מעטים בישראל שמעו על אחת ממערכות התחבורה הייחודיות והמעניינות בעולם – הרכבת התחתית של הדואר המלכותי בלונדון. רכבת תחתית זעירה, שקטריה פעלו באופן אוטומטי ללא נהגים בתקופה 1928 – 2003, והובילה דואר בין סניפי המיון המרכזיים של לונדון. בזמן שבישראל יש המייחלים לרכבת תחתית, הבריטים המנוסים הגיעו למסקנה כי תם זמנה של רכבת הדואר התחתית.
באפריל 2011 חבורה של 5 צעירים בריטים חובבי הרפתקאות בעולמות תת-קרקעיים עירוניים, ובעיקר במחילות הביוב של לונדון, הצליחה להתגנב למערכת המנהרות התחתיות שנחפרה במיוחד לשירות רכבת הדואר המלכותי של לונדון. הצעירים תיעדו במצלמות את מסעם המרתק, שסקר את אחת ממערכות התחבורה ההיסטוריות הייחודיות והמעניינות בעולם, והעלו את רשמיהם לרשת האינטרנט. הרפתקה זו הזכירה את קיומה של מערכת תחבורה ייחודית ויפיפייה הנמה בשקט מתחת לרחובות הסואנים, למוזיאונים, לבתי המסחר ולתחנות הרכבת של מרכז לונדון התוסס. מערכת שינוע קפואה אשר מסוגלת לפעול במהירות, בבטחה וללא מעצורים מחוץ לשדות הראיה של עדשות מצלמות אגרות הגודש הפרוסות על מפלס הרחובות שמעליה. הכניסה למסופי רכבת הדואר נחסמה בשנת 2003, כאשר הפעלתה של הרכבת הוקפאה, ועיני הציבור לא זכו לשזוף את המערכת שנותרה כפי שהיא במנהרות התת-קרקעיות.
אחד מסניפי מיון הדואר המרכזיים של לונדון עמד שנים רבות ברחוב “אוקספורד” הסואן, ונמנה בעבר עם הסניפים הבודדים שזכו ליהנות משירותי רכבת הדואר המלכותי שנעה תחתיו. הדואר הבריטי העתיק את הפעילות מהסניף הוותיק, ובית הדואר עמד שומם וזנוח מספר שנים. בליל כל הקדושים באוקטובר 2010 חדרה קבוצת חוגגים הלומי יין ומשוחררי רסן לבניין סניף הדואר הנטוש, ובלהט חוליגאני ניפצה חלונות, קרעה דלתות ממקומם ועיטרה את קירותיו בכתובות גרפיטי. למחרת מהדורות החדשות דיווחו על האירוע בליווי תצלומים שתיעדו את מוראות ההרס בבניין. התמונות חשפו לעיניים הרגישות של חובבי תת-הקרקע כי מהמבנה הנטוש קיימת גישה לאחת מתחנות רכבת הדואר שהוקמה במרתף הבניין, ומידע זה הצית ניצוצות בעיניהם. ניסיונם לחדור לסניף הדואר הנטוש נכשל, כאשר הסתבר שגם הדואר המלכותי הסיק מסקנות מליל ההרס ואטם את הבניין השומם.
כעבור מספר חודשים, לאחר מאמצים חוזרים ואיסוף המודיעין הדרוש, הצליחה חבורת הרפתקני המחילות לחדור למרתפי משרדי המיון של סניף “פדינגטון”, שנסגר בפברואר 2010 ועבר לפעול בסניף קיים בככר “רטבון”, ששופץ וחודש. חבורת ההרפתקנים התגנבה למנהרות רכבת הדואר כשהיא מצוידת במצלמות, חצובות צילום ואמצעי תאורה. החבורה ניהלה מסע רגלי לאורך המסילות השוממות וביקרה במרתפים של סניפי הדואר המרכזיים של לונדון. הסיור יוצא הדופן חלף על מסופי דואר זנוחים ותיעד רצועות מסוע מושבתות – עדות אילמת וקפואה שנותרה מזכרת לימי זוהר בהם שונעו עליהם עשרות חבילות ושקי דואר תפוחים ממכתבים. התצלומים מתעדים רכבות וקטרים הנאבקים בשיתוך וחלודה, מערכות בקרה שלא פעלו למעלה מ – 8 שנים ולוחות מתגים וממסרים שנשמרו למראית עין בסביבה טחובה וחשוכה.
לרכבת הדואר האוטומטית קדמה מערכת טכנולוגית מפתיעה ומקורית לא פחות. בשנת 1863 עשה הדואר הבריטי שימוש ניסיוני ברכבת זעירה שנעה בכוח יניקת אוויר על ידי מערכת פניאומאטית בתוך צנרת תת קרקעית, והעבירה דברי דואר מסניף לסניף. המערכת הפניאומאטית נבנתה על ידי חברת שילוח ייעודית, שחפרה תשתית של מחילות תת קרקעיות תחת רחובות לונדון. הפעלת המערכת הפניאומאטית הייתה יקרה והדואר הבריטי החליט לוותר על שירותיה. התועלת של הרכבת הפניאומאטית הייתה חסכון של כ – 4 דקות בשיגור מטענים בין הסניפים, בהשוואה למשך השינוע באמצעות מרכבות דואר שנעו ברחובות לונדון הפקוקים בכרכרות ועגלות סוסים. בשנת 1874 החליט הדואר המלכותי להפסיק את ההתקשרות עם חברת השילוח הפניאומאטי. הפעילות בקו הצינורות הסתיימה וחלקים ממנו הוסבו להעברת כבלי חשמל.
בתחילת המאה העשרים החלה להיבנות בלונדון הרכבת התחתית, שפעלה באמצעות טכנולוגיה עילית פורצת דרך בזמנו – אנרגיה חשמלית. בהשראת הרכבת התחתית של לונדון, הדואר הבריטי הקים בשנת 1909 ועדה על מנת לבחון בניית רכבת תחתית שייעודה העברת דברי דואר. בפברואר 1911 הועדה המליצה על בניית רכבת חשמלית זעירה שתנוע באופן אוטומטי וללא נהגים על מסילת פסים צרה שרוחבה כ – 60 סנטימטרים, (2 רגל). התוכנית המקורית הייתה לבנות קו רכבת הבנוי משני זוגות פסים מקבילים במנהרות בעומק של כ – 21 מטרים (70 רגל), שינועו לאורך כ – 6 מייל ממשרד הדואר ברחוב “פדינגטון” במחוז המערבי למשרד הדואר במחוז המזרחי ברחוב “וויטצ’אפל”, ויחברו 8 סניפי דואר.
בפברואר 1915 החלה סלילת קו רכבת הדואר שנועדה לשמש רק להובלת מכתבים ומטעני דואר עבור משרד הדואר המלכותי. הרכבת נבנתה על ידי משרד הדואר בשיתוף עם חברת הרכבות התחתיות החשמליות של לונדון. שלא כמו הרכבת התחתית של לונדון, שנחפרה ונבנתה בזמנו בשיטה של “חפור וכסה”, מנהרות רכבת הדואר נחפרו בכרייה תת קרקעית. הבריטים צברו ניסיון רב בכרייה כתוצאה מחפירת מכרות רבים של מחצבים, ובעיקר מכרות פחם, והם היו אמונים על הנדסת כרייה. סדרה של פירים נחפרו ברחובות לונדון הראשיים לאורך נתיב רכבת הדואר, ומהם נחפרו מנהרות באדמת החמר שתחת ללונדון לאורך התוואי המתוכנן. החפירות בוצעו בעבודת ידיים באמצעות מכושים, מעדרים ואתי חפירה, ללא מיכון כבד. עם התקדמות החפירות הוצבו מסגרות מתכת לתמיכה וייצוב המנהרות, שחוברו כחוליות צמודות ורצופות. ב – 1917 פרצה מלחמת העולם הראשונה ועבודות הכרייה עוכבו עקב מחסור בידיים עובדות וחומרי גלם ומחירים גבוהים של חומרי הגלם שנדרשו. בתקופת המלחמה נוצלו המנהרות לשימוש כמקלטי הגנה לחלק מיצירות האומנות של המוזיאונים ברחובות שמעליהם. כעבור כ – 9 שנים מתחילת עבודות הכרייה, ביוני 1924, תשתית המנהרות הייתה מוכנה לתחילת הנחת מסילות הברזל. מסילות ברזל במשקל של כ – 1,000 טון הורדו למנהרות להקמת מסילות הרכבות, ובנוסף להן הונחו מסילות לקווים החשמליים שסיפקו אנרגיה להנעת הרכבות. בהדרגה נפתחו קטעים מהקו, אך נדרשו כ – 4 שנות עבודה נוספות עד להשלמת מלוא הקו המקורי שתוכנן, והוא החל לפעול לכל אורכו בפברואר 1928.
מסילות רכבת הדואר התוו על ציר אחד מתחת למרכז הסואן של העיר לונדון, שנמתח ממזרח למערב. אורך הקו הראשי היה כ – 10.5 קילומטרים ועליו הונחו מסילות מקבילות שאורכם הכולל כ – 37 קילומטרים. הקו עובר תחת רחובות סואנים, ובהם רחוב “ליברפול” ורחוב “פדינגטון”, ותחת אתרי תיירות וקניות מפורסמים במרכז לונדון, ובהם המוזיאון הבריטי, רחוב “אוקספורד” וחנות הכולבו “סלפרידג’ס”. אמצע הקו היה תחת משרד מיון הדואר “מאונט פלזנט”, שם נבנה מתחת לאדמה אזור תחזוקה ואחסון לרכבות. במקום עומדים עד היום מנופים ומכונות תחזוקה, ומספר קטרים מפורקים. בשנת 1965 נפתח קו מתפצל מהקו העיקרי בעקבות בניית חדר מיון דואר חדש בכיכר “רטבון”. בתקופת השיא של רכבת הדואר היא חיברה 9 תחנות.
המנהרה הראשית של קו רכבת הדואר נבנתה, כפי שתוכנן, בעומק של 21 מטרים. המסילה עברה מעל ומתחת למנהרות הרכבת התחתית וצנרת הביוב של לונדון. התחנות שתחת סניפי מיון הדואר היו במפלס גבוה ממפלס המסילה הרגיל. בכניסות לתחנות, ההגבהות סייעו להאט ולבלום את תנועת הרכבות הנכנסות, וביציאות, הירידות סייעו להאיץ אותן להמשך דרכם.
הרכבות הזעירות כונו “מיני יורק”. צי רכבות הדואר הוחלף מספר פעמים במהלך שנות פעילותו בשל תקלות ובעיות תחזוקה. הרכבות נעו באופן אוטומטי מלא ללא נהגים מיום ייסוד הקו בתחילת המאה העשרים, ובשנת 1993 שולבה בתפעול הקו מערכת בקרת מחשבים. בכל אחת מהתחנות היה בקר האחראי על תנועת הרכבות במקטע הסמוך לבית המיון, ומשנת 1993 הייתה בקרה מרכזית ממוחשבת.
הרכבות הרגילות שעל הקו נסעו במהירות של כ- 60 קמ”ש, ועברו מפדינגטון ל-“ווייטצ’אפל” ב – 26 דקות, כולל עצירות במסופי הדואר. בשנים האחרונות לחיי רכבת הדואר הוכנסו דגמי רכבות חדשים, ובהן רכבת מהירה שנשאה דואר מהיר מרחוב “ליברפול” ל-“פדינגטון”, ועברה מסע של 6 מייל תחת לונדון בפחות מ 13 דקות. בממוצע עברה רכבת כל 4 דקות, חלק מהרכבות חלפו בחלק מהתחנות ללא עצירה, אך רובן עצרו בתחנות לפריקה והעמסה של דברי דואר. כשהרכבות נכנסו לתחנות הופעלו בלמיהן, ועובדי המסופים פרקו מהן מיכלים ושקים של דואר נכנס והעמיסו עליהן מיכלי דואר יוצא. מיכלי דואר מיוחדים הותאמו לקרונות רכבת הדואר. בתום תהליך הפריקה והטעינה מפעיל התחנה לחץ על כפתור ששחרר את הרכבת להמשך דרכה.
בימיו היפים, הקו פעל 22 שעות ביממה בימי עבודה, שלא כללו את ימי ראשון וימי חג. בשעתיים בהן הרכבות לא הופעלו ובימי השבתון בוצעו עבודות תחזוקה. בכל יממה, 260 אנשי צוות הפעילו את הרכבות. הרכבות הופעלו על ידי צוותים שעבדו ב – 3 משמרות. קו רכבת הדואר פעל במשך כ – 75 שנים בין פברואר 1928 עד 31.5.2003 והעביר מיליוני דברי דואר מידי יום.
במרבית שנות ההפעלה רכבת הדואר נחשבה הצלחה, אך בשנותיה האחרונות ערכו הכלכלי של הקו דימם, עד שב 7.11.2002, הדואר המלכותי הכריז על כוונה לסגור את הפעילות בקו. חלק מסניפי הדואר שהשתמשו ברכבת הדואר נסגרו והעתיקו את מקומם, ועד שנת 2003 רק 3 סניפים פעלו לאורכו. למרות יתרונות קו הרכבת הייחודי, שיקולים שונים גרמו לסגירת סניפי דואר שנהנו משירותיו, ובהם בעיות נגישות לכלי רכב. הקו שהתאים ללונדון הצפופה והמרוכזת בתחילת המאה העשרים, התגמד מול רשת הפצת הדואר בלונדון רבתי של תחילת המאה העשרים ואחת. הנימוקים לסגירת קו הרכבת היו חוסר כדאיות כלכלית, בהתחשב בכך שהקו גרם מידי יום להפסד של 1.2 מיליון ליש”ט. הדואר הבריטי טען שהובלת דואר ברכבת הייחודית יקרה כמעט פי חמש מהובלתו על הכבישים, ושאין כל תוחלת כלכלית בהארכת הקו מתחת לאדמה. איגוד עובדי קו הרכבת ניסה למחות ולשמר את פעילותו בטענות שהרכבות פועלות בשליש מהקיבולת שלהן וניתן לייעל את תפעולן, אך נראה כי היה ברור שגם אחרי שיפורים הפעלת הקו לא תהיה מוצדקת מההיבט הכלכלי. באופן רשמי התקבלה בשנת 2003 החלטה להקפיא את תפעול הקו ולא לחסל אותו, תוך ביצוע תחזוקה משמרת של מערכות התפעול. כיום לא נראה כי הקו ייפתח מחדש. הציוד במעבה האדמה נחלד ומתבלה, הטכנולוגיות מתיישנות, ועל הרכבות נגזר להיות קבורות למוות מעשי ושקט.
מקורות וחומר לעיון:
London Post Office Railway, Wikipedia
Post Office Railway a Film by Fred Ivey
The Post Office Railway, Mail Rail
Security Breach: The London Mail Rail, 24.4.11, Place Hacking, Explore Everything