היכן גל החדשנות הבא בתחבורה

מסוף המאה השמונה עשרה טכנולוגיות התחבורה הציגו תבניות דומות של גלי חדשנות מהפכניים בערך כל 55 שנים. לפי תבניות אלו בתחילת המאה העשרים ואחת היה אמור לעלות גל חדשנות חדש בעולם התחבורה, אך בשנת 2011 גל זה עדיין לא מגובש וברור. האם דפוס התבניות הישנות חדל להתקיים? ואם לא, היכן גל החדשנות הבא בתחבורה?

בתחומי הכלכלה והטכנולוגיה תועדו והוגדרו תופעות מחזוריות של גלי זריחות ושקיעות. ענפי כלכלה או טכנולוגיה – ובדרך כלל בזיקה הדדית – מתחילים בצמיחה מגרעין תפיסתי בסיסי חדש, מעפילים מעלה, מתייצבים באופן מתון עד לנקודת רוויה וקיפאון ושוקעים לשפל. שקיעת הגלים העולים נגרמת על ידי גלים טכנולוגיים או כלכליים חדשים, אשר מתרוממים ודוחקים גלים קודמים עד לדעיכתם.

לתנועות הכלכליות הגליות נמצאו תכונות אופייניות. כאשר גל קיים מגיע סמוך לשיאו ולשלב הקיפאון, הטכנולוגיות המובילות את הגל לא תמיד נמצאות ברוויה, ותחליפים מתחרים עדיין אינם בשלים ואינם מושכים די לקוחות מהטכנולוגיות הנמצאות באזור שיא הגל. בשלב זה הטכנולוגיות הקיימות בוגרות, הן איבדו את הזוהר וה-“הסקס אפיל” שליוו את התבגרותן, אך עדיין קשה לזהות טכנולוגיות מתחרות מגובשות והזדמנויות השקעה חדשות, בשלות וטובות. כאשר הביקוש לאשראי נמוך בשל חוסר ודאות עתידי ודמדומי הטכנולוגיות הקיימות, קל יותר לקבל אשראי ושיעורי הריבית יורדים. כאשר מתחיל להתגבש כיוון חדש מוביל מתגבשת עמו פעמים רבות התלהבות מופרזת לעשיית רווחים קלים באמצעות אשראי זמין וזול וכך מתנפחות בועות ספקולטיביות, הכוללות עלייה מופרזת ברמות החוב ומחירים גבוהים, המבוססים על ציפיות אופטימיות מופרזות. טבען של בועות כלכליות שהן מתפוצצות כאשר אופטימיות מופרזת נתקלת בשכבת סלע המציאות המתון, ופעמים רבות מוחלפת במרה שחורה, שאף היא מופרזת. לכן תיקון הבועות נערך פעמים רבות בתהליכי משבר חדים ולא כתיקון מתון. בשלב התנפחות הבועות, המחירים עולים והאשראי זול, והן מתפוצצות כאשר המחירים יורדים, סיכוני האשראי גדלים והאשראי מתייקר.

כלכלן רוסי בשם ניקולאי קונדרטייב, פרסם בשנת 1925 את ספרו “המחזורים הגדולים של הכלכלה”, וזכה להימנות עם הראשונים שהציגו ותיעדו תצפיות על תופעות כלכליות של מחזוריות גלית. על שמו של קונדרטייב הוגדרו “גלי קונדרטייב” כגלים מחזוריים בכלכלת העולם, כאשר אורכו של כל גל הוא סדר גודל של 40 – 60 שנים. ג’וזף שומפטר היה כלכלן ואיש מדעי המדינה, אשר שכלל בשנות השלושים של המאה העשרים את הרעיונות של קונדרטייב. שומפטר הדגיש את החשיבות של החדשנות הטכנולוגית ככלי המשפיע על שינויים כלכליים, וטען שהגלים הכלכליים קשורים בגלים הטכנולוגיים.

גל קונדרטייב הראשון מיוחס לסוף המאה השמונה עשרה עם תחילת המהפכה התעשייתית וחדירת מנועי קיטור לתעשיית הכותנה, באמצע המאה התשע עשרה החל לעלות גל מסילות הברזל, בסוף המאה התשע עשרה גל הנדסת החשמל והכימיה, אחר כך גל מכוניות הנעות באמצעות מנועי בעירה פנימית המוזנים בדלקים, ומאוחר יותר גל טכנולוגיות המידע.

מהמאה השמונה עשרה, התנועה הגלית בתחום התחבורה די ברורה והולמת מחזורים שאורך הגל שלהם כ – 55 שנים. גל תעבורת התעלות התרחש בתקופה 1787 – 1842, גל ספינות הקיטור ורכבות הקיטור הנעות על מסילות ברזל בתקופה 1842 – 1897, גל הרכב הפרטי, המנועים החשמליים ומנועי הבעירה הפנימית בשנים 1897 – 1959, שלווה בסלילת תשתית כבישים לכלי רכב פרטיים וציבוריים. בשנים 1939 – 1982, צמחו פרברים, קטרי קיטור הוחלפו בקטרי דיזל והתרומם גל של תעופה אווירית מסחרית. הגליות התקיימה גם בתחבורה המימית, אשר עברה גלים טכנולוגיים של מעבר מספינות מפרש, לספינות קיטור ולספינות המונעות באמצעות מנועי בעירה פנימית.

סזאר מארצ’טי הוא מדען בכיר יליד איטליה, איש אשכולות בעל השכלה רחבה, תחילה בתחומי הפיזיקה והכימיה ואחר כך במגוון תחומים נוספים. מארצ’טי שימש בין השאר מדען בכיר במכון הבינלאומי לניתוח מערכות יישומיות בלוקסמבורג. בין פרסומיו הרבים הוא חקר וניתח מודלים חזויים בנוגע למערכות חברתיות וכלכליות, כולל אוכלוסייה ותחבורה, מהלכים היסטוריים, ועוד. בספטמבר 1987 מארצ’טי פרסם חיבור בשם “על תחבורה באירופה: 50 השנים האחרונות ו – 20 הבאות”. במאמרו, מארצ’טי ניסה להיות חכם הרואה את הנולד ולחזות אלו שינויים יחולו בתחבורה באירופה בין השנים 1987 – 2007. בין השאר, מארצ’טי טען כי הסתיים “גל קונדרטייב” בתחבורה הקרקעית, כי הרכב הפרטי הגיע לרוויה בארצות הברית כבר בעשור של 1960, וחזה כי רכבות ריחוף מגנטי “Maglev”)) מהירות יהיו גל הטכנולוגיה העולה ברחבי אירופה.

כיום, “בחוכמה שלאחר מעשה”, נראה שסזאר מארצ’טי שגה בתחזיותיו לגבי עליית גל רכבות הריחוף המגנטי, למרות שראיית הנולד של מארצ’טי לא נערכה על סמך קריאה בקפה או תצפיות בכוכבים ומזלות, אלא על בסיס תובנות ומודלים מדעיים וסטטיסטיים שונים. ניתן לטעון בציניות כי אם המציאות לא מתיישבת עם התיאוריות המדעיות כנראה שהיא מופרכת, או להיפך, שהמציאות הפריכה את המודלים התיאורטיים המלומדים והוכיחה כי הם חסרי ערך, ובכך לבטל את התיאוריות והתובנות שריכז מארצ’טי. בכל זאת, מוצע לא לסתום את הגולל על מודלים מדעיים שנערכו על בסיס נקודות אחיזה היסטוריות. גם אם קיימת סטייה מתבניות היסטוריות קודמות מעניין לשאול מה הוביל לסטייה זו? האם קיימים פגמים במודלים שזיהו תבניות קודמות? האם תבניות עבר אינן בסיס היקש לתבניות העתיד? או, האם יתכן שאין מדובר בסטייה מהותית, אלא בדחייה או שינוי מוגבל מתבניות העבר?

נציין מספר הנחות יסוד, שנשאבו מתצפיות ומהספרות המדעית והנחו את סזאר מארצ’טי:

* האדם שואף למקסם את המרחק שהוא נע בזמן, בתקציב ובאנרגיה מוגבלים. הנחה זו מסבירה מדוע התחבורה התפתחה מהליכה רגלית, לרכיבה על חיות משק, לנסיעה ברכב מנועי מהיר יותר ולשימוש במטוסים מהירים עוד יותר. על בסיס הנחה זו סבר מארצ’טי כי השלב הבא בהתפתחות התחבורה יהיה טכנולוגיית תחבורה מהירה וזולה יותר, כמו טיסות מסחריות על-קוליות או רכבות ריחוף מגנטי (“Maglev”).

* בתרבות האנושית מפעפעות כל העת חבילות מידע ורעיונות חדשים המתבטאים במעשים ובטכנולוגיות. הרעיונות החדשים מנהלים מאבקים עם הרעיונות הישנים בתחומי הגומחות אליהם הם מכוונים, ומאבקים אלו יוצרים דינאמיקה של שינויים חברתיים.

* קיים שעון מרכזי בהתפתחות של מערכות טכנולוגיות, שאינו פוסח על טכנולוגיות תנועה ותשתיות. ב-“עונות” של כ – 50 שנים עולים גלים חדשים של חדשנות טכנולוגית, אשר מסתיימים בתום עונה של כיובל שנים כאשר השווקים רווים ועולים גלי חדשנות חדשים, בהקבלה למחזורי הכלכלה שזוהו על ידי קונדרטייב.

* ארצות הברית נוטה להוביל את אירופה במגמות ושינויים טכנולוגיים. בארצות הברית הרכבות והאוטובוסים הבינעירוניים הפכו לזנים על סף הכחדה, והמכונית הגיעה לנתח השוק המרבי בשנת 1960 ומאז היא מאבדת את חלקה היחסי בתחבורה לטובת התחבורה האווירית. הרכב הפרטי עדיין מהווה אופן תחבורה שולט באירופה למרות שהוא הגיע לשיאו כאמור בשנת 1960. מארצ’טי הניח בשנת 1987 כי המכונית באירופה הגיעה לרוויה, כי מספר כלי הרכב יוותר באופן בסיסי יציב במחזור קונדרטייב הבא, אך נתח התחבורה היחסי של הרכב הפרטי ימשיך לרדת. את מסקנותיו אישש מארצ’טי בעיקר על סמך אנלוגיה למחזורי קונדרטייב בני כ – 55 שנים. מארצ’טי סבר כי אורך הכבישים באירופה גם כן הגיע לרוויה, וכי השקעות יערכו בשיפור הזרימה בקיבולת הקיימת אך לא בהרחבתה.

* מארצ’טי העריך כי הרכבות המסורתיות הגיעו לסוף מחזור קונדרטייב של חייהם, עקב מהירותן המוגבלת, רוויה ברשת התשתית של מסילות הברזל, חולשות בתחרות מול התנועה האווירית ואובדן יתרונות בהובלת מטענים מול תנועת משאיות.

* תנועת הנוסעים האווירית היא הענף הצומח יותר במערכות התחבורה, בעיקר עקב המהירות שמספקת התעופה. יש להניח כי יגבר הלחץ על יצרני המטוסים לבנות מטוסים גדולים יותר, בעלי מנועים וכוח דחיפה חזקים יותר.

* מארצ’טי סבר שהמתחרה היחיד בתעופה שנראה באופק הוא רכבות ריחוף מגנטי המסוגלות לנוע במהירות העולה על 500 קמ”ש ויש להן פוטנציאל לנוע במהירות של עד 1,000 קמ”ש. הוא צפה להתחלה של גל רכבות אלו לקראת שנת 2000 בהובלת יפן. מארצ’טי טען כי רכבות הריחוף המגנטי יכולות להיות כלי תחבורה בינעירוני מושך לחיבור בין ערים גדולות מאוד, והניח כי ההתחלה תהיה בקו טוקיו-אוסקה המקשר אוכלוסייה של 70 מיליון נפש. הרכבות המהירות יקשרו גם שדות תעופה שיהפכו למרכזי תנועה, בדומה לתחנת הרכבת העירונית של סוף המאה הקודמת.

לפי הניתוח של מחזורי קונדרטייב בענף התחבורה היה צריך לעלות גל חדשני בערך משנת 2000, אך לא ניכרת בשלב זה חדשנות או טכנולוגיה עולה. רכבות הריחוף המגנטי – בהן תלה מארצ’טי תקוות – מתפתחות בקצב מוגבל בקווים מוגבלים בסין, אך לא ניכרות פריצות דרך של רכבות הריחוף המגנטי לא באירופה ולא בארצות הברית. יתכן שהתיאוריות אודות גלי קונדרטייב אינן נכונות, או אינן מעידות על העתיד, בכל זאת עולה הסקרנות נוכח השאלות: האם נשבר דפוס תבניות של גלי חדשנות מהפכניים שעלו בערך כל 55 שנים מסוף המאה השמונה עשרה? מדוע בשנת 2011 קשה להצביע על גל חדשנות עולה בתחום התחבורה? מדוע נשבר דפוס חדשנות קודם? או היכן טמון גל החדשנות שיעלה בעתיד בתחום התחבורה?

יתכן כי במאמרו של מארצ’טי יש בכל זאת רמז. מארצ’טי כתב בשנת 1987 כי המכונית היא אמצע תחבורה אישי מועדף בהיותו הדרך המהירה יותר לתנועה אישית, ולכן מוקצה לתנועה באמצעותו חלק גדול מתקציב זמן הנסיעה היומי של אדם ממוצע – כ – 60 דקות ביממה. מארצ’טי ציין במאמרו כי לדעתו ההשפעה העמוקה של הרכב הפרטי מוזרה וקשה לפענוח, שכן מתחילת המאה העשרים, ובאופן יציב וקבוע, המהירות הממוצעת של תנועה באמצעות מכונית היא בערך 50 קמ”ש. יציבות מפתיעה זו מובילה ליציבות יוצאת דופן בנסועה השנתית על ידי מכונית ממוצעת ובקילומטר לנוסע מתוך כלל נפחי התנועה. אפשר שגל החדשנות הבא ישבור את התופעה “המוזרה והקשה לפענוח” עליה הצביע מארצ’טי, ויקדם תחבורה אישית במהירות העולה על 50 קמ”ש.


מקורות וחומר לעיון:

Kondratiev wave, Wikipedia

http://en.wikipedia.org/wiki/Kondratiev_wave

On Transport in Europe: The Last 50 Years and the Next 20, Cesare Marchetti, September 1987

Leave a Reply