יוחלף במושבים הפונים זה כלפי זה. התפיסה העתידית לגמרי לא דמיונית – אפשרויות תקשורת של טלפונים ומחשבים ניידים קיימות וזמינות זה מכבר. החשש הוא שפתרונות מסוג זה יגבירו את אדישות הנוסעים לתנאי הגודש בדרכים, ובכך יחמירו אותם. הרגישות לזמן מבוזבז תוך כדי נסיעה עשויה להיפתר, אך מנגד היא עלולה לגרום לכך שהבלאי המואץ והאנרגיה המבוזבזת בתנאי גודש יוחמרו ועמם תחושות שליליות. גודש וחסימות בדרכים עלולים להיות מלווים בתחושות החמצה, כבילה או חוסר אונים שימשיכו ללווות רבים שיעוכבו בעל כורחם בדרך לבתיהם, למקומות עבודתם, לפגישות עסקיות, או ליעדי טיול. יש לזכור כי בשונה מאמצעי תקשורת, תחבורה פיזית נועדה להפגיש בין אדם לחבריו ובין אדם למקומות רצויים, התקשורת אינה תחליף מושלם למפגשים ישירים אלו.
אתגרי הדלקים והזיהום
מהנדסי חברת פולקסוואגן מודעים היטב לבעיות השונות הנובעות מצריכת דלקים מאובנים ופליטת מזהמים וגזי חממה ממנועי הבעירה הפנימית המקובלים. לפתרון בעיות אלו מתקיימות מספר תוכניות מחקר ופיתוח הפועלות להתמודד עם האתגרים בטווחי זמן שונים. בטווח המיידי מתבצע מחקר ופיתוח שמטרתו שיפור ניצולת הדלקים על ידי שכלול מנועי הבעירה המקובלים. בנוסף נערך פיתוח של הסבת מנועי בעירה פנימית לעבודה עם סוגים מגוונים של חומרי דלק ופיתוח של כלי רכב כלאיים – הפועלים באמצעות מנועי בעירה פנימית בשילוב עם מנועים חשמליים. בטווח הארוך מהנדסי פולקסוואגן שמים את יהבם על פיתוח כלי רכב חשמליים המונעים באמצעות תאי דלק, שיוכלו להיטען באנרגיה ממקורות מתחדשים.
סיכום
מהחזון המוצג על ידי חברת פולקסווגן עולה כי בשנת 2028 ננוע בכלי רכב שונים מאלו המקובלים היום – הם לא יכללו הגה אלא מוט ניהוג, ולוח המחוונים עשוי להתחלף בהקרנת הולוגרמות תלת ממדיות על שמשות כלי הרכב. עיצוב החוץ צפוי להיות אווירודינמי יותר ועיצוב הפנים נקי ופשוט. מושבי הרכב יופנו זה כלפי זה באופן ידידותי לעומת המצב כיום, ועל חלונות הרכב יוקרן מידע על המתרחש בחוץ. אך כדי שהחזון ישפיע על הבעיות הציבוריות הקשורות בתנועה – כמו תאונות דרכים, פקקים וגודש או מחסור בדלקים כמקורות אנרגיה – תעשיית הרכב חייבת להשתלב בתוך חזון תחבורה ותנועה ציבורי. החזון הציבורי צריך ליצור מתווה ותקנים לממשקים חכמים בין התשתיות ועזרי התשתיות לבין כלי הרכב, לתמוך בהם וליישם אותם בפועל. ללא חזון טכנולוגי ציבורי בעיות התנועה יוחרפו ורק הייאוש של המעוכבים בפקקי התנועה ובגודש יהיה יותר נוח.
מקורות וחומר לעיון: