חמורי הובלה – תרבות נכחדת

בתוך תקופה של כמאה שנים הגיעה לסף הכחדה תרבות תנועה אנושית בת אלפי שנים שנהגה בים התיכון. תנועה ותחבורה, באמצעות הליכה רגלית וחיות משק מבויתות– סוסים, גמלים ובעיקר חמורים, ששימשו אמצעי תחבורה  והובלה עממי.

מימי קדם ועד תחילת המאה העשרים אמצעי התנועה והתחבורה המובילים במדינות הים התיכון היו הליכה רגלית ותנועה באמצעות חיות משק מבויתות. בתוך פרק זמן היסטורי קצר הלכה ונכחדה תרבות שרווחה במשך אלפי שנים. תרבות כלי רכב מנועיים והתנכרות לעבר הקדום פעלה בעוצמה רבה, ובסדרי גודל היסטוריים בעפעוף עין הסתיים עידן תרבותי שנמשך אלפי שנים.

במדינות הים התיכון, חמורים מבויתים היו אמצעי התחבורה העממי המשפחתי שרווח במשך אלפי שנים ושימש לתחבורה ולהובלת משאות קלים וכבדים בשירות משקי בית, שבטים וקהילות. התרבות העתיקה של שימוש בחמורים הייתה מפותחת בכל ארצות הים התיכון, מספרד, דרך צרפת, איטליה, יוון, המזרח התיכון ומדינות צפון אפריקה. תרבות זו נתונה בסכנת הכחדה מוחלטת. לדוגמא, ביוון, בין השנים 1995 ל – 2006פחתה אוכלוסיית החמורים בשיעור דרמטי של 94%, מכ – 508,000 ל – 18,173 חמורים בלבד. חמורים, פרידות, סוסים וגמלים שימשו לתועלת האדם בעיבוד משקים חקלאיים וכאמצעי הובלה, אך את מקומם דחקו במהירות רבה טרקטורים ורכבי הובלה ומטען. בתנועה סלילית מהירה נוצרו חיזוקים חיוביים לאמצעי ההובלה החדשים וחיזוקים שליליים לאמצעים המסורתיים. בזמן שתשתיות דרכים לאמצעי התחבורה המודרניים התפתחו בקצב גובר, התועלת של חיות המשק פחתה בהרבה לעומת העבר ומספרם ירד. חיות המשק הפסיקו ליהנות מיתרונות לגודל והעלות הכלכלית של אחזקתם הפכה ליקרה, בין השאר בשל הצורך לספק להם מזון או שירותים וטרינריים יקרים.

מהירות הליכה של חמור היא כ – 8 קמ”ש ושל סוס כ – 20 קמ”ש. חמור בוגר יכול לשאת על שכמו משקל רב יותר בהשוואה לסוס. מהירות הליכה של גמל היא כ – 4 קמ”ש, הוא יכול לשאת על גבו משא שמשקלו עד 700 קילוגרם. חיות המשק יכולות לדהור ולפתח מהירויות גבוהות, כאשר סוס או גמל יכולים לדהור במהירות של 60 קמ”ש, אך דהירה של חיות יכולה להמשך זמן קצר ומוגבל. חיות המשק זקוקות לזמני הפוגה בדרכם כדי לנוח ולאכול, וכאשר סוס או חמור נדרשים להשלים משימה של מסע בן יום כשהם גוררים עגלה או כרכרה או נושאים מטען כבד, מהירות המסע הממוצעת תרד ל – 4 – 10 קמ”ש. יתרונם של חיות המשק כאמצעי תחבורה והובלה בהשוואה לכלי רכב מנועיים, הוא כושרם לנוע על סוגי קרקע שונים, כולל חולות טובעניים, מדרונות טרשים תלולים, ואף לצלוח מכשולי מים, ללא צורך בסלילת תשתית מיוחדת.

חיות המשק מופיעות במקרא פעמים רבות ומלמדות על חשיבותן למשקי הבית, לאורחות החיים ולחיי החברה והכלכלה:

* בספר עזרא, (פרק ב’, פסוקים ס”ד – ס”ז) מובאים נתונים על שבט כוהנים שחזר בין שבי ציון עם חיות המשק שהיו בבעלותו: “…כל הקהל, כאחד ארבע ריבוא, אלפיים שלוש מאות שישים. מלבד עבדיהם ואמהותיהם, אלה שבעת אלפים, שלוש מאות ושבע, ולהם משוררים ומשוררות מאתיים. סוסיהם, שבע מאות שלושים ושישה, פרדיהם, מאתיים ארבעים וחמישה. גמליהם, ארבע מאות שלושים וחמישה, חמורים ששת אלפים שבע מאות ועשרים.” נתונים יבשים אלו מספקים מידע מעניין על חלקם ומשקלם של חיות המשק וההובלה באותה תקופה. לבני השבט המתואר היו 6,720 חמורים– חית המשק הנפוצה ביותר–שחלקה היחסי בין כלל החיות המבויתות היה כ – 82%. אחריהם, 736 סוסים, שהיו כ 9% מחיות המשק, 435 גמלים שהיו כ – 5% ממשק החי ו- 245 פרדות שהיו כ – 3% ממשק החי.השבט המתואר החזיק כ – 190 חיות מבויתות ל – 1,000 נפש, מתוכם כ  – 160 חמורים ל – 1,000 נפש, (לא כולל עבדים, שפחות ומשוררים).ניתן להשוות נתונים אלו לרמת המינוע במדינת ישראל בשנת 1995 – כ – 190 כלי רכב מנועיים ל – 1,000 נפש.

* בסיפור “עקידת יצחק”, (בראשית, פרק כ”ב), לא נפקד מקומו של החמור כאמצעי תחבורה והובלה, “וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו, ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו…ויאמר אברהם אל נעריו, שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה…”

* בספר בראשית, (פרק מ”ה, פסוקים כ”א – כ”ה), מתואר כיצד יוסף מצייד את אחיו במתנות, ובהן חמורים עמוסים: “…וייתן להם יוסף עגלות על פי פרעה, וייתן להם ציד לדרך. לכולם נתן לאיש, חליפות שמלות, ולבנימין נתן שלוש מאות כסף וחמש חליפות שמלות. ולאביו שלח כזאת, עשרה חמורים, נושאים מטוב מצריים ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון, לאביו לדרך…”

* החמורים זכו להערכה על היותם נושאי משאות חסונים, ממושמעים וסובלניים, כפי שעולה מברכת יעקב לבנו יששכר, (בראשית, פרק מ”ט, פסוקים י”ד – ט”ו), “יששכר חמור גרם, רובץ בין המשפתיים. וירא מנוחה כי טוב, ואת הארץ כי נעמה, ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד.” במעשה “האתון של בלעם”, (במדבר, פרק כ”ב), אתונו של בלעם פותחת את פיה אל בעליה ומזכירה את נאמנותה המוחלטת: “ותאמר האתון אל בלעם, הלוא אנוכי אתונך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה. ההסכן הסכנתי לעשות לך כה? ויאמר לא…”

* החמור והאתון מוזכרים בתנ”ך פעמים רבות כאמצעי תחבורה משפחתי וכרכב הובלה. כאשר משה חוזר ממדיין לבצע שליחותו במצרים מוזכר, (ספר שמות פרק ד’, פסוק כ’), “וייקח משה את אשתו ואת בניו, וירכיבם על החמור, וישב ארצה מצריים,…”. כאשר אביגיל מבקשת לסייע לדוד, (שמואל א’, פרק כ”ה, פסוקים י”ח – כ”ג), מסופר: ותמהר אביגיל ותקח מאתיים לחם ושניים נבלי יין וחמש צאן עשויות וחמש סאים קלי ומאה צמקים ומאתים דבלים ותשם על החמורים…והיה היא רוכבת על החמור ויורדת בסתר ההר…ותרא אביגיל את דוד ותמהר ותרד מעל החמור ותפל לאפי דוד…”

* הסיפור על המלכת שאול למלך נפתח במעשה פרוזאי של אובדן אתונות, (שמואל א’, פרק ט, פסוקים ג’, ד’): “ותאבדנה האתונות לקיש, אבי שאול, ויאמר קיש אל שאול בנו, קח נא איתך את אחד מהנערים וקום לך, בקש את האתונות.”

* התנועה באמצעות חיות משק דרשה כי ייבנו אכסניות וחאנים בצדי הדרכים למטרות מנוחה, האבסה והשקיה של עוברי הדרך ושל בעלי החיים. כושר העמסת ציוד על גבם של חמורים הקנה לעוברי הדרכים שנעזרו בהם  יכולת לנוע באופן רצוף כשהם עמוסים בצידה לדרך, מבלי להיזקק לסיוע בדרכם. בספר שופטים, (פרק י”ט, המעשה שזכה לכינוי “פילגש בגבעה”), מתואר דו שיח בין איש לוי, שבה להשיב את פילגשו, לבין איש זקן שפגש בדרך: “ויאמר אליו עוברים אנחנו מבית לחם יהודה עד ירכתי הר אפרים, משם אנוכי, ואלך עד בית לחם יהודה, ואת בית ה’ אני הולך ואין איש מאסף אותי הביתה. וגם תבן וגם מספוא יש לחמורינו, וגם לחם ויין יש לי ולאמתך ולנער עם עבדיך. אין מחסור כל דבר…”

* הכרת התודה של האדם לחמור והרגישות לצורכיהם, סבלם וצערם של חיות משק הבית עולים מחוקים שהתייחדו אליהם. בספר שמות, (פרק כ”ג, פסוקים ד’, ה’ י”ב), נאמר: “כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה, השב תשיבנו לו. כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו….ששת ימים תעשה מעשיך, וביום השביעי תשבות למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר.”

* היותם של חיות המשק, נפוצות וחיוניות למשקי בית שיבצו אותם בחוקי העונשין והנזיקין הקדומים. כך לדוגמא בספר שמות, )פרק כ”ב, פסוק ג’) נקבע לגבי גנב החייב בעונשין: “אם הימצא תימצא בידו הגניבה, משור עד חמור עד שה חיים, שניים ישלם…”, ולגבי מזיק שכרה בור, (פרק כ”א, פסוק ל”ג), “וכי יפתח איש בור, או כי יכרה איש בור ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור. בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו, והמת יהיה לו.”

* משק החי היה בימי קדם סמל לעושר ומעמד. בספר בראשית, (פרק י”ב, פסוק ט”ז), מתואר עושרו של אברהם: “ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות וגמלים..” בספר איוב, (פרק א’, פסוק ג’), מסופר על עושרו של איוב: “ויהי מקנהו שבעת אלפי צאן ושלושת אלפי גמלים, וחמש מאות צמד בקר וחמש מאות אתונות, ועבדה רבה מאוד….”

ברומן המפורסם של מיגל דה סרוואנטס, “דון קישוט איש למנשה”, רכוב האביר על הסוס האציל ואילו נושא כליו רכוב לצדו על חמור. חלוקה זו, בין הסוס הלוחם לבין החמור, הנושא במשימות לוגיסטיות, משקפת את תפקודם בשדות הקרב הקדומים. הסוסים המהירים שימשו את הפרשים והקשתים, אך חמורים ופרידות נשאו בעול הלוגיסטי של הובלת גייסות, ציוד וצידה. בהיסטוריה הצבאית של ארץ ישראל רשום חלקו של גדוד נהגי הפרידות העברי, כגדוד לוגיסטי שהשתתף בשנת 1916 בקרב גליפולי במלחמת העולם הראשונה, לצדם של צבאות, בריטניה וצרפת, שחוזקו על ידי חטיבות מאוסטרליה וניו זילנד.

חלקם החשוב של החיות המבויתות כאמצעי תנועה והובלה אינו רשום רק בהיסטוריה קדומה ועתיקת יומין. בימיה הראשונים של תל אביב, שימשו חיות המשק אמצעי תחבורה עיקרי. נמל תל אביב נבנה רק לפני כ – 70 שנה, בשנים 1936 – 1938, בעידן שבו היה בארץ ישראל צי קטן של משאיות תובלה, אך במהלך בנייתו נעשה שימוש בגמלים וחמורים להובלת מלט, זיפזיף ושאר חומרי בניין דרך החולות הטובעניים של תל אביב הקטנה. ד”ר חיים חיסין, הרופא של שכונת “אחוזת בית”, הפך לסמל שהונצח בציוריו של נחום גוטמן כשהוא רוכב על חמורו לבוש בחליפה לבנה לביקורי בית אצל מטופליו.

החמור העממי, ולא הסוס המלכותי והאצילי, הוא חיית הבית לה נועד התפקיד המיוחל של הובלת המלך המשיח לירושלים. המסורת המשותפת ליהדות, לאיסלם ולנצרות, מרכיבה את הנביא או המשיח על חמור. מסורת זה מבוססת על נבואתו של זכריה, (פרק ט’, פסוקים ט’, י’), המחבר את המלך הצדיק והנושע לעני הרוכב על חמור. החמור הצנוע מהווה ניגוד לסמלי יוהרת מלכים ובעלי ממון, וכאנטיתזה לסוס המלחמה, מסמל שלום.

“גִּילִי מְאֹד בַּת-צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא; עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר, וְעַל-עַיִר בֶּן-אֲתֹנוֹת. וְהִכְרַתִּי-רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם, וְסוּס מִירוּשָׁלִַם, וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה, וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם; וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד-יָם, וּמִנָּהָר עַד-אַפְסֵי-אָרֶץ. “

מקורות וחומר לעיון:

The long tale of the donkey, Ed Emery, April 2007

חמור הבית – ויקיפדיה

מקלט לחמורים בבריטניה

סרטון אנימציה נחמד על חמור, דגים ומוזיקה יוונית Mariza (2008)

Morocco’s Extraordinary Donkeys, Susan Orlean, Smithsonian magazine, September 2009

כיצד הפך החמור לסמל המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית

ד”ר חיסין וחמורו

Leave a Reply