“מנקרי עיניים” ו-“תוחבי חוטם”

טועה מי שסבור שעולם התחבורה מעוצב בויכוחים ענייניים, שקולים וקרים אודות צורכי ניידות או נגישות, או בדיונים מלומדים סביב יחסי המרה בין יתרונות וחסרונות טכנולוגיים. הויכוחים הלוהטים ביותר המעצבים את פני התחבורה הם ויכוחים רגשיים בין “מנקרי עיניים” לבין “תוחבי חוטם”.

“מנקרי עיניים”

ב – 29.4.11 התקיים בלונדון טקס חתונה מלכותי בין הנסיך וויליאם לבין בחירת ליבו קייט מידלטון, ועל פי הערכות צפו בו למעלה מ 2 ביליון אנשים ברחבי העולם. פרוטוקול הטקס כלל כמובן סמלי מלוכה ומעמד. הנסיך לבש בגדי ייצוג צבאיים שכללו חליפה אדומה, כובע מצחייה וכפפות לבנות – הלבוש המנוגד ביותר לכללי שדאות וחיילות, והנסיכה לבשה שמלת כלולות צחורה בעלת שובל ארוך המסתכן בטאטוא אבק המרצפות השחור. מחשבה רבה הוקדשה גם לכלי התחבורה בהם נע הזוג המלכותי – כרכרה פתוחה שנבנתה בשנת 1902 במיוחד עבור המלך אדוארד השביעי, רתומה לארבעה סוסים חסונים, הובילה את הנסיכים מכנסיית “ווסטמינסטר” לארמון “באקינגהם”. למקרה של מזג אוויר סגרירי הוכנה כרכרה חלופית סגורה שנבנתה בשנת 1881 ונרכשה לקראת הכתרת המלך ג’ורג’ החמישי. בסיום הטקסים בארמון “באקינגהם”, הזוג המאושר נסע להמשך החגיגות במכונית ספורט תכולה תוצרת “אסטון מרטן” של הנסיך מווילס. ברחובות לונדון הריעו לזוג אלפי אזרחים שחזו בנסיעתם, מלבד ביליוני אנשים ברחבי העולם שצפו בתהלוכה באמצעי התקשורת. מודל החיקוי התווה כיוון ברור, לכל זוג המבקש להידמות לנסיכים ביום חתונתם. לא משנה אם החתונה נערכת בכנסיית “ווסטמינסטר”, בגן הזית, הפקאן, הדקל, האיקליפטוס או האטד. נדרש לבוש נסיכותי לא פרקטי ושימוש במכונית חגיגית ומבהיקה מעוטרת בסרטים או בלונים המגויסת לצורך האירוע מבן משפחה קרוב או ממכר רחוק.

שימוש בכלי רכב מרשימים הוא אחת מצורות ההחצנה של החימדון – הליבידו, הוא מונע על ידי האנרגיות הנפשיות המעצבות את ההתנהגות והאגו האנושיים. הנעה זו קשורה לפי שיטתו של אבי תורת הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד, בדחפים מיניים מולדים ונרכשים. לא במקרה כלי רכב ייחודיים מילאו מימי קדם ועד ימינו תפקידים שונים בחתונות וטקסים מלכותיים, בין אם היו אלו כרכרות סוסים מפוארות או מכוניות יוקרה. לכלי רכב יש הקשר של רומנטיקה, גאווה, כיבוש ועוצמה, לא פחות מהקשרים שימושיים של ניידות ונגישות.

מה שמייחד את כלי רכב שהוא רכוש פרטי בולט של אדם הנע לראווה בחוצות הציבוריות. קשה להשיג את עוצמת ההקרנה הפומבית של כלי רכב נייד ומרשים באמצעות מכונת גילוח משוכללת, טלפון נייד, קופסת סיגרים מבוקרת לחות או מקרר יינות משובחים הנחבא במרתף. כלי רכב ראוותני ומוחצן הוא מקור ליוקרה וגאווה, ובכוחו לנקר מקנאה את עיניהם של נתינים המביטים בנסיכם, או של בני משפחה, חברים, רעים למועדון או כפופים במקום עבודה. “מנקרי העיניים” הם אלו הרוכשים כלי רכב במטרה מופגנת לשדר לסביבה את המסר “ראוני אנשים”, את עושרי, עוצמתי וגאוותי.

“תוחבי חוטם”

תחיבת חוטם היא התערבות סרת טעם בענייניו של הזולת. דוגמאות טיפוסיות לתחיבת חוטם מספקים דודות מבוגרות המכבידות בקושיות על אחיין או אחיינים ש-“עדיין לא התחתנו”, או “אנשי חינוך” התוחבים את אפיהם הביקורתיים לאתרי אינטרנט “חסרי תכלית” בהם צעירים גולשים. תכונת תחיבת החוטם, כמו התכונה לנקר עיניים, אינן קשורות למין, לגיל או למקצוע. מדובר בתכונות אנושיות הטבועות במינונים שונים בבני תמותה.

בדרך הכלל הציבור מגלה אדישות או מדכא את רגשות הקנאה בכלי הרכב של “מנקרי העיניים” באמצעות שליטה על רגשותיו וכיבוש יצריו לפי הציווי העתיק “לא תחמוד”, אך יש ורגשות הקנאה צפים בצורות מעודנות ותרבותיות, ובהן על ידי “תחיבת חוטם”. זיגמונד פרויד, תייג מצבי “סובלימציה” פסיכולוגיים כאשר דחפים ותשוקות שמקורם בליבידו נכבשים באופן חלקי על ידי מנגנוני הגנה פנימיים ומתועלים לצורות ביטוי מעודנות ומקובלות בחברה. “תחיבת החוטם” נגד “ניקור העיניים” של בעלי כלי רכב היא פעמים רבות “סובלימציה” של תגובות הקנאה. אך “תוחבי חוטם” לא יודו בקנאתם, אלא יבקשו להתערב בענייני הזולת ולהניע אותו מדרכיו בשם טובת החברה, בשם צווים חינוכיים, או בשם תחושות שליחות מנומקות. “תוחבי החוטם” מתריסים כנגד “מנקרי עיניים”, שאינם מוכנים להסתפק באמצעי תחבורה עממיים, במטרה לגרום ל-“מנקרי העיניים” להתבייש ברכבם במקום להתגאות בו.

תחיבת החוטם בתחום התחבורה מנומקת בטיעונים שונים: טיעונים מוסריים, ובהם הסכנות של תאונות הדרכים, או זיהום אוויר הנפלט מכלי רכב וגורם לסביבתם נזקים בריאותיים. טיעונים כלכליים, ובהם האשמת “מנקרי העיניים” בכך שהם מטילים הוצאות חיצוניות על אחרים, או גורמים לעליית מחירי הדלק בעולם. טיעונים סביבתיים, המקיפים טענות של פגיעה באיכות הסביבה, נזקים לאקלים כדור הארץ, פרבור וכרסום בשטחים הפתוחים, פגיעה בהתיישבות העירונית, ואף פגיעה במגוון הביולוגי. טיעונים בריאותיים, כולל השמנת בעלי הרכב כתוצאה מניהול אורח חיים עצל מפעילות גופנית בחסות  כוחות מנועיים.

ריבוי פנים בעמדות “מנקרי העיניים” ו-“תוחבי החוטם”.

התפקידים של “מנקרי העיניים” ו-“תוחבי החוטם” מתחלפים בין אנשים שונים מעת לעת, ואף אותו אדם יכול לשחק את שני התפקידים בהקשרים שונים או בתקופות שונות בחייו. ישנם “מנקרי עיניים” מובהקים שלא מסתפקים בעמדה זו ומשלבים אותה עם “תחיבת חוטם”, ולהיפך, “תוחבי חוטם” מתחסדים שהם גם “מנקרי עיניים”.

* ניתן למצוא “מנקרי עיניים” שאינם מסתפקים ביוהרה בה בחרו והם תוחבים את חוטמם בביקורת על אלו שאינם מזדהים עמם או מעריצים אותם. כזו היא לדוגמא אמרה המיוחסת, (יש לציין כי ייחוס זה מוטל בספק רב), לראש ממשלת בריטניה לשעבר, הגב’ מרגרט תאצ’ר, לפיה “אדם מעל גיל 26 הנוסע באוטובוסים הוא מפסידן”. או התרסה של בעל רכב יוקרתי בחברו “מדוע אתה ממשיך להשתמש בגרוטאה שלך?” או, “אינך זכאי לרכב ליסינג מהמעסיק?”. אמרות כאלו משלבות סנוביזם בהתערבות סרת טעם בניהול אורח חייו של הזולת.

* ישנם “מנקרי עיניים” התוחבים את אפם בעסקי זולתם בטיעונים סביבתיים. כאלו לדוגמא הם בעלי כלי רכב כלאיים או כלי רכב חשמליים מפוארים המבקרים את מוגבלי האמצעים העושים שימוש בכלי רכב מיושנים ומזהמים יחסית. קשה להסכים לתחיבת אף זו כאשר “מנקרי העיניים” מתעלמים מההשפעות הסביבתיות השליליות של כלי הרכב המפוארים על צריכת הקרקע, הגודש בדרכים או זיהום על ידי סוללות חשמל וצריכת חשמל. קשה גם להתעלם מההיבטים השליליים של יצירת מעגל קנאה המתחולל על ידי “מנקרי העיניים” ומהשלכותיו הרחבות על הסביבה.

* “מנקרי עיניים” אחרים סבורים שהם מצילים את העולם במכונית חדשה הצורכת ליטר דלק כל 20 קילומטרים, ומטיפים לאחרים הנוסעים בכלי רכב מיושנים הצורכים ליטר דלק כל 10 קילומטרים, וכל זאת גם אם הנסועה של הזולת נמוכה בשליש מזה של “מנקר העיניים”.

ביקורת מוצדקת על כלי הרכב של “מנקרי העיניים”, עשויה לחרוג מגבולות הטעם הטוב ולהפוך ל-“תחיבת חוטם” בענייני הזולת, כאשר היא מלווה בצביעות, החושפת שתוחבי החוטם אינם מצליחים להסוות היטב ולעדן  את בעירת הקנאה המניעה אותם, או שהם מבקשים בעצמם לנקר עיניים בכלל, ובמיוחד את עיניהם של “מנקרי העיניים”.

* דוגמא ל-“תוחבי חוטם” ה-“מנקרים עיניים” הם אלו המקיפים את התבל בטיסות למקומות אקזוטיים כמו באלי או קנקון כדי להציל את היקום מהתחממות גלובלית ואת “החממה”, מפליטות פחמן מכלי רכב. במקרים רבים הפחמן שפולט נציג סביבה בטיסותיו לועידת אקלים עולה על זה של יומם שירכב על אופניו לעבודה כל ימי חלדו.

* ישנם “תוחבי חוטם” המתנגדים באופן גורף לשימוש בכלי רכב מנועיים ותמיד יטענו כי בעלי כלי הרכב מעמיסים על החברה והסביבה “הוצאות חיצוניות”, גם במחוזות שבהם צרכני הרכב משלמים ביתר את “חובם” לחברה במסים גבוהים על רכישת כלי רכב, מסי דלק, ביטוחים שונים ואגרות רישוי וחניה. “תוחבי חוטם” אלו יתעלמו מ-“התרומות החיצוניות” של בעלי הרכב לחברה ולסביבה, ומשיעורי המס הגבוהים המוטלים על צריכת תחבורה פרטית, אשר עולים פי כמה בהשוואה לאלו המוטלים ונלווים לכל מוצר צריכה אחר.

* בהעלאת טענות כי כלי רכב גורמים להשמנה יש יותר מקורטוב של “תחיבת חוטם”. ינהל כל אזרח את חייו כרצונו – ברצותו ישמין, ברצותו ירזה, וימנע חברו לתחוב את חוטמו לצלחת, להרגלי התזונה או למכון ההרזיה של זולתו. מעטים מבקשים לסבסד מכוני ספורט או הרזיה, אך רבים יותר קוראים להתרחק מכלי רכב מנועיים בשם הדאגה לבריאות הציבור.

* “תחיבת החוטם” הייחודית והמוגברת ביחס לשימוש בכלי רכב מנועיים עשויה להסביר מדוע חסידים רבים של איכות הסביבה מעלים התנגדות קולנית דווקא לכלי רכב פרטיים מנועיים, אך לא למוצרי צריכה אחרים. מדוע לא נשמעות מחאות קולניות נגד שימוש במכונות כביסה, מדיחי כלים, תנורי אפיה ביתיים או מקררים? ההסבר המסתבר הוא נוכחותם של כלי הרכב הפרטיים בחוצות העיר והשפעתם המרגיזה ומנקרת העיניים, המעוררת תגובות רגשיות נגדיות.

תמציתו של דבר, קיים מתח ומאבק מתמיד בין “מנקרי העיניים” לבין “תוחבי החוטם”. “מנקרי העיניים” מבקשים להאדיר את האגו באמצעות ראוות כלי רכב. מנגד, “תוחבי החוטם” מתעלים ומעדנים רגשות קנאה וקיפוח לניסיונות לפגוע באגו של “מנקרי העיניים” ומנגד פועלים כדי לרומם את האגו של עצמם. תיוג זה של “מנקרי עיניים” ו-“תוחבי חוטם” הוא פשטני וסכמטי, אך יש בו כדי להציב זרקורים על כך שמאחורי ויכוחים לוהטים בתחום התחבורה נחבאים רגשות סוערים ולא רק חשיבה קרה. להט הויכוח הרגשי פוגע ברציונאליות של השיח הציבורי בנושאי תחבורה ומסיט את העניין משיקולים תועלתניים ושכלתניים כמו איכות הניידות והנגישות, הבטיחות בדרכים או היעילות התפעולית והכלכלית של התחבורה לשיקולים רגשיים מוסווים המספקים דלק למלחמה הניטשת בין “מנקרי העיניים” ל-“תוחבי החוטם “.

Leave a Reply