איתותים כלכליים של כבישי אגרה


במדינת ישראל נחנכו לאחרונה שני כבישי אגרה חדשים שנוספו לכביש “חוצה ישראל” – “מנהרות הכרמל” בחיפה, ו-“הנתיב המהיר” בכניסה המזרחית לגוש דן. כבישי האגרה משדרים לצרכני ולספקי תשתיות התחבורה איתותים כלכליים. מה משדרים איתותים אלו, כיצד בעלי העניין צפויים להגיב, ומה יתרונותיהם וחסרונותיהם?איתותים כלכליים של כבישי אגרה

רנדל אוטול הוא מומחה למדיניות תחבורה במכון קאטו שבארצות הברית. בספר שפרסם בשם: Gridlock: Why We’re Stuck in Traffic and What to Do About It, מנמק אוטול עמדה חיובית ביחס לשימוש באגרות ככלי מדיניות מועיל לוויסות עומסי תחבורה. אוטול מסביר כי אגרות המוטלות על המשתמשים בתשתיות שולחות איתותים כלכליים הן למשתמשים והן לספקי התשתיות אודות הערכים של סוגים שונים של אמצעי תחבורה במקומות שונים. אגרות משתמשים  נותנות לציבור אפשרות לדעת ולחוש שיקר יותר לספק קיבולת כדי לענות על ביקושים בזמני שיא מאשר לענות על ביקושים ממוצעים. בנוסף לכך האגרות נותנות לספקי תשתיות התחבורה אפשרות לדעת עד כמה אנשים מוכנים לשלם עבור הקיבולת הנוספת. בשונה מאגרות דרך, מימון תשתיות תחבורה על ידי מסים כלליים פוגם ומקטין את האיתותים הכלכליים, וזו לדעתו של אוטול, הסיבה לכך שיש גודש בדרכים, גשרים רעועים וסוכנויות תחבורה המעדיפות פתרונות יקרים ופחות יעילים.

במדינת ישראל פועל מאז ינואר 2004 כביש 6 – “חוצה ישראל” ככביש אגרה. לאחרונה נוספו שני כבישי אגרה באזורים מוכי גודש תנועה. ב – 30.11.2010 נחנך כביש “מנהרות הכרמל” שאורכו כ – 6 קילומטרים, והוא מאפשר לנהגים המוכנים לשלם אגרת דרך לחצות את העיר חיפה מדרום-מערב לצפון-מזרח במהירות גבוהה יחסית, לעומת נסיעה על הנתיב המסורתי החלופי לאורך חוף הים, הסובל שעות רבות מגודש תנועה ומעיכובים הנובעים מצמתים מרובים. ב – 6.1.2010 נחנך “הנתיב המהיר”, שהוא נתיב נסיעה רצופה חדש באורך של כ – 13 קילומטרים שנסלל במקביל לכביש תל אביב ירושלים ממזרח למערב. ה-“נתיב המהיר” מבוסס על תכנית חדשנית בקנה מידה עולמי, של גביית אגרה משתנה בהתאם לביקושי הנסיעה על הנתיב המהיר. האגרה תחל מסכום של 6 שקלים חדשים לנסיעה בנתיב, והיא עשויה לעלות כאשר ביקושי התנועה על הנתיב המהיר יאטו את מהירות הנסיעה עליו למהירות הנמוכה מ – 70 קמ”ש – במצב זה תעריפי האגרה יעלו בהדרגה עד לתקרה של 75 שקלים חדשים לנסיעה. האגרה הדינאמית מיועדת להניע נהגים מלגדוש את הנתיב ולגרום להאטת המהירות, וזאת כדי שהתנועה בנתיב תזרום במהירות כל העת.

לכל נתיבי האגרה הקיימים בישראל יש חלופות של תנועה בנתיבים מסורתיים ללא תשלום. לנהגים יש ברירה לחצות את ישראל מצפון לדרום על כביש מספר 2 או על כביש 4 ללא תשלום, או על כביש 6 בתשלום, הם יכולים לנוע בתשלום ב”מנהרות הכרמל”, או על “דרך העצמאות” בחיפה בחינם, וכך גם לשלם עבור “הנתיב המהיר” או לנוע, כפי שהורגלו שנים רבות לפני סלילתו על נתיביו הרגילים של כביש מספר 1.

ההנחה המקובלת היא שהתנועה בנתיבי האגרה, דלילה ומהירה יותר מהנתיבים הרגילים החלופיים, ומכאן יתרונה העיקרי, עבורו נהגים ונוסעים מוכנים לשלם מחיר. היתרונות הכלכליים העיקריים של צרכני הנסיעות על נתיבי האגרה נובעים מחסכון בצריכת דלק, חסכון בבלאי מואץ של כלי הרכב וחסכון בזמנם של הנוסעים. נתיבי האגרה מאלצים את הנהגים לפתוח מחשבונים ולחדד עפרונות כדי לחשב את נקודות האיזון בין החיסכון והתועלת לבין המחיר. ננסה להדגים חישובים מסוג זה כדי לנסות ולהבין את האיתותים הכלכליים המתחייבים מקיומם של כבישי האגרה, ואת המסקנות המתבקשות.

ערך החיסכון בהוצאות דלק ובלאי מואץ

המדדים המקובלים ליעילות צריכת דלק של כלי רכב מבוטאים בהגדרות כמו מספר קילומטרים לליטר דלק, או מיילים לגלון, אך קשה למצוא מדדים הנותנים ביטוי ליעילות צריכת דלק בתנאי זרימה שונים. כך לדוגמא אילו היה מדד של צריכת דלק לדקת נסיעהניתן היה לבטא יעילות צריכת דלק בתנאי זרימה שונים, וחוסר יעילות של תנועה איטית, כבדה וממושכת. מפרסומים שליצרני הרכב לגבי צריכת דלק של כלי רכב עולה כי צריכת דלק בתנאי נסיעה עירונית עולה בסדרי גודל של כ-25% לכל קילומטר לעומת צריכת דלק בנסיעה בין-עירונית. המצב שונה בחלק מכלי הרכב החדשים, בהם צריכת הדלק נמוכה בתנאים עירוניים, בין משום שהם בעלי מנועים חשמליים או מנועי כלאיים, ובין משום שיש בהם מערכות ניתוק מנוע בתנאי “עצור וסע”. כדי למצוא נקודת אחיזה סבירה, נניח כי סדרי הגודל של החיסכון בצריכת דלק על נתיב אגרה מהיר יחסית הוא 20% – 40% בהשוואה לנתיב מקביל רגיל.

 צריכת הדלק שונה בכל כלי רכב, ישנם כלי רכב כבדים ומגושמים הזוללים ליטר דלק כל 5 קילומטרים ולעומתם כלי רכב יעילים וצמומים המסתפקים בליטר דלק כל 20 קילומטרים. כדי לקבל סדרי גודל ממוצעים נתייחס לכלי רכב בינוני הצורך ליטר דלק כל 10 קילומטרים. מחירי הדלק בישראל הגיעו בינואר 2011 למחיר של כ – 7 שקלים חדשים לליטר דלק, ומכאן ניתן להניח כי בעל מכונית משפחתית בישראל משלם עבור כל קילומטר של נסיעה כ – 70 אגורות עבור דלק. אם נניח שבעל רכב משלם הוצאות תחזוקה שנתיות של 3,500 שקלים חדשים כשהוא נוסע 16,000 קילומטרים בשנה, הרי ניתן לייחס הוצאות תחזוקה בסדרי גודל של כ -25 – 20 אגורות עבור כל קילומטר של נסיעה. מכאן ניתן להניח שסדר גודל של צריכת דלק והוצאות אחזקת רכב עבור כל קילומטר נסיעה ברכב פרטי ממוצע בישראל בתחילת 2011 הם כ – 1 שקל חדש.

 לאור ההנחות הגסות לפיהן קילומטר נסיעה עולה לנהג בהוצאות שוטפות של כ – 1 שקל חדש לקילומטר, ושכביש אגרה עשוי לחסוך סדר גודל של 20% – 40% מהוצאות הנסיעה בנתיב מקביל רגיל, ניתן להניח שסדרי הגודל של החיסכון השוטף בנסיעה על כביש אגרה הם 20 – 40 אגורות לקילומטר. כאשר נערכת נסיעה ארוכה על כביש אגרה, כמו למשל על כביש 6, מכפלות החיסכון עשויות להיות גבוהות ביחס לחלופת הכביש הרגיל. לדוגמא, אורכה של נסיעה על כביש 6 בין צומת “קסם” לצומת “עירון” הוא 42 קילומטרים, ובנסיעה זו נהג יכול לחסוך הוצאות ישירות שוטפות בסדרי גודל של 8 –17 שקלים חדשים. עלות נסיעה על כביש 6 משתנה בהתאם לקטעי הדרך ולסוג המנוי, אך סדרי הגודל של התשלום עבור נסיעות ארוכות הן 35 – 70 אגורות לקילומטר, כך שמרכיב החיסכון בהוצאות שוטפות עשוי לכסות חלק משמעותי מהאגרה.

בנסיעות קצרות המצב שונה ומרכיב החיסכון בהוצאות השוטפות נוטה להתגמד ביחס לאגרה. לדוגמא, נסיעה של לקוח מזדמן על כביש 6 בין צומת דניאל לצומת בן שמן שאורכה 4 קילומטרים בלבד עשויה לעלות כ – 4.5 שקלים חדשים לקילומטר, ונסיעה של לקוח מזדמן בין צומת “אייל” לצומת “ניצני עוז” עשויה לעלות כ – 2.27 שקלים חדשים לקילומטר. אורכן של “מנהרות הכרמל” הוא כ – 6 קילומטרים בלבד ובהתאם לקטעי הנסיעה תעריפי נסיעה לקילומטר עשויים לנוע בין כ – 1.8 שקלים חדשים לקילומטר – במעבר בין מחלף “דרום חיפה” למחלף “נווה שאנן”, ועד כ – 3.4 שקלים חדשים לקילומטר – בנסיעה של כקילומטר וחצי בין מחלף “נווה שאנן” ל-מחלף “קריות”. ב-“נתיב המהיר” בו מופעלת אגרה דינמית, התעריף עשוי להשתנות בין 46 אגורות לקילומטר – כאשר תעריף המעבר הוא 6 שקלים חדשים,לבין– 5.76 שקלים חדשים לכל קילומטר – כאשר תעריף המעבר יגיע לשיא של 75 שקלים חדשים.

מהאמור לעיל עולה כי על כבישי האגרה בישראל בנסיעות ארוכות מרכיב החיסכון בהוצאות השוטפות לכלי רכב עשוי לנוע בין כ – 30% – 75% מתעריפי האגרה, ובנסיבות חריגות החיסכון עשוי לכסות את מלוא האגרה. לעומת זאת בנסיעות קצרות החיסכון בהוצאות השוטפות עשוי לכסות כ – 10% – 40% מעלויות האגרה בלבד.

שווי החיסכון בזמן

מהניתוח שפורט לעיל עולה כי עיקר הנכונות לתשלום עבור אגרות הנסיעה לטווחים קצרים לא יהיה כנגד חיסכון בהוצאות שוטפות, אלא כנגד מרכיב החיסכון בזמנם של הנוסעים. מכאן גם שזמנם המצטבר של מספר נוסעים ברכב אחד מהווה גורם משמעותי ביותר המכפיל את ערך החיסכון בזמן.

כיצד נוסעים יעריכו את שוויו הכלכלי של החיסכון בזמן הנסיעה? בנסיבות חריגות של לחץ זמנים,המוכנות לשלם סכום גבוה תמורת חסכון במשך נסיעה עשויה להיות גבוהה מאוד. למשל, אם כתוצאה מאילוצים או מתכנון לקוי של לוח זמנים נהג או נוסע עלולים להחמיץ פגישה עסקית חשובה, ראיון עבודה גורלי או טיפול רפואי, שהחמצתם תגרום נזק רב, הם יסכימו לשלם סכום גבוה כדי לנוע מהר. אך בנסיבות רגילות אנשים מתכננים את שגרת יומם כך שלא ידרשו להיקלע ללחצי זמנים מיוחדים. נקודת ייחוס מקובלת להערכת שווי קיצור משך נסיעה היא תעריף שעת עבודה של עובד. כשעובד אינו יכול לנצל את זמן הנסיעה כראוי לעבודה וקיצור זמן נסיעתו עשוי לפנות לו זמן לשעת עבודה נוספת הוא יעריך את החיסכון בזמן לפי התעריף נטו הנוסף שהוא עשוי להרוויח.

כדי להמחיש את שווי הזמן של עובדים שונים במשק, נציין שהשכר לשעה נטו של עובד שכיר הזוכה לשכר נמוך הוא בסביבות 20 שקלים חדשים, של עובד שכיר הזוכה לשכר הממוצע במשק הוא כ – 40 שקלים חדשים ושל עובד שכיר הזוכה לשכר גבוה במיוחד הוא כ – 100 שקלים חדשים. מכאן שחיסכון של חצי שעה כתוצאה מנסיעה בכביש אגרה מהיר עשוי בהתאמה להיות מוארך על ידי העובדים הנזכרים לעיל כשווה לכל היותר לכ- 10, 20 או 50 שקלים חדשים.

מה צפוי להתרחש בנתיבי האגרה הקצרים?

התעריף ב-“מנהרות הכרמל” הוא קבוע – כיום 5.7 שקלים חדשים למקטע אחד ו – 11.4 שקלים חדשים לשני מקטעים. ראוי לציין כי אורכו של המקטע בין מחלף “דרום” למחלף “נווה שאנן”  כמעט כפול באורכו מהמקטע שבין מחלף “נווה שאנן” לבין מחלף “קריות”, מכאן שבמרכיב החיסכון לכל קילומטר כדאי יותר לנהגים לנוע במקטע הארוך. סדר גודל של 10% – 20% מהנסיעה לאורך כל “מנהרות הכרמל” עשוי להיות מוחזר על ידי חיסכון בהוצאות דלק והפחתת בלאי מואץ. יתרת הסכום תוחזר לנהגים המעריכים כי שווי חיסכון הזמן בנסיעה הוא כ 10 – 8 שקלים חדשים. זהו ערך חיסכון סביר שעשוי לקסום לנהגים רבים אם יניחו שיוכלו לחסוך חצי שעת נסיעה בהשוואה לדרך החלופית. תעריף נמוך יחסית עשוי למשוך יותר נהגים לנסיעה ב-“מנהרות הכרמל” ובכך להגדיל את העומס במנהרות, להאט את מהירות הנסיעה, ולהקטין את ערך התועלת היחסית של כביש האגרה לעומת נסיעה בחלופה של “דרך העצמאות”. תעריף השווה למכנה משותף רחב של נהגים ייצור איזון יחסי בין שתי החלופות, כאשר סביר להניח שתשמר עדיפות לבעלי האמצעים הנוסעים בכביש האגרה.

שיטת התעריפים הדינאמית ב-“נתיב המהיר” מעגנת עיוות חברתי משווע בהשוואה לשיטת חיובי האגרות ב-“מנהרות הכרמל” – עיוות שעשוי לגרום להעדפה קיצונית של בעלי אמצעים וקיפוח מעוטי יכולת על נתיבים ציבוריים.נקודת האחיזה הקשוחה בשיטת התמחור הדינאמית מבוססת על כך שלנוסעים ב-“נתיב המהיר” תובטח מהירות נסיעה של לפחות 70 קמ”ש. ככל שיעלו פערי המהירות בין “הנתיב המהיר” לנתיב האיטי המקביל אליו, תעריפי הנסיעה ב-“נתיב המהיר” יעלו. כפועל יוצא מכך “ינשרו” מ-“הנתיב המהיר” בהדרגה אלו שאינם יכולים להרשות לעצמם לשלם סכומים גבוהים ועולים עבור החיסכון בזמנם. לעשירים מובטחת מהירות סף של 70 קמ”ש, ומבחינת מתווי התפיסה דלי האמצעים יכולים לנוע במקביל גם במהירות של 5 קמ”ש. הגדרה מאוזנת יותר הייתה למצערפותחת שסתום כניסה ל-“נתיב המהיר”על ידי הפחתת תעריפי אגרת הנסיעה, כאשר מהירות הנסיעה בנתיב הרגיל פוחתת למשל מ – 20 קמ”ש. בדרך זו היה נוצר איזון חברתי וניצול מיטבי של הנתיבים, מבלי שהכנסתו של מפעיל “הנתיב המהיר” תפגע, משום שבמהירות איטית קיבולת הנתיב גבוהה יותר.

מקורות וחומר לעיון:

 Randal O’Toole, Gridlock: Why We’re Stuck in Traffic and What to Do About It, Cato Institute, 2009

 כביש 6, תעריפי נסיעה

“מנהרות הכרמל”, מחירון

“הנתיב המהיר”, מערכת האגרה

נתיבי אגרה – קומוניזם, קפיטליזם והלכה קדומה

Leave a Reply