רקמה תחרותית בריאה

למוסדות כלכליים וחברתיים קיימת נטייה טבעית לקבע ולשמר הסדרים יציבים, מהם נהנים בעלי עניין השולטים ומנהלים את הממסד והשיטות הקיימות. שמירת הקיים מועילה ליציבות הכלכלית והחברתית ובמיוחד למעטים המפיקים מהם טובות הנאה, אך יחד עם זאת מזיקה לרבים שעשויים ליהנות מחדשנות ויצירתיות המחייבות שינויים. רקמה חברתית וכלכלית בריאה מחייבת לשמור על תחרותיות והתחדשות מתמידים הצומחים מהבסיס הקיים.

במרבית הרקמות הבריאות של בעלי החיים והצמחים קיימת כל העת התחדשות של תאים לצד תאים קיימים, תוך שמירה על חיוניות. גם רקמות חברתיות וכלכליות בריאות דורשות התחדשות מתמדת, ובמקומות בהם ההתחדשות אינה קיימת שולטים החולי והניוון וצומחות יבלות. ברקמות חברתיות וכלכליות קיימת נטייה של תאים ממוסדים לשמור על קיומם ולמנוע תחרות המאיימת על מקומם מצד תאים חדשים המבקשים להשתלב ולהיבנות ברקמה החיה.

הקיבעון היחסי השולט על האמצעים והשיטות הנהוגים בתחבורה מעיד על ניוון. מצב זה אינו נובע רק מרצון לשמור על יציבות וביטחון, אלא מכוחם של מיעוטים ממוסדים לשמר שיטות קיימות, גם כאשר רבים עשויים ליהנות מהתחדשות וצמיחה על ידי שיטות ואמצעי תחבורה חדשים. מניעת שיטת השינוע באמצעות מכולות בתחבורה הימית והיבשתית היא אחת הדוגמאות להתבצרות של בעלי עניין בממסד קיים לשימור שיטות ותיקות ומוכרות, וקושי להסתגל ולאמץ חדשנות ושינויים מועילים. אימוץ השיטה מראה כיצד התחדשות של תאים כלכליים תורמת לבריאות הרקמות.

במשך אלפי שנים מאז ימי הספנות הקדומה, שינוע מטענים ימיים נערך במארזים סגורים בצורות שונות שממדיהם נבנו בקנה מידה אנושי. מארזים אלו כללו סוגים שונים ומגוונים של תיבות, ארגזים, חביות, כדים או שקים, אשר הוטענו ונפרקו בעיקר בעבודת כפיים על ידי סווארים מיומנים לתאי מטען וצובר שנבנו בבטני הספינות והאוניות. בדרך כלל כל מארז הונף בנפרד מהרציפים לאוניות ושם נדרש למצוא לו מקום. במשך השנים נוספו לעזרת עובדי הנמל אמצעים טכנולוגיים שונים, כמו מנופים ועגלות, שסייעו להם בביצוע עבודות הטעינה והפריקה, אך מלאכה רבה ומטענים כבדים הועמסו על גבם וכפיהם של עובדי הנמל. עד שנות החמישים של המאה העשרים, התובלה הימית שמרה על טכניקות ארכאיות, גוזלות זמן, עתירות כוח אדם ומבוססות בעצימות על עבודת כפיים. בתהליכי הטעינה והפריקה, האריזות סבלו מנזקים ומגניבות, והמטענים השונים דרשו הקמת מחסנים גדולים באזור הנמלים הימיים ושטחי פריקה וטעינה נדיבים.

ענף הספנות פעל באופן שמרני ביותר, אם לא נוקשה ומוגבל, ודחה הצעות שונות לשינויים ולשיפורים. הענף התנהל על בסיס התחושות שהתייעלות תגרום לצמצום היקף המחזורים הכספיים שהוא מגלגל או לקיצוצים בכוח האדם המועסק בו, אך לא תגדיל את נפח המטענים הימיים הכולל ולא תתרום לשיפור רווחיות התובלה הימית. ההנחה הייתה שמיעילות משופרת ייהנו בעיקר הלקוחות של התובלה הימית, אך לא בעלי העניין המפעילים את הענף. התרבות העסקית בענף הספנות שאפה לשמור על השיטות הקיימות, מבלי לנסות חידושים שכרוכים בהם סיכונים. התובלה הימית התנהלה על בסיס מונופולים של חברות ספנות ותעריפי הובלה קבועים, בסיוע תמיכות ממשלתיות, על ידי ממשלות שראו בספנות נכס אסטרטגי. ההנחה הרווחת הייתה שההסדרים הנהוגים מיטיבים עם חברות הספנות, הממשלות ואיגודי העובדים בענף – איש מבעלי עניין אלו לא הוטרד מכך שניתן לייעל את השירות או להוזיל את המחיר לציבור הצרכנים של התובלה הימית. ציבור רחב של צרכנים לא השתתף כלל בקביעת כללי המשחק בענף ושילם את המחיר הנדרש, בעל כורחו, ובהעדר חלופות, ברירות ותחרות.

התובלה הימית חצתה אוקיאנוסים באיטיות במשך שבועות רבים ורגישותו של ענף הספנות ליעילות במונחי זמן הייתה נמוכה ביותר. אוניות עגנו שבועות רבים בנמלים כשהן נטענות או נפרקות מסחורות. בעלי האוניות ומנהלי הנמלים הימיים לא התרגשו ממשך הזמן בו האוניות חנו סמוך לחופים, תפסו את מרחב נמלי הים ולא קיימו את ייעודם העיקרי להפליג בימים ולשנע מטענים.

יעילות התובלה הימית נמדדה במונחי חלל ונפח מטען. כדי להגביר יעילות נערכו העמסות מדוקדקות שמטרתן לנצל את מרחבי ההעמסה בבטן האוניות. הסבלים נדרשו לנצל באופן יעיל את מתווי העקומות, או גרמי המדרגות שבאוניות, כשחבילות, ארגזים, חביות או שקים הוטענו בכל פינה הניתנת לניצול. בין השאר, מסיבה זו נכשלו ניסיונות מוקדמים לעשות שימוש במכולות. משום שהן חסמו מעברים והפחיתו את כושר ניצול החללים באוניות שלא הותאמו לקליטת תיבות גדולות. בניית אוניות סוחר היא עסק מורכב ויקר. שנים רבות התובלה הימית הסתמכה בעיקר על אוניות מטען צבאיות שיצאו משימוש ונמכרו בזול לשוק האזרחי. אוניות אלו תוכננו לצרכים צבאיים וציי הסוחר הסתגלו למבני האוניות הקיימים ולא העלו בדעתם לערוך בהם שינויים מבניים כדי לייעל את שיטות ההעמסה או האחסון.

הרעיון של שינוע מטענים ימיים בתוך תיבות גדולות ואחידות לא נשמע כעניין מהפכני ומתוחכם במיוחד, ומתחילת המאה העשרים הוא הוצע מידי פעם על ידי גורמים שונים, אך לא זכה להצלחה מסחרית. גם כאשר חלק מבעלי האוניות הבין כי יתכנו יתרונות במעבר להובלה באמצעות מכולות, מימוש הרעיון היה קשה לביצוע. מעבר למכולות דרש שיתוף פעולה מצד גורמים שונים בענף התובלה, מלבד בעלי האוניות – המכולות דרשו התאמה של אוניות, משאיות, קרונות רכבת, מנופים ותכנון מותאם של נמלים ימיים. כאשר רק חלק מהשחקנים השכילו להבין ולהסכין לאמץ את היתרונות של הובלה במכולות, אך אחרים לא נרתמו לנושא, לא ניתן היה לנצל את מלוא היתרונות של תובלת המכולות במורד תהליך השינוע, והחסמים מנעו ביצוע שינוי מקיף.

את התרומה המשמעותית למעבר לשילוב מכולות בענף הספנות סיפק גורם חיצוני שלא היה חלק טבעי מהשחקנים הותיקים בענף. מלקום מקלין היה אמריקאי שהחל את דרכו המקצועית כנהג משאית ובנה חברה משגשגת להובלה יבשתית באמצעות צי משאיות. כנהג משאית וכבעל חברת משאיות, מקלין חווה על בשרו את התסכול שנגרם במהלך שעות רבות של המתנת נהגי משאיות לפריקה וטעינת מטענים בנמלי הים על המשאיות. עבודות הפריקה והטעינה ולוחות הזמנים נערכו ללא כל רגישות לשעמום ולבטלה המאולצת של הנהגים והמשאיות שנאלצו להמתין. מקלין הבין כי העבודה בנמלי הים נערכת באופן שיטתי ומובנה בחוסר יעילות משווע. בשנת 1954 מקלין מכר את עסקי ההובלה שלו ומאוחר יותר רכש חברה להובלת ימית. החברה של מקלין הייתה בעלת מספר ספינות שייעודם לא היה תנועה החוצה אוקיאנוסים, אלא הובלת מטענים לאורך קווי החוף בארצות הברית. באותה תקופה עסקי ספנות החופים הלכו וגוועו בעקבות תחרות מצד חברות ההובלה היבשתית, שהצליחו באמצעות ציי משאיות להגיע ליעילות גבוהה יותר ולספק ללקוחות שירות מהיר ותחרותי לזה של הספינות. מקלין היה עתיר הון ממכירת עסקי המשאיות והחליט להמר על כניסה לענף גווע על בסיס הנחה שיוכל לרכוש ספינות במחירי מציאה, לשפר את יעילות הענף ולהפיק רווחים. אחד הרעיונות של מקלין היה לייעל את ענף הובלת החופים באמצעות שילוב של מכולות לצי הספינות. בשנת 1956 יצאה הפלגה ראשונה של אונית תובלת חופים מניוארק ליוסטון, כשהיא עמוסה במכולות מטען עשויות מתכת. לפי חישוביו המוקדמים של מקלין השימוש במכולות באותו מסלול היה צפוי לחסוך 75% מעלויות ההובלה בהשוואה לשיטות המיושנות. תוך זמן קצר, ובשילוב שיפורים נוספים, מקלין הצליח לחסוך עלויות גבוהות הרבה יותר שהגיעו לעתים אף ל – 94 אחוזי חסכון. מקלין החזיר את העטרה של ספנות החופים ליושנה והחזיר את כושר התחרות של ספנות זו בעסקי התובלה היבשתית, שאת יתרונותיהם וחסרונותיהם הכיר היטב.

התקדים והעדויות שסיפקה החברה של מלקום מקלין בכל הקשור ליעילות של תובלה ימית באמצעות מכולות לא הספיקו כדי לשכנע את השחקנים בענף הספנות בדבר הכדאיות לשלב מכולות באופן נרחב לענף. אנשי העסקים, הפוליטיקאים ואיגודי העובדים ניהלו מלחמה עיקשת ויצרו חזית של סירוב לשילוב מכולות בספנות המסורתית. בסופו של דבר התחולל השינוי כאשר תנאי הזמן והנסיבות בשלו. בתקופת מלחמת וייטנאם, ארצות הברית נדרשה לשלח מטענים רבים במהירות מארצות הברית לחופי יפן ווייטנאם. אוניות מכולות ענו לדרישות, וכעבור זמן נוצלו להובלת מטענים במכולות ממזרח אסיה כאשר חזרו לארצות הברית. ספנות יעילה וזולה זו תרמה להגדלת הסחר בין ארצות הברית לבין מדינות דרום מזרח אסיה, ולצמיחת התעשייה בעיקר ביפן, קוריאה ובסין.

כיום נפח המסחר העולמי גדל ורובו מבוסס על הובלת מכולות, שמיעילותה נהנים מרבית אזרחי העולם. המכולות מוטענות ונפרקות בנוחות במפעלים או במחסנים בלב מדינות ולא דווקא סמוך לנמלי הים. המכולות משמשות כמחסנים ניידים והן חוסכות הקמת מחסני פריקה וטעינה ושלבים של פריקה וטעינה במעברים מאמצעי תובלה שונים, כולל המעבר מהתובלה היבשתית לימית. בשנת 1956 העמסת טון מטען על אוניה בשיטות המסורתיות עלתה 5.86 דולר בזמן שהטענת טון באמצעות מכולות עלתה רק 16 סנט לטון. המכולות מייעלות את רצף תהליכי התובלה, הן מותאמות להובלה על קרונות רכבת או משאיות, להעמסה באמצעות מנופים ייעודיים, וניתן לערום אותן זו על זו.

תהליך החדירה הקשה של שיטת תובלת המכולות לענפי ההובלה, ובפרט להובלה הימית, ממחיש כי לא תמיד נכון לייחס לבעלי ניסיון ולשועלים ותיקים בענפי כלכלה שונים בינה יתרה. לעתים, דווקא גורמים חיצוניים וחדשים מזהים חולשות מובנות, שליבם של הגורמים הותיקים והשמרניים גס בהם. לעתים דווקא התמימים, שאינם מבינים כראוי את מנגנוני שיווי המשקל הקיימים בענפים מסוימים, מסוגלים לזהות פגמי תפעול מובנים ומושרשים. כדי שחדשנות ויצירתיות יתקיימו בצד יציבות נדרש לשמור על בריאות הרקמות החברתיות והכלכליות על ידי מבנים המאפשרים התחדשות מתמדת במקומות שאלמלא כן מצמיחים יבלות או חלילה גידולים ממאירים.

מקורות וחומר לעיון:

Malcom McLean, Wikipedia

Leave a Reply