כבילה בין דורית

ההיסטוריה האנושית מבוססת על מורשת ידע ורכוש שכל דור מוריש לדורות שאחריו. מורשת זו מצטברת ומעצימה את האנושות. התחכמויות מודרניות מאפשרות לדורות הקיימים ליצור התחייבויות המקפחות או כובלות את צאצאיהם. מכירת הזכות להפעיל ולגבות את דמי החניה מהמדחנים בעיר שיקאגו למשך 75 שנים, היא דוגמא מעניינת הממחישה עד כמה תעלולים פיננסיים יכולים להתרחק מהשכל הישר.

בתלמוד הבבלי, מסכת תענית (כ”ג, ע”א) מובא מפי רבי יוחנן סיפור על חוני המעגל שהלך בדרך וראה אדם שנטע חרוב. אמר לו: כמה שנים טעון העץ בפירות? השיב לו: עד שבעים שנים. אמר לו: האם פשוט לך שתחייה שבעים שנים? השיב לו אותו אדם: מצאתי את העולם עם חרובים. כמו ששתלו לי אבותיי כך שותל גם אני לצאצאי. מעשה זה ממחיש את השכל הישר שהנחה דורות רבים שנטעו עצים לעצמם ולדורות הבאים ואכלו מפירות העצים שנטעו אבותיהם. הם הבינו שהעולם התקיים לפניהם ועתיד להתקיים אחריהם, מבלי לערוך חשבונאות בין דורית מדוקדקת של השקעה ותשואה על פירות העצים.

נדמה שהעולם המודרני – המפתח נדבכים של מנגנונים פיננסים מתוחכמים ומניפולטיביים, נוסחאות מתמטיות מורכבות וטיעונים מפותלים וערמומיים להצדקת עסקי מימון ומכשירים פיננסיים חדשניים – מתנתק ומתרחק מהחשיבה הפשוטה ומהשכל הישר. חלק נכבד מהמשקיעים, הכלכלנים ואנשי הכספים המודרניים בוחנים כל השקעה במבחני תשואה בערכים חשבונאיים ומתמטיים, המנותקים מערכי מוסר ותרומות או נזקים חברתיים. עסקת המדחנים שערכה עיריית שיקאגו עשויה להמחיש עד כמה ניתן להתרחק מהשכל הישר.

בשנת 2008 גיבש ראש עיריית שיקאגו באותה עת הצעה להפריט את הפעלת מדחני החנייה בעיר. בעיר היו כ – 36,000 מדחנים שדרשו תפעול שוטף, תחזוקה, מכירת אסימוני חניה, איסוף האסימונים מהמדחנים ושאר טרדות הכרוכות בהפעלת מדחני חניה. המדחנים לא היו רק עניין מטריד לעירייה ולתושבי העיר, אלא גם מקור הכנסה בלתי מבוטל. ראש העירייה, שהיה חסיד של הפרטת שירותים ונכסים ציבוריים לשוק הפרטי הניע מהלך שבמסגרתו פרסמה עיריית שיקאגו מכרז ציבורי שפנה לשוק הפרטי בהצעה לרכוש את הזכות להפעיל את מדחני החניה העירוניים ולגבות את דמי החניה שנקבעו על ידי העירייה במשך 75 שנים. תנאי המכרז התבססו על העיקרון המקובל לפיו ההצעה במחיר הגבוה ביותר תזכה במכרז.

אגף התשתיות של ענק הפיננסים מוול סטריט, “מורגן סטנלי”, השתתף במכרז כנציג ומארגן של קבוצת משקיעים שלבסוף זכתה בו. אנשי הפיננסים למדו את תנאי המכרז, הכינו מצגות ותקצירי מנהלים ותרו אחר משקיעים הולמים כדי לגלגל אליהם את מימוש המכרז תמורת עמלת תיווך וייזום נאה. קונסורציום של משקיעים שהתאגד תחת השם “המדחנים של שיקאגו בע”מ” זכה בזיכיון להפעיל את המדחנים בשיקאגו תמורת 1,156,500,000 דולרים ששולשלו במזומן לעיריית שיקאגו. התאגיד זכה בזכות לגבות את דמי החניה בעיר במשך 75 השנים – 2009 – 2084. לאחר שהליכי המכרז הושלמו ונקבע הזוכה, הובא העניין לאישור מועצת העירייה. לחברי העירייה ניתנו יומיים ללמוד את הנושא ולאשר את המכרז ואת הזוכה. לחברי מועצת העיר לא היה זמן לבחון את הנושא, הם חשו כי לאחר סיום ההליכים יש לגבות את המהלך, והזוכה אושר על ידי מועצת העירייה. לאחר הזכייה הסתבר כי המשקיע העיקרי בקונסורציום המשקיעים שארגן “מורגן סטנלי”, שעמד מאחורי ההצעה ותשלום תמורת העסקה, הוא זרוע ההשקעות הממלכתית של אבו דאבי.

לאחר מעשה, הפרטת הפעלת מדחני החניה בעיר שיקאגו עוררה ביקורת חריפה כנגד ראש העירייה שנעה בין האשמות בשחיתות לבין איוולת וכסילות. לביקורת זו הצטרף מבקר העירייה שהגיש דו”ח המפרט כשלים שונים שליוו את המכרז ומימושו. לא די בכך שכל המהלך היה נתון לביקורת, העברת הזיכיון לוותה בכניסה לתוקף של החלטה מוקדמת של מועצת העיר להעלות את תעריפי החניה בעיר, ובריבוי תקלות מכאניות במדחנים, אשר הכעיסו את תושבי העיר.

מבקר העירייה כלל בדו”ח הביקורת על הפרטת הפעלת המדחנים טענות כי המחיר שהושג במכרז היה נמוך מידי והתמורה הראויה הייתה צריכה להיות כמעט כפולה. מבקרים אחרים הפליגו וטענו כי העירייה הייתה יכולה לקבל סכום הכפול כמעט פי 4 ממה שקיבלה. אך נדמה שהבעיה השורשית אינה הצלחת המכרז, אלא עיוות יסודי בעצם קיומו, והכוונה לקיבוע ארוך טווח של מנגנוני החנייה וההסדרים הכלכליים הכרוכים בהם לשלושה דורות. כל השחקנים שנטלו חלק בהליכי המכרז לא נתנו ליבם לעובדה שדור נוכחי מקבע הסדרים לתקופה של 75 שנים, שנועדו לחייב את בניו, נכדיו ושילשיו. האם ניתן לקבוע תעריפי חניה עירוניים מראש לתקופה כה ממושכת של 75 שנים? האם קיימת ערובה שהתנאים הקיימים שיצרו את הסדרי החניה יתקיימו בעוד 75 שנים? האם תכנון העיר העתידי ישמור על הסדרי החניה? האם הסדרי התנועה יישארו שנים רבות ללא שינויים? האם רשויות האכיפה העירוניות יאכפו את הסדרי החניה? האם העיר תהייה רשאית לאסור חניה בימי חגים ופסטיבלים? האם המדחנים יונצחו ולא יוחלפו באמצעים פשוטים, זולים ויעילים יותר? האם כלי הרכב יהיו זהים לאלו הקיימים כיום וידרשו מקומות חניה?

נדמה שבלהט המהלכים לקבע עסקה עתירת הון וארוכת טווח, איש מהצדדים המעורבים לא נתן ליבו לא רק לסיכונים הכרוכים בהתפתחויות עתידיות, אלא גם לכך שתנאי החוזה המוסכמים יצרו לבעלי העניין ציפיות לקיבוע העתיד, כך שיישאר במתכונת המוכרת לדור הנוכחי, למרות שיש להניח שדורות העתיד יבקשו לבצע שינויים ושיפורים.

אם לא די בכך שדורות העתיד קופחו על ידי התפיסה הבסיסית שביסוד המכרז המתייחס למדחנים של שיקאגו, הם קופחו על ידי מימושו הלכה למעשה. כאשר המכרז נערך ואושר, הציגה העירייה תוכניות לפיהן תמורת העתק ממכירת ההכנסות מהמדחנים למשך שלושה דורות תיועד להשקעות ארוכות טווח, כמו שיפור תשתיות דרכים וגשרים או הפקדה בקרנות הון ארוכות טווח, מהם ייהנו גם הדורות הבאים. אלא שבפועל הסתבר מהר מאוד שאפשר לעשות שימוש קל בכסף שהוזרם לעירייה לכיסוי גירעונות שוטפים. בתוך כשנתיים התמוסס בתקציביה של שיקאגו הון של מעל מיליארד דולר שהתקבל ממכרז המדחנים, מבלי שיועד לטובת הדורות הבאים.

מכרז המדחנים של עיריית שיקאגו הפך לסמל ביזיון ההפרטות בארצות הברית, אך עיקר הבעיה לא הייתה ההפרטה לכשעצמה, אלא טווח ההפרטה ואופן מימושה. עיריית שיקאגו הפרה את ההסדר: “כשם ששתלו לי אבותיי, כך שותל אני לצאצאי”, היא מכרה את הפירות שישלמו צאצאיה בעתיד, ויצרה מנגנון הפרטה המקבע מציאות קיימת ולא אידיאלית, לשנים רבות. כאשר יבקשו הבנים והנכדים לבצע בעתיד רפורמות במדיניות החניה והתחבורה הם יגלו כי הוריהם חתמו על “חוזה עם השטן”, ולא בנקל יתיר בית המשפט להפר את ההסדר עם זכיין שכבר קיים את חלקו בחוזה.

מקורות וחומר לעיון:

Why Does Abu Dhabi Own All of Chicago’s Parking Meters? Max Fisher, 19.10.2010, The Atlantic Wire

Chicago Parking Meters Mishap: Successful “Fiasco”, Stephen Goldsmith, 20.1.2010, Governing.com

The Real Chicago Way, Thomas Frank, 8.12.2009, The Wall-Street Journal

Report of Inspector General’s Findings and Recommendations: An Analysis of the Lease of the City’s Parking Meters, Office of the Inspector General, City of Chicago, 2.6.2009.


Leave a Reply